ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת הוריות · ח.
וכי תשגו ולא תעשו (במדבר ט"ו) בע"ז כתיב מנא לן אמר רבא כו' דאמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה איזה היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע"ז ה ועיין ברש"י בחומש פ' שלח ובמזרחי שם בזה – והאבן עזרא ז"ל שכתב בפסוק וכי תשגו בין שעשו בשגגה מה שצוה שלא לעשות ובין שלא עשו בשגגה מה שצוה לעשות, וכ"כ בפ' ויקרא בפסוק חטאת הקהל הוא. הפר ואם ישגו ישראל ולא יעשו אחת ממצות עשה יקריבו פר לעולה ושעיר לחטאת עכ"ל – הוא נגד קבלת חז"ל שאין ישראל מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת אלא בשגגת ע"ז וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' שלח בפסוק וכי תשגו כו' ובפסוק אם מעיני העדה נעשתה לשגגה אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו ע"י שוגג ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד ע"א בכך עכ"ל, ועיין ברמב"ן עה"ת בפ' וכי תשגו וגו' שכ' וז"ל הפרשה הזה סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג, ודבריהם דברי רוח וכו' עכ"ל עיי"ש וכוונתו על האבן עזרא ז"ל הנ"ל שטעה בזה במחכ"ת ונטה מדרך הקבלה אשר לא כדת של תורה ושארי לי' מארי' –
ועיין עוד ברמב"ן עה"ת שם שכ' בזה"ל:
והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה הוא משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא כי שם חייב להביא פר לחטאת וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת ועל כן הוצרכו רבותינו לומר שזה הקרבן על שגגת ע"ג עכ"ל – ונ"ל לפרש דבריו הקדושים שהוקשה לו מדוע בשאר עבירות שי"ב כרת מביאין הצבור פר לחטאת, ובשגגת ע"ז מביאין פר לעולה והלא דבר הוא, וע"כ כתב הרמב"ן דמזה גופא הוציאו חז"ל שהקרבן הזה הוא על שגגת ע"ז ולכך מביאין עלי' פר לעולה, והוא עפימ"ש מהר"ל מפראג ז"ל בס' גור ארי' על רש"י שכ' דחטאת כתיב חסר אל"ף דבכל מקום החטאת קודמת וכאן העולה קודמת וע"ז כ' הגור ארי' ז"ל וא"ת ולמה הי' דבר זה להקדים עולה לחטאת בקרבן ע"ז ועוד דמה שהחטאת קודם לעולה טעמא אית ביה למה הדבר דומה למלך שפרקליט קודמו ומלמד עליו זכות ואח"כ נכנס הדורון, כך החטאת פרקליט לכפר עליו ואח"כ העולה שהיא דורן וא"כ למה הי' כאן העולה קודמת, וי"ל דעולה היא שבאה על הרהור הלב, כדכתיב ויהי כי הקיפו ימי המשתה ויעל איוב עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם, שמע מינה שעולה מכפר על הרהור הלב, ובע"ז שהמחשבה הקב"ה מצרפה למעשה (כדאיתא בקידושין דף מ') הרי העולה ג"כ פרקליט כמו החטאת, שהרי המחשבה של עבודה זרה ג"כ מעשה נחשב ומפני שהמחשבה קודם למעשה. העולה של ע"ז קודם לחטאת, אבל גבי שאר עבירות שאין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה, העולה דורן הוא ונכנס אחרון עכ"ל הטהור ואומר אני דמהאי טעמא נמי מביאין כאן הצבור פר לעולה, ובשאר עבירות אין מביאין רק פר לחטאת, לפי שבשאר עבירות אין דנין רק על המעשה וא"צ לכפר על הרהור הלב לכך סגי בפר לחטאת, אבל בע"ז שהמחשבה ג"כ מעשה נחשב וצריך לכפר על הרהור הלב, לכך הוסיפה כאן התורה שיביאו הציבור פר לעולה כדי לכפר על הרהור הלב, וזה כוונת הרמב"ן ז"ל לפי דכאן מביאין פר לעולה לכך הוצרכו חז"ל לומר דמיירי בשגגת ע"ז ולכך ציותה כאן התוה"ק שמלבד השעיר לחטאת יביאו גם פר לעולה כדי לכפר גם על המחשבה, אבל בשאר עבירות שאין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה סגי בפר לחטאת לחודא כנלע"ד נכון בעזהי"ת:
דבי רבי תנא אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר ה' אל משה את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה ע"י משה הוי אומר זו ע"ז דתנא דבי רי"ש אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה, שמענום דבי ר' ישמעאל תנא מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם איזו היא מצוה שהי נאמרה בתחלה הוי אומר זהו ע"ז, והאמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא (פרש"י כדבי רבי וכדריב"ל) עכ"ל הגמרא והרי לפניך דחכמי הגמרא דחו דברי התנא דבי רבי ישמעאל מכח הפירכא והאמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה, ומה"ט נפלאתי מאד על הרשב"ם ז"ל שכ' בפ' שלח, מן היום אשר צוה ה' והלאה כל המצות כולן נצטוו אחר אנכי ולא יהיה לך כי הם ראשונות עכ"ל, ונראה בעליל שהוא תופס דעת התנא דבי ר' ישמעאל הנ"ל, ופלא דהלא חכמי התלמוד ז"ל דחו דבריו כנ"ל וצ"ע: