ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת זבחים · יד:
גמירי בחלקו של יהודה סנהדרין יתבין ושכינה בחלקו של בנימין היא. פרש"י בסוף ד"ה ואיבעית אימא כו' גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב (בראשית מ"ט) ומחוקק מבין רגליו עכ"ל – ועפ"ד אלו של רש"י ז"ל תירץ באהבת איתן (שבגליון הע"י) קושי' התוס' ביומא דף כ"ו ע"א דאיתא התם אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ופריך הגמ' ואימא נמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי ומשני אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן ע"כ וכתבו בתוס' יש מקשין אמאי מייתי מדכתיב יהודה מחקקי ולא מייתי מדכתיב בתורה ומחוקק מבין רגליו, וי"ל דההוא בברכה הוא דכתיב כו' עכ"ל, וכבר כ' מהרש"א ז"ל שם דתי' התוס' דחוק דנהי דבברכה הוא דכתיב וכי לא נתקיימה ברכת יעקב ח"ו ע"ש – אבל לפ"ד רש"י הנ"ל ניחא דמקרא ומחוקק מבין רגליו אין ראיה די"ל דלא קאי כלל על זרע דיהודה רק על חלקו בארצו דשם יושבים סנהדרין וא"ש – אמנם התוס' שמיאנו בתירוץ זה בעכ"ח ס"ל דמחוקק מבין רגליו קאי על זרע דיהודא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכדמצינו בפ' כי תבוא ובשליתה היוצאת מבין רגליה, וכן תרגם אונקלס ומחוקק מבין רגליו וספרא מבני בנוהי ע"כ שפיר הקשו תוס' אמאי לא מייתי מדכתיב בתורה ומחוקק מבין רגליו, והא דגמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה לא מקרא ומחוקק מבין רגליו, אתיא רק הללממ"ס הוא ככל גמירי שבש"ס, או כמ"ש באהבת איתן עצמו דמצינו עוד ראיה דסנהדרין בחלקו של יהודה מדאיתא בילקוט פ' חקת בפסוק ומבמות הגי אשר בשדה מואב דדרוש על סנהדרין שיושבין בלשכת הגזית בתחום רות המואבי' ע"ש אמנם הגאון מ' שאול מאמסטרדאם ז"ל הביא לנו מטעמים בספרו בנין אריאל עה"ת פ' וזאת הברכה, מה ששמע מפי חכם גדול ולמד מופלג בפולין ליישב קושי' התוס' ביומא הנ"ל, והוא דודאי בכל שבט נמצאו חכמים גדולים ואין לך כל שבט של העמיד שופט. אלא דאיתא בסנהדרין דף פ"ו ע"ב במתני' דזקן ממרא כו' אם הורה לעשות חייב כו' תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרי קולו (פירש"י חומר שהחמירו עליו שאינו ראוי להוראה עד שיהא בן ארבעים שנה נעשה קל לפוטרו מן המיתה) – והשתא ה"פ לא משכחת צורבא מרבנן שפירושו בחור חריף (כפרש"י בכמה דוכתי בגמ') דמורה בימי ילדותו אלא דאתי מלוי או מיששכר דכתיב יורו משפטיך כו' ומבני יששכר כו' והיינו רבותא טפי משאר שבטים דאפילו בילדותם ראוים להוראה, ואהא פריך ואימא נמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי, דמקרא ומחוקק מבין רגליו אין ראיה, די"ל דמיירי אחר ארבעים שנה, אבל יהודה מחוקקי דרשו חז"ל בסנהדרין דף ק"ב ע"ב דקאי אדואג ואחיתופל, ואיתא שם דכתיב בהו לא יחצו ימיהם, וא"כ מוכח דקודם ארבעים שנה היי ראויין להוראה, ומשני אסיקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמרינן והתם מבואר בהדיא שדואג ואחיתופל לא אסקי שמעתתא אליבא דהלכה ומש"ה לא חשיב יהודה אלא לוי ויששכר ע"כ דפח"ח
ועל דבר זה נתקנא ביה דואג האדומי בדוד כדכתיב כי קנאת ביתך אכלתני וגו' – בחדושי גאונים שבגליון הע"י, הביא בשם מראית העין, אפשר לומר דרך רש כמ"ש לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי ויששכר, והקשו המפרשים דהרי דוד המלך ע"ה דהלכה כמותו ותירצו דמלך שאני (א"ה עיין במהרש"א יומא כ"ו ע"א שכ' כן בחא"ג לשם) והכא שראה דואג האדומי שדוד המע"ה כוון לדעת מקום המקדש היכן הוא. אמר ודאי משו"ה כוון משום שהוא מלך דהא אינו מלוי ויששכר והבין דמעלת המלך יותר גדולה מלוי ויששכר דהרי כשעמדו בענין זה לדעת מקום המקדש מסתמא היו במעמד ההוא מלוי ויששכר ושום אחד לא כיוון אלא דוד המע"ה ומוכרח מעלתו גדולה יותר מלוי ויששכר וה"ט שהוא מלך ועל דבר זה נתקנא ודפח"ח (והנה לכאורה יש ליישב קושי' המפרשים הנ"ל מדוד די"ל דהלכה כמותו רק לאחר ארבעים שנה כמש"ל בשם הבנין אריאל, אמנם באמת זא דהא קרא ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו שדרשו חז"ל שהלכה כמותו בכל מקום. כתיב בעוד שהי' עדיין שאול מלך, וא"כ אז עדיין לא הי' דוד בן ארבעים שנה דהא כתיב בשמואל ב' ה' בן שלשים שנה דוד במלכו וגו' ואעפ"יכ הי' הלכה כמותו ועכ"ח צ"ל דמלך שאני כנ"ל) פ"ח :א"ר ענני בר ששון למה נסמכה פ' קרבנות לפ' בגדי כהונה לומר לך מה קרבנו מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנא' וישחטו וגו' ויטבלו את הכתונת בדם בירשלמי פ"ז דיומא ה"ב איתא כתונת היתה מכפרת על לובשי כלאים ע"ש. ובס' תורה תמימה פ' תצוה נתקשה בזה מה ענין כתונת לכלאים, הלא בכל בגדי כהונה לא היו כלאים רק באבנט ובחושן ואפוד וע"ש שהאריך בזה והנה לא ראה דברי מרן חת"ס ז"ל בתורת משה פ' תצוה שכתב וז"ל. כתונת תשבץ. איתא בסליחה של מוסף:
יוהכ"פ שהכתונת של כהן גדול היתה כלאים והוא תמוה. ושמעתי מהחכם ר' וואלף היידענהיים פירושו עפ"י מה דאיתא ביו"ד סי' ש' ס"ד בהגהות רמ"א שאם אין יכול לפשוט בגד התחתון מבלי שיפשט העליון תחלה אם האחד צמר והשני פשתן שאסור ללבוש משום כלאים והוא מהירושלמי (עיי"ש בטו"ז) ויען שהי' המעיל תכלת ואי אפשר לפשוט הכתונת שהי' שש בלתי שיפשט המעיל תחלה וממילא הוה כלאים ודפח"ח עכ"ל – ונמצא לפי"ז הירושלמי לשיטתו אזיל ושפיר קאמר דהכתונת היתה מכפרת על לובשי כלאים – אמנם מ"ש החכם ר' וואלף היידענהיים ז"ל לפרש בזה הסליחה למוסף יוה"כ. צ"ע בלשון הסליחה טוהר הכתונת ארוגה פשתן וצמר. ועיין בספר מתא דירושלים על הירושלמי יומא הנ"ל ואין כאן מקומו להאריך בזה:
ציץ מכפר על עזות פנים וכו' – במעשי למלך על הרמב"ם מביא מס' תורת העולה להרמ"א שכ' בשם הבע"ק וז"ל הציץ מכפר על עז"פ כי מי הוא אשר יראה כהן בגדולתו וציץ הזהב אשר שם המפורש חקוק בו עומד על מצחו שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלקים ומשם יקח מוסר השכל כל איש השלם והחכם כי אין ספק כי שם ה' נקרא עליו וראוי לירא מפני ועי"ז הי' הציץ מונע העזות פנים ומכפר עליו עכ"ל, (ועיין בחלק הראשון מזה החיבור בקונטרס נחלת אבות ליקוטים לפרקי אבות אות מ"א שהארכתי בזה ע"ש:
בפתח עינים להגאון חיד"א ז"ל הנדפס בספרי עין יעקב הקטנים דפוס וילנא ראיתי שתי ראיות (א) כתב לעיל דף נ"ד ע"ב סבור למבנייה בעין עיטם דמידלי. מקשים העולם דלמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים א"כ ליכא לשנויי לא מקרא דבין כתפיו ולא משים דגמירי דסנהדרין בחלק יהודה ולדידי' אמאי לא בנאוהו בעין עיטם דמידליא. ולפום רהיטא קושיא גדולה היא ומה גם דהכא משתעי גופא דעובדא היכי הוה וכמו זר נחשב לומר דלמ"ד הנ"ל כל זה הויכוח שקר ולא היו דברים מעולם וראיתי להרב שיח יצחק בשיטתו ליומא דף י"ב ארוכ"ה לא עלתה בהא דירושלים נתחלקה והסכים דדעת הרמב"ם דפלוגתא דתנאי אי ירושלים נתחלקה אי לא היינו דלכ"ע ירושלים נתחלקה מתחלה לשבט יהודא ובנימין ומ"ד לא נתחלקה היינו שלא עמדו בחילוקם דלבסוף נתנו דושנה של יריחו במקום ירושלים. א"נ דבני יהודא ובנימין הפקירו חלקם לכל ישראל וכו' ע"ש, ולפי העלות שיטה זו לק"מ ותנוח דעתנו בקושיא הנז'. אך מדברי התוספות סוף פ' מרובה נראה דלמ"ד לא נתחלקה הוי כפשט הדבר דלא נתחלקה כלל וכך מטין דברי רש"י פרק בני העיר ע"ש עכ"ל הטהור, (ועיין באהבת איתן שבגליון העין יעקב החדש מ"ש בזה):
(ב) כתב לעיל דף ס"ב ע"ב בני אחתי' דר' טרפון הוו יתבי קמי' דר' טרפון פתח ואמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני, אמרו לו קטורה כתיב, קרא עליהם בני קטורה. עיין פי' רש"י. וצריך לדעת אמאי הובא זה בתלמוד ומאי נפקא מניה. והבן יקיר לי הרב מהר"ר ישעי' נר"ו אמר דמייתי לה הש"ס לאשמועינן דין דאם אחד קרא לחביריו בני קטורה אינו חייב שום עונש דאשכחן ר' טרפון ואמוראי קרי בני קטורה והכוונה שלבם קשור ואטום כדפירשו המפרשים אלו דבריו נר"ו ובאמת דהא מלתא צריכא רבה דמה ראה ר' טרפון לומר יוחני במקום קטורה:
וכולא מלתא לא מתיישב. וראיתי להרב ברכת שמואל פרשת חיי שרה ישב ודרש דרך רמז ודרש ע"ש, ומה שפירש הרב ז"ל שם דר"ט דאמר יוחני כוון ליוחני בת רטיבי, עמו הסליחה דמהש"ס פ' היה נוטל משמע דיוחני בת רטיבי היתה בימי אמוראים ובירושלמי שם נקט חגלא ע"ש עכ"ל הטהור:
אמר המלקט לחומר הנושא. יגעתי ומצאתי כי תיבת "יוחני" במילואו דהיינו (יו"ד וא"ו חי"ת נו"ן יו"ד) הוא בגימטריא תקע"ז, ותיבות הגר וגם קטורה' הם ג"כ בגימ' תקע"ז, חושבנא דדין כחושבנא דדין, וס"ל לר' טרפון דמה שכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, היינו דמלבד הגר שהחזיר, עוד הוסיף ליקח גם קטורה (עיין ברשב"ם פ' חיי שרה שכ' קטורה לפי הפשט אין זו הגר. ובפסוק ולבני הפלגשים וכו' כתב:
"הגר וקטורה" עכ"ל ע"ש), וא"כ אחר מיתת שרה היו לאברהם ב' פלגשים. הגר וגם קטורה, והוא בגמטריא תקע"ז כמו "יוחני" במילואו כנ"ל, ולכן ראה ר' טרפון לומר בדרך רמז "יוחני" כנלע"ד נכון ב"ה – ואחר כותבי הראו לי מ"ש הגאון מ' יקותיאל יהודא טייטלבוים זצ"ל מסיגוט בספרו שו"ת אבני צדק חיו"ד ס"ס ק"ג בתשובה הרב מ' משה גרינוואלד מטשארנא (שהי' אח"כ הגאב"ד דק"ק חוסט יע"א) וז"ל:
מ"ש כת"ר עפ"י דברי שכתבתי בס' ייטב לב טעם לאברהם שהוסיף ליקח אשה בזקנותו להוציא לה"ק להפריד הקליפה מהקדושה, שבזה מצא מרגניתא טבא לפרש מאמרם בזבחים דף ס"ב ע"ב בני אחתי' דר"ט וכו' א"ל ר"ט ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני, שהכוונה בזה עפימ"ש במס' שבת דף נ"ד ע"ב גבי אין הרחלים יוצאית חנונות דעץ א' שמו יוחני ומשימין בחוטמי רחלים להפריד התולעים שבמוח הרחלים, והיינו ושמה יוחני דלתכלית זה הי' כוונת אברהם להפריד תולע הקליפה מהקדושה ואינהו א"ל והא קטורה כתיב שלא הבינו כוונתו משו"ה קרו להו בני קטורה עכ"ד דפח"ח היטב אשר דבר וכו' וכו' עכ"ל – ובתחלה כשראיתי זאת שמחתי מאד, אך אח"כ כשעיינתי בגמ' שבת נ"ד ב' ראיתי דשם כתוב עץ א' יש בכרכי הים "וחנון" שמו – לא יוחני – ובפ' הברטנורה פ"ה דשבת מ"ד כתב עץ א' יש ששמו יוחנן וכו' -- ג"כ לא יוחני מכם ובפי' המשניות להרמב"ם שם כתב ששמו יחנון" וכו' ע"ש – א"כ מבואר דעץ הנ"ל אין שמו יוחני כמ"ש בשו"ת אבני צדק הנ"ל ע"כ דבריו צ"ע: