אור ברסלב
יהל אור על דין זכיה באיסורי הנאה › ענף יט

יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

על דין זכיה באיסורי הנאה · ענף יט

ענף יח

אמנם שעפר אני תחת כפות רגלי רבותינו הראשונים ז"ל הנ"ל אך תורה הוא וכו', ואיני בוש לומר שלא זכיתי להבין עומק דבריהם הקדושים ז"ל בזה על בוריין, דלפי דבריהם ז"ל למה מכירה ומתנה אסור באיסורי הנאה, הלא אינו נהנה ע"י מכירה ומתנה מגוף האיסור כלל, רק המכירה גורמת לו להשיג אח"כ מעות מהלוקח, והמתנה גורמת לו שיחזיק לו המקבל טובה עבור זה, ואין זה אלא גרמא בעלמא, ואעפ"כ אסור באיסורי הנאה:

וגדולה מזו מצינו בע"ז דס"ב השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור, והא דשקלינן וטרינן שם מ"ט שכרו אסור ומסקינן דקנס הוא שקנסו חכמים ביי"נ, ומשמע מזה דדוקא ביי"נ קנסו ולא בשאר איסורי הנאה, וכמ"ש התו' והר"ן שם, מ"מ כל זה אינו אלא לענין דיתפוס דמיו שיהי' שכרו אסור אפילו בדיעבד, אבל להשכיר עצמו לכתחלה להשתכר באיסורי הנאה פשיטא דאסור מדינא בכל איסורי הנאה, דכל השקלא וטריא דגמ' שם לא הי' אלא על מה דשכרו אסור אפילו בדיעבד, ומ"ש מהא דערלה וכלאי הכרם דאף דלכתחלה אסור למכרם מ"מ אם מכרן דמיהן מותר, וע"ז משני משום קנסא דקנסו ביי"נ, אבל על להשתכר לכתחלה לא אמרו זה, דזה מדינא אסור, ותדע דהא גם מקודם לזה בע"ז שם פרק ר' ישמעאל דנ"ה ע"ב אמרינן במשנה אחרונה אין דורכין עם עכו"ם בגת, ולמה לא שאלו בגמ' שם מ"ט אין דורכין כמו דשאל כאן מ"ט שכרו אסור, א"ו דעל זה דאין דורכין לכתחלה אין צריך שום טעם מחודש, דזה מדינא אסור בכל איסורי הנאה, דכיון דאסור בהנאה אסור להשתכר בו, וכ"כ התו' בפ' השוכר שם דס"ב ע"ב בד"ה שכרו על הא דבעי שם בגמ' בשכרו לסתם יינן אם ג"כ שכרו אסור כיי"נ או לא, וכתבו התו' שם דלכתחלה ודאי אסור להשתכר בסתם יינם וכו) אלא מיבעיא לי' אם השכר מותר בדיעבד או לא, עיי"ש, הרי דאפילו לפי הצד דלא קנסו בסתם יינם כמו ביי"נ מ"מ לכתחלה אסור להשכיר עצמו להשתכר בו, וה"ה בכל איסורי הנאה, וכנ"ל, וזה הוא הקנס שקנסו ביי"נ משום דעביד איסורא להשתכר באיסוה"נ:

והגם דהר"ן בר"פ השוכר שם כתב דהא דקנסו ביי"נ היינו משום דעביד איסורא דרוצה בקיומו, מ"מ נראה מדברי הר"ן עצמו שם דלאו דוקא איסור זה דרוצה בקיומו לבד עביד אלא גם איסור של להשתכר באיסוה"נ, דהא הר"ן מפלפל שם אם גם בשאר איסורי הנאה קנסו שיהי' הדמים אסורים לפועל עצמו, עיי"ש, ובשאר איסוה"נ אין בהם איסור דרוצה בקיומו, וע"כ הקנס הוא משום דעביד איסורא להשתכר באיסוה"נ, והא שכתב ביי"נ משום רוצה בקיומו דוקא, נמשך בזה אחר לשון הגמ' שם דס"ג. ע"ב גבי שכרו לשבור ביי"נ מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור, עיי"ש, ושם אין לומר משום משתכר באיסוה"נ דה שם בזמן שמשתכר דהיינו בשעה שנשפך היין והלך לאיבוד שוב אין כאן איסוה"נ, ונמצא שאינו נהנה מהאיסור הנאה רק אדרבא מאפיסת האיסוה"נ, ובכה"ג בשאר איסוה"נ כגון ליקח שכר עבור שריפת ואפיסת ערלה וכה"כ בודאי מותר, ולכך הוכרח הגמ' לומר ביי"נ משום רוצה בקיומו, ואחר זה נמשך הר"ן, אבל לעולם בשכרו להוריק היי"נ מכלי לכלי וכדומה יש בו איסור מעיקר הדין גם משום משתכר באיסוה"נ, וכנ"ל, וכ"כ רש"י להדיא בע"ז דנ"ה ע"ב שם בד"ה לא חיישינן, דמשום הכי אין דורכין עם העכו"ם בגת משום משתכר באיסורי הנאה, עיי"ש:

ובזה נראה לפענ"ד לפרש דברי הטור וש"ע ביו"ד ר"ס קל"ג, וז"ל כשם שאסור למכור סתם יינן וליהנות בו כך אסור להשתכר בו, לפיכך ישראל שנשכר לנכרי לעשות לו מלאכה אפילו בסתם יינם וכו' שכרו אסור בהנאה, עכ"ל, וקשה למה תלו דין דלהשתכר בדין המכירה והנאה, כיון דגם דין דלהשתכר בסתם יינם הוא משנה מפורשת בע"ז דנ"ה ע"ב, אין דורכין עם עכו"ם בגת, כמשנה אחרונה שם, ואפילו משנה ראשונה דתני דורכין היינו משום דלא ס"ל כר"ה שם דעושה יי"נ משהתחיל למשוך, אבל זאת היא אליבא דכ"ע דאסור להשתכר בסתם יינן, עייש"ה, ולמה הצרכו הטוש"ע לתלות דין זה בדין המכירה, וכה"ג הקשה הב"ח שם, ומה שתירץ ע"ז כבר כתב הש"ך שם שהוא דוחק, אמנם גם מ"ש הש"ך שם לפרש דר"ל דכמו דבמכירה אסור הדמים כמו כן שכרו אסור, ולא כדס"ד דש"ס לדמותו לשביעית דבמכירה אסור הדמים ושכרו מותר, עיי"ש, המעיין יראה דגם זה אינו מדוקדק בדברי הטוש"ע, דא"כ כך הו"ל לכתוב כשם שדמי מכירת סתם יינן אסור כך שכר פעולתו אסור, אבל כפי מ"ש לפנינו בטוש"ע כשם שאסור למכור וכו' כך אסור להשתכר, משמע דתלו דין דלהשתכר לכתחלה בדין דלמכור לכתחלה, ולמה הצרכו לתלות זה בזה, מאחר דהאיסור של להשתכר לכתחלה מבואר במשנה ובגמ' בפשיטות אליבא דכ"ע, וכנ"ל:

אמנם לפי הנ"ל נראה לפענ"ד דכך היא כוונת הטוש"ע, דנהי דמבואר בש"ס האיסור של להשתכר לכתחלה אפילו בסתם יינם מ"מ היינו יכולים לומר דלאו משום לתא דאיסור הנאה אסור זה, דהא אינו נהנה מגוף היי"נ, אלא ע"י גרמא שלו בעלמא, והגם דזה פשוט דמכירה אסור מה"ת בכל איסורי הנאה, הגם דאינו נהנה מגוף האיסור אלא בגרמתו, מדהוצרך הכתוב לפרוט היתר המכירה בנבלה, מ"מ השכר פעולה של איסוה"נ הוא גורם היותר רחוק מדמי המכירה, דדמי המכירה הם עכ"פ חילופי האיסוה"נ עצמו, אבל שכר פעולה אינו אלא חלף עבודתו באיסוה"נ, ולזאת הוי אמינא דהא דאסור להשתכר ביי"נ אינו משום האיסור הנאה שבו, אלא משום חומרא דיי"נ, או משום דרוצה בקיומו, ונ"מ מזה דבשאר איסורי הנאה דלית בהו משום רוצה בקיומו יהי' מותר להשתכר, ולזה אשמעינן הטוש"ע דאין הדבר כן, אלא כשם שאסור למכור סתם יינן וליהנות בו, ר"ל כשם שאיסור המכירה של סתם יינם הוא משום לתא דאיסור הנאה, כדי שלא יהנה בו עי"ז, כך אסור להשתכר בו מצד האיסור הנאה, שלא יהנה ממנו עי"ז, לפיכך ישראל שנשכר וכו' שכרו אסור בהנאה, דקנסו ביי"נ משים חומרא דיי"נ לאסור שכרו אף בדיעבד מחמת דעביד איסורא להשתכר באיסוה"נ, ובהיות כן ה"ה בכל איסורי הנאה, הגם שלא קנסו בהם כמו ביי"נ לאסור שכרן אף בדיעבד, מ"מ לכתחלה אסור להשתכר בהם מדינא, משום משתכר באיסוה"נ, דאסור בכל איסוה"נ, וזה שתלו הטוש"ע דין דלהשתכר בדין המכירה אינו לענין עיקר מהות הדין, דלזה אין צריך לתלות זב"ז, וכנ"ל, אלא לענין איכות הטעם של הדין, דמזה נ"מ לשאר איסוה"נ, וכנ"ל, וז"ב לפענ"ד בדברי הטוש"ע בעזה"י:

הכלל היוצא לנו מזה דמעיקר הדין אסור להשתכר בכל איסורי הנאה כמו דאסור בהם המכירה, וכן מבואר בטוש"ע או"ח סי' ת"נ דאסור להשכיר לנכרי בפסח תנור או בית או כלי או חמור להשתמש בהם חמץ משום דאסור להשתכר באיסוה"נ, עיי"ש היטב בטוש"ע מסעיף ד' ואילך, ובמג"א שם ס"ק ו' וי"א, ובביאורי הגר"א ס"ק ו' וי"א, ועיי"ש במק"ח ס"ק ז' דבחמץ אינו אסור רוצה בקיומו, אלא כל האיסור של השכרת כלי הוא משום דנהנה בקיומו של חמץ. ואסור משום איסור הנאה, וכן משמע ממ"ש בש"ע הרב שם, עייש"ה ותבין:

ומעתה כיון שזכינו לדין דבכל איסוה"נ אסור להשתכר לכתחלה, אף דאינו נהנה מגוף האיסור רק בגרמתו, א"כ קשה טובא איך כתבו הריטב"א והר"ן דמשו"ה מצות לאו ליהנות נתנו אף שמקבל עליה שכר משום דאינו אלא גרמא בעלמא, דהא גם גרמא אסור באיסוה"נ, ומה בין עושה מלאכה באיסוה"נ ומקבל עבורו שכר דאסור ובין עושה עבודת המצוה באיסוה"נ ומקבל עליו שכר דמותר:

שוב ראיתי בחתם סופר בפ' לולב הגזול דל"א ע"ב בד"ה ואם נטל, הביא דברי הר"ן הללו, ורמז לעיין בר"פ השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ, ונראה שכוון למה שכתבתי, עיי"ש:

תוכן העניינים

יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה