ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (כב)
בפסחים צ"ב ע"ב אתמר הי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו רב נחמן אמר הורצה (פרש"י ופטור מן השני) רב ששת אמר לא הורצה, ר"נ אמר הורצה מיחס הוא דחס רחמנא עליו ואי עביד תבא עליו ברכה, ור"ש אמר לא הורצה מידחא דחיי' רחמנא כטמא (פרש"י ולא עשה כלום וזקוק לשני) -- וז"ל הרמב"ם בפ"ה מקרבן פסח ה"ג ומי שהי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו את הדם אעפי"י שבא לערב לא הורצה וחייב בפסח שני עכ"ל, וכתב בכ"מ טעם הרמב"ם דפסק כר"ש לגבי ר"נ משום דהלכה כרב ששת באיסורי ע"ש -- אבל הרמב"ן עה"ת פ' בהעלתך כתב בפ' איש איש כו' או בדרך רחוקה. מי שהי' בדרך פטור מן הראשון ועושה השני ואם רצה לצאת בראשון וצוה ושחטו עליו הורצה דקיי"ל מיחס הוא דחס רחמנא עילויה ואי עביד תבא עליו ברכה עכ"ל, ובקונטרס קומץ מנחה שבסו"ס מנחת חינוך על תרי"ג מצות תמה על הרמב"ן ז"ל איך פסק כר"נ הא כללא בידינו מן הגאונים דר"נ ור"ש הלכה כרב ששת באיסורא ע"ש ואנכי לא ידעתי מה זו תימה הלא רש"י ז"ל כתב בשמעתין דסתם מתניתין לא אתיא כרב ששת מדקתני א"כ למה נאמר דרך רחוקה שאלו פטורין וכו' מדקאמר למה נאמר ש"מ דאי בעי למיעבד עביד כר"ל דאי כרב ששת אצטריך דאי בעי למיעבד לא ליעבד ע"ש, וכ"כ הלח"מ פ"ה מק"פ ה"ב בשם רש"י ע"ש א"כ מאי קושיא אם הרמב"ן פסק כר"נ דסתם מתני' כוותיה וס"ל דבכה"ג לא אתמר האי כללא דהלכה כרב ששת באיסורי -- הא חדא ועוד הרי כתב. הבית יוסף בטור חו"מ סי' ס"ז סעיף כ"ב בד"ה ולכאורה משמע וכו' דטעמ' דבעל התרומות והטור שפסקו כר"ש לגבי ר"נ בפרוזבול דבעי' ג' דיינים משום דמשמע להו דדיני שמטה איסורא נינהו והלכה כרב ששת דמסתבר טעמיה דסתם דיינים תלתא נינהו עכ"ל, הרי דסובר הב"י דאע"ג דכללא היא דהלכה כרב ששת באיסורי מ"מ היכא דלא מסתבר טעמיה לא משגחינן בהאי כללא ורק בפרזבול קיי"ל כוותי' לגבי ר"ל משום דמסתבר טעמי' כמבואר, א"כ הכא דודאי לא מסתבר. טעמא דרב ששת דאמר מידחא דחיי' רחמנא כטמא ויליף לי' מדר"ע דיליף דרך רחוקה מטמא וכמ"ש התוס' בפסחים צ"ג ע"א בד"ה ה"ג וכו' ורב ששת סבר נמי שוחטין דאין ק סברא שיחלוקו בזה אלא דסבר דר"ע גמר מטמא מת אע"ג דלא דמי ליה כ"כ עכ"ל, א"כ כל הדוחק הזה אנו. צריכים לומר במילתי' דרב ששת משא"כ לרב נחמן א"ש הכל בלי שום דוחק וא"כ נראה בעליל דלא מסתבר טעמי' דרב ששת כ"א אדרבה מסתבר טעמי' דר"נ דמיחס הוא דחס רחמנא עליו ואי עביד תע"ב, משו"ה פסק הרמב"ן
כר"נ דבכה"ג לא משגחינן בהאי כללא דהלכה כר"ש
באיסורי ח"ב.