אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת חולין · סג.

ס:

א"ר יהוד' רחם זו שרקרק ולמה נקרא שמה רחם א"ר יוחנן כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם, א"ר ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנאמר אשרקה להם ואקבצם פי' בספר שיח יצחק (הספד על הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל מאת הגאון ר' יצחק שמעלקיס ז"ל) במבוא הספר, דהנה הסבה הראשית לשריפת בית קדשנו ותפארתנו וחורבן עירנו וגלותינו בין האומות, היתה העדר האחדות ופירוד הדעות והלבבות אשר שררו אז בקרב אומתינו כנודע לכל, ולעת יתאחדו ויתקשרו כל בית ישראל שנית בלבם נפשם ומאודם לחפץ ורצון אחד לעבוד לאדונינו שכם אחד אז יבקע כשחר אורינו וארוכת גאולתנו מהרה תצמיח, ולזה כוונו חזיל במאמר שלפנינו, דהנה הא"ב הישר ילך הלוך וגדול מאחדות אל הריבוי עד ת' שהיא הריבוי היותר גדולה, ונהפוך הוא אצל הא"ב ההפוך שהיא תשר"ק. שהולך הלוך וחסור מריבוי היותר גדולה לקטנה ממנה עד א' שהיא האחדות הגמורה, וראוי לדעת כי כמו שבתחילת הבריאה יצא העולם השפל ממקור האחדות (הקב"ה) אל הריבוי, שהיא ריבוי הנמצאות הנחלקות בדיעותיהם כסדר הא"ב הישר, כן לעת קץ תשוב העולם לשורשה מהריבוי אל האחדות, ע"י שיתאחדו הנבראים לחפץ ומטרה אחת כסדר התשר"ק, כמאמר הנביא. וגר זאב עם כבש וגו' לא ירעו ולא ישחיתו וגו' – וכ"ז סמכו חז"ל על המקרא ואשרקה להם ואקבצם, שהאותיות ש' ר' ק' הנמצאות במלה אשרקה המסודרות ע"ד התשר"ק מהריבוי אל האחדות. מורות לעת שתצא מטרת האחדות. לפעולת האדם אז ואקבצם:

ולכן אמרו רחם זו שרקרק, כי מדת הרחמנות לקחת חבל ברעה אשר ימצא את רעהו ובצרתו לו צר, אבן פינה לבנין היכל האחדות בין האנשים המכונה בשם רקרק כמובא למעלה – ולמה נקרא שמה רחם איר יוחנן כיון שבא רקם בא רחמים לעולם. שאם הכתה המדה היקרה ההיא שורש בלבות בני אדם גם משמים ירחמו ליהם, כמאמרם ז"ל כל המרחם על הבריות מרחמים ליו מן השמים – אר ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, רצונו לומר, לפי שלפעמים תוכל מדת הרחמנות להיות אך למחסור להפריע האחדות והשלום הכללי, כמו המרחם על מרצחי נפש המזיקים לחברת האנושי לבל לבערם מקרב הארץ, לזאת הותנה תנאי במד הרחמנות. והוא דעביד שרקרק, שעל ידי מדת הרחמנות יכונו עמודי האחדות:

וגמירי דאי יתיב אארעא ועביד שרקרק – כאשר המדה הנכונה ההיא תתערה כאזרח רענן בקרב הארץ ותשלח פארותי' מקצה תבל עד קצהו ועין יתאחדו ויתקשרו האנשים לחפץ ומטרה אחת ויעשה מריבוי הבריאה אחדות גמרה מוחלטת – אתי משיחא שנאמר אשרקה להם ואקבצם. קצת כעין דברינו ממקום קדוש יהלכו מתורתו של מהר"ל מפראג זצ"ל בספרו הקדוש תפארת ישראל אלא שהוספתי נופך משלי עכ"ל הטהור:

**(המים והרבה נברא מן היבשה, וצדקי יחדיו שני הפסוקים. אלא זה פשוט דקושית הגמרא היא מכח דכתב בקרא דויצר וגו' מן האדמה וגו' את כל עוף השמים, ומבואר דכל העופות נבראו מן היבשה, ולכן קשיא קרא דישרצו המים דעכ"פ מוכח מיני' דיש מיני עופות שנבראו מן המים וע"כ צריך לשנויי דמן הרקק נבראו ר"ל דאותן המינים שנבראו מן המים נבראו מן הרקק דהיינו מעורב עם יבשה דהא כולם נבראו מן היבשה – אבל עדיין י"ל דיש הרבה מינים דנבראו מן היבשה לבד, דהא בפסוק ישרצו המים לא נאמר כל עוף – והנה לפ"ז קשה על עובר גלילאה דאמר עופות שנבראו מן הרקק הכשרן בסימן אחד, איך מצינן לפוטרם משחיטת שני סימנים, מי יודע כמה מיני עופות יש שנבראו מן היבשה לבד, ועל כל מין עוף י"ל דלמא מהן אמר הוא, לכך אמר רב שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להן קשקשים ברגליהם כדגים, א"כ מזה מוכח דגם מן המים נבראו כולם כמו מן היבשה דמבואר בקרא דויצר את כל עוף, וא"ש מה שצריך ראיה על זה כנ"ל ברור עכ"ל הטהור ודפח"ח:

על מאמר חז"ל בחולין ס"ג א' רחם זו שרקרק וכו' עיין מ"ש לקמן במס' בכורות דף ה' למטה מן השורה:)** פ"ז.

מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכיסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים שכר הברכה שהפסידו – כתב בס' יין הרקח להגאון ר' משה טייטעלבוים זצ"ל, נ"ל ליתן טעם למה דוקא שכר הברכה ולא שכר גוף המצוה. נ"ל דודאי המצוה שעשה בגזילה הוי השכר למי ששייך לו המצוה וא"כ אין צריך לשלם בעדו. אבל הברכה הפסידו, דאין לומר דשכר ברכתו של זה המכסה יהיה לזה השוחט. דהא ברכתו של זה המכסה אינו כלום דהא בוצע ובירך ניאץ ה' כנ"ל ברור עכ"ל ודפח"ח:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה