אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (ל')

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (ל')

(כח)

בפסקי תוספות לפסחים דף ס"ג כתוב בסי' קס"א וז"ל: השוחט פסח על חמץ אינו עובר בבל יראה לך חמץ, ד"ה השוחט, עכ"ל -- ודברים הללו מחוסרים הבנה מהיכן הוציא המחבר פסקי תוס' דין זה ובתוס' ד"ה השוחט לא נמצא שום רמז ורמיזה לזה, וע' בשו"ת כנף רננה מהגאון מ' נתן נטע סג"ל לאנדא אבדק"ק אושפצין ז"ל חאו"ח סי' ל"ז מש"ש לפרש הדברים -- אך לפע"ד נראה לפרש באופן אחר, ואקדים לשון התוס':

השוחט פסח על החמץ עובר בלא תעשה אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב ובתוספתא דמכילתין תניא בהדיא השוחט את הפסח על החמץ בי"ד עובר בלא תעשה והפסח עצמו כשר ויוצא בו י"ח בפסח עכ"ל -- ובמהרש"א כתב:

לכאורה הא שינה עליו דכתיב לא תזבח על חמץ וגו' וכתיב לא תשחט על חמץ וגו' וי"ל דבכה"ג לית לן למימר דשינה הכתוב עליו לעכב אלא דשינה עליו לעבור בב' לאווין וכו' ע"ש -- ובשעה"מ פ"א מה' קרבן פסח השיג על מהרש"א שהרי בפסחים דכ"ו פרכינן ואימא לעבור עליו בב' לאוין ומשנינן היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמי בלאוי יתירי כו' וא"כ מכ"ש הכא דכיון דאיכא למדרש דשנה הכתוב לעכב מהיכא תיתי לאוקומי בלאוי יתירי עיי"ש -- ובס' שם שלמה על סוגיות הש"ס מהגאון ר' שלמה גאנצפריעד ז"ל בדף מ' ע"ד מביא בשם ספר קול הרמ"ז שכתב לתרץ קושית המהרש"א דלית לן למימר דשינה עליו הכתוב נעכב משום דחד מינייהו אצטריך להשבתת החמץ קודם חצות כדאמר רבא בפסחים דף ה' ע"א לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים ע"ש. (וע' ברש"י משפטים בפ' לא תזבח על חמץ וגו' לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ עכ"ל. וכ"כ ברשב"ם עה"ת שם לא תזבח על חמץ, שתהא השבתת שאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר שהוא זמן שחיטת פסח משבע ולמעלה עכ"ל) ועוד כתב שם בס' שם שלמה הנ"ל בשם ספר קול הרמ"ז דלשון חייב משמע אפי' תרתי דהיינו שהוא חייב משום שני לאוין, אבל עובר בלא תעשה משמע שאינו עובר אלא על לאו אחד עיי"ש. וכ"כ בס' שלום ירושלים על הירושלמי פ"ה דפסחים הלכה ד' השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת. כתב הרמ"ז למה לא קתני חייב ותירץ דאי הוי קתני חייב הו"א דלוקה שמונים קמ"ל דעובר רק בלאו אחד והא דבאמת לא לקי פ' אע"ג דכתיב ב' לאוין לא תשחט ולא תזבח דאיצטרך לימוד אחד לכדרבא בבלי דף ה' ע"א ע"ש עכ"ל -- וכ"כ הרב בעל קרבן העדה בירושלמי הנ"ל בתוספותיו דהמשנה נקט עובר בלא תעשה כדי לאשמעינן שאין בו אלא לאו אחד וע"ש דמשיג ג"כ על המהרש"א הנ"ל ומסיק דאין כאן ב' לאוין רק הוא כתב צריכותא אחריני על לא תזבח וגו' ולא תשחט וגו' יעו"ש ומשו"ה אין לוקה שמונים כ"א חד מלקות ומעתה בין תבין את אשר לפניך דזה הפירוש בתוס' ד"ה השוחט, שהביאו לשון המשנה השוחט פסח על החמץ עובר בלא תעשה, ומדלא קתני חייב או עובר בשני לאוין עכ"ח כוונת התנא דמתני' דאינו עובר כי אם בלאו אחד. ולכך אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב (וכתירוץ קול הרמ"ז על קושית המהרש"א הנ"ל) ובתוספתא דמכילתין תניא בהדיא בפ"ד השוחט פסח על החמץ בי"ד עובר בלא תעשה (היינו רק בל"ת אחד) ולכך. הפסח עצמו כשר ויוצא בו י"ח בפסח, ומשום דלא שנה עליו הכתוב לעכב -- וא"כ לפ"ז כל דברי הריב"א בנוים על יסוד הנ"ל דעובר בלא תעשה משמע שאינו עובר אלא על לאו אחד והשתא אם נימא דהשוחט פסח על החמץ עובר גם בלאו דבל יראה, א"כ נסתר כל היסוד הנ"ל דהרי לפי"ז נהי' מוכרחים לומר דעובר בלא תעשה משמע אפי' ב' לאוין או אפי' ג' לאוין, ואין ראי' ממתני' דקתני עובר בלא תעשה דלא שנה עליו הכתוב לעכב וליתא לדברי ריב"א -- אלא עכ"ח צ"ל דס"ל לריב"א דהשוחט פסח על החמץ אינו עובר בבל יראה לך חמץ, וא"כ שפיר כ' בפסקי תוספות, השוחט פסח על חמץ אינו עובר בבל יראה לך חמץ. ד"ה השוחט. וא"ש ודו"ק. אמנם באמת אף כי הפירוש הנ"ל בפסקי תוספות הוא נכון ונפלא בעזהי"ת בכל זאת אודיע בשער בת רבים שאין אנו צריכים לזה, מאחר שכבר כתב מרן החיד"א ז"ל בס' שם הגדולים במערכת ספרים באות פסקי תוספות בזה"ל:

ודע דזמנין טובא דמשכחת חידושים בפסקי תוספות דליתנהו בגופן של התוס' דקמן, והטעם שפסקי תוספות של המסכתא ההיא נתחברו על תוספות שאנץ וכיוצא, והתוס' שלפנינו הס תוס' טוך וכיוצא באופן שאינם פסקי תוס' שלפנינו וכו' עכ"ל, וא"כ לפי"ז אפשר דהמחבר פסקי תוס' דפסחים הנ"ל הי' כוונתו על תוספות שאנץ וכיוצא ד"ה השוחט, ששם הי' כתוב בפירוש, דהשוחט פסח על חמץ אינו עובר בבל יראה לך חמץ, ומ"מ אם יאמר המעיין שזה דוחק, אזי ירווה צמאונו בהפירוש שכתבתי לעיל, ויותר אין לי להאריך בזה:

(ל"א) במג"א או"ח סי' תצ"א כתב אם אכל באחרון של פסח ומשכה סעודתו עד הלילה מותר לאכול חמץ דלא תליא בהבדלה ע"ש -- והגאון מ' משה הלוי פאללאק ז"ל אבדק"ק באניהאד יע"א כתב ע"ז בספרו תקון משה:

וצ"ע איך יעשה בברהמ"ז דצריך לומר יעלה ויבא דאזלינן בתר התחלת אכילה עיין מג"א סי' תי"ט ואיך יאמר חג המצות והוא אכל חמץ עכ"ל -- ולפענ"ד זה לא הוי תרתי דסתרי דבעת שאכל חמץ כבר לא הי' חג המצות ומותר לו לאכול חמץ רק לפי דאזלינן בתר התחלת הסעודה צריך לומר חג המצות והרי אז בשעה שהתחיל לאכול ועדיין הי' חג המצות לא אכל חמץ א"כ פשיטא דצריך לומר חג המצות כנלע"ד, (והספר הנ"ל הואיל ואתי לידי אמרתי להעתיק ממנו פי' נחמד שראיתי שם על המאמר התמוה בהגדה ש"פ, חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, וכבר תמהו המפו' דהתשובה אינה ממין הטענה, וכתב בס' הנ"ל בדרך פשוט כי החכם השואל ורצונו לבוא על האמת ולדעת כל פרט ופרט על בוריו, עדות וחוקים ומשפטים, תקצר הזמן מאוד אם יניחהו אביו לשאול ולחקור כאות נפשו ולהשיב לו על כל שאלותיו, והיות כי אכילת פסחים אינה אלא עד חצות וגם אינם נאכלים אלא על השובע, ע"כ בטרם נכנס האב עם בנו החכם בטענות ומענות, צריך להקדים לו שידע שצריכים לאכול בטרם נאכל הפסח והזמן קצר, וז"ש ואף אתה צריך שתאמר לו שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן רק צריכים לאכול הכל קודם אכילת הפסח וק"ל, ע"כ דפח"ח ש"י):

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה