אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת חולין · ז:

ז.

ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה – וכתבו התוס' ויש שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה איקרו קדושים שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת עכ"ל – והקשו המפרשים היאך איש כזה שאינו מזמין את חבירו לאכול אצלו אלא מפני הבושת קדוש יאמר לו ושמעתי דהכוונה דשניהם ביחד איקרו קדושים, דמי שרוצה ואין לו, הוא מקיים הכנסת אורחים במחשבה אך לא במעשה, ומי שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה מזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת, הוא מקיים ה"א במעשה אך לא במחשבה כי מחשבתו אינה רצויה, אמנם בצירוף שניהם יחד קדושים הם כי ע"י שניהם מתקיימת הכנסת אורחים במעש' וגם במחשב' – ולפענ"ד נראה כוונת התוס' דזה גופא שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת, הוא לעד בבני ישראל שהם קדושים וגומלי חסדים, כי הלא עינינו הרואות דשאר האומות אינם עושים כן אפילו מפני הבושת, מאחר דרובם ככולם אין מהנים אחרים מנכסיהם אפילו בפחות משוה פרוטה, ח"כ ממי יש להם ליבוש הלא כולם מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, לכן גם בוש לא יבוש גם הכלם לא ידעו, אבל ישראל דרובם ככולם רחמנים גומלי חסדים אם המצא ימצא אחד בעיר ושנים במשפחה שהוא קמצן ורע עין. חרפת אדם ובזוי עם יהיה בתוך עדת ישראל אם לא יזמין את חבירו לאכול אצלו, ולכן מזמנו אצלו מפני הבושת, וזה גופא הוא ראיה מהימנא שישראל קדושים הם, ולכן שפיר אמר רפב"י ישראל קדושים הם שגם זה שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה הוא מזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת, הוא עדות לישראל שהם קדושים וא"ש ודו"ק:

כי אתא איתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חיוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו, שמע רבי נפיק לאפיה. א"ל מזבנינא להו. א"ל ולפ"ע לא תתן מכשול, פירש"י דכי היכי דאסורין לך אסורין לאחרינא והא למימר דמזבן להו לנכרים דתנן (ע"ז י"ד) אין מוכרין להם בהמה גסה עכ"ל – והקשה בחידושי הש"ס להגאון רבי ישעיה פיק זצ"ל הרי מסיק הש"ס בע"ז ט"ו ע"א הא דאין מוכרין להם בהמה גסה הוא מטעם נסיוני ושאלה ושכירות ומסיק שם דע"י ספסירא שרי למכור בהמה גסה לנכרי וכן פסקו כל הראשונים ובטוש"ע יו"ד סי' קנ"א ס"ד מבלי חולק וא"כ נשאר קושיית רש"י דה"ל לזבוני ע"י סרסור לנכרי, בשלמא בלא דברי רש"י י"ל קצת הא דלא השיב רבי לרפב"י דמזבין להו ע"י סרסור משום דאין מוכרין לנכרי כל דבר שיש בו נזק לרבים וכו', אמנם על פרש"י שכתב איסורא דאין מוכרין לנכרי בהמה גסה איכא למידק כדאמרן עכ"ל הטהור – והנה הקשה אדם ( קשה כברזל – ומריש הוי אמינא ליישב בדרך הפלפול עפ"י מה שהביא בס' ילקוט הרועים ח"ב באות ג' בענין גזירה לגזירה בשם ספר עיר דוד דכ"ב בפלוגתא דר"י ור"ש בזבחים פ' ק"ק אי אולם והיכל חדא קדושה או ב' קדושות, ובמס' יומא דף מ"ד ע"ב הוכיח רבא דעכ"ח חדא קדושה מדגזר בין האולם ולמזבח פרישה, ואי ס"ד ב' קדושות אולם גופיה גזירה ואיך גזרי' גזרה לגזרה, ועכ"ח צ"ל דהמ"ד ב' קדושות ס"ל דגזרינן גזלג"ז ור"פ בן יאיר ס"ל ב' קדושות וגזרינן גזלגז עכ"ל יעו"ש – והנה התוס' בע"ז דף ט"ו ע"א בד"ה שרא וכו' הקשו אמאי לא אסרינן למכור בהמה גסה אפי' ע"י סרסור משום דכשיראוה בבית העכו"ם יסברו שהבעלים עצמן מכרוה לו ואתי למישרי בבעלים מידי דהוה אשבורה לרבנן כדפרישית במתני וי"ל דסרסור קלא אית לי' והר"ר שמעי' פי' דהוי גזרה לגזרה גזירה סרסור אטו בעל הבית, ובעה"ב גופי' אינו אסור אלא גזרה משום שאלה ושכירות ונסיוני עכ"ל. וע"ש במהרש"א דהר"ר שמעי' לתרץ קושי' התוס' הוא בא ומהר"ם מלובלין ז"ל פי' דהר"ר שמעי' לא קאי אקושי' התוס' אלא פירוש בפ"ע הוא לתרץ דלמה לא אסרו למכור ע"י סרסור משום. דאתי בעל הבית למכור בעצמו ופי' הר"ר שמעי' משום דהוי גזרה לגזרה יעו"ש – נמצא בין לפי' מהרש"א בין לפי' מהר"ם למאן דסובר גזרינן גזלג"ז אסיר למכור בהמה, גסה לנכרי אפי' ע"י סרסור כקושיות הנ"ל לאמת, וא"כ לפמ"ש בס' עיר דוד הנ"ל דר"פ בן יאיר ס"ל דאולם והיכל ב' קדושות וגזרינן גזלג"ז, א"כ ס"ל נמי דאסור למכור בהמה גסה לנכרי אפי' ע"י סרסור, א"כ לא הי' יכול רבי להשיב לרפב"י מזבנינא להו לנכרים ע"י סרסור. דהא לשיטת רפב"י גם זה אסור, ורבי שהי' רוצה שרפב"י יסעוד אצלו עכ"ח הי' צריך לעשות באופן דמותר גם לשיטת רפב"י דאל"כ ודאי לא ירצה לסעוד אצלו, כן רציתי לומר בתחלת העיון – אבל אח"כ ראיתי דדברי העיר דוד הנ"ל תמוהים במח"כ דהן אמת דרבא הוכיח ביומא דף מ"ד ע"ב מדגזר בין האולם ולמזבח פרישה עכ"ח אולם והיכל קדושה אחת דאל"כ אולם גופי' גזירה וניקום ונגזור גזלג"ז אבל סתם גמרא דחי ליה וקאמר לא. אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה היא היכל ואולם שתי קדושות ופירש"י וכי גזיר אולם אטו היכל אימשוך האויר דבין האולם בההיא גזירה עכ"ל, אפי' אי ס"ל לרפב"י דאולם והיכל שתי קדושות ג"כ אינו מוכרח דס"ל גזרינן גזלג"ז ולכן חוזרני בי מיישוב הנ"ל:

ואמינא ליישב באופן אחר והוא עפי"מ שמבואר בירושלמי פ"א דע"ז הלכה ו' [ובפי' הפ"מ לשם] דיש מקומות שנוהגין שלא למכור בהמה גסה לנכרים אף ע"י סרסור, ועיי"ש דמייתי עובדא דריש לקיש קנס לסרסור והיו קוראין לזה הסרסור לגנאי ברא דמסרסר לארמאי יעו"ש, (ולפי דעתי מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לנכרים עם מקום שנוהגין שלא למכור בהמה גסה לנכרים אף ע"י סרסור הכל חד, לפימ"ש רש"י בפסחים נ"ג ע"א במתני' דמקום שנהגו שלא למכיר בהמה דקה לנכרים הוא משום דהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה עיי"ש, ונ"ל אף דהוי גזירה לגזירה מ"מ החמירו על עצמן. א"כ הה"ד צריכים לנהוג שלא למכור גסה לנכרים אף ע"י סרסור משום גזרה דלמא אתי בעה"ב למכור בעצמו, ומ"ש מהר"ם מלובלין דהר"ר שמעי בא לתרץ דה"ט שלא אסרו זה משום דהוי גזירה לגזירה, זה לא יספיק במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לנכרים דאם החמירו על עצמן בזה אף דהוי גזלג"ז, א"כ הה"ד דצריכים להחמיר על עצמן גם במכירת גסה לנכרים אפי' על ידי סרסור אף דהוי גזירה לגזירה ודו"ק היטב) והנה מבואר בירושלמי דדמאי בחמורו של הפב"י שגנבוהו לסטים ולא אכלה ג' ימים ושלחוהו, וכשבאת לבית רפב"י לא רצתה לאכול עד שהפרישו דמאי, ופריך שם והא הלוקח לבהמה פטור מן הדמאי, והשיב רפב"י דהיא מחמרא אנפשיה יע"ש. וכתב בחידושי חח"ס ז"ל דפוס מונקאטש (חולין דף ז' ריש ע"ב) דהתם לא הו"מ למימר כדשני הכא דלקחן מתחלה לאדם, אטו בני ביתו של ר"פ בן יאיר לא ידעו הך דלקחן מתחלה לאדם ונמלך דחייב לעשר, אלא עכ"ח לקחוהו מתחלה לבהמה ורפב"י מחמיר על עצמו היה ולא הביא הקב"ה תקלה ע"י בהמתו במנהג חומרא שנהג בעצמו עכ"ל כ הרי לפנינו דרפב"י נהג בעצמו מנהג חומרא להפריש דמאי אף בלקחן מתחלה לבהמה, ועכ"ח הטעם משום דגזרינן לקחו מתחלה לבהמה אטו לקחו מתחלה לאדם ונמלך עליו לבהמה, ואע"ג דדמאי גופיה גזירה וניקום ונגזור גזירה לגזירה, אעפי"כ החמיר רפב"י על עצמו ולא הקיל מטעם דהוי גזירה לגזירה א"כ הה"ד דהיה מחמיר על עצמו שלא למכור בהמה גסה לנכרי אף ע"י סרסור משום דלמא אתי למכור בעצמו ולא היה מקיל מטעם דהוי גזירה לגזירה כדפי' הר"ר שמעי' בתוס' עבודה זרה ט"ו הנ"ל, וא"כ לא היה יכול רבי להשיב לרפב"י מזבנינא להו לנכרי ע"י סרסור, דהא ודאי רפב"י היה מחמיר על עצמו גם בזה אף דהוי גזירה לגזירה, מטעם דאדם חשוב שלמדים ממנו צריך להחמיר ע"ע יותר משאר העם, וא"כ בודאי לא היה מסכים לזה דאדם חשוב כרבינו הקדוש ימכור בהמה גסה לנכרים ע"י סרסור וא"ש פירש"י ז"ל ומיושב קושי' הגאון ר' ישעי' פיק זצ"ל כמין חומר בעזהי"ת:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה