ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (לב)
בתורת משה עה"ת למרן החת"ס ז"ל כ' בפ' בא וז"ל:
וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והי' כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו, נתקשיתי זה ימים רבים הלא קאי לומר מילת זכרים מעכב בפסח והכא בוכי יגור אתך גר מנין לו שבנים זכרים יעכבו הגר מפסחו הלא מכיון שנימול האב שוב אינם בניו ואפי' יהיו ערלים אינם מעכבים אותו מלאכול ובפסח, ואי נולדו לו ביהדותו א"כ היינו ישראל ומ"ש כ יגור אתך גר דנקיט וצע"ג, וכעת נלע"ד כך, דהנה רש"י פי' על קרא וכל ערל לא יאכל בו שמתו אחיו מחמת מילה דאי ישראל ערל מומר לערלות ונלמד מבן נכר לא יאכל בו, שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים דס"ל לרש"י מומר לערלות הוה כמומר לכל התורה, ור"ת פליג עלי' וס"ל מתו אחיו מחמת מילה אוכל בפסח, ונ"ל נהי דאינו אוכל לרש"י מ"מ אינו מעכב אביו מלאכול פסחו, והנה לפני זה כתיב גר ותושב לא יאכל בו פירש"י ערבי מהול וגבעוני מהול ובש"ס ר"פ הערל מסיק מל ולא טבל עיי"ש, ונלע"ד סובר קרא וכי יגור אתך גר ר"ל האי גר הנ"ל ושהי' ערבי מהול ונתיהד, או שהי' מל ולא טבל ועתה טובל, והיו לו בנים בגיותו או בעוד שלא טבל ומתו מחמת מילה, ועכשיו נתגייר לגמרי ויהיו לו בנים ביהדותו, דערל כה"ג בישראל אינו מעכב אביו מלעשות פסח. הכא מעכב דמה שמתו אחיו בגיות אינו מצטרף עם של עתה עכ"ל -- ובתל תלפיות מחברת ז' אות ס"ו מביא בשם הה"ג מ' שלמה אהרן ווערטהיימער נ"י מירושלים תובב"א שכתב (הפליא על החת"ס שלא הזכיר שזה מחלוקת רש"י ותוס' ביבמות מ"ח ע"א רש"י בלישנא ב' סובר דבנים שהיו לו בגיותו מעכבים אותו מלאכול הפסח ותוס' ס"ל כי רק בניו שנולדו בקדושה מעכבין אותו יעו"ש ועוד כתב שם הה"ג הנ"ל בזה"ל:
ולד' רש"י ע"כ צ"ל דגזיה"כ דלא אמרינן בזה דגר כקטן שנולד דמי רק לד' התוס' תקשי על בניו שנולדו בקדושה למ"ל קרא פשיטא. והנה תי' החת"ס לכאורה קשה דהא מתו אחיו מחמת מילה הטעם שאין מלין אותו משום שרואים שחולשת האם גורמים לו שאין לו כח לסבול צער המילה (עיין בב"ח יו"ד סי' רס"ג) והיכן מצינו דאמרינן גר כקטן שנולד דמי לדבר התלוי' בטבע וצ"ע. ולענ"ד יש ליישב דקרא איירי בבנים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה דיש להם שאר מן האם ולא מן האב כביבמות צ"ח ע"א ואשמעינן קרא דמעכבין האם מלאכול בפסח כמ"ש בגמ' מ"ח דגם באשה מעכב מילת בנה ועבדה, עיין מל"מ פ"ה מק"פ ה"ו ובמרכבת המשנה שם ובמהרש"א יבמות ע"א ע"ב ובשאגת ארי' סי' נ"ג ואכמ"ל עכ"ל:
והנה מ"ש דלד' רש"י עכצ"ל דגזיה"כ דל"א בזה כקטן שנולד דמי. מראה מקום אני לך לעיין בגמרא סוטה דף י' ע"א בפ' ותשב בפתח עינים ר' שמואל ב"נ אמר שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא נכרית את א"ל גיורת אני שמא א"א את א"ל פנוי' אני שמא קיבל ביך אביך קידושין א"ל יתומה אני כו'. וכתב בספר "עיון יעקב" שם וז"ל:
שמא קיבל ביך אביך קידושין. ק"ק כיון דאמרה גיורת אני וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אין האב יכול לקבל קידושין, אכן לפימ"ש התוספות בפרק הבא על יבמתו דלא לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי לק"מ וכמו שכתבתי בתשובתי שבות יעקב סי' קע"ז דכן עיקר, וא"כ ג"כ קדושי הגר שנתגיירה בתו עמו קדושי' קדושין וצ"ע לדינא עכ"ל עיי"ש -- ואם כן לפי"ז י"ל דגם רש"י ס"ל כן דלא לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולק"מ:
שו"ר בלקוטי סופר על תרי"ג מצות מהגאון ר' יוסף ליב סופר אבדק"ק פאקש ז"ל חלק א' דף פ"ז ע"ד שהעלה דקודם מתן תורה עדיין גר לאו כקטן שנולד דמי ורק לאחר מ"ת אמרינן כקטן שנולד דמי ע"ש. ואמנם כבר קדמו בזה בס' כלי חמדה עה"ת מהגאון מדוואהרט נ"י בפרשת בא ע"ש שהקשה קושי' החת"ס מעצמו ותירץ כן, רק כ"ז לשיטת רש"י אבל לתוס' דס"ל רק בניו שנולדו בקדושה מעכבים הגר מלעשות פסחו עדיין קשה מאי שנא גר דנקיט דאחר שנתגייר ישראל מעליא הוא ופשיטא דמעכב, ולזה י"ל דקרא נקיט גר משום סיפא דקרא והי' כאזרח הארץ דסד"א כל המתגייר יעשה פסח מיד ת"ל והי' כאזרח הארץ מה אזרח בי"ד בניסן אף גר בי"ד כדאיתא במכילתא ומובא ברש"י בחומש פ' בא עיי"ש. ושוב מצאתי שכ"כ בתל תלפיות מחברת ב' סוף אות ע"ז בשם הה"ג בן ר' אהליאב והוא הגאון ר' שלמה פישער נ"י מקארלסבורג עיי"ש: