ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת זבחים · קטו:
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי וכו' וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם שתק וקבל שכר – ברש"י בחומש פ' שמיני כתב א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך -- כ' בס' יבין שמועה עה"ת מהגאון בעל שמן רוקח ז"ל, מקשים מנ"ל שהמה גדולים מהם ודילמא שקולים היו, ושמעתי בזה בשם הגאון רבי ר' העשיל ז"ל שאמר דהנה בפסוק כי מפני הרעה נאסף הצדיק יש לנו ב' פירושים א' שלא יראה ברעה העתידה לבא על הדור ב' לכפר על הרעה דמיתת צדיקים מכפרת כמו קרבן, והנה אם הטעם לכפר, סגי בצדיק אחד וכמו שאמר הקב"ה אני נוטל צדיק אחד מהם, אבל אם הטעם כדי שלא יראו ברעה העתידה לבא אזי ח"ו ספו תמו כל הצדיקים הגדולים שבדור ההוא כדי שלא יראו כו', וז"ש מרע"ה סבור הייתי או בי או בך כדי לכפר על עון הדור וסגי בחד מינן אבל עתה שמתו שני בניך, רואה אני שהם גדולים ממני וממך. דהא אחרי דמתו גם שניהם בעכ"ח הכוונה כדי שלא יראו ברעה העתידה כו' וכיון דעליהם חס השי"ת שלא יראו וכו' ועלינו לא חס בעכ"ח המה גדולים ממני וממך עכ"ד הגאון הנ"ל ודפח"ח ש"י – ואמנם לפי הענין נראה דלא היתה סיבת מיתתן של בני אהרן לא לכפר על הרעה וגם לא כדי שלא יראו ברעה אלא כדי שיתקדש המקדש ויכנס המורך בלב העם כי דף ק"א ע"ב אמר ר"א א"ר חנינא לא נתכהן יאמרו אם בארזים נפלה שלהבת כו' וכמ"ש בס' כלי יקר דפי' הענין ונקדש בכבודי רצונו לומר הבית הזה יהי' נקדש בדבר שהוא כבודי שעל ידו אכבד על פני העם ואין זה כי אם בקרובי השי"ת כל הקרוב יותר אל השי"ת ממנו למדו הפחותים ממנו בקו"ח אם אש אחזה בלחים מה יעשו קוצים יבשים כסוחים ואז יקחו כולם מוסר וז"ש ועל פני כל העם אכבד עכ"ד, ועכ"פ נראה דלא היתה סיבת מיתתן כדי שלא יראו ברעה – ואמנם עפ"י פשוטן של הדברים נראה במה שאמר עכשיו אני רואה שהם גדולים דאין הכוונה כפשטי' דכיון דאמר. הקב"ה בקרובי אקדש ובחר בהם בעכ"ח המה קרובים ביותר, אלא הכוונה כיון שהם זכו שיתקדש שם שמים על ידם מה שלא זכינו אני ואתה א"כ זכותם עתה הוא רב מזכותינו. ובזה ידוייק מ"ש עכשיו אני רואה שהם גדולים ולא אמר שהיו גדולים כו' די"ל דבאמת עיקר כוונת משה פי' שהם עתה גדולים מהם אחרי שזכו להתקדש שם שמים על ידם וזכותם רב מהם עכ"ל הטהור:
שתק וקבל שכר על שתיקתו – י"ל הכוונה עפמ"ש מרן חת"ס ז"ל בתורת משה פ' פינחס על המדרש פנחס בן אלעזר וגו' בדין הוא שיטול שכרו דהנה הקשו המפרשים אמאי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והכתיב לא תלין שכר פעולתו, אך י"ל דאין אדם גומר שום מצוה בהאי עלמא שא"א לו לומר שכבר גמר מצות הנחת תפילין אחר שחולצם בלילה, כי גם כל הלילה יהיה שומר ומצפה עת עלות השחר להניחם, וחייב אדם להתאוות לקיים כל המצות תמיד, וכיון שנאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, ופועל שלא גמר מלאכתו אין הבעל הבית עובר עדיין בבל תלין וא"ש, אך מצוה זו שעשה פנחס לקנאות ברשעים א"א להתאוות עלי' שתבוא לידו ח"ו אדרבה יתפלל שלא יארע כזאת בישראל, וא"כ בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז שכבר גמר מצותו הלז עכ"ל הטהור ע"ש וא"כ ה"נ באהרן ששתק במיתת שני בניו כבר גמר מצותו, דהא א"א להתאוות שתבוא לידו ח"ו עוד הפעם אדרבה יתפלל שלא יקרה לו כזאת בשום פעם, וא"כ בדין מגיע לו שכר על שתיקתו, רק לפי שהקב"ה ידע באהרן שאין לו חפץ בשכר גשמיי, לכן שילם לו שכר רוחניי במה שנתייחד עמו הדבור שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין, שכל חפצים גשמיים לא ישוו בה ודו"ק:
ובדרוש אחד אמרתי דדברי חת"ס הנ"ל מרומזים בתוה"ק בפ' כי תשא בפסוק ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה. ופרש"י מלאו ידכם אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. כי איש מכם ימלא ידיו בבנו ובאחיו עכ"ל עכ"ל וא"כ וא"כ הוא מצוה שא"א להתאוות עלי' שתבוא לידו ח"ו אדרבה יתפלל שלא יארע כזאת בישראל וממילא הוא מצוה שכבר נגמרה ולכך אע"ג דבשאר מצות היום לעשותם ומחר ליטול שכרם. במצות כאלו תקבלו השכר היום בעוה"ז ולא מחר בעוה"ב כבשאר מצות, וז"ש, ולתת עליכם "היום" ברכה וא"ש ודו"ק וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם שתק וקבל שכר – כתב בס' נטע שורק עה"ת פ' שמיני, וז"ל הנה זה מנוסה בחקירה ובידיעה שהורדת דמעות על כל צרה שלא תבוא, מקיל הרבה מאוד את הצער, כאשר אמר ירמי' מי יתן ראשי מים וגו' וכתב בס' יד יוסף הכוונה שאז הי' הוקל צערו אשר הי' על לבו כמשא כבד, ובזה נ"ל מ"ק ירמי' ו' בת עמי חגרי שק התפלשי בעפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. ונלאו לפרש ענין אבל יחיד שאמר אבל יתכן שבכי בדמעות עינים המשקיט הצער והעצב מלבו, נראה לכל על פניו דמעתו על לחיו אבל בכי השכלי מונח בקרב לבו ונפשו איש לא ידעו זולתו, לכן נקרא אבל יחיד. ואמר הנביא, הנה האבל של כנס"י גדול וכבד מאוד. והוא נגד חוק המוסר לחללו על יד דמעות עיניו שיפוג האבל מלבו, אבל חגרי שק וגו' אבל יחיד, עשי לך, אשר לא נראה לשום בריה, ואז יהי' מספד תמרורים ולא יפג מלבו – וכן הוא באהרן, כי ימאן השכל לקבל שיהי' נוטל שכר על שתיקתו, הלא אחז"ל שהדמעות שמורידין על אדם כשר, המה קדושים והקב"ה מניחם בבית גנזיו, והכי עבור שהיו הצדיקים הללו בניו מגרעו גרעו, אבל מה ששתק אהרן הי' להיפך שאבלו עליהם היה קדוש אצלו, ולא אבה לחללו בדמעות עיניו שתפוג האבל מלבו, לכן כאשר שמע ממשה שבניו ידועי מקום הם דהיינו צדיקים גדולים שתק דום לבל יחלל אבלו הגדול והקדוש לבל יפוג מלבו ויהי' שמור בקרבו סלה, לכן נתן לו השי"ת שכר על שתיקתו ויחשבה לו צדקה עכ"ל:
מדרש פליאה וידום אהרן מה היה לו לומר וביום השמיני ימול בשר ערלתו – ופי' בס' יערת דבש כי ידוע הוא שהמשכן הוצרך להתקדש ע"י שני צדיקים כנ"ל, וחז"ל אמרו מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים אף כאן היה כך, כל ישראל שמחים שנתקדש המשכן והוא ואשתו עצבים, וזה שהיה לו לאהרן לומר והבן ע"כ דפח"ח ולפע"ד י"ל דהנה רש"י ז"ל פ' שמיני כ' דנדב ואביהו מתו משום שהורו הלכה בפני משה רבן או משום שנכנסו שתויי יין למקדש. והקשו המפרשים הלא נדב ואביהו עדיין לא היו באותו שעה בני עשרים שנה ובב"ד של מעלה אין מענישים את האדם בפחות מעשרים שנה – וכתב בשדי חמד (אסיפת דינים) מערכת אבילות אות רי"ב דיש אומרים דקטן בעל שכל נענש כגדול ולכך נענשו גם נדב ואביהו בפחות מעשרים שנה עיי"ש והנה הטעם שאין עונשין בב"ד שלמעלה בפחות מעשרים כתבו המפרשים משום דרוב בני אדם אין שלמים בשכלם לגמרי עד עשרים שנה דאז כבר שכלם שלם מכל וכל, והטעם שאמרה תורה מילה בשמיני ולא תיכף ביום שנולד (דהא זריזין מקדימין למצות) כתבו המפרשים משום דרוב תינוקות עדיין חלושים ותשי כח הם ואין יכולים לסבול צער המילה עד יום שמיני ללידה, ואע"ג דודאי יש מיעוט תינוקות שהם חזקים בטבעם והיו יכולים לסבול המילה תיכף ביום לידתם, מ"מ אזלינן בתר רוב ולא משגחינן במיעוטא ולכך אמרה תורה ביום השמיני ימול בשר ערלתו, וא"כ ה"נ היה צריך להיות בדין ב"ד של מעלה שלא לענוש שום אדם בפחות מעשרים שנה, ואע"ג דיש מיעוט בני אד ששכלם שלם קודם כ' שנה, מ"מ הו"ל למיזל בתר רוב ולא להשגיח על המיעוט וזה שהי' לו לאהרן לומר וא"ש ודו"ק: