ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת חולין · מט.
תניא כה תברכו את בנ"י ר' ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים – כתב בספר כתב סופר עה"ת פרשת נשא, ראיתי בצפנת פענח שדקדק מאי צריך לכל אריכות הזה הול"ל רק ברכה לכהנים מניין ונ"ל דבאמת צ"ל לר' ישמעאל מאי צריך לברכה דכהנים הלא כבר הבטיח ה' ואברכה מברכך. וי"ל דסובר ר"י דזה דוקא במי שמברך מרצונו הטוב לא' מישראל אז הבטיח השי"ת ואברכה מברכך, כעין שאמרו כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, אבל הכהנים הם מצווים ועומדים לברך את ישראל ואם לא יברכו עוברים בעשה א"כ מצוה זו ככל מצוה שהחיוב מוטל לעשותה ואין זה בכלל ואברכה מברכך ולכן הוצרך ה' להבטיח לכהנים ואני אברכם, וז"ש למדנו ברכה לישראל מפי כהנים ר"ל שלמדנו שצריכים הכהנים לברך לישראל א"כ ברכה לכהנים מנין כיון שמצווים ועומדים מפי השי"ת לברך לישראל, ולכן הוצרך ואני אברכם כנ"ל וא"ש:
ר"ע אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב"ה מסכים על ידם אלא ר"ע ברכה לכהנים מנ"ל, אמר רנב"י מואברכה מברכך – ומאי מסייע כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל – וכתבו התוס' ואברכה מברכך ואפילו נכרים המברכים את ישראל מתברכין כדאיתא בירושלמי דברכות דההוא נכרי דיהיב שלמא לר' ישמעאל א"ל מלתך כבר אמורה פי' איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה מואברכה מברכך עכ"ל כוונת התוס' בזה כתוב הדר הוא בספר לב אריה לכאן עפמ"ש בספר קטן בית יהודא ושוב מצא כן בספר ת"ח בהא דאמר הגמרא דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל היינו שיתברכו הכהנים בכל אותן ברכות של ישראל, דמואברכה מברכך אינו מוכרח שהמברך יתברך בכל הברכות שבירך את חבירו אלא באיזה ברכה שיהיה ע"ש. ונראה שהדבר ההוא מוכרח דהנה במסכת ברכות רמי קראי אהדדי כתיב ישא ה' פניו אליך וכתיב אשר לא ישא פנים ומשני כאן לישראל כאן לאומות העולם אמר הקב"ה וכי לא. אשא פנים לישראל וכו' שהם מדקדקים עד כזית וכביצה. ולפ"ז אם נכרי מברך לישראל בברכת כהנים ישא ה' פניו אליך איך יוכל להתקיים הך דואברכה מברכך דהא לנכרי אין השי"ת נושא פנים. אלא עכ"ח דאינו מוכרח שיתברך אותה ברכה עצמה רק באיזה ברכה שיהיה. זה הוא כוונת התוס' שהוקשה להם לר' ישמעאל איך שייך ואני אברכם לכהנים הא בלאו הכי מתברכים מואברכה מברכיך, לזה כתבו דאפילו נכרים המברכים את ישראל מתברכים כדאיתא בירושלמי דכך ס"ל לר' ישמעאל גופיה וא"כ מוכח דאין המברך מתברך באותה ברכה עצמה דהא גבי נכרים כשמברכים לישראל בברכת כהנים לא יוכל להתקיים בהם אותה הברכה עצמה וכמ"ש. אלא עכ"ח דאינו מתברך רק באיזה ברכה שיהיה, ולכך שפיר אצטריך ליה לר' ישמעאל ואני אברכם שיתברכו הכהנים בכל אותן ברכות שמברכים את ישראל וא"ש, ע"כ דפח"ח ש"י:
בתוס' ד"ה והקב"ה מסכים על ידם, כתבו, ולרבי ישמעאל לח איצטריך קרא להכי דפשיטא דמסכים כיון שצוה להם לברך עכ"ל – כתב בספר. זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל, וצ"ע דר"ע היכי סתר סברא זאת דפשיטא הוא כיון שהוא צוה לברך ואמאי אצטריך קרא, ונ"ל דסבר דצריך קרח על ברכת כהן אפי' שהוא רשע כמ"ש חז"ל שלא תאמר כהן זה מגלה עריות ת"ל ואני אברכם וכי הוא מברכך אני הוא המברך, נמצא. כי ואני אברכם הוצרך לומר שהקב"ה מסכים על ידי הכהנים אפי' יהיו רשעים חוץ משופכי דמים, ור' ישמעאל אפשר דסובר דפשיטא דאפילו כהנים רשעים הקב"ה מסכים על ידם ואין צריך קרא – ובזה יובן מ"ש התוס' בדיבור הסמוך ואברכה מברכיך ואפילו נכרים המברכים את ישראל מתברכין. כתבו ואפילו נכרים כדי שלא תיקשי לר' ישמעאל דאמאי לא דרש מואברכה מברכך ברכה לכהנים וקרא ואני אברכם אצטריך שהקב"ה מסכים לברך את ישראל אפילו ע"י כהנים רשעים, לזה כתבו דר' ישמעאל סבר דואברכה מברכך היינו אפילו נכרים המברכים את. ישראל, וא"כ מהתם נפקא דאפילו על ידי כהנים רשעים הקב"ה מסכים לברך את ישראל. שהרי הקב"ה מברך הנכרים שמברכים ישראל לפי שבירכו את ישראל ואם אין הקב"ה מסכים לברך את ישראל היאך מברכם לפי שבירכו ישראל, והאיך קראם מברכך אם אינם ראויים, וא"כ כל שכן ישראל רשעים שיקראו מברכיך ושראויים לברך להסכים הקב"ה על ידם עכ"ל ודפח"ח: