אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (ט)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (ט)

(ח)

ועל קושי' התוס' בפסחים פ"ה הנ"ל למה צריך קרא דאסור לשבור אפי' עצם שי"ב מוח דלא נימא עדל"ת תיפוק לי' דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים העשה, ראיתי בס' משיב נפש לפסחים דף ק"כ שמביא תירוץ בשם שו"ת אמרי בינה להגאון ר' צבי הירש חיות ז"ל עפמ"ש הרמב"ם בפ"י מקרבן פסח ה"ט דבגדי הרך אסור לאכול עצמות הרכין משום דשובר העצם ע"ש, א"כ לולי דהיה קרא דאסור לשבור עצמות שי"ב מוח היה מותר לאכול עצמות הרכין ואפי' דשובר עצמות בכ"ז שוב שפיר י"ל עדל"ת דהו"ל בעידנא, וכמ"ש בביצה ד"ח דבהדי דכתיש מכסה, ה"נ הרי שובר בשעת אכילה ע"כ דפח"ח. ולפענ"ד נראה דהטעם דבעינן בעידנא היינו משום דלא דמי לכלאים בציצית ומבואר באחרונים הטעם דבעינן בכל עדל"ת שיהי' דומיא דכלאים בציצית, משום דמצד הסברא לא היינו אומרים עדל"ת יען דהל"ת חמור מהעשה דעל הל"ת לוקין וכמ"ש ביבמות ז' ע"א עי"ש, רק גלי קרא בכלאים בציצית דעדל"ת אבל היכא דל"ה בעידנא ואינו דומה לכלאים בציצית שם הדרינן לסברא דהל"ת חמור מהעשה ואין עדל"ת, אמנם התינח בכל מקום דאין הל"ת נצמח מהעשה שם שפיר י"ל דהל"ת חמור מהעשה וע"כ בעינן בעידנא, אבל בל"ת העצם לא תשברו בו דדרשינן בו בכשר ולא בפסול א"כ כל הל"ת נצמח מהעשה של הפסח דהוא כשר, ובפרט לרבי דס"ל בפסחים פ"ד כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם ע"ש, א"כ כל הלאו דשבירת עצם שרשו בהעשה של אכילת הפסח, ואיך נימא דהל"ת דהוא תולדה דהעשה חמור מהאב דהיינו העשה, ולכן העשה דאכילת הפסח דוחה הל"ת דש"ע מצד הסברא, ולא בעינן שיהי' דומיא דכלאים בציצית וממילא לא בעינן שיהי' בעידנא כנלע"ד:

ובאופן ב' נ"ל דהנה התוס' בכאן שינו הלשון והעתיקו דאמר רבא אין עדל"ת בקדשים ומשמע דבקדשים תליא מילתא ולא במקדש, והנה כבר כתבו האחרונים דעשה החמור לגבי ל"ת הקל דוחה ל"ת אף דל"ה בעידנא, משום דעשה החמור דוחה ל"ת מצד הסברא ולא בעי להיות דומיא דכלאים בציצית ולא בעינן שיהי' בעידנא, וע"כ לולי דגלי קרא דאסור לשבור עצם שי"ב מוח הו"א דעשה דאכילת הפסח דהוא עשה דקדשים דבכל קדשים נמי איכא מ"ע דאכילה בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל כמ"ש רש"י בפסחים נ"ט ע"א (וע' במנחת חינוך מצוה ק"ב שכתב דזה דלא כצל"ח ביצה י"ט שנסתפק בזה ע"ש), וא"כ עשה דאכילת פסח דהוא עשה דקדשים חמור משאר ל"ת שאינו ל"ת דקדשים והוי חמור נגד קל דא"צ להיות בעידנא כנ"ל והשתא שפיר הו"א דעשה דאכילת הפסח דוחה ל"ת דועצם לא תשברו בו דהוא אינו ל"ת מצד קדשים דהרי בשאר קדשים מותר לשבור עצמות כדאיתא בילקוט פ' בא רמז רי"ב בשם המכילתא, ועצם לא תשברו בו, בו ולא בשאר כל הקדשים, וכן איתא גם במדרש תנחומא ס"פ בא. בו לא תשברו ושאר קדשים קלים אינו עובר על מצות לא תשברו ע"ש, א"כ ל"ת דעצם לא תשברו בו לא הוי ל"ת בקדשים דהרי בשאר כל הקדשים אינו נוהג ל"ת זה כלל רק גזיה"כ הוא בפסח דוקא, והנה זה פשוט דכמו דל"ת בקדשים חמור טפי משאר ל"ת (ומש"ה אין עדל"ת בקדשים) הה"ד עשה דקדשים חמור טפי משאר עשה, וממילא שפיר הו"א דאכילת הפסח דהוא עשה דקדשים, שכן מ"ע דאכילה נוהג בכל הקדשים, ומשא"כ ל"ת דעצם לא תשברו בו, א"כ שפיר דוחה אע"ג דלא הוי בעידנא, דהא למ"ע דאכילת הפסח יש חומר מצד דהוי עשה בקדשים. מה שאין לל"ת דעצם לא תשברו בו, א"כ הוי עשה החמור לגבי ל"ת הקל דדוחה הל"ת מצד הסברא, וא"צ להיות דומיא דכלאים בציצית, וממילא דוחה ל"ת אף שאינו בעידנא. לכך צריך קרא ועצם לא ישברו בו בפסח שני, לגלות דמ"מ כיון דפסח הוה קדשים, ע"כ גם הל"ת דשבירת עצם הוי ל"ת בקדשים, ואף שאינו מצד דהוי קדשים אפי"ה הוי ל"ת בקדשים ואין עדל"ת בקדשים וא"ש ודו"ק:

ובאופן ג' י"ל עפמ"ש בילקוט הרועים ח"ר דף י"א (אות אפשר לקיים שניהם) בשם המפורשים הטעם דצריך להיות בעידנא משום דחיישינן שמא ימות ולא יקיים המצוה אח"כ עיי"ש, וא"כ הרי כתב בחת"ס עה"ת פ' בהעלתך בפסוק איש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם וז"ל:

יש לדקדק על אריכות הלשון, ונראה דאיתא בגמ' פסחים דהם היו טמאים ממיתת נדב ואביהוא דא"א למימר ממיתת אדם אחר דהא קודם חטא מתאוננים לא הי' מת שום אדם ובודאי מה שאמר הקב"ה לדורותיכם לא נתכוין לומר שיחטאו וימותו אלא דקאי אדרך רחוקה, וזה פי' הקרא איש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה, והוסיף הקרא לפרש לכם או לדורותיכם פי' היינו טמא לנפש כמו שאמרנו וקאי לכם אדלעיל מיני' ואו לדורותיכם קאי על דרך רחוקה לדורותיכם עכ"ל עיי"ש -- א"כ לפי"ז שפיר הוצרך מרע"ה לומר להם ועצם לא ישברו בו בפסח שני למען ידעו דלא לשבור עצם שיש בו מוח שלא יאמרו דעשה דוחה ל"ת, כי קודם חטא מתאוננים לא הי' מת שום אדם, וא"כ לא שייך החשש שמא ימות ולא יקיים המצוה אח"כ, וממילא לגבייהו העשה דוחה ל"ת אף שאינו בעידנא, ולכך אמר להם מרע"ה ועצם לא ישברו בו בפסח שני כדי שידעו דלא לשבור עצם שי"ב מוח גם בפסח ראשון וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה