ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת חולין · ז.
רפב"י הוה קאזיל לפדיון שבוים פגע בי' בגינאי נהרא, א"ל גינאי חלוק למימיך ואעבור בך, א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני:
אתה ספק עושה ספק א"א עושה ואני ודאי עושה, א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם – פלא להבין הנהר גינאי אומר לו דברים של טעם והוא בא עליו בעקיפין הכי כל דאלים גבר אתמהא הכי המלך אשר בידו להמית, ימית את אדם הנקי ולא חמס בכפו – וכתב בספר אור הצבי להרה"ג רצ"ה בערלס מבריסק בדף י"א דהנה אחז"ל בפסוק וישב הים לפנות בוקר לאיתנו אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו תנאי התנה הקב"ה עם הים בששת ימי בראשית שיקרע לפני ישראל, וכתב בסה"ק אור החיים פ' בשלח דלא רק שיקרע לפני ישראל בצאתם ממצרים אלא הה"ד לרפב"י היה התנאי שיקרע הנהר גינאי לפניו כי כל מעשי בראשית הם כפופים ומשועבדים לשומרי ועמילי התורה ע"ש והנה המפרשים כתבו לתרץ למה רמזה לנו התוה"ק התנאי זה של הים רק אח"כ בשובו לאיתנו, והנכון היה לרמז זה בעת שנקרע, ואמרו בזה כי מאחר שהיה כל עיקר יצירת הים והנהרות על תנאי הזה, וכאשר לא יקיימו התנאי ממילא בטל כל עיקר הציווי של יקוו המים כו', וא"כ אחר שקיים הים התנאי ונקרע לפני ישראל היה יכול לשוב לאיתנו כי אז קיים תנאו ע"ש בדבריהם, וא"כ שפיר אמר רפב"י לגינאי נהרא אם אי אתה חולק נמצא אינך מקיים התנאי שהתנה הקב"ה עם הימים והנהרות שישמעו בקול עמילי התורה כמ"ש האור החיים הנ"ל, ממילא בטל כל הציווי שיהיה נהר בכאן ויוכלני לגזור עליך שלא יעברו בך מים לעולם, ועוד זאת כי אי אתה עושה בזה רצון קונך אדרבה אתה עובר על רצונו כי רצונו הוא שיהיה כאן נהר על תנאי שתציית לעמילי תורה והבן ע"כ דפח"ח: