ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת זבחים · קא:
א"ר אלעזר א"ר חנינא לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וכו' – ראיתי בס' א' שכ' הטעם עפמ"ש בזוה"ק פ' נשא דף קכ"ד ע"א הא דשחיטה בזר ולא בכהן הוא משום דכהן הוא מסטרא דחסד ואסור לו לעשות דין ע"ש, וא"כ אם כבר הי' פנחס כהן מקודם, הי' אסור לו לעשות דין ולהרוג את זמרי ולכך לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וע"ש – וע' בהגהות חשק שלמה למנחות דף י"ט שהביא בשם אחיו הגאון ר' בצלאל הכהן מווילנא ז"ל דמ"ש בזוה"ק הנ"ל ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר לי' וכו' פי' דכהן בבגדי כהונה אסור לשחוט כיון דשחיטה כשר בזר הו"ל כלאים שלא בשעת עבודה והי' לוקה, אבל בלא בגדים בודאי מותר לשחוט, והא דאמר ושחט אחרא, היינו משום דבלא בגדי כהונה הוי לי' זר דאין בגדיהם עליהם, אין כהונתם עליהם וקרי לי' אחרא ע"כ – ולענ"ד אף שכ' שם ע"ז שהוא כפתור ופרח, מ"מ המעיין שם יפה בדברי הזוהר יראה דאין זה כוונת הזוה"ק רק כפשוטו דכהן אסור לי למיעבד דינא וכמש"ל. וכ"כ בס' אהבת יהונתן בהפטרה ליום א' דר"ה בפסוק וישחטו את הפר וגו' ע"ש ואין להאריך:
מרים מי הסגירה, א"ת משה הסגירה, משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים, וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים, אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה כו' אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה והקשו כולם מדוע אמר משה זר הוא וכו' הול"ל משה קרוב הוא – ותי' בעץ יוסף שעל הע"י בשם הצאן קדשים משום דניחא לי' למימר טעמא דאתי לכ"ע, אבל טעם קרוב ליתא אלא לר"מ משא"כ לרבנן דפליגי עלי' וס"ל דקרוב רואה הנגעים. וכ"כ ביפה תואר על המ"ר ס"פ תזריע – ובידי משה על המ"ר הנ"ל כתב דאם הי' הזר רשאי לראות הנגע ולהגיד לכהן אז הי' הכהן יכול להיות קרוב ולא הי' חשוב כנוגע לפי שאינו יכול לשנות ממה שאמר לו הזר, משא"כ אם הכהן מחויב לראות בעצמו א"כ קרוב פסול לראות לכך אמר מתחלה שאין זר רואה, ואח"כ יכול לומר שאין קרוב רואה משא"כ אם הי' מתחיל שאין קרוב וכו' הי' קשה היה לזר לראות ואח"כ יסגיר הכהן ואז לא שייך נגיעת קורבה משא"כ אם אין זר רשאי לראות א"כ שפיר מקשה מכח שאין קרוב וכו' ודו"ק היטב עכ"ל – ובס' נפש יהונתן לרבינו הגאון ר' יונתן אייבשיץ זי"ע הביא בס"פ בהעלתך בשם הגאון מהו' מאיר זצ"ל דרש"י ור"ת מחולקים בסנהדרין דף כ"ח דרש"י ס"ל דשלישי בראשון כשר להעיד ור"ת ס"ל דשלישי בראשון פסול להעיד. והקשה מהרש"א לשיטת רש"י מאי פריך מי ראה נגע מרים, הלא פנחס ומרים הוו שלישי בראשון והי' יכול פנחס לראות נגעה, ומתרץ דהא אמר בגמ' לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי וא"כ אז עדיין לא היה כהן כלל כפירש"י, אך איתא בתוס' יש מפרשים דלא נתכהן פינחס דהיינו כהן גדול אבל כהן הדיוט הי' מיד א"כ הדרא קושי' לדוכתא. והנה מוכת כשיטת התוס' דהנה איתא בילקוט כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתים לא נאמר אלא על פרה אדומה שהי' בה שבעה שבעה, שבע הזיות, שבע כהנים היו מתעסקים בה, שבע פרות היו. וא"ת פרה שעשה משה, שבע כהני' משה ואהרן נדב ואביהו ואלעזר ואיתמר ופנחס. ולפי"ז מוכח דפינחס היה כהן הדיוט מיד דאל"כ האיך מצינו ז' כהנים בפרה שעשה משה. אך כל זה אי אמרינן משה כהן היה אבל א"א משה זר היה אכתי קשה האיך מצינו ז' כהנים. ועכ"ח צ"ל דלא היה צריך שבעה כהנים כלל, וא"כ י"ל נמי דפינחס לא היה כהן כלל עד שהרג לזמרי. ולפ"ז א"ש אי הוה אמר משה ואהרן קרובים היו לא הי' קשה מי ראה נגע מרים. דהייתי אומר פינחס כקושי' מהרש"א. ואין לומר דלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, הא מוכח מילקוט דלא הי' כהן גדול אבל כהן הדיוט היה דאל"כ היאך מצינו שבעה כהנים בפרה שעשה משה, לכך אמר משה זר הי' א"כ מוכח דלא מצינו ז' כהנים. א"כ אמרינן לא נתכהן פנחס היינו שלא היה כהן כלל ושפיר מקשה מי ראה נגע מרים וק"ל ע"כ דפח"ח:
ובספר זכרון יהודא מהגאון מהר"י ברודא ז"ל (גיסו של הגאון האדיר מהו' יעקב ארענשטיין ז"ל מלבוב) מביא בשם אביו זקנו הגאון מה"ו אברהם ברודא ז"ל, עפ"י מה דאיתא. בשביל שסירב משה בשליחותו של הקב"ה לכך ניטל ממנו הכהונה, אך איתא במדרש דיש תירוץ למשה במה שסירב, כי משה אמר להקב"ה אתה אמרת לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולמה אתה מבקש לשלוח אותי וכי אני אנכי, ומכות בכורות היה בלילה דכתיב ויהי בחצי הלילה, וזה הוה כפסק דין ואין דנין בלילה, אך גבי הקב"ה לילה כיום יאיר ורשאי לדון בלילה, והנה אנן קיי"ל שאין דנין בלילה ונגעים ג"כ אין רואין בלילה וגם קרוב אין רואה את הנגעים והכל מכח היקשא כל ריב וכל נגע מה ריב פסול הקרוב לדון אף נגע אין קרוב רואה, ומה ריב אין דנין בלילה אף נגעים אין רואין בלילה, ולפ"ז מתורץ שפיר, בלא זה לא מצי למימר משה קרוב ואין קרוב רואה, דלמא באמת רואה ולא דרשינן היקשא כלל, אבל השתא דאמר משה זר הוא. וקשה תיפוק ליה דהא כהן הוא אלא בשביל שסירב בשליחותו של הקב"ה נעשה זר, וקשה למה באמת סירב, וצ"ל כתירוצו וכי אני אנכי והוכרח הקב"ה לילך בעצמו כי אין אחר רשאי לדון בלילה וא"כ היקש גמור הוא. ולפ"ז מוכח נמי דאין קרוב רואה את הנגעים דשניהם באו מכח היקשא כל ריב וכל נגע, מה ריב דייקא ביום אף נגע דייקא ביום, ומה ריב קרוב פסול אף נגע קרוב פסול ודו"ק ע"כ דפח"ח: