ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (יד)
והנה בס' בנין אריאל מהגאון ר' שאול מאמס -- טערדאם זצ"ל בפ' בהעלתך מביא תירוץ על קושי' התוס' הנ"ל (למה אמר להם לדחות לפסח שני יטבלו בו ביום וישחטו עליהם) בשם אביו הגאון מ' ארי' ליב זצ"ל, עפ"י גמ' דשבת פ' ר' עקיבא דמבואר שם דאותו יום שעשו ישראל פסח במדבר שבת היה, וא"כ אפשר דמבעי' להו אם יטבלו ואז ידחו את השבת בשחיטת הפסח, ואולי יש תקנה אחרת שלא יצטרכו לכך, וע"ז היה התשובה שיכולין לעשות פסח שני ומוטב שלא יטבלו ואז לא תדחה השבת עכ"ל עיי"ש -- אמנם לפי התירוץ הזה מוכח דשבת רק דחוי' היא אצל הפסח. והא דפסח דוחה שבת אינו רק דחוי' ולא הותרה בהיתר גמור, ויתכן לומר דבאמת היינו פלוגתייהו דבני בתירה והילל, דבני בתירה ס"ל כתירוץ הנ"ל על קושי' התוס' ולכך ס"ל דהא דפסח דוחה שבת הוא רק דחויה ולא הותרה, אמנם הילל שאמר דמגז"ש מועדו מועדו מתמיד מוכח דפסח בשבת הוא היתר גמור ולא בגדר דחוי', ס"ל עיקר כתירוץ התוס' בפסחים הנ"ל ולא כתירוץ הגאון הנ"ל בבנין אריאל:
(אחר כותבי כ"ז מצאתי פלפול עצום בסוגיא דבני בתורה הנ"ל בס' דורש לציון ממרן הנוב"י ז"ל בדרוש ג' ובשו"ת בית יצחק מהגאון מלבוב ז"ל ח"ר ליו"ד סי' נ"ד נ"ה ונ"ו ע"ש ותמצא בר"ס נ"ה, שגם הוא כתב דהספק של בני בתירה היה רק אם הא דפסח דוחה שבת הוא הותרה או אינו אלא דחויה ע"ש, ואיני רוצה להאריך בזה יותר):