ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (יז)
בפסחים צ"ה א' במתני' מה בין פסח הראשון לשני, הראשון אסור בב"י וב"י והשני חמץ ומצה עמו בבית, הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו, זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצות ומרורים ודוחין את השבת --- כתב בצל"ח ז"ל, ונאכלין צלי וכו' ודוחין וכו' הנה דוחין את השבת הוא ביום, ונאכלין צלי הוא בלילה, והיה לו להקדים דוחין, את השבת ואח"כ ונאכלין צלי, ואולי משום דנאכלין צלי נוהג בכל שנה ושנה ודחיית שבת לא שייך אלא כשחל בשבת לכך הקדים דבר שהוא תדיר עכ"ל והנה חידוש בעיני שלא העיר הצל"ח ז"ל דלשיטת רש"י (פסחים צ"ה ב') דהא דפסח שני דוחה שבת הוא משום דבשני כתיב ביה במועדו, למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני, (ע"ש בד"ה דוחה את השבת) א"כ לר' נתן דס"ל בפסחים דף צ"ג דהך במועדו אפסח ראשון קאי, פסח שני אינו דוחה את השבת (וכ"כ בצל"ח פסחים צ"ג ומיישב בזה מה שפסק הרמב"ם כרבי עייש"ה) וא"כ מה דקתני במתני' ודוחין את השבת הוא רק למ"ד דבמועדו קאי אפסח שני, אבל לרבי נתן דס"ל דקאי אראשון, פסח שני אינו דוחה את השבת, וא"כ י"ל דלכך קתני ודוחין את השבת בסוף, כמ"ש כהאי גוונא רבינו בעל תוס' יו"ט ז"ל (בשבת פ' כלל גדול) במשנה דאבות מלאכות כו' בד"ה המכבה והמבעיר:
דמשו"ה איחר הבערה לומר שבהבערה איכא מאן דס"ל שאין בה חיוב חטאת שאינה אלא בלאו והוא ר' יוסי שאמר הבערה ללאו יצאת וכו' עיי"ש וה"נ איחר דוחין את השבת לומר שבזה איכא מ"ד דפסח שני אינו דוחה שבת והוא ר' נתן דסובר דהך במועדו קאי אראשון ולא אשני -- ואפשר דהצל"ח ז"ל לא רצה להאריך בזה וכתב ליישב דקדוקו באופן שיהיה מיושב גם לדעת התוס' (יומא דף נ"א) שכתבו דגם רבי נתן סובר דפסח שני דוחה שבת ויליף לי' מבכל חוקת הפסח יעשו אותו ע"ש באורך:
אמנם כד דייקת שפיר, תמצא דתירוצי הנ"ל על דקדוק הצל"ח ז"ל עולה יפה גם לשיטת התוס' יומא דף נ"א הנ"ל, כי אף דבהא דפסח שני דוחה שבת ליכא פלוגתא וכ"ע הכי ס"ל, מ"מ בדיוקא דמתניתין, דקתני דוחין את השבת, שבת אין, טומאה לא, איכא פלוגתא. כדאיתא בגמרא דכאן עמוד ב':
ונאכלין צלי וכו' שבת אין, טומאה לא מתניתין דלא כרבי יהודא דסובר אף דוחה את הטומאה עיי"ש, א"כ שפיר י"ל דלהכי נקיט התנא דמתניתין ונאכלין צלי וכו' תחילה ואח"כ קתני ודוחין את השבת לומר דבזה איכא מ"ד דפליג וס"ל דלא רק שבת אלא אף טומאה והוא ר' יהודא דסובר דפ"ש דוחה אף את הטומאה, ולכך כיון דבבא זו ודוחין את השבת ולא את הטומאה במחלוקת שנוי' ואיכא מ"ד דסובר דדוחה אף טומאה. לכך שנאה התנא לבסוף ונקט תחילה ונאכלין צלי וכו' כיון דבזה ליכא פלוגתא כלל והוא ע"ד שכתב התוי"ט ז"ל גבי המכבה והמבעיר כנ"ל -- ובזה מיושב לי מאוד דקדוק עצום בגמ' דכאן ע"ב: דמרשים הדיוק על הפיסקא ונאכלין צלי וכו' שבת אין טומאה לא, מתניתין דלא כר' יהודא וכו', וקשה הלא על ונאכלין צלי וכו' ליכא שום קושי', אלא הדיוק של הגמרא שבת אין טומאה לא א וכו' קאי על מ"ש במשנה ודוחין את השבת, ומדוע מביא הגמ' הא דקתני ונאכלין צלי וכו', אלא דלהגמ' גופא הי' קשה קושי' הצל"ח מדוע נקט המשנה תחילה ונאכלין צלי וכו', היה לו. להקדים ודוחין את השבת דהוא ביום ואח"כ ונאכלין צלי וכו' דהוא בלילה, ע"ז אמר כיון דמוכח ממתניתין ודוחין את השבת אבל טומאה לא ובזה איכא פלוגתא כנ"ל, לכך איחר התנא ודוחין את השבת ונקט תחילה ונאכלין צלי על מצה ומרורים דבענין זה ליכא שום פלוגתא וקאי אליבא דכ"ע וא"ש ודו"ק, ותלי"ת מקום הניח לי הצל"ח ז"ל להתגדר בו: