ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (כא)
בשעה"מ פ"י מקרבן פסח מביא קושי' הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל דמנ"ל דועצם לא תשברו בו לאזהרה אתא אימא דא"צ לשוברו קאמר דסד"א דמחוייב לשבור ולבדוק שמא ניקב קרום של מוח כדאי' בחולין די"א קמ"ל דא"צ דאזלי' בתר רובא דדומי' דהכי אמרי' בזבחים דף ס"ו אמר ר' אלעזר בר' שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל וכו' (עיין בלשון השעה"מ), הוא מותיב והוא מפרק לה דכיון דדרשינן בו בכשר ולא בפסול עכ"ח דקרא לאזהרה אתא ע"כ -- ואותו צדיק אברהם ה"ה הגאון מאוליינוב ז"ל בספרו תולדות אברהם דף ק"ו לא ראה הכעה"מ ותירץ כן מעצמו ע"ש -- והשעה"מ שם מביא עוד תירוץ בשם ספר צאן קדשים על זבחים דהא בפסח שני נמי כתיב ועצם לא תשברו בו ועכ"ח ללאו כתיב ע"ש -- ובתל תלפיות מחברת ה' אות טז מביא תירוץ דבלאו דלא תוציא מן הבית כו' כתיב בלשון יחיד ובלאו דועצם לא תשברו בו כתיב בלשון רבים (ובאמת פלא דבפסוק אחד משנה הלשון מיחיד לרבים), וכתב הגאון מהרש"ז מוואלאזין תלמיד הגר"א ז"ל ומובא בס' תולדות אדם דבזה נרמז הדין דקיי"ל יש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא והבן. ולפ"ז איך נוכל לומר דא"צ דא"כ למה שינה וכתב בלשון רבים לא תשברו ע"כ -- ובמתא דירושלים תירץ עפ"י הירושלמי פ"ז דפסחים הלכה י"א, דמדלא כתיב ועצמות לא תשברו אלא ועצם לא תשברו דרשינן דאתא לחייב על כל עצם ועצם (ע"ש בקה"ע ובתוספותיו לשם) א"כ עכ"ח ח מוכח דקרא לאזהרה אתא ולפענ"ד נראה דהנה כתב בשעה"מ שם דקושי' הגאון מהרא"ב ז"ל סובבת על מר ברי' דרבינא דיליף משבירת עצם דאזלינן בת"ר דאלו לפי האמת דנפקא לן דאזלינן בת"ר מקראי אחריני כדמסקינן בחולין י"א, לק"מ דעכ"ח קרא לאזהרה אתא, דאילו לומר דא"צ ומשום דאזלינן בת"ר, הרי נפקא לן הא מלתא מקראי אחרינא יעו"ש -- ומעתה כיון דקושי' הגאון הנ"ל קאי רק על מר ברי' דרבינא, י"ל דלכאורה הא אנן לא קיי"ל כר' אלעזר בר' שמעון דאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל, רק הקושיא הכי הוא, הלא מוכח מכח קושיא זו דלא ילפינן הא מלתא דאזלינן בת"ר משבירת עצם בפסח, דאל"כ ר"א בר' שמעון מנליה דאסור לשבור עצם בפסח דלמא א"צ לשבור קאמר דהו"א דצריך קמ"ל דא"צ משום דאזלינן בת"ר, אעכ"ח הא דאזלינן בת"ר ילפינן מקראי אחריני, אבל מר ברי' דרבינא דיליף דאזלינן בת"ר משבירת עצם בפסח לדידי' שפיר קשה התינח לשאר תנאים אבל לר' אלעזר בר' שמעון הא דא"ר זיל בתר רובא מנלן, דאין לומר דיליף משבירת עצם בפסח דא"כ מנליה דאסור לשבור עצם דלמא א"צ לשבור קאמר דסד"א דצריך קמ"ל דא"צ משום דאזלי' בת"ר, וכי יחלוק ר"א בר' שמעון על הלכה פסוקה דהשובר עצם בפסח טהור לוקה -- כן צריך להסביר הקושיא דבאופן אחר אין כאן שום קושיא ומעיקרא ליתא כמובן -- ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת יש לאל ידינו לתרץ הקושיא בטוב טעם ודעת בעזהי"ת:
דהנה כבר הבאתי בילקוט הגרשוני ח"ר על סדר א"ב (אות דרשינן טעמא דקרא) בשם הגאון הקדוש מהו' משה טייטעלבוים ז"ל מאוהעל דלר' שמעון דס"ל דרשינן טעמא דקרא לא צריך למילף רוב מרישא של עולה או מפרה אדומה, דלדידי' מוכח רובא דליתא קמן מסנהדרין גופא, דטעמא מאי אמרה תורה אחרי רבים להטות, משום דרוב פעמים הרוב מכוין יותר אל האמת מן המיעוט, א"כ באח"ר להטות גופא נכלל גם רובא דליתא קמן, ותירץ בזה קושית התוס' בחולין דף י"א שהקשו מנ"ל לר' שמעון דטריפות פוסל בפרה הא כיון דמכשיר פרה ביוצא דופן עכ"ח דלית לי' חטאת קרי' רחמנא, ולכאורה מאי קושיא, דלמא אה"נ לר"ש גם טריפה כשר בפרה, אלא קושית התוס' קאי לרבה בר שילא דיליף דאזלי' בת"ר מפרה אדומה, ע"כ הקשו התוס' איך יליף רבה בר שילא רוב מפ"א הא אכתי לר"ש מנלן דאזלינן בת"ר ואין לומר דיליף מפ"א דמנ"ל לר"ש דטריפות פוסל בפרה, ולפי הנ"ל ניחא די"ל באמת לר"ש טריפה כשר בפרה, ואי דקשה מנלן רוב ז"א דאליבא דר' שמעון דדריש טעמא דקרא לא צריך כלל ילפותא על רוב דילפינן רובא דליתא קמן ג"כ מסנהדרין ע"כ דפח"ח:
ומעתה י"ל דכבר כתבתי בילקוט הגרשוני ח"ר על אגדות הש"ס דף ק"י בתשובה לרב אחד, דכמו דאמרינן בש"ס סוכה דף ל"ג ע"ב ר' אלעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכן אמרינן בסנהדרין דף ע"ד ע"א ר"א בר' שמעון סבר לה כאבוה דאמר עונשין מן הדין יע"ש, ה"נ ס"ל כאבוה דאמר דרשינן טעמא דקרא להקל -- ובזה יישבתי שם בעזהי"ת הקושיא על המהרש"א בח"א לב"מ דף פ"ד ע"ב ע"ש ותמצא נחת -- וממילא כמו דמתורץ קושי' התוס' בחולין י"א על רבה בר שילא דיליף רוב מפרה אדומה כמש"ל בשם הגאון מהר"ם ט"ב זצ"ל -- ה"נ מתורץ קושי' הגאון רא"ב ז"ל על מר ברי' דרבינא דיליף רוב משבירת עצם בפסח, א"כ לר' אלעזר בר' שמעון הא דאזלינן בתר רובא מנלן, דהרי הוא עכ"ח לא יליף רוב משבירת עצם בפסח כנ"ל באריכות, דהא באמת לר' שמעון לא צריך שום ילפותא על רוב דכיון דדריש טעמא דקרא הרי יליף רובא דליתא קמן ג"כ מסנהדרין, אלא כל שאלת הגמרא מנה"מ דא"ר זיל בתר רובא קאי לדידן דקיי"ל לא דרשינן טעמא דקרא, לכן אמר מר ברי' דרבינא דמוכח רוב משבירת עצם בפסח, מה אמרת אכתי לר"א בר' שמעון הא דאזלי' בת"ר מנלן, ז"א דהא ר"א בר"ש מסתמא ס"ל כאבוה דדרשינן טעמא דקרא להקל, א"כ בלא"ה מוכח דאזלינן בת"ר מקרא דאח"ר להטות גופא כנ"ל, וממילא קרא דועצם לא תשברו בו עכ"ח לאזהרה אתא, דאין לומר דא"צ לשבור קאמר משום דסד"א דצריך קמ"ל דא"צ משום דאזלינן בת"ר, ז"א דכבר מוכח דאזלינן בת"ר מאחרי רבים להטות גופא וא"ש ודו"ק:
והנה לעיל העתקתי תירוצי האחרונים על קושי' זאת לכן אעתיק גם מ"ש בהגהות מלא הרועים ז"ל שנדפסו בש"ס ווילנא וז"ל:
בפסחים דף פ"ד מתני' הרי זה לוקה ארבעים. נ"ב מקשים העולם מנ"ל דעצם לא תשברו הוא איסור לאו דילמא קמ"ל דא"צ לשבור וע' בצאן קדשים ובשעה"מ פ"ר מהק"פ וכו', ולדידי לק"מ דאי ס"ד דאין אסור לשבור רק דקמ"ל דא"צ לשבור עצם של מוח לבדוק אם ניקב הקרום, דאם איתא דליכא איסורא בשבירה בודאי חייב לשבור עצם שיש בו מוח ולקיים מ"ע דאכילת פסח וגם שלא יביא קדשים לידי פסול שיצטרך שריפה משום המוח שבו עכ"ל -- ועיין בס' משיב נפש לפסחים דף פ"ג ע"א שהולך ג"כ בדרך זה ולא ראה הגהות מלא הרועים הנ"ל -- וע"ע בשו"ת בית שערים למו"ח הגאון ר' עמרם בלום זצ"ל חאו"ח סי' קמ"ז מ"ש ביישוב קושיא זאת וינעם לך:
(בפרט, מש"ש בסוה"ס וז"ל:
אך קושטא קאמינא. דגוף קושי' מהרא"ב לא נהירא לי דודאי אי ועצם לא תשברו בו הוא ללאו ממילא שפיר ילפי' מיני' נמי דאזלי' בת"ר אבל שנאמר דקרא לא אתי רק לגלות דאזלי' בת"ר ולא צריך לבדוק אחר נקיבת קרום של מוח, מאי שנא דאפקי' רחמנא בלשון ועצם לא תשברו בו, וכי טריפות אחד ניקב קרום של מוח יש לנו והלא ח"י טריפות יש וכולם א"צ בדיקה ואינם תלוי' כלל בשבירת עצם, ואדרבה מלשון זה משמע דוקא שבירת עצם א"צ כדי לבדוק אבל היכי דא"צ שבירת עצם לבדיקה צריך לבדוק, ובאמת א"צ לבדוק כלל אחר שום טריפות עכ"ל, הוא נכון מאוד ויותר אין לי להאריך):