אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת זבחים · קב.

קא:

כתנאי (למלתי' דרב דאמר לעיל משה רבינו כהן גדול וכו' תליא בפלוגתא דתנאי) ויחר אף ה' במשה ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, ר"ש בן יוחאי (רש"י בחומש פ' שמות גורס ר' יוסי במקום רשב"י ע"ש) אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא, ה"ק אני אמרתי אתה כהן והוא לוי ועכשיו הוא כהן ואתה לוי, וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא ז' ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה וכו' (פירש"י אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים) – נמצא לפי"ז מה דאמר הש"ס כתנאי ופרש"י אם משה כהן היה כוונת הגמרא דלכל הני תנאי חוץ מן היש אומרים מרע"ה לא היה כהן. ורק היש אומרים בלבד ס"ל דלא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה אבל הוא עצמו כל ימיו היה כהן ורב דאמר מרע"ה כהן גדול סובר כיש אומרים (הכין הוא ודאי פשט הפשוט בגמ' ותמהני מאד על הרב תורה תמימה בפ' שמות בפ' ויחר אף ה' וגו' שכתב בזה"ל:

ומפרש בגמרא דפליגי בזה אם משה כהן היה או לא, וס"ל לריב"ק דמשה כהן היה ולכן לא דריש כדדריש רשב"י עכ"ל, ובמח"כ הוא טעות גמור, חדא דהא מפורש ברש"י אור דאמר כיש אומרים" ולדבריו הו"ל לרש"י לומר ורב דאמר כר' יהושע בן קרחה, ועוד דהא מפורש במדרש רבה פ' ואתחנן דאמר ר' יהושע בן קרחה שאמר לו הקב"ה למשה אל תקרב הלום אין לך עסק בכהונה שנאמר והזר הקרב יומת עיי"ש א"כ הרי מפורש דריב"ק ס"ל משה זר הוא ואינו כהן), וצריך להבין דברי רשב"י דמשום שסירב משה בשליחותו של הקב"ה ניטלה ממנו הכהונה, ומצאתי בגור אריה על רש"י פ' שמות שכתב בזה"ל:

וא"ת מה ענין עונש זה אל מה שלא רצה ללכת בשליחות המקום, וי"ל דאם היית הולך בשליחות ברצון נראה שאתה מוכן לשליחות אל ישראל וראוי אתה להיות כהן ג"כ כי הכהן שליח ישראל לאביהם שבשמים אבל עתה שאין אתה הולך ברצון אין אתה ראוי לכהן אבל אהרן ראוי לכהן וכו' עכ"ל ועיין בתורת משה למרן חת"ס ז"ל פ' שמות שכ' בפ' ויחר אף ה' במשה, עיין ברש"י פלוגתת ריב"ק ור' יוסי ויש לפרש דאזלי לשיטתייהו בנדרים דף ל"א ע"ב וכו' עיי"ש. ופלא בעיני שלא הרגיש דבכל הספרים שלפנינו הגירסא רשב"י ולא ר' יוסי ונמצא דהוא פלוגתת ריב"ק ורשב"י ולא פלוגתת ריב"ק ור' יוסי וצ"ע. ועיין ברשב"ם עה"ת פ' שמות פ' ויחר אף ה' במשה וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו ויפגשיהו ה' ויבקש המיתו כדפרשתי בפ' וישלח אצל יעקב כשנעשה צולע על ירכו עכ"ל. והטעם דר"י בן קרחה לא רצה לפרס כפי' הרשב"ם ז"ל, י"ל דאזיל בזה לשיטתו בנדרים ל"א ע"ב תניא רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדן לו בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, וע"ש במהרש"א שכ' בשם פענח רזי וא"ת וכי חייב מיתה משום שנתרשל והרי אין בה רק עשה לבד וי"ל דעם סביביו נשערה מאד א"נ דעדיין בני נח ואזהרתן זו היא מיתתן ע"כ נמצא לפי"ז הא דכתיב ויפגשהו ה' ויבקש המיתו זה הי' בשביל שנתרשל מן המילה, אבל החרון אף שהי' בשביל שסירב בשליחותו של מקום לא נאמר בו קשה ולדברים אלו נתעוררתי ע"י מ"ש מרן חת"ס ז"ל בתורת משה:

הנ"ל ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה