ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (טו)
בפ' בהעלתך פירש"י פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין יו"ט ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו עכ"ל -- ובס' מנחת חינוך מצוה שפ"א כתב על פירש"י הנ"ל. מבואר דאסור לאכול חמץ עם הפסח שני והוא אצלי דבר חדש מאוד ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה דנראה דאין איסור כלל וכו' אבל שיהי' אסור בחמץ דבר זה הוא תמוה אצלי מאוד וכו' עכ"ל -- ולע"ד י"ל דהנה איתא בפסחים צ"ה ע"א דהתנא דברייתא שם ס"ל דקרא דלא ישאירו ממנו עד בוקר הנאמר בפסח שני ממעט הלאו דבל יראה ובל ימצא ואי לאו קרא הו"א דגם בפסח שני עוברין בב"י וב"י (וכ"כ שם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות עיי"ש) -- והנה הר"ן ז"ל ריש פסחים כתב הטעם דאמרה תורה בחמץ לא יראה ולא ימצא הוא משום דחששה תורה דילמא אתי למיכל מיני' הואיל וכל השנה לא בדילי מני' -- וע' בחי' חת"ס ז"ל לביצה דף ז' ע"ב וב"ה ילפי ביעור מאכילה נ"ל דב"ה ס"ל כמ"ש ר"ן ריש פסחים וכו' משום דלמא אתי למיכל מיני' וא"כ חד טעמא הוא וילפינ' ביעור מאכילה. וב"ש ס ס"ל דגזיה"כ בעלמא הוא וכו' וכיון דגזיה"כ הוא ומצוה בפ"ע לא ילפי' ביעור מאכילה עכ"ל -- וא"כ ב"ש וב"ה הלכה כב"ה וקיי"ל כהר"ן דטעם דבל יראה וב"י הוא משום דלמא אתי למיכל מיני' והשתא אי ס"ד דאין בפסח שני שום איסור חמץ כלל, למה לי קרא למעוטי שאין שייך בו הלאו דבל יראה ובל ימצא, תיפוק ליה דכאן לא שייך כלל החשש דלמא אתו למיכל מיני' דהא מותר באכילה, אלא עכ"ח עמו באכילתו אסור לאכול חמץ ושייך שפיר החשש דילמא אתי למיכל החמץ עם הפסח כיון דלא בדיל מיני' כל השנה, ולכן הו"א דשייך בו הלאו דב"י וב"י, משו"ה כתב רחמנא מיעוטא להורות דאינו אסור בבל יראה וב"י, א"כ שפיר פירש"י דפסח שני אסור החמץ עמו באכילתו שו"ר דיש לדחות דודאי לולי מיעוטא הו"א דשייך בפסח שני בל יראה וב"י ואז ודאי הי' אסור החמץ ג"כ באכילה, אבל בתר דמיעטי' רחמנא מבל יראה וב"י מנ"ל דיש איסור חמץ כלל בפסח שני וק"ל -- ולכן ליישב פירש"י ז"ל צ"ל כמ"ש בס' חמדת ישראל (דפוס פיעטרקוב שנת תרס"ג) מהגאון מהו' מאיר דן פלאצקי אבדק"ק דוואהרט שליט"א בדף כ"ו מדפי הספר עמוד ג' עיי"ש ותמצא -- ומחמת כי עמוס עלי עול הצבור אינני יכול להעמיק ולעיין בזה יותר למצוא מקור נפתח לדברי רש"י ז"ל, אשר בודאי לא ענה זאת מלבו, ואולי יתעוררו רבים על ידי לעיין בזה ותרבה הדעת: