ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (יוד)
בפני יהושע בליקוטים ממס' פסחים דף ס"ו ע"ב כתב ליישב קושי' התוס' שם על ר"ל הניחא לר"י אלא לר' שמעון פסח חי טומאה מנ"ל. ותו"ד דכאן אזיל הגמ' אליבא דהילל דלא יליף ממשמעות במועדו אבל לר' שמעון י"ל באמת דיליף דפסח דחי טומאה ממשמעותו דמועדו ע"ש. ובס' משיב נפש לפסחים כתב:
עיין באור חדש דבאמת י"ל דיליף ממועדו רק דממועדו לא שמעינן רק אחת כמו שבת אבל לא תרתי שבת וטומאה וע"כ קשה לר"ש מנ"ל דדחי טומאה עכ"ל. והנה הס' או"ח אינו בידי כעת. אמנם לענ"ד צדקו ד' הפנ"י ז"ל דהא בפ' בהעלתך כתיב ב' פעמים במועדו, ויעשו בנ"י את הפסח במועדו, בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אותו במועדו, א"כ מכח שניהם ילפינן שפיר דפסח דחי שבת וגם טומאה (ועי' בגור ארי' על רש"י שם שכ"כ בהדיא ע"ש) ומיושב שפיר קו' התוס'. שו"ר בילקוט פ' בהעלתך בשם הספרי דהא דפסח דחי שבת וטומאה ילפי' מדכתיב ב' פעמים במועדו וידוע דסתם ספרי ר"ש וא"כ ודאי דלק"מ --- אמנם לפי דהפנ"י כתב זה בדרך תמיה על הרשב"א שבתוס' הנ"ל למה הניח הקושיא בתימה הא י"ל דר"ש יליף ממשמעות במועדו (וע' בשעה"מ פ"ו מקרבן פסח ה"ב שכ' ג"כ כד' הפנ"י וכתב וז"ל:
שקושיא זו שהקשו בתוס' לק"מ ויש לתמוה על תמיהתם ז"ל וכו' ע"ש) לכן נ"ל דשפיר הקשה הרשב"א, דהנה בילקוט הרועים ח"ר דף מ"ז (אות פסח הב') כתב במ"ש תוס' פסחים ס"ו א' בד"ה מה מועדו כו' דאיכא מיד דיליף מגז"ש דמועדו מועדו, ואיכא מ"ד דיליף ממשמעות במועדו וע"כ תנאי היא ע"ש, ולכאור' במאי פליגי, והביא בס' מספר צבאם בשם הגאון מהו' צבי הירש ז"ל מבערלין דפליגי בזה דלמ"ד טומאה הותרה בצבור ס"ל דממשמעות במועדו גופי' נפקא לן דדחי טומאה, אבל התנא דיליף מגז"ש ס"ל דטומאה דחויה וצריך ילפותא גמורה וממשמעות דמועדו לא משמע ליה ע"ש באריכות. וא"כ לפי"ז ר' שמעון דסובר בפסחים ע"ז א' טומאה דחויה בצבור עכ"ח דלא יליף הא דפסח דחי טומאה ממשמעות במועדו וא"כ ליתא לתירוץ הפנ"י והשעה"מ ויפה הניח הרשב"א ז"ל קושיתו בתימה -- ובזה ובן ג"כ לשון התוס':
אלא אמר ר"ל וישלחו מן המחנה. תימה לרשב"א לדריש לקיש הניחא לר' יהודא אלא לר' שמעון דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב ומצורע לפי שחלוקים בשילוח מחנות פסח דדחי טומאה מנא ליה עכ"ל. והקשה המהרש"א ז"ל הא גם לר' יהודא לא ניחא דהא מסיק לקמן דלר' יהודא ההוא צרוע וזב אתו לדר' אליעזר דבשעה שאין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין א"כ יקשה גם לר' יהודא מנ"ל דפסח דחי טומאה, (וכוונת מהרש"א כמ"ש הצל"ח עפ"י הגמ' מנחות צ"ה ע"א דלר"א דאמר דחקו זבין וכו' גם כשהוגלל הפרוכת הותרו זבים ומצורעים ליכנס לשם וא"כ כבר יש שעה שאין טמאי מתים משתלחין אף אם לא היה פסח דוחה טומאה ע"ש דפח"ח]. אמנם לפמ"ש לר' יהודא באמת ניחא דאפילו אם לא יכול למילף דפסח דחי טומאה מקרא וישלחו מן המחנה וגו' כדריש לקיש, אעפי"כ לר' יהודא לשיטתו דסובר בפסחים דף ע"ז ע"א ובשאר דוכתין דטומאה הותרה בצבור, לדידי' באמת ילפינן הא דפסח דחי טומאה ממשמעותו דמועדו, והתינח לר' יהודא, אלא לר' שמעון דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב מצורע לפי שחלוקים בשילוח מחנות, וגם סובר בפסחים ע"ז א' ובשאר דוכתין טומאה דחויה בצבור ושפיר קשה דריש לקיש, התנא ר' שמעון פסח דדחי טומאה מנא ליה, דהא ר' שמעון דסובר טומאה דחויה עכ"ח דלא יליף ליה ממשמעותו דמועדו וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בעזהי"ת. (ובזה מיושב ג"כ לשון התוס' -- הניחא לר' יהודא, ע' כפות תמרים יומא ע"ג ב' ד"ה מודה ר"ל שאסור מדרבנן ודו"ק):