אור ברסלב
יושר לבב בית ראשון › חדר שני

יושר לבב· רבי עמנואל חי ריקי

בית ראשון · חדר שני

חדר ראשון

פרק א

ואחר אשר פנה מקום לברוא בו העולמות ע"י צמצום והתפשטות האמור הראה מיכלתו שמץ מנהו בברוא בתוך המקום מאין יש מחודש שבו מילא אח"כ כל המקום הזה כמעט בעולמות שברא בתוכו והוא מעמידם ושומרם בטובו הגדול המתפשט ביש ההוא מאורו הרב המקיפו ומסתתר בו כנשמה בגוף כמאמר אליהו הנביא אנת הוא עילת העילות כנגד הסובב וסיבת הסיבות כנגד הקו דאשקי לאילנא בהאי נביעו ההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כנגד הקו דאיהו חיים לגופאי כנגד המקיף ובך לית דמיון כנגד המקיף וכש"ל בחדר א' פי"ב כי הדמיון הוא במקום לא בפונה המקום ולית דיוקנא כנגד הקו כי מהמקיף הוא דאין לו סוף אלא שמצד אחד של המקום הוא נכנס וממלא קצתו בכל מה דלגו כנגד הקו ולבר כנגד המקיף ועליו קאמר אנת הוא דקשר לון כקשר המקיף הדבר הנקשר וקושרו מבחוץ ועל הקו שהוא מבפנים קאמר ומיחד לון כחוט הנכנס בנקבי מרגליות הרבה שעל ידו מתיחדים ונעשים חרוז אחד ועליו קאמר ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מחבריה כאילו אפריש בך כי לא על חנם כפל הענין בסיבה ראשונה במלות שונות מאחר כי אחת היא אלא מפני היש המחודש שבמקום הזה שמקבל השפע ממנה בשני פנים קצתו מתפשט בו מהסובב מחוצה ולפנים וקצתו מתפשט בו מהקו מתוכו ולחוץ וזה יהיה שורש השני מיני אורות הנמצאים בכל אחד מהפרצופים פנימי ומקיף לפיכך הזכיר הסיבה ראשונה המשפעת בשמות ומקומות ודמיונות משונות ושמר סדר הבריאה בדבורו כי פתח לעולם במאי דסליק דוק ותשכח לאשמועינן אגב ארחיה סדרה ברמז וכדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה בקצור נמרץ ורמזתיו בלשונו בחדר א' בפרק המורה זה והוא פרק ז' ע"ש כי אין ראוי לפרש סוד זה למען לא יכפור בעיקר הידוע כי הא"ס הוא כלו אור פשוט הבלתי מבין הסוד הזה על בריו דכוונתו הוא לומר דאורו הקרוב אל הצמצום והוא אותו האור שנתצמצם להיותו קרוב אל מקום הנברא יכולים אנו לומר מפני זה שהוא בחינת כבוד מלכותו לגבי שאריתו הרחוק ממנו אף כי אחד הוא ממש בלי שום שינוי כלל ועיקר ושמור דבר זה מאד מאד שלא תכפור בעיקר:

פרק ב

נמצא כי היש הזה שבו נברא העולם מן הצדדים נברא והוא מהשפע שנשפע לו בעגול מהסיבה ראשונה הסובבתו ונתן בו כח הדין כי ע"י צמצום נעשה בעגול זה מקומו של עולם וכדאמרן ומאמצעיתו נברא והוא מן השפע הנשפע לו ביושר מאור הסיבה ראשונה הנובע מן הקו שנכנס בתוך העוגל ע"י התפשטות ונתן בו בחינת החסד וכדאמרן המתכסה באמצעיתו כידוע לי"ח ולפי זה נתקיימו כל דברי רז"ל האמורים ביומא דף נ"ד ע"ב דלכאורה נראה דקא מפלגי ועוד דתרויהו איתינהו ממש בענין אחד כי מהקו דק שבאמצע נתפשטו מתחילה עיגולי א"ק שמצדדי מקום ההוא ואח"כ היושר שבאמצעיתו כידוע נמצא שהעולם מאמצעיתו נברא מן הצדדין ולא עוד אלא שהצדדין עצמן מאמצעיתו נקראו דאילו לא אמר מי שאמר והיה העולם לעולמו די היה מתרחב והולך עוד מצדדין ולהלאה שכשהתחיל להתפשט מהקו שבאמצע מקום הצמצום העגול העליון של הא"ק שהוא הקרוב אל הסובב יותר מכלם אי לא נמנע ממנו כח התפשטותו היה מתרחב והולך עד נגעו אל הסובב ומפני מניעת כח זה נתהוה רחוק מעט מהסובב כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ועל פיו יש לפרש גם כן מאמצעיתו ממרכז אורו הפשוט דמשם נצתמצם כמבואר בכתביו ומן הצדדים של זה האמצע נברא העולם כי באמצעיתו חזר ונתפשט הקו הידוע ולא היה שם בריאה:

פרק ג

וביש המחודש הזה שבו נברא העולם יש לנו רשות להתבונן כדי לחקור מה הוא אם יעלה בידינו להשיגו משא"כ בסיבתו המקפת אותו ומתעלמת בו כי על הסובב נאמר במופלא ממך אל תדרוש היכן הוא להיותו חוץ ממקומו של עולם ועל הקו נאמר ובמכוסה ממך שהוא הקו המתפשט בחללו של מקום העולם ומתכסה ביש המחודש בו כנשמה בתוך הגוף דלא שייך למימר ביה לשון דרישה היכן הוא כי האדם יודע שנשמתו בגופו היא אל תחקור לידע מה הוא כי סיבה ראשונה אינה נכנסת תחת סוג חקירה זו של מה הוא ועליו קאמר אח"כ במה שהורשת התבונן והזכיר בו תיבת מה ואף במה זה המחודש בנסתרות שבו אין לך עסק דרך משא ומתן של שאלות ותשובות שכליות שזה קרוי עסק דא"א לעולם להשיג מסתריו הרוחנים על ברים בכח השכל המוגשם כי אם להתבונן במה זה דבר מתוך דבר מדברי תורתנו הקדושה ומעתיקיה מפי הקבלה או מפי אליהו הנביא אשר יצאו מפי הבורא אשר ברא היש המחודש הזה ולכן לו לבדו עלו מסתריו על ברים וזהו אמרם אחרי שאמרו במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות דש"מ דעליו קאי דאי לאו הכי הוו להו להקדים אין לך עסק בנסתרות לסמכו למופלא ולמכוסה האמור שהם הם הנסתרות ולאחר במה שהורשת התבונן שמדבר על הנגלות אלא ודאי מדהקדימוהו לאין לך עסק בנסתרות ודקדקו לשונם לומר במה שהורשת ולא אמרו במה שנצטוית וכן לא אמרו תעסוק אלא התבונן ש"מ דלא בנגלות שבמה זה מדברים כי לנו ולבנינו נתנו ונצטוינו לעסוק בהם אלא על הנסתרות שבו שהם לה' אלהינו ולכן צריך ליקח רשות אפילו להתבונן בהם לבד איירו וקאמרו שלהתבונן הורשנו אבל לא לעסוק בהם דרך משא ומתן וכדאמרן וכדתנן אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו:

פרק ד

ואמת הוא כי פירושים אחרים סובלת מימרא זו במתק לשונה ואלו הם האחד כי בכללה רומזת באיזו מארבע פירושי פרד"ס אנו רשאים להבין דבר מתוך דבר ולהרחיב הענין בהם והוא הפשט ועליו קאמר במה שהורשת התבונן ולשון רשות על ההתבוננות קאי כי על למודו לעשות ככל הכתוב בו מצווים אנו עליו ועל הדרש והוא האגדה קאמר במופלא ממך אל תדרוש מעצמך כי מופלא הוא ממך פירוש אמיתותה וכמאמרם ז"ל רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד אגדה דרך לימוד וגירסא בעלמא לשם מצוה אבל לא תדרוש להוציא ממנה דינין או מדות ע"ד מה שאמר ר' ישמעאל בי"ג מדות התורה נדרשת דאין למדין ממנה דהכי איתא בש"ס אמר שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא וטעמא דמלתא דהאגדות הוא כי המדרש והאגדה יוצאים מפשוטם ואין משמעותם אלא לבוש הסוד וכמו שאאריך בזה בבית שני במקומו ועל הרמז קאמר ובמכוסה ממך אל תחקור שאם תחקור על הראיה שנרמזה ברמז ולא בפירוש תפקפק על אותו ענין שהובאת ראיה זו ברמז עליו ולא תהיה זהיר לקיימו וכגון הארבע בתים שבתפילין שהם רמוזים בתיבת טוטפות וכגון סתם נזירות שהוא שלשים יום שנרמז בתיבת יהי"ה דפסוק קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו וכיוצא בדינים אלו שנרמזו לבד ולא נכתבו בתורה בפירוש ולחקור הוא דאסור אבל לדרוש ממנו איזו דרשה לדין אחר אף כי ברמז נכתב הואיל ואינו יוצא מידי פשוטו אף להדרש ניתן ועל הסוד קאמר אין לך עסק בנסתרות על הדרך שפירשנו למעלה ודקדק באמרו אין לך לאסור לו להוציא בהם מראשו הקדמה מחודשת מכח עסק משא ומתן של שאלות ותשובות שעושה בהם אבל לחדש דבר מה על פי הקדמות מקובלת מפי ה' יש בהם עסק ומה"ט סמך הנסתרות אצל במה שהורשת התבונן שהוא הפשט כדאמרן שהרשות נתונה לו להתבונן בטעמי המצות על פי פשוטן לומר דאע"ג דבפשט יש לך עסק שאדם דן ק"ו מעצמו ומוציא ממנו דין חדש בנסתרות אין לך עסק בזה דאפשר דמה שנראה לו קל בגשמיות יהיה חמור ברוחניות או איפכא וכן כל כיוצא בזה:

פרק ה

ופירוש האחר הוא במופלא ממך והוא הא"ס אל תדרוש מי הוא קודם הצמצום ובמכוסה ממך והוא אחר הצמצום אל תחקור מה הוא במה שהורשת והוא בפרצופים אחר שנתקנו בשם מ"ה החדש התבונן דרך תקונם כדי שתדע לעבוד מה שנסתר בהם והיא הסיבה ראשונה אבל אין לך עסק בה להדמותה בדעתך לפרצופים שנבראו דלא ראי זה כראי זה כי היא כנשמה בגוף וזהו אמרו אין לך עסק בנסתרות וקאמר נסתרות לשון רבים כנגד שני הבחינות של אור שמקבלים הפרצופים האלה מהנסתר בהם ומהם מבית ומחוץ ומזה למדנו גם כן שלא הותר להתבונן בדקדוק כי אם בכבוד מלכים שמתו והוא אחר שנתקנו בשם מ"ה החדש שזה היה כבודם אבל בחרבן שנעשה טרם שנתקנו להוציא על ידו כוחות הדין הנקרא בשם אלהים שלכבודו נעשה כדי להודיע שכח המעניש לא נעדר ממנו וכמו שכתבתי בחדר א' פ' י"ח אסור להתבונן בו בדקדוק כי בחרבן והיא מקום הסריות וכו' הנזכר במדרש נבנה עולם התקון ואסרוהו רז"ל להזכירו כדאיתא במדרש על פסוק תאלמנה שפתי שקר וגו' מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין במקום האשפה במקום הסריות כל מי שהוא בא לומר פלטין זה בנויה במקום הביבין במקום האשפה במקום הסריות אינו פוגם כך כל מי שבא לומר העוה"ז נברא בתוך תהו ובהו אינו פוגם בתמיה רב הונא בשם בר קפרא אמר אילולי שהדבר כתוב א"א לאומרו בראשית ברא אלהים מן הן והארץ היתה תהו ובהו וחשך ע"כ ושלשה דברים סרוחים הזכיר במשל כנגד שלשה דברים הנזכרים במקרא ויהיו כנגד הג' עולמות בי"ע שהקליפות שהם הדברים סרוחים ונתהוו מחרבן העולמות סביבם מהלכים והפלטין שנבנה עליהם הוא עולם האצילות ויהיה זה מה שאמר הכתוב כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר כי החרבן שנעשה לכבוד אלהים וכדאמרן משום כבודו גם כן הסתר דבר ולא יגלה בדקדוקיו בו מקומות הסרוחים שנתהוו ממנו בענין שממעט בכבוד הפלטין שנבנה על מקום החרבן ההוא ואין בהם כבוד למלכים שמתו בחרבן ההוא וכבוד מלכים שהוא זכרון תקונם שזהו כבוד חקור דבר איך נתקנו בשם מ"ה החדש שעם הכלל כי כן שם מ"ה אשר תקנם היה שם מה הכולל שבא"ק מספר כמספר ר"ת ו"כבוד מ"לכים ובו נעשו י"ב פרצופים כמספר ר"ת ח"קור ד"בר כי הח' הם השמונה פרצופים שמהכתר ולמטה שבחצוניותם אינו נכלל עמהם והד' הם הארבעה פרצופים שבכתר שהם עתיק ואריך עם נקבותיהם כידוע וכשחקר בכבוד מלכים וידע שנתקנו בשם מ"ה אשר עליו נאמר במה שהורשת התבונן לא יהיה לו עסק בנסתרות שבמ"ה זה שהוא הא"ס המסתתר בו אלא יתבונן לבד שדבר מתוך דבר הוא הנותן כח במ"ה זה לעשות חיל ותו לא:

פרק ו

ומאחר שזכינו לדין שהורשנו להתבונן ביש זה המחודש ולחקור מה הוא בתנאים האמורים נדבר בו והוא כי מדברי תורתנו הקדושה המדברת כלה במתק לשונה ביש המחודש אף כי לכאורה נראה שמזכרת הסיבה ראשונה בפרטיה להיותה נשמה ליש ההוא למדנו דאין ספק שכל מה שנתחדש דבר מה הוא ומכיון ששייך לומר בו מה הוא מיד נופל תחת סוג החקירה של כמות איכות צבע ודמות וכמאמר הרח"ו בע"ח שער ההקדמות ז"ל נקראו הנאצלים בשם עשר מדות ובשם עשר ספירות ולהורות כי יש מקום בהם מדה קצובה ומספר קצוב משא"כ בא"ס עצמו ע"כ ועוד שם ז"ל הרי מפורש היטב כל מה שכתבתי לעיל באופן שלא יתבהל לב האדם הרואה מדות וספירות וציורים למעלה כי כל בחינות אלו הם בכלים או באורות עצמם בהיותם מתלבשים תוך כלים וכו' ויש רשות ביד האדם לכנות בהם מספר וקצבה ע"כ וא"כ אפוא נאמר כי אין כמות יש זה עודף על מקום הצימצום שבו נברא אלא אדרבא קטון הוא ממנו כידוע וא"א להיות חסר מנקודה שכליית הבלתי מתחלקת הואיל ודבר מה הוא ואיכותו הואיל ואין עינינו רואות איכות יותר חשוב הנוטה לרוחניות מאיכות הזכוכי נאמר כי יהיה זכוכיי בענין שאין בזכיכיותו למעלה ממנו בנבראים ובהשתלשלו אח"כ מעילה לעילה קצתו מתעכר והעכירות הזה דרך ירידתו רבה והולך עד שמגיע לעכרירות שאין עכרירות למטה ממנו וצבעו מרוב זכיכיותו מסתמא צריך שידמה לתכלית הלובן שאין לובן למעלה ממנו בנבראים שאין שם צבע שיערבב הזכיכיות ובהשתלשלו אח"כ מעילה לעילה קצתו מתהפך מעט מעט וקולט הצבע עד שמגיע לקולט צבע השחרות בתכלית השחרות שאין למטה ממנו ומקרא מלא הוא ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר והספיר לבן הוא והשמים זכוכיים הם ודמות צורתו א"א לו להשדיף (להעדיף) על צורת עגול כדוריי שהיא צורה המחזקת בתוכה חוזק רב יותר מכל הצורות שבעולם כידוע לבעלי חכמת ההנדסה:

פרק ז

ואל יעלה בדעתך שהואיל וצורתנו ומראיתנו וכן צורת ומראית כל הנבראים כלם נשתלשלו מעילה לעילה מהיש המחודש הרוחני שנוכל לצייר בעין שכלנו בהסתכל בצורתנו ומראות שבינינו הגשמיים דמות צורות ומראות הרוחנים במה שנעריך לבד ההפרש שיוכל להיות בין דמות צורת ומראות אלו העלולים מעילה לעילה אחר כמה עילות לעילות שעליהם שמהם נשתלשלו שאם ככה אתה חושב אתה טועה מדרך השכל דא"א לעולם להשיג בכח ערך שכלנו מֵרְאִיַּת הגשמיים לבד דמות צורת ומראית הרוחנים שמהם נשתלשלו אם לא שמן השמים יודיעום לנו כי רחוקים ממנו רב ובלתי ידוע לנו מדתו:

פרק ח

והבט עיניך וראה בחוש העין איך ענין הערכה זו מנו נעדרה ודאי ולא נוכל לעמוד עליה בהמצאה גשמיית אשר המציאו יושבי תבל בחכמתם אשר חלק להם הקב"ה כדי שעל ידה נשכיל כח נפלאותיו אשר עשה בשמים ובארץ והמצאה זו איני מגידה מפי השמועה כי עיני ראוה כמה פעמים ובמעוט שכלי אני יודע דרך מציאותם אף כי אין בי אמון יד לעשותה על בוריה ועל ידה נשכיל גם כן איך נדמה דמות צורת פרצוף היושר שבתוך העגולים לדמות פרצוף העגולים אף כי זה מעוגל וזה מיושר והמצאה זו היא כי אם נעשה צורה אחת מעוגלת רקנית באמצעיתה ומעורכת בערך חכמת ההנדסה שתהיה דמות גשם הצורה ההיא המצויירת בסמנים של צבעים שונים דומים לצבע הראוי לכל פרטי הגשם מתפשט באורך וברוחב דרך עגול ונניח במרכזה במקום הראוי מראה של זכוכית בולט בעגול כנגדה נראנה בזה המראה ביושר על אמתותה קטנה או גדולה כטבע גשם המראה והמסתכל בצורה שסביבה בעגולה יתמה מאד כי אינה רואה בה לא ראש ולא תוך ולא סוף מדמיון הצורה שרואה במראה ואף דמות גווניה לא יהיה לנגד עניו בדמות הגוונים הנראים ביושר בדמות הצורה שבמראה דאף המראית והגוון עצמו בהתקבץ נצוציו מהתפשטות העוגל להתקבצות היושר הנראה במראה מתהפך לדמות גוון אחר ותמיה זו באה לו מחסרון ידיעה כי לא ידע שאילו לא היו בצורה המעוגלת כל פרטי הצורה אשר הוא רואה בדקדוק עצום לא היתה נראת צורה זו אשר הוא רואה במראה דאין הפרש ביניהם אלא שכל אברי הצורה המתעגלת בכללם ופרטי פרטם אינם מתפשטים ביושר כצורה הנראת במראה אלא מתפשטים לאורך ולרוחב בעגול עשוי בחכמה ומלאכה כי לפעמים יצטרכו להיות פרטי היושר העליונים תחתונים בעוגל או איפכא וכן הפרטים השמאלים ביושר יהיו צריכים להיות ימינים בעוגל או איפכא כי בכח התקבצות ניצוצי העוגל הסובב וְרֵק באמצעיתו בעוגל היושר המלא הנראה במראה העגול כל נקודה ונקודה מתיישרת ביושר במקום הראוי לה בדקדוק:

פרק ט

וכפי רחוק מקום הצורה הסובבת ממקום המראה שבמרכזה כן הוא התפשטו' כללי הצורה ההיא ופרטיה בדמותה ומראיתה וכפי רוב התפשטותה בעוגל כן הוא רוב העלם דמיון צורתה בשכלנו אל דמות הנראה במראה ביושר ואילו ידענו בבירור מדת רחוק מקום העליונים הסובב ממקומנו התחתון העומד ביושר בכח חכמת ההנדסה יכולים היינו לצייר בדעתנו לפחות דמות צורות העליונות על בורים אף כי השמים ושמי השמים שאנו רואים לא יכלכלום אבל מאחר שנעלם ממנו מדת רחוק מקום זה נעלם ממנו גם כן דמות צורות הפרצופים העליונים שנבראו מהיש המחודש ומראיתם ואין כח בשכלנו לדמותם ולציירם כלל ועיקר אף כי נודע לנו דמשתלשלות דמות צורתם ומראיתם העגוליי לנו נשתלשל דמות צורתנו ומראיתנו ולכן צריכים אנו להפשיט רעיוננו מכל לבוש דמיון צורה שילבישנו וידמנו שדמות צורת העליונות ומראיתם הרוחנית מדמות צורת הגשמי ומראיתו דאף כי שניהם הרוחנים והגשמיים מיש המחודש נבראו ונשתלשו זה מזה מעילה לעילה מ"מ משקר בדמיונו ודאי כדאמרן כי לא נמצא באויר עולם הזה אפילו מעצמות הפרצוף האחרון שבפרצופים העליונים כמו שהוכחתי למעלה בחדר א' פ' י"ג ולכן אין כח בדמיוננו להדמות לא הם ולא פעולתם לנו ולפעולתנו אלא דרך משל:

פרק י

והנה אף כי יש מחודש מאין הוא ואינו כבן הנולד מאב ואם שכוחם ואונם בו מ"מ מאחר כי סיבתו נעשת נשמה לו נמצא בו דברים דומים לפעולתה אשר פעלה כדי לברוא אותו ואפילו הכי א"א לו להשיג ערכה לעולם כמו שא"א להשיג מדת הקף העגול על אמיתותו מידיעת מדת קטרו כידוע לבעלי חכמת ההנדסה והתשבורת וגם מהאי טעמא נוכל לומר שנתצמצם בעגול ולא בצורה אחרת להורות דאפילו העומד סמוך לקו המתפשט שהוא עצמותו ממש והוא כקוטר בעגול א"א להשיגו כ"ש הרחוקים ממנו וא"כ אפוא א"א ליתן דמיון במחודש מסיבתו הנעלמת ממנו כי אם מהמקום שבו נתחדש ומהשם הראוי לסבתו אחר שפנה מקום זה:

פרק יא

והיש המחודש הזה מאין מן הסיבה ראשונה ידוע הוא היותו כ"ב אותיות התורה ומפני כפל חמש אותיות מהם נעשו מספר ז"ך אותיות שבהם ברא כל העולמות כידוע לי"ח וכמבואר בע"ח בשער ההקדמות דרוש ב' של תקון המלכים ז"ל ואל תטעה בדברינו אלה שאמרנו שהעתיק יומין לוקח מהויה דמ"ה או מהויה דס"ג וכן בשאר הפרצופין אין כוונתו כי אלו הפרצופים הם בחינה בפני עצמה זולת המ"ה והס"ג כי כבר נתבאר כי כל עצמותם ומציאותם של כל אלו הפרציפים אינו נעשה זולתי מב' בחינות מ"ה וס"ג הנזכרים ולא עוד ע"כ וצריכים אנו עתה לבאר איך כח סיבת הראשונה נסתרה בהם כדי שלא נטעה לומר הואיל וכל הברואי' בהם נבראו ומתקיימים ובכחם מפרים ורבים אותם כי יהיו הם בדמותם וצורתם הסיבה ראשונה דאינו כן דאין הסיבה ראשונה שום דמיון וצורה שנוכל לדמותם אלא אף הם נבראו מחדש אלא שכח הסיבה ראשונה המסתתרת בהם הוא אשר נתן ונותן להם כח לעשות חיל וכח זה ניכר לנו הברואים על ידיהם במניינם ומספרם:

פרק יב

כיצד הלא ידענו כי להרחיק הסיבה ראשונה מכל שם משותף לשום נברא באמיתות קראוה המקובלים אמיתיים בשם אין סוף שהוא שבח ולא שם עצמי כי השבח הזה אינו מאמיתות אפילו במחודש המעולה שבכל הנבראים כלם שהוא הא"ק אף כי לפעמים בהשאלה קראנהו כן לערך הנבראים הגרועים מאד ממנו כי בעל כרחו להיותו מחודש יש לו סוף בשפת מקום הצמצום אשר בתוכו נברא ולא עוד אלא שאינו מגיע אפילו לשפתו כידוע משא"כ הסיבה ראשונה כי היא לגו ולבר כמאמר אליהו הנביא אבל שמה העצמי כדי להודיע בו כי נמצאת היא הֹוֶה הוא כדאמרן בחדר א' פי"ב אלא מפני ששם זה של הֹוֶה משותף הוא באמיתות לכל נברא בהיותו אף כי הֹוֶה נפסד הוא משא"כ הסיבה ראשונה כי הֹוֶה קיים לעולם ועד הוא לא קראוהו בשם זה אבל האמת יורה דרכו כי מבלי שם זה לפחות אין אנו יכולים להזכיר מציאות הויתו ולא על חנם בשם זה עם האלף נוספת להורות כי אחד הוא חתם עולמו והוא שם אהוה כידוע לי"ח:

פרק יג

ועל פי זה נאמר שהראה כחו באותיות התורה במה שבראם בשלשה מיני מספרים שהם אחדים עשיריות ומאות ולא ברא אותיות אחרות משונות לשני מיני מספרים אחרים שיש להם שם מיוחד כשלשה הראשונים והם אלפים ורבבות מפני כי אין בשם הראוי להוראת היותו כי אם שלשה אותיות ולפי שמוצא הוו מושכת עמה בעל כרחון וו אחרת כלשון ר"מ פ' פנחס דף רמ"ה ע"א ז"ל אלא לא ניכול למדכר וו בלא חבריה ע"כ ועשה נעשה מספר שם זה כ"ב ולכן כ"ב המה אותיות התורה ולפי שבמראית העין אנו רואים בשם זה הה כפולה כפל בהם ה' אותיות ועשאם כ"ז כי כן כשיאריך אדם רוחו במבטה הוו כדי להוציא מפיו הוו האחרת שבעל כרחה נמצאת במבטה ההיא תתמלא הוהו בהה ולא באות אחרת משום דינא דבר מצרא כי מצא מין את מינו ונעור במבטא הההין שבשם זה ונעשה בזה מספרו כ"ז ולפי שהה זאת המתוספת היא אחר ה' ראשונה וזהו ראשונה שבשם זה שמספרם י"א לפיכך אחר י"א אותיות של הא"ב מתחילים הה' אותיות להכפיל כי הכף שהיא האות הי"א היא האות ראשונה מאותיות מנצפ"ך הנכפלות ולפי שאפשר למלאות כל אחד משלש אותיות הֹוֶה האמור כשרוצה אדם להוציאם מפיו במבטא ארוכה בכל אחד משלשה אותיות אהי' כידוע לפיכך הכתיר אותיות התורה בשלשה כתרים שהם טעמים נקודות ותגין שבמקום אותיות אלו הוא מקומן כידוע והוו הנתוספת בוו אינה נחשבת במנין דאין דנין אפשר משאי אפשר כי כך רצה לקרוא שמה הבורא אשר בראה:

בשני ווין וכמבואר בע"ח ובשער מאמרי רשב"י דנמצא דמבלעדם א"א לקרותה בשמה כמו שא"א לקרוא בלי אותיות שבמקום הוו הם עומדות כידוע משא"כ ההי דבלי מלוי כלל אפשר לקרותה ה' לפיכך ראוי להחשיב טעם מילואיה:

פרק יד

נמצאו היות אותיות התורה כלה כלולות בא"ב אחת המתחלת באלף שמספרה אחד כי אחד בראה ומתחלקת לג' חלקים כי בפעולה השלשית נבראת מהאחד כי בראשונה נעשה הצמצום ובשניה התפשטות הקו ובשלישית בריאה זו של אותיות התורה וכל חלק מג' חלקים אלו יש בו תשעה אותיות שהוא המספר הנצחי כידוע לבעלי המספר להורות נצחיותה העודף על נצחיות כל הנבראים כלם כי היא שרשם וכן הוא מספר השלש שורש המרובע של התשעה והאחד עודף עליהם שמלבד נצחיותו בכל המספרים מבלעדו אין התחלה לשום מספר כמו שמבלעדי האחד הפשוט לא נמצאת בריאה מחודשת כלל ובשמם אין בידי להוסיף על האמור רבנן ואיני יודע להעריך טעמם בערך מי שבראם על הדרך האמור כלל ובצורתם גם כן לא ידעתי דבר כלל ועיקר על כי לא נודע שום דמות וצורה בסיבה ראשונה שבראם להעריכה לה ולכן הדבר רֵק הוא ממני עד ישקיף וירא ה' משמים:

פרק טו

והשלשה מיני מספרים שהם אחדים עשיריות ומאות יפה יפה מגלים שרשה וכח סיבתה המסתתרת בה כי האחדים מורים לאחדותו יתעלה משולל אף מסדר זמנים טרם הצתמצמו והעשיריות מורים נצחיותו אשר נתגלה בסדר זמנים אחר שנצתמצם שהם עשר אותיות הי"ה הו"ה יהי"ה כדאמרן בחדר א' פ"ח וכמו שנתחדשו סדר זמנים ועתים לרעה על ידי הדין שנתהוה כחו בצמצום כן נתחדשו סדר זמנים ועתים לטובה ע"י חסד ההתפשטות הקו נמצא היות העשר של הקו כעשר של הסובב ובהכותם זה בזה עולים למספר מאה כמספר הֹוֶה הו"א הי"ה הֹוֶה ויהי"ה שבזה נכלל השם שיש לו קודם הצמצום שהוא הֹוֶה עם השם שיש לו אחר הצמצום שהו' הוא היה הוה ויהיה במספר אחד להורות כי אחד הוא אותו ההֹוֶה שקודם הצמצום עם אותו שאחריו כי הוא הוא שנצתמצם ווהו העטף שהוספנו בכאן ביהיה כדרך לשון התורה בכל מקום אינה נוספת למלאות המספר כי הוא המספר של כללות החמשה תיבות והכולל שעם כללות זה עולים שמות אלו למספר מאה ולקמן במקומו אכתוב מה הוא כחו של הכללות במספר השמות הרי מבואר טעם נכון למספר המאות שבאותיות התורה בחמשה תיבות אמורים וכנגדם הם מוצאים מהפה בחמשה מוצאות שהם אחה"ע גיכ"ק דטלנ"ת זשסר"ץ בומ"ף כידוע לבעלי הדקדוק מקום מוצא כל אחד מהם מהפה ויש באותיות אלו זכרים ונקבות כידוע לי"ח כדמות מקום הצמצום שבו נבראו כי הצמצום סוד הדין התיש כח המקום ההוא כנקבה בצאת סיבתו ממנו וחלק מקום הצמצום שנתמלא אח"כ בחסד התפשטות הקו נתגדל בו ונתרבה ונראה בליטתו בתוך מקום הצמצום ההוא כזכר ומה"ט צירף באותיות אלו אשר ברא מחדש שתי תורות שבכתב כנגד מקום הזכר שהוא בתוך הצמצום ושבעל פה כנגד דמות פה הנקבה המראה מקום הצמצום מפני סיבתו הסובבתו סביב עליו ואף שם אי"ן סו"ף רמוז במניינם כי על דרך מספר הנקודות אשר הובאו בתקונין כ"ז מספרו:

פרק טז

ומאחר שהוכחנו היות כח הסיבה ראשונה באותיות התורה שהם היו יש המחודש הראשון שנתחדש בכל הנבראים אשר נבראו על ידיהם כשנמצא כחם בהם אין אנו צריכים לחקור עוד על שורש מציאותם וקיומם לידע מי הוא כי ידוע הוא היותו הא"ס ב"ה אשר הסתיר כחו באותיות התורה שבהם נבראו הנבראים כלם ומרוב העלמו לא גלה שם עצמותו בשום ענין מענייני התורה ולא בשום שם מהשמות הקדושים אלא אפילו השם היותר קדוש שבשמות נברא הוא אלא שסיבתו הראשונה מנוצצת אורה בו יותר משאר השמות לפיכך עולה על כלם כי היא נקראת על שמו כל זמן שהיא מאירה בו ולכן בהעדר כח סיבתו ממנו אף השם ההוא נעדר וכדאיתא בר"מ פ' פנחס דף רכ"ה ע"א בפירוש וכמאמר אליהו הנביא ואנת לית לך שם ידוע דאנת הוא ממלא כל שמהן כנגד הקו המסתתר בהן ואנת הוא שלימו דכולהו כנגד הסובב המקיפם ומשלימם ועל שניהם כאחד כי אחד המה קאמר וכד אנת תסלק מיניהו אשתאר כלהון שמהן כגופא בלא נשמתא מה שאין כן בשכחו מסתתר בהם שהם חיים מחיים:

תוכן העניינים

יושר לבב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה