יושר לבב· רבי עמנואל חי ריקי
בית ראשון · חדר ראשון
יושר לבב
פרק א
ה"נה י"דוע ה"מצא ה"עילה ו"הסיבה ה"ראשונה י"חידה ה"יא י"סדה ה"כל בכחה רבה ובזרועה הנטויה וזו נקראת בפי כל המקובלים אמתיים בשם אין סוף כי באמת אין סוף למציאותו אחדותו יכלתו והשגחתו וסימניך אימ"ה כי באימה ויראה אנו מזכירים אותו אפילו בשם זה של א"ס אף כי שם זה נכון לו מאחר כי כל מה שאנו יכולים לצייר בדעתנו במציאות העולמות אשר המציא ממציאותו אחדותו יכלתו והשגחתו בהם כי רב הוא אינו אלא ראש והתחלה מהם כי לסופם אין חקר:
פרק ב
ואם באנו לחקור מהות מציאתו מה הוא ילאה רעיוננו ולא נשיגנו כלל ועיקר וכמאמר אליהו הנביא לית מחשבה תפיסא בך כלל ולא עוד אלא דעונש המבקש ליכנס בפתח חקירה זו רב הוא כי עודף על השכר שמשתכר במצותיו בביאתו לעולם וכדתנן כל המסתכל בארבעה דברים הללו ראוי לו שלא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור והוא שמסתכל להשיג מהות מציאות הסיבה ראשונה שהוא הא"ס המקיף את העולמות מכל רוחותיהם:
פרק ג
ואחדותו אף כי יכול היה להכנס תחת סוג החקירה ע"י פעולתיו אסור לחקור בו כמו שאסור לחקור במהותו וכדתנן וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם כי תכף שבא לחקור אם הא"ס אחד הוא או יותר מאחד פוגם בכבודו יתעלה וזה פשוט ולא עוד אלא שאף בחקירה זו ילאה רעיונו ולא ישיגנה כלל ע"י החקירה כי איך יחקור וידרוש לידע אם נמצאת סיבה ראשונה אחרת שנצטמצמה במקום אחר ממנה ובראה במקום הצמצום ההוא עולמות אחרים יש מאין ותהיה היא סיבה ראשונה להם נמצא שאם בא לעמוד על בריו של דבר זה של אחדותו על ידי חקירותיו ישאר בספיקו לעולם וממעט בכבוד קונו ולכן אין להרהר אף בחקירה זו כלל ועיקר כי אם לסמוך על מי שרוח ה' דבר בו האר"י זלה"ה שכך כתב הרח"ו תלמידו בע"ה שער ההקדמות ההקדמה ד' ז"ל כמה מיני עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים ורובי רבבות וכלם כאחד הם תוך המקום החלל הזה הנזכר ואין דבר חוצה לו עוד שם בהקדמה ה' ואין שום בריאה חוץ מן המקום הזה כלל ועיקר עכ"ל ועוד אומר אני שהחקירה זו קשה מן הראשונה לפי שיותר הוא בסכנת כפירה בהרהור מחשבה זו ממה שהוא בסכנה בהרהור מהותו כי בו ילאה רעיונו ותו לא כי לא ישיגנו לעולם ובאחדותו ילאה רעיונו ויכפור ואין ראוי להטעים בכתב טעמי כפירתו:
פרק ד
ומפני זה בלי חקירה צריך שנאמין באמונה שלימה למה שכתוב ורמוז בתורתנו הקדושה והתמימה שבכתב ושבעל פה אשר בכח הסיבה ראשונה נשתלשלה מעילה לעילה עד הגיעה אלינו בני ישראל עם קדוש והוא הודיענו בה כי אחת היא ושכל העולמות אשר נבראו בחלל הצמצום הזה נמצאו ואין עוד מלבדו ולפיכך אין אחדות הא"ס ככל האחדים הנגבל אחדותם בקצוות האיש או המין או הסוג וכיוצא בו אלא אין לאחדות הזה גבול וסוף ואין שם אחד ראוי לו אלא כדי לשלול ממחשבתנו מחשבת היותר מאחד בו וכמאמר אליהו הנביא אנת הוא חד ולא בחשבן וכן שם אין סוף אינו שם מורה עצם הויתו כי אם מושאל לשלילת שעור ומדה ממנה ואין שם יותר מורה מציאות הויתו ביחוד כשם הֹוֶה ולא הִוָּה שפירושו זמן אלא הֹוֶה שפירושו הויה ואף זה השם אינו אלא לשכך את האוזן איך ישמיע לה מציאותו בלי שיפגום בכבודו:
פרק ה
ומאחר שעל פי הקבלה ידענו באמת ואמונה כי אין סוף למציאות אחדותו אין להסתפק כלל כי אין סוף גם כן ליכלתו והשגחתו כי איזו יכולת או השגחה נוכל לצייר בדעתנו אשר בכחו נתהוה שלא תמצא בו אף כי יהיה רחוק משכלנו המוגשם איך יוכל להמצא היכולת או ההשגחה ההיא ועוד דאף זה אנו צריכים להודות על פי התורה כאחדותו ולכן אין להרהר אחריהם על פי החקירה כי יארע לנו כמאורע חקירת אחדותו ממש:
פרק ו
וכל זה נמצא בו אף טרם הוציא רצונו לפועל בבריאת העולמות כמאמר פרקי ר"א קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד כי הוא ר"ל אחדות מציאותו ושמו הוא יהיה מלשון ועשיתי לך שם גדול והוא השם טוב שיש לו עתה שכח יכלתו והשגחתו הוא לאין תכלית כאחדות מציאותו ולא תימא שמפני העדר כח זה עד בואו לו נמנע האציל מלהאציל את העולמות העליונים ושלכן לא נברא עולם המעשה הזה עד אותו העת הנזכר בתורה וכמו שנמצא כתוב בכתבי האר"י זלה"ה אלא מפני רצונו לבד נעדר מציאות עולם העליון עד אותו העת שרצה להאציל אותו כי ככחו עתה כחו אז היתה ולפי שלא נברא העולם בעמל ויגיעה ומעשה אלא בדבור כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו קאמר שנברא כאילו נברא מעצמו מאחר שלא נראה שום עושה מעשה בבריאתו ובתיבת לבד פשוט הוא שבא להורות שלא היה אחר דומה לו:
פרק ז
וכאשר הגיע העת אשר היה ברצונו הקדום להוציא מכחו לפועל בברוא בראשונה יש מאין כדי להטיב מטובו ליש ההוא המחודש ממנו אחר אשר יודיענו כח גבורתו הרב צמצם מכבוד עצמותו ברוב כחו ופנה מקום רֵק וְאַיִן בו כדי לברוא בתוכו יש מחודש מאין שיכיר גבורתו ויחיה מטובו וכדי שיהיה ליש הזה קיום והעמדה מעצם הויתו מבית ומחוץ המשיך אח"כ בטובו הגדול קו דק מעצמות הויתו כמו שפושט אצבעו בתוך רושם הנשאר בחלל הצמצום ההוא מאור עצמות הויתו בפנותו משם ולא המשיך קו זה מעבר לעבר השני של מקום הצמצום אלא כלה בתוכו ככתוב בכתבי האר"י זלה"ה ושם מבואר דהקו הוא מעצמותו דהא בע"ח שער הקדמות הקדמה ד' כתב ז"ל ואז המשיך הא"ס את אורו בבחינת קו אחד ישר וראשיתו מתפשט ומתחיל מן אור א"ס עצמו שנצטמצם עוד שם ודרך הקו הזה היה נמשך ומתפשט אור הא"ס למטה במקום ההוא החלל עוד שם והרי היה יכול להניח אותה הבחינה של הקו ההוא במקומה ויסלק שאר האור כיון שהיה עתיד להחזירו באחרונה עוד שם בהקדמה ה' ואור פנימי דנה"י דא"ק על אור פנימי דא"ס המתלבש בתוכו דרך הקו הישר המתפשט מן הא"ס להאיר ולהחיות כל העולמות עוד שם הנה אז המאציל העליון דרך צד מצדדי המקום העגול הזה המשיך קו אחד דק כעין צנור קטן והיא מבחינת אור א"ס אשר נמשך ומתפשט אל תוך המקום החלל הזה וממלא אותו אורה והיא בחינת הנאצלים שנאצלו שם עכ"ל ועל זה הקו יאמר אליהו הנביא ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מחבריה (מאלין עשר) כאילו אפריש בך מאחר כי מעצמות הוית סיבה ראשונה הוא כמו שהוכחנו מהע"ח:
פרק ח
ועתה הנבראים שנברא בתוך מקום הצמצום במקום שם הֹוֶה שפירושו הויה נסתרת מאד כי כן היה הא"ס טרם שנצטמצם שלא נמצאת בריאה חדשה מבלעדו שידע מציאתו יכולים לקרוא לו בשם הוא שמורה מציאות יותר נגלה משם הֹוֶה כי הוא הנסתר מזה המורה באצבע וז"ל הרח"ו ובשערי קדושה שער א' וז"ש בפרקי ר"א עד שלא נברא העולם ר"ל העוה"ז היה הוא ושמו אחד כי הא"ס הנקרא הוא וכו' וכן בתקוני זהר חדש (דף ס"ה) ע"ד מפרש המקרא של ראו עתה כי אני אני הוא על עילת כל עילות ע"ש ולפי זה התרי פעמים אני אני ירמוז לסובב ולקו ועל שניהם אומר הוא כי אחד הוא ושמו הוא וכדאמרן ומפני זה יכולים להוסיף בהזכיר אותו אחר הצמצום סדר זמנים של עבר הוה ועתיד ולהזכירו בשם הוא היה הוה ויהיה כי הוא היה קודם הצמצום והוא הוה עתה בעת שהצמצום עומד והוא יהיה אם הצמצום יחזור לאיתנו ברצונו וז"ל ע"ח בשער ההקדמות כי הנה השם הגדול בן ד' אותיות הויה מורה על הוראת היות הויתו יתברך נצחית וקיימת לעד היה לעבר והוה ויהיה לעתיד טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחר התהפכות' אל מה שהיה ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא תוכל להראות אמיתת הוראות הויתו יתברך הנצחית בעבר הוה ועתיד עכ"ל ואלו יהיו סדר זמנים שקדמו לבריאת העולם דאמור רבנן והוא מעת שנצטמצם כדאמרן אף כי להראות' בלי בריאה שיראום היה בלתי אפשר להתראות כמו שמדקדק לשונו הע"ח הנ"ל וזה ירמוז גם כן הוא ושמו דקאמר ר"א כי הוא רומז הויתו אחר הצמצום במקום הֹוֶה כדאמרן ושמו יהיה סדר זמנים הנאמרים באמת עתה בו כדי להזכירו בשם כי הֹוֶה שבהם אינו מורה הויה כי אם זמן זה דאף כי אחר הצמצום הוא קודם שנברא העולם בו מיירי:
פרק ט
ולא מפני גלוי קצת כחו בצמצום זה יש לנו פתח תקוה להכנס אפילו כחודה של מחט בחקירת מהות הוית אחדותו בין ע"י המקיף שנצטמצם בין ע"י הקו שנתפשט אלא כמוס הוא כבראשונה וכמאמר אליהו הנביא רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחשבן וזה הוא קודם הצמצום וכדאמרן בפ' ד' אנת הוא עלאה דכל עילאין סביב מקום הצמצום אחר שנצתמצם סתימה דכל סתימין הוא הקו המסתתם ברושם שבמקום הצמצום המתלבש ביש הנברא מאין ולא חילק באנת הוא בין עילאה דכל עילאין לסתימה דכל סתימין על כי המקיף והקו הויה אחת הם וקאמר אחר כן לית מחשבה תפיסה בך כלל הרי שאף אחר הצמצום אין להרהר במהות עצמות הוית אחדותו כי אין מחשבה תופסתו כלל ועיקר:
פרק י
ולא עוד אלא שהמסתכל במהות הוית אחדותו אחר שנצתמצם הוא בסכנת כפירה יותר מהמסתכל במה שהיה קודם הצמצום מפני השינוי שמוצא אחר הצמצום במקיף הבלתי מלובש מהקו שבו המתלבש ע"י הרושם ביש המחודש ואינו נותן דעתו כי שינוי זה אינו בעצמותו יתעלה כי הויה אחת היא המקיף והקו ומפני זה הפסד המסתכל בזה בביאתו לעולם מרובה על השכר שמשתכר בביאה זו וכדתנן וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם שהוא בחשבו שיהיה הקו הזה גרוע ממקיפו בהיותו מתלבש:
פרק יא
ועל המסתכל במהות מקיפו אחר שנצתמצם ונתפשט הקו שעל ידו נרשמו הרוחות ומעלה ומטה כדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה תנן ברישא דמתניתין שראוי לו שלא בא לעולם ומשום הכי הזכיר ההסתכלות ההוא במנין ארבעה דברים מפני שהם דבריה' מחולקים אשר הצמצום והקו גרם להם והוא שמסתכל מה למעלה מן הקו ומה למטה מהקו גם כן חוץ למקום הצמצום מה לפנים והוא למזרחו ולדרומו כי מזרח קרוי פנים כידוע ודרום הנקרא ימין בהדיה קאי וכדאמרינן בזבחים דף ס"ב ע"ב כל פינות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין למזרח ומה לאחור והוא למערבו ולצפונו כי מערב קרוי אחור כידוע ומדרום הוא בהדי מזרח כדאמרן הוה ליה צפון בהדי מערב וכידוע כל זה לי"ח כמבואר בזהר ח"ג דף קי"ח ע"ב וכל זה שמסתכל ברוחות אלו במה שהוא חוץ למקום הצמצום ומפני שמקום זה לא נחלק כי אם מקו אחד נמצא שלא נתחלק אלא לשני חלקים ולא לארבע לפיכך מזכיר הארבע רוחות לשנים שנים כדאמרן ובהסתכלות זה נמצא שמפריד האחדות שלו בדעתו לחלקים אלו והסתכלות הזה הצמצום גרם לו כי מבלעדי הצמצום אין שייכות להסתכלות הזה ומשום הכי אפילו בחשבו מה היה טרם הצמצום לא היתה עולה על לבו כפירת מחשבה זו נמצא היותו בסכנה כפירה בהסתכלות הוית אחדותו אחר הצמצום יותר מהסתכלותו בה טרם הצמצום:
פרק יב
ומשרשי עניינים אלו למדנו כי החס על כבוד קונו צריך להעלות על לבו מחשבת צמצום זה כפשוטו לבל יפגום בכבודו בחשבו שעצמותו נמצא גם בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים ח"ו מאחר כי בלי צמצום לא היה מקום רֵק מעצמותו וכי תימא דגם החושבו כפשוטו נמי לא חס עליו כי נותן תמונה בו ברעיונו ע"י הצמצום והקו מ"מ למעט בתִפְלה טפי עדיף דלא ראי מחשבת פגם כמחשבה העדר כבוד לכאורה דבאמיתות אינו כן דמאחר שאין סוף להויתו המתפשטת מהצמצום ולהלאה ובכל עת שירצה יכול למלאות עוד מקום הצמצום ולהחזירו לאיתנו מה דמות יערוך לו בלבו כי דמות התמונה היא בו ולא לו כי אין מחשבת תמונה זו מחשבת תמונת פונה המקום כי אם תמונת המקום עצמו וזה יהיה שמו של פונה המקום דהזכיר ר"א באמרו שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד כי הוא הוא עצם הויתו ושמו הוא מקום כי בו כלול והוא מגבילו ואין זה אלא לאחר הצמצום טרם ברוא העולם בתוכו כי קודם הצמצום אינו נקרא בשם מקום ולא בשום שם אחר נפרד משם המורה הויתו כי שמו הֹוֶה הוא על שם הויתו כדאמרן נמצא כי אז הוא שמו ושמו הוא ולא שייך למימר ביה הוא ושמו כי אין סוף המורגל בפי כל המקובלים מושאל הוא וכמבואר בפ"ד ואינו מורה לא עצם הויתו כשם הֹוֶה ולא דבר אחר חוץ מהויתו כשם מקום:
פרק יג
ומאחר שדברים הנסתרים האלה אין אנו משיגים אותם בכח החקירה טבעית דא"א לעמוד עליהם על ידה אלא מפי התורה בהשגה קדומה המתנוצצת בנצוץ נשמתו על דרך מה שכתב הרח"ו בהקדמת שערי קדושה ז"ל ויש אשר נפשו עצמו בהזדככה במאד מאד תתגלה לאדם ותנהיגהו בכל דרכיו לכן איני חושש כלל ועיקר להשיב לאשר רצו להוכיח בחקירתם שהצמצום אינו כפשוטו כי מה מועיל חקירתנו בדבר שאין אנו יודעים אם שייך לומר בו באמיתות אפילו מהות וכ"ש שלא ידענו מהותו כי לעולם יכול אני לומר שהוא מהות נעלם ממנו שכל החקירות אשר נעשו לא שייכי בו או נאמר שרצונו זהו כבודו אף כי היה נראה לנו על פי החקירה דאין שכלנו סובל לומר כן בו ואני סובר לא מדעתי לבד אלא גם על פי קבלת הרב האר"י זלה"ה שהוא כפשוטו אף כי לא נעדר כח הסיבה ראשונה לברוא העולמות אם היה רוצה בלי שיצמצם לא עצמותו ולא כחו כי אחד הוא ואף כי לא ידעתי לצייר בדעתי איך היה אפשר זה כמו שלא ידעתי איך נצתמצם מאחר שלא היה מקום רֵק ממנו החסרון תלוי בי כי רֵק הוא ממני דרך ידיעה זו לא מאחדותו יתעלה ועליו אני סומך בסברה זו המקובלת לא על חקירתו במהותו אלא כי מתישב יותר על לבי לומר שהוא כפשוטו ושהשגחתו היא הממלאת מקום הצמצום בדקדוק עצם וזהו מה שאמרו בתקונים לית אתר פנוי מיניה בעליונים ותחתונים משנאמר שאינו כפשוטו ונמעט בכבודו יתעלה באמרנו שעצמותו נמצא בינינו אף במקומות הבלתי ראוים לו וכמו שכתבתי בפ' י"ב שאינו העדר כבוד שנאמר שהמלך משגיח מחלונו דבר לכלוך כמו שהוא העדר כבוד שנאמר ח"ו שהמלך עצמו בתוכו וכן כתיב ביה המגביהי לשבת המשפילי לראות ומדברי רז"ל שדקדקו על עצמם לומר הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו הכי מוכח דהכי איתא במדרש על פסוק ויפגע במקום ז"ל למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם אמר ר' יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו מן מה דכתיב הנה מקום אתי הוי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו אמר ר' יצחק כתיב מעונה אלהי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם או אם העולם מעונו מן מה דכתיב אדני מעון אתה הייתי לנו הוי הקב"ה מעונו של עולם ואין העולם מעונו לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים הילך והילך הסוס טפילה לרוכב ולא הרוכב טפל לסוס הה"ד כי תרכיב על סוסיך מרכבותיך ישועה ע"כ וידוע כי שם זה של הקב"ה מלבד היותו בעצם בז"א הוא כלל כל אחת מעשר מדות ומושאל גם כן לסיבה ראשונה כידוע כל זה לי"ח וא"כ אפוא זה הוא פירוש המאמר אין אנו יודעים על ידי החקירה אם הקב"ה שהוא הסיבה ראשונה מקומו של עולם ויהיה הצמצום כפשוטו או אם העולם מקומו ויהיה הצמצום שלא כפשוטו דאז נמצא שהעולם מקומו של הקב"ה מאחר שבאמת לא צמצם עצמותו ממנו אלא נמצא בו דא"א לעמוד על דבר זה על פי החקירה כמו שהוכחתי כי אם על פי התורה משום הכי קאמר אין אנו יודעים וכו' מן מה דכתיב הנה מקום אתי שכן כתוב בתורה אנו למדים כי הוא מקומו של עולם כי נצתמצם ממש לפנות מקום העולם בו ואין העולם מקומו כי לא נתפשט מהצתמצמותו בתוכו אחר שברא היש המחודש בו חוץ מן הקו כדאמרן והנה ידוע כי מעון הוא חלק מהמקום שהוא מקום דירת הדר במקום ולכן הוסיף ר' יצחק במאמרו שלא בלבד אין העולם מקומו של הא"ס אלא אפילו מעון הקב"ה שהוא ז"א שהוא מעון לגבי המקום הגדול אין העולם מקומו ואף זה אין אנו יודעים אותו על פי החקירה מהטעם הנזכר בצמצום כי אם על פי התורה דכתיב אדני מעון אתה וגו' ומקרא מלא הוא מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ ואי בעית אימא דאין זכרון לא"ס במאמר זה כי אם לזו"ן ומהם נלמוד כן בא"ס במכ"ש וריב"ח מדבר בז"א ור' יצחק מוסיף וקאמר דאפילו נוקביה דז"א הנקראת בשם מעון כידוע לי"ח והיא הא אחרונה של שם כלשון שם מעונה מעון ה' אין עצמותה מתפשט בעולם ואף זה א"א לידע אותו מכח החקירה כי אם על פי התורה דכתיב אדני מעון אתה היית לנו ושם זה כתוב באלף דלת שהוא כנוי לנוקביה דז"א והמשיל דבר זה במשל לגבור הרוכב על סוס כי סוד הצמצום הוא סוד הדין הנמצא בגבורה לכך המשילו לגבור הרוכב על סוס שהוא מקום העולם שלא בלבד רגליו משופעים הם הילך והילך כדרך הרוכב שהם עצמותו המגביל מקום העולם סביבה אלא אף כליו והם הפרצופים העליונים הם משופעים הילך והילך ואינם נכנסים בתוך הסוס ואי בעית אימא דגבור רומז להקב"ה אשר הוא כגבור יוצא וכדאמרן ואף הוא רוכב על סוס כאמור וכליו שהם נוקביה הנקראת כלי כידוע משופעים הילך והילך וכ"ש רגליו שאינם עומדים בתוך הסוס כי אם הילך והילך וכ"ש סיבתו הראשונה ומוסיף במשל להראות דהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו מהסוס שהוא טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס ואם היינו אומרים שהעולם מקומו היינו עושים אותו כביכול טפל לעולם כי לעולם הקטון נתלה ונשען בגדול משא"כ כשאנו אומרים להפך ומביא ראיה ממאי דכתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה מכלל שאם אין אתה רוכב עליהם אין בהם כח להושיע א"כ נמצא כי הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס ומאחר שכן הוא ש"מ שלא נצתמצם מן הצדדין בענין שיהיה העולם מקומו בהיות עצמותו עומד באמצעו אלא נצתמצם באמצעיתו ונעשה הוא מקומו של עולם ממש ולא נתפשט מעצמותו בתחתונים כלל וכן מבואר בירושלמי פ' הרואה מן הארץ ועד לרקיע וכו' ראה כמה גבוה מעולמו וכו' ע"ש ע"כ:
פרק יד
ומפני זה על אשר אמר הרב חביבי גדול ועצום בתורה ובמעשים בספרו אשר כתב לשבר מלתעות עול והאריך גם כן למעניתו בספרו שומר אמונים שהצמצום אינו כפשוטו מחוייב אני להשיב לו לא על הראיה שהביא בשם שער השמים כי על עשר חקירות יסד דבר זה שאיני משגיח עליהם מהטעם שכתבתי בפ' י"ג אלא על אשר רצה להוכיחו ממה שכתבו תלמידי האר"י זלה"ה שלא בפניו בהגהות כתבי הקדש שלו אני אומר שאין לי ספק כלל ועיקר כי הם מסברא כתבו כן אבל לא קבלוהו ממנו ולא מהרח"ו תלמידו המובהק דאדרבא מלשונות דרושיו וחקירותיו והודעת דרך עשייתו איך נעשה בדקדוק נראה בבירור שכפשוטו הוא כי ז"ל בע"ח בשער ההקדמות הקדמה ד' והנה אחר היות ענין הצמצום הזה אשר נשאר אותו החלל והאויר הפנוי ורקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל ע"כ עוד שם ז"ל ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת מרכזו וצמצם עצמו ונתרחק אורו אל הסביבות ונשאר באמצע מקום פנוי חלל ואויר ע"כ יותר מבואר מזה א"א להודיע לנו שיהיה כפשוטו וכ"ש במה שכתב שם בהקדמה ה' ז"ל תוכל להבין עתה ענין וסבה וטעם למה הוצרך הא"ס לצמצם את עצמו באמצע האור שלו כנז"ל שסלק האור הרב ההוא מן המקום ההוא לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והרי היה יכול להניח אותה הבחינה של הקו ההוא במקומה ויסלק שאר האור כיון שהיה עתיד להחזירו באחרונה ע"כ בע"ח אשר לא ראהו הרב חביבי הנ"ל על כי בארץ איטליא לא נמצא וגם אני לא זכיתי לראותו כי אם אחר שחברתי הספר הזה פה ירושלים תוב"ב וששתי כעל כל הון כי ראיתי אשר זיכני ה' להשיג מה שכתוב בו כנראה מכל הלשונות אשר העתקתי ממנו שהצמצום הוא כפשוטו ולא מפני זה אנו מדמים אותו בצורה ח"ו וכמו שאסר הרב האר"י זלה"ה והזכירו הרב חביבי הנ"ל בספרו שכתב בשמו שאין בנו יכולת לעסוק קודם אצילות עשר ספירות ולא לדמות שום צורה ודמיון ע"כ כי במקום הרֵק אנו נותנים דמיון צורת עגולי' לא בו יתעלה המקיפו ומתפשט בו וכמ"ש בפ' י"ב משא"כ בפרצופים שנאצלו ממנו שבפרצופים עצמם אנו נותנים דמיון צורה ודמיון פעולה כדמיון צורתנו ופעולתנו ואף זה הוא דרך משל ודמיון וכמ"ש הרב האר"י והזכירו הרב חביבי בספרו הנ"ל כי אין דמיון צורתם ודמיון פעולתם כדמיון צורתנו ודמיון פעולתנו ממש אלא שינוי במעט הבלתי מתדמה כלל יש בינינו וכמו שאראה בע"ה לקמן במקום אשר יותר לי להמשיל משל מכלל העולה דאף כי הצמצום הוא כפשוטו אין תמונה בו מקרי מאחר כי אין תמונה המדומות בו מגבולו תמונת המקום מגבילו מבחוץ ועוד שברצונו ברגע כממריה יכול להתפשט בו כבראשונה ולבטל תמונה זו המדומת בו מבפנים ולכן הרי זו כדבר הראוי לבילה דאין בילה מעכבת בו כמשאז"ל משא"כ בפרצופים שנבראו שהתמונה הנמשלת בהם מגבילם אף מבחוץ ואין תלוי ברצונם לשנות תמונתם כי אם ברצון מי שבראם:
ועוד תא חזי לשון ר"מ פ' בא דף מ"ב אל מי תדמיוני ואשוה דהא קדם דברא דיוקנא בעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאי בלא צורה ודמיון ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנאי אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא לא באות ה' ולא באות יוד ואפילו בשמא קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה בכל דבר דאית ביה תמונה ודמיון לא ראיתם אבל בתר דעבד האי דיוקנאי דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הויה בגין דישתמודעין ליה במדות דיליה וכו' דהמדקדק בלשונו זה יראה איך האמת אתנו דהצמצום הוא כפשוטו ואף כי לכאורה אנו נותנים בסברא זו תמונה בו אין לנו רשות להדמותו דאין זה דמותו מאחר דטרם שנצתמצם ונתפשט הקו לא ידענו תמונה בו וכ"ש לו ומה שהיה הוא שיהיה בכל עת שירצה כי זה הוא אמרו אל מי תדמיוני ואשוה דהא קדם דברא דיוקנא בעלמא והוא בריאת מקום הצמצום וצייר צורה והוא הוראת צדדי המקום ומעלה ומטה ע"י התפשטות הקו בו שמציירו כך בארבע רוחות ומעלה ומטה הווה הוא יחידאי בלא צורה סוד הקו ודמיון סוד הצמצום ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא פירוש שלא היה נגבל וכלה טרם שנתצמצם בשיעור מקום הצמצום ההוא הנקרא דיוקנא כדאמרן ושיצא כלו ממנו בהתצמצמו אלא היה מתפשט לעולם אף מחוץ לשיעור מקום הצמצום ההוא אסור למעבד ליה צורה כנגד מקום הקו ודיוקנא בעלמא כנגד מקום הצמצום כי אין דיוקן וצורה זו דיוקן וצורת עצמותו כי אם דיוקן וצורת המקום שנתרוקן ממנו כשרצה להצתמצם ולחזור ולהתפשט בו וזהו אמרו לא באות ה' כנגד מקום הצמצום שהוא סוד הדין דנפיק מה' כידוע ולא באות י' כנגד מקום התפשטות הקו שהוא סוד החסד דנפיק מי' כידוע ולכן הזכיר שני אותיות אלו כלומר שאין להדמותו לא במדה זו לבדה ולא במדה זו לבדה ואפילו בשמא קדישא שהוא שם הויה סוד הרחמים הכלול משתי המדות כאחד כידוע שכן נעשה מקום הצמצום אחר התפשטות הקו כידוע אסיר למעבד לסיבה ראשונה ולחשבו באחד מצורות אותיות אלו ולא בשום אות אחר מפני הקו ונקודה מפני הצמצום והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה מכל דבר הרומז לא"ס דאית ביה תמונה והוא תמונת מקום הצמצום ודמיון והוא תמונת מקום הקו לא ראיתם בעין השכל כי אם המקום רֵק שמצמצום ראיתם וכמו כן דמות מקום הבלתי רֵק שבו ראיתם בעין השכל אבל תמונת ודמיון הדבר עצמו המגביל מקום הצמצום וממלא קצת מרקותו לא ראיתם כלל ועיקר ולכן א"א להעלות על הדעת שום צורה ודמיון בסיבה ראשונה מפני פשטות פעולת הצמצום מאחר שקודם הצמצום לא היה כן ואף אחר הצמצום אין לנו השגה קצת כי אם במקום הרק שבצמצום לא בסיבה ראשונה עצמה אבל בתר דעבד האי דיוקנא והוא מקום הצמצום דמרכבה דאדם עילאה כי זה המקום הוא אשר יכיל האדם קדמון דנמצא שמקום הצמצום הוא מרכבה דידיה נחית תמן בהתפשטות הקו ואתקרי בההוא דיוקנא הויה בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה הרמוזים כלם בהויה ונקרא אז בשם זה אבל הוא עצמו אינו בצורת אותיות אלו וכיוצא בהם ולכן אין פשטות הצמצום מצייר צורה ודמיון לסיבה ראשונה כלל מאחר כי ברצונו יכול למלאותו בעצמותו כבראשונה ושלא ישאר בו אפילו צורה ודמיון מקום כמה דהוה קדם דברא דיוקנא בעלמא וצייר צורה דהוה הוא יחידאי בלא צורה ודמיון בו ולכן כל הפעולות שנשללו מסיבה ראשונה שהצמצום כפשוטו סותרם אין כח בהם לבטל מחשבה זו הנכונה דלא נשללו מהס"ר אלא מההכרח שאינו מוכרח להם אבל ברצונו כמו שהיה הצמצום אפשר להם להיות כלם בסיבה ראשונה כי מי יאמר לו מה תעשה ואדרבא אומר אני כי מי שיאמר שאפי' ברצונו א"א שיפעול בעצמותו פעולות אלו פוגם בכחו הכולל כל הכחות א"כ אפוא אין הגרעונות העולות על דעתינו בחשבנו הצמצום כפשוטו גרעון בו יתעלה כמו שאין גרעון בו באמרנו מה שעינינו רואות דהגשמיים אשר לא היו כלל מתחילה עתה הם עמו ממש למאן דס"ל דאין הצמצום כפשוטו או לפחות נמצאים בו אם נפרשנו כפשוטו כמו שהוכחתי מאחר כי ברצונו כך היה והוה ויהיה עד אשר ירצה ותו לא:
פרק טו
ואף כי הוכחנו דהצמצום עצמו הוא כפשוטו מ"מ איכא למימר דהשעשוע של פעולת הצמצום אינה כפשוטה כי ברגע כממריה נגלה שם המקום רֵק ומאחר כי אין ספק שנשאר בו הרושם כידוע לי"ח ובודאי שהרושם ההוא אורו גדול יותר מכל אור נברא כדמצינו בעשית כלי העקודים שרושם אור עליון מעולה מהאור עצמו של התחתון וכלשון הרח"ו בע"ח בשער ההקדמות ז"ל ודע כי המקום בעצמו הוא יותר זך וגדול ומעולה מן העולם עצמו עכ"ל לפיכך לגבי דידן הוה ליה כאילו לא נצתמצם ויכולים אנו לומר שהצמצום אינו כפשוטו אבל לגבי הא"ס עצמו כפשוטו הוא וכן התפשטות קו עצמותו בתוך האור הגדול של הרושם לגבי הא"ס עצמו הוא כפשוטו אבל לגבי הנבראים אפילו לא"ק שבעודו מתפשט הקו היה נברא אפשר שלא היה נודע לו מציאות הפשטותו מעצמו כי אם אחר שהודיעו לו מי שבראו הואיל ואפילו רושם אור עצמות הא"ס הבלתי נברא שבו היה מתכסה הקו גדול היה מעצמות הא"ק הנברא ולפיכך לדידיה הוה ליה כאילו היה כל המקום ההוא מלא מעצמות הא"ס ושלא יהיה שם לא צמצום ולא קו:
פרק טז
ומאחר שרושם זה לא נעשה פסקי פסקי כדאמרן על כי דמיון פעולת הצמצום של הא"ס אינו כדמיון צמצום גשמי שנעתק אותו דבר ממקומו מעט מעט אלא שברגע אחד נסתלק עצמות הא"ס בבת אחת מכל מקום הצמצום וכדמצינו בא"ק דבהשאלה נקרא א"ס דבעשית כלי העקודים כן עשה כי סילק האור בבת אחת ואח"כ הורידו מעט מעט במטי ולא מטי לכן הרושם הנשאר במקום הצמצום נשאר אור פשוט דומה לאור העצמות שנסתלק ממנו ולכן אין לתמוה שיאמרו עליו בתקונים לית אתר פנוי מיניה כאילו מדברים בעצמות הא"ס עצמו ומה"ט פלא הוא בעיני שיהיה אפילו אור רושם זה מצוי בגשמיים הבלתי ראוים להמצא בהם ואפילו הכי ניחא לי למימר כן ברושם ולא לאומרו בעצמותו יתעלה בחשבנו שאין הצמצום כפשוטו ואינו רחוק מרעיוני שיהיה אור רושם זה אור שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא דאמור רבנן ושיהיה כוונת התקונים הנ"ל למה שפירשתי בפ' י"ג ולשון ר"מ דפ' פינחס דף רנ"ז הכי מוכיח דקאמר התם ז"ל ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל אתר שולטנותיה אוף הכי לית ליה לנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל אתר שולטנותא ולית אבר פנוי מינה ע"כ פוק חזי דבנשמה קאמר ולית אבר פנוי מיניה ולא כן אמר ברבון עלמין לית אתר פנוי מיניה אלא בכל אתר שולטנותיה ותו לא הא קמן דהצמצום כפשוטו הוא והשולטנות הוא הוא המתפשט בכל מקום הצמצום לא עצמותו וכיוצא בו יהיה כוונת כל המאמרים המראים לכאורה שאין הצמצום כפשוטו אשר הביאם הרב חביבי בספרו שומר אמונים וכי תימא מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא הדקדוק שבהם מוכיח דאין בהם שום הכרע לומר דלא הוי כפשוטו שהרי לשון הזהר דפ' בהר דף קמ"ב כך הוא אנת הוא נשמה לנשמות ולית לך נשמה עלך ולא אלהא עלך אנת לבר מכלא ולכל סטרא וכו' דנשמה לנשמות מורה על הקו והסובב כאחד כי אחד הוא ולית לך נשמה עלך רומז על פרטות הקו ולא אלהא עלך על הסובב ועליו קאמר אנת לבר מכלא ולכל סטרא רומז על הקו שעל ידי התפשטותו נרשמו הרוחות שמצדדיו ומעלה ומטה כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ולשון זהר חדש פרשת יתרו דף נ"ה ע"ג דהוא כלשון התקונים כך הוא לית אתר דלא איהו תמן לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית ולכל סטרא לית אלהא בר מיניה וכו' ומלשון זה מבואר דכל זה מדבר מגבול מקום הצמצום ולפנים כלומר לחוץ שעל הקו ושתחת הקו ושמצדדי הקו והוא הסובב דלית אתר פנוי מיניה משם ולהלאה ומפני הקו קאמר אח"כ לית אלהא בר מיניה כי הקו הוא הסובב עצמו ולא תימא ח"ו דשתי רשויות הם או דכמו דאין כח באצבע לפעול מה שפועל העין דרך משל כך אין כח בקו לפעול מה שפועל הסובב או איפכא דאינו כן אלא כח הסובב והקו אחד הוא וענין זה מבואר יותר בר"מ פ' פינחס דף רכ"ה ע"א דהכי קאמר התם איהו סובב כל עלמין ולית סובב לון מכל סטראי עילא ותתא ולארבע סטרין לבר מיניה ולית מאן דנפק מרשותיה לבר איהו ממלא כל עלמין ולית אלהא אחרא ממלא לון בר מיניה דפירוש איהו הסובב ממלא כל עלמין בפנימיות בקו שלו ולא תימא דהממלא הוא אלהא אחרא כי לית אלהא אחרא ממלא לון בר מיניה ואח"כ קאמר איהו מחיה לון ולית אלהא אחרא למיהב ליה חיין כלומר דלא תימא אמת הוא שאין הקו אלהא אחרא אבל הוא עלול מהסובב וגרוע ממנו אלא איהו הקו מחיה לון ואין הסובב אלוה אחר הנותן לו לקו חיים דאין הסובב שממנו נתפשט הקו אלוה אחר כי אם הוא בעצמו הוא הסובב והוא הקו הרי מבואר דאין מקומות אלו ראיה שלא יהיה הצמצום כפשוטו ומהם תדון לכיוצא בהם ותגמור בדעתך לומר שהוא כפשוטו ודאי:
פרק יז
ולצמצום הזה רמזו רבנן באמרם שבתחילה רצה לברוא את העולם במדת הדין וכדאיתא בכתבי האר"י דאילו לא נתצמצם שהצמצום עצמו הוא סוד דין להיותו מניעת אור כידוע ליודעי בינה שורש מדה זו מאין יצא ואיך נמצא אם לא נברא מחדש אלא ודאי כך היא המדה כי על ידי הצמצום החלל ההוא הנשאר ריקן מעצם אורו הפשוט טרם יתפשט הקו בתוכו היה כלו דין לגבי עצמותו המקיף שנתרוקן ממנו ובראותו יתעלה ברצונו הקדום שהעולמות אשר יבראו בתוכו ולא יוכלו לעמוד המשיך קו מעצמותו המקיף שהוא חסד פשוט בתוך רושם החלל ההוא ואותו חלק רושם שהיה דין כדאמרן בעבור בו הקו שהוא חסד גמור נתמתק ונהפך לרחמים ונשתתף עם שארית הרושם שבחלל ההוא שהוא דין כי ברחמים צריך שימצאו בו ב' הבחינות דחסד ודין כמבואר בע"ח שער ההקדמות אבל בקו עצמו לא שייך למימר ביה שיתוף כי הוא מעצמותו יתעלה המקיף המקום ההוא שהוא סיבה ראשונה ומשום הכי לא קאמרו ושתפו במדת החסד אף כי הקו חסד פשוט הוא אלא אמרו ושתפו במדת רחמים כי שמו מוכיח עליו דמעורב משתי המדות כדאמרן הוא וכידוע לי"ח:
פרק יח
וכדי שישתרש תערובת זה ולא יהיה העולם נברא מתחילה כלו בדין לא נשאר קו עצמותו בתוך חלל הצמצום בעת שנצתמצם האור סביבו שהוא סוד דין שלא ע"י התפשטות שהוא סוד חסד שאם היה כן לא ימצא שום חלק מרושם הצמצום שיהיה נמתק ויעתק מדין לרחמים כדי שישתתף בחלק אחר שכלו דין מאחר שבמקום עמידת הקו לא יהיה בו שום רושם הואיל ולא פנה משם לעולם אם אמת היה הדבר הזה שהקו נשאר במקומו כשנצתמצם מה שאין כן כשמתפשט בו אחר שנצתמצם כדאמרן ואם היה העולם נברא בלי צמצום כלל שבו נעשה שורש הדין אלא יהיה כלו חסד כי כן היה רצונו הטוב בברוא את העולם להטיב היה נסתר מברואיו כח המעניש שיש ביכלתו ויטעו במחשבתם שמא לא ימצא בו אותו הכח ולא ברא הבורא את העולם למעט בכבודו דהא כתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ולכן כל פעל ה' למענהו פעל דפירושו הוא למען ה' שהוא סוד דין וואו שהוא סוד הרחמים ומשום הכי לא קאמר למענו אלא למענהו וגם רשע ליום רעה שידעו הכל כי כחו אף להרע אך כי כוונת בריאת העולם היתה להטיב והרעה הזר מהדין יוצאת אשר בכח הצמצום נשתרש כידוע לי"ח ולכן פנה מקום לעולמות בדרך האמור ע"י הצמצום והתפשטות הקו ולא בענין אחר:
פרק יט
ואל תבהל ברוחך זה להכעיס את בוראך כדי שיראה גבורתו בך ויענישך במעשה הרשעים והם הקטגורים אשר קנית במעשיך הרעים ועשית אותם ממש בראותך גם כן כי הדינים שמסיגיהם נתהוה שורש מענישים אלו נשתרשו בצמצום טרם ישתרשו בו החסד והרחמים בהתפשטות הקו בו אשר מעשה הצדיקים והוא הטוב הגנוז להם בשבר מהם יצא כי להוציא אותך ממחשבה זו בלתי נכונה כתב בתורתו וירא אלהים את האור והוא מעשה הצדיקים כי טוב הוא ובו חפץ להראות גדולתו יותר ממה שחפץ במעשה הרשעים האמור והוא העונש כדאמרן להראות גבורתו כמאמרם ז"ל על פסוק זה וזה יהיה כוונתם באמר שהיה בונה עולמות ומחריבן בכוונה מכוונת כדי להיות מחרבן מקל ורצועה להעניש הרשעים וכמבואר בע"ח שער מאמרי רשב"י ולא הִוָּה עונשים אלו שלא על ידי חרבן מהטעם שאכתוב לקמן במקומו במשל נאה ועל אלו העונשים אשר היה מכין היה אומר דין לא הניין לי לומר שאין לו נחת רוח מהם אף כי בכוונה בנה אותם להחריבם כי הוצרך לזה שלא למעט בכבודו וכדאמרן ועל אשר לא הרחיב כי תקנם מתחילה לכך כדי שישארו מלאים כל טוב ליתן בהם שכר טוב לצדיקים אמר דין הנין לי כי בזה יש לי נחת רוח משום דעיקר בריאת העולם להטיב בראו והרע נטפל אליו מהטעם האמור:
פרק כ
וידע תדע כי כל אלו הדברים אשר נאמרו ואשר נאמר עוד במשך ספר זה וכן כל הנמצא כתוב בתורתנו הקדושה דמראה לכאורה שהעתק הבורא מרצון לרצון אינו כך אלא כלם היו ברצונו הקדום לעולם כך כמו שנתהוו ונעשו זו אחר זו וזו משונה מזו וזו מהופכת מזו טרם התצמצמו וגם אחרי כן אלא שבלשון מושאל לשכך את האוזן נזכרו בתורתנו הקדושה ומכל הנמשכים אחריה כאלו נהפכו הענינים מענין לענין מפני רצון חדש אף כי אינו כן ודאין וכן כל אשר תמצא כתוב באמת ואמונה מדברים הבלתי ראוים להאמר בסיבה הראשונה ומהענין נראה שמדברים עליה דע כי לשון הענין ההוא או השם שבו המראה לכאורה לסיבה ראשונה מושאל לאחד מן הנבראים העליונים ששמם בשם רבם אשר בראם מרוב קורבתם לסיבתם ואל תטעה בענין שאינו ראוי אלא למחודשו ונברא לפרשו במי שאינו מחודש ונברא שהוא הסיבה ראשונה וכן אל תטעה לפרש מה שאינו ראוי אלא לה במחודש ונברא ולסבור שיהיה כוונת הענין בעצם כי טעות גדול בזה אתה טועה ושמור כלל גדול זה בידך כי בו תצא מכמה נבוכות המבלבלים דעתו של אדם ומוציאם אותו מן העולם ואדרבא תכנס בפרד"ס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: