אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (כח)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (כח)

(כז)

ועפ"י הסברא הנ"ל כיון דאם רצו נשים לעשות הפסח ע"י טפילה לאחרים עושין שפיר קרינן בהו על מצות ומרורים יאכלוהו לפסח ולכך חייבות במצה לרב אחא ב"י מכח ההיקש דחמץ ומצה, אפשר ליישב גם הקושי' שהביא מו"ח זצ"ל בשם גיסי מ' יודא צבי הנ"ל בפסחים ק"כ דראב"י מיבעי לי' קרא בערב תאכלו מצות לטמא ושהי' בדרך רחוקה דסד"א כיון דפסח לא אכלי מצה ומרור נמי לא ניכול קמ"ל, וקשה למ"ל קרא נילף מהקישא דלעיל צ"א גבי נשים כל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקו"א מצה אמנם להנ"ל ניחא דדוקא גבי נשים דאם רצו עושין פסח, שפיר קרינן בהו יאכלוהו לפסח, ולכך חייבות במצה מכח ההיקש, אבל טמא ושהי' בדרך רחוקה דאי בעו למיעבד לא עבדי, כדס"ל לרב ששת בפסחים צ"ב ע"ב וכן פסק הרמב"ם ז"ל, א"כ לא קרינן בהו יאכלוהו לפסח, דלא שייך גבייהו פסח כלל שם לא מהני ההיקש לחייבם, דהא באמת איצטריך ההיקש לחייב נשים במצה, רק משום דאין היקש למחצה אתה רוצה לחייב גם טמא ושהי' בדרך רחוקה, וזה אינו דבנשים עכ"פ שייך גבייהו יאכלוהו לפסח אם רצו, משא"כ טמא ושהי' בד"ר אפי' אם רצו לא יכולי' לעשות פסח ראשון א"כ לא שייך גבייהו פסח כלל. ואם אין פסח אין מצה ומרור וגם ההיקש לא מהני, לכך אצטריך שפיר לרב אחא ב"י קרא לחייב טמא ושהי' בדרך רחוקה במצה ומרור וא"ש ודו"ק.

שו"ר דקושית גיסי הרה"ג הנ"ל בלא"ה לק"מ, (וחידוש בעיני על מו"ח הגאון זצ"ל שכתב לתרץ הקושי' בג' אופנים ולא נחית לזה) דהרי מבואר בפסחים דף מ"ג דנשים באיסור חמץ אתרבו מכל, ופריך הגמ' למ"ל הריבוי הא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ומשני סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו מצות, כל שישנו בקו"א מצה ישנו בב"ת חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקו"א מצה דהויא לי' מ"ע שהז"ג אימא בב"ת חמץ נמי ליתנהו קמ"ל, והשתא דאתרבו להו בבל תאכל חמץ אתרבו נמי לאכילת מצה כר' אלעזר כו' נשים חייבות באכילת מצה כו' כל שישנו בב"ת חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל וישנן בב"ת חמץ ישנן בקום אכול מצה עכ"ד הגמ' -- והקשו התוס' בד"ה סד"א כל שישנו בקום אכול מצה, היכי ס"ד למידרש הכי אדרבה איפכא יש לדרוש ולחומרא מקשינן, ואומר ר"י דס"ד דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישי' משו"ה אמר דבאכילת מצה תלוי דכתיבא בסוף, ועי"ל דהכא יש לדרוש יותר היתר לנשים משום גז"ש דט"ו מחג הסוכות והוו מיפטרי ממצה כמו מסוכה דפטר להו בהדיא בסוכה כ"ח מהלכה למשה מסיני עכ"ל התוס' -- והנה התירוץ הראשון של התוס' כאן הוא העיקר דס"ד דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישי' וכו' דכבר כתב הצל"ח בפסחים ק"כ ע"א דאי אפשר למיליף מגז"ש לפטור נשים ממצה כיון דהא גופא דנשים פטורות מסוכה הוא הללמ"ס כדאיתא בסוכה דף כ"ח ע"ב ולא ניתנה תורה שבע"פ להדרש בי"ג מדות וכמ"ש רש"י במס' שבת דף קל"ב ריש ע"א דלא ניתנה תורה שבע"פ להדרש בי"ג מדות עיי"ש, א"כ לפי"ז ליתא לתירוץ השני של התוס' ועכ"ח התירוץ הראשון הוא העיקר:

ומעתה שפיר צריך קרא לראב"י לטמא ושהיה בדרך רחוקה לחייבם במצה ומרור דסד"א כמו דפטורים מפסח ה"נ פטורים ממצה וכיון דפטורים ממצה הו"א דפטורים נמי מל"ת דאכילת חמץ מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ואורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישי' כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ, וטמא ושהי' בד"ר שאינו באכילת פסח ליתא נמי בקום אכול מצה וא"כ אינו נמי בב"ת חמץ, קמ"ל קרא בערב תאכלו מצות דטמא שהי' בד"ר חייבים באכילת מצה וכיון דחייבי' במצה ממילא איתנהו נמי בב"ת חמץ וא"כ קושית גיסי הרה"ג מ' יודא צבי ז"ל מעיקרא ליתא ודו"ק:

(כ"ט) בפסחים כ"ח סע"ב ור' שמעון טמא ושהי' בדרך רחוקה לא איצטריך קרא דלא גרע מערל וב"נ דכתיב וכל ערל ל"י בו. בו הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ובמרור. ור' יהודא כתיב בהאי וכתיב בהאי -- וכן איתא בפסחים ק"כ א' אליבא דרב אחא ב"י כתיב בהאי וכתיב בהאי וצריכא -- ובס' משיב נפש לפסחים כ"ח ע"ב כתב וז"ל:

בגמרא כתיב בהאי וכתיב בהאי. ועיין באור חדש במה דנחלקו ר"י ור"ש מדוע לית לי' לר"ש דצריך תרווייהו עכ"ל. וע' מש"ש ליישב זה בדרך רחוקה -- ולפע"ד י"ל דהנה כתב הרשב"ם בפסחים ק"כ בפירוש וצריכא. דטמא ושהי' בדרך רחוקה לא יליף מערל וב"נ דהא אית ליה תשלומין לפסח שני הלכך לא יאכל מצה בראשון עד שיעשה פסח שני ויקיים על מצות ומרורים יאכלוהו אבל ערל וב"נ דין הוא שיאכלו מצה בראשון דהא לא אכלי בשני וכו' עיי"ש -- ומעתה הנה מבואר כאן דר' שמעון סובר בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ ובשעה שאינו בקו"א מצה אינו בב"ת חמץ וכתב בפני יהושיע ז"ל דלכאורה מאי קאמר בשעה שאינו בקו"א מצה אינו בב"ת חמץ דהא ודאי ליתא דהא בכל שבעת ימים אינו בקום אכול מצה לבר מלילה ראשונה דהוא חובה ואינך רשות. וע"ז כתב דאפשר לומר דלר' שמעון בכל שבעת ימים אכילת מצה מצוה כפשטא דקרא וכו' עיי"ש בלשונו הזהב -- א"כ אליבא דר"ש אי אפשר לומר דטמא ושהיה בדרך רחוקה לא מצינן למילף מערל וב"נ משום שהם יכולים לאכול מצה בפסח שני ומשא"כ ערל וב"נ כפי' רשב"ם הנ"ל, דהא לר"ש מצוה לאכול מצה כל שבעת ימים בפסח הראשון ולזה אין תשלומין בפ"ש דהא פסח שני אינו אלא יום אחד וממילא לא יכול ר"ש לומר כתיב בהאי וכתיב בהאי וצריכא וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בעזהי"ת:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה