יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
על דין זכיה באיסורי הנאה · ענף יח
ועוד נראה לפע"ד, דהא לכאורה יש להקשות בהא דאמרינן דגט שכתבו על איסורי הנאה כשר, ומשמע ודאי דכשר ומותר לכתחלה לגרש בו, ועד כאן לא נחלקו בזה באבה"ע ר"ס קכ"ד אלא אם מותר לכתחלה לכתוב הגט על איסורי הנאה, אבל אם כתב הכל מודים דמותר לגרש בו, וכפשטות לשון הגמ' גט שכתבו על איסוה"נ כשר, וכנ"ל, עיי"ש, וקשה למה יהי' זה מותר, הלא הוא נהנה מן הגירושין, וכמ"ש החמ"ח שם דאין לך הנאה גדולה מזה שמגרש אשה רעה מביתו ומתרפא מצרעתה, עיי"ש, ונמצא מתהני מאיסורי הנאה, וכמו שאסור מהאי טעמא לכתוב הגט לכתחלה על איסוה"נ כמ"ש התו' והפוסקים שם כמו כן הי' לנו לאסור מטעם זה ליתנו ולגרש בו אף שכבר נכתב, דהא אין זה דיעבד, דכל זמן שלא ניתן לה הגט אינו כלום, ואיך נתיר לו לכתחלה ליתן לה הגט של איסוה"נ ולגרש בו, בהיות כי נהנה עי"ז מאיסורי הנאה:
ולא עוד אלא שאפילו אם כבר גירש בו הי' לנו לומר דאינה מגורשת מטעם זה, דכיון דאם אינה מגורשת לא נהנה ולא עביד איסורא, ואם היא מגורשת נהנה ועביד איסורא, יש לנו לומר דאינה מגורשת כדי שלא יהנה ולא יעבור, וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף ק"ג ע"ב בד"ה אחד בשם הרמב"ן, דמשו"ה אמר רב יהודה בר"ה, כ"ח ע"א בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא, דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עבד איסורא אמרינן דלא יצא, דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא שנהנה, עיי"ש, וכ"כ בטורי אבן שם, והוסיף לבאר, דאפילו לאביי דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני, מ"מ כל היכי דאם נימא לא מהני לא עבר אמימרא דרחמנא כלל, כמו בשופר של שלמים, דרחמנא לא אמר לא תתקע בשופר של שלמים, אלא לא תהני בו, ונמצא דאם אמרינן דאם תקע לא מהני ולא יצא הרי לא נהנה בו ולא עבר אמימרא דרחמנא כלל, בכה"ג גם אביי מודה דאמרינן לא מהני ולא יצא, עיי"ש, וא"כ הכא נמי בגירש בגט שכתבו על איסוה"נ, כיון דאם נימא דלא מהני ואינה מגורשת שוב לא נהנה בו, ולא עבר על מימרא דרחמנא כלל, יש לנו לומר דלא מהני ואינה מגורשת אליבא דכ"ע גם לאביי:
וכבר נתעורר ע"ז התייר הגדול מהרי"ט אלגאזי ז"ל בספר גט מקושר שלו בסוף סי' ב', אמנם מה שתירץ שם וז"ל דאפילו היכי שמגרשה ברצונו וכו' ונמצא שנהנה מן האיסור שמתירה לעלמא ונעשה רצונו הא לא חשיבא הנאה דכיון דעיקר עכובה שאסורה לעלמא בלא גט משום מצוה היא דרחמנא אסרה לעלמא בלא גט גם זה הוא בכלל מצות לאו ליהנות נתנו ולא חשיב הנאה, עיי"ש:
במחכ"ת דבריו תמוהין מאוד, דאטו הנאת הבעל מהגט היא במה שהיא מותרת להינשא עי"ז, אתמהה דמה איכפת לי' להבעל בה, אם היא מותרת להינשא או לא, וגם כי ברוב הפעמים הוא מגרשה מחמת שנאה, ומה לו ולה ליהנות מהיתר הנשואין שלה, אבל עיקר הנאת הבעל מהגט היא מה דפוטר אותה ממנו ומשלחה מביתו, וגם נפטר עי"ז מהשיעבודים אשר עליו נגדה, וגם לפעמים ע"י מה שזאת אגידה בי' לא ישיג בקל אשה אחרת, אף דמותרת לו מדין הגמ', ופשיטא דכל זה אינו ענין כלל לומר בו מצות לאו ליהנות נתנו, דהגם דלולי המצוה הי' יכול להיפטר ממנה ומשיעבודיה גם בלא גט, רק בשילוח בעלמא מביתו, כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"ח באשת ב"נ, עיי"ש, והגט מעכב רק משום המצוה, וא"כ לכאורה יש לומר בזה מצללה"נ, אבל זה אינו, דדוקא בדבר רשות שאין בעשייתו חוב לאחרים, שפיר יש לומר דמאחר דאם הי' רוצה להיות עבריין הי' יכול לעשות הדבר ההוא גם בלא המצוה המתרת, רק משום עיכובא דמצוה אינו עושה הדבר בלא המצוה, לזאת הוי זה ג"כ בכלל מצללה"נ, אבל בגט אפילו אם הוא ירצה להיות עבריין ולפטור את אשתו ממנו בלא גט, אבל היא מה תאמר לזה, פשיטא דלא תתרצה לזה, ותהי' משלחת וחוזרת, ותכריח אותו ע"י הב"ד שיחזיק אותה בביתו ושיתן לה שאר כסות ועונה, בכה"ג ודאי הוי הנאה גמורה, אף שהכח שלה הוא רק ע"י מצות התורה אשר ציותה שאין אשה מתגרשת אלא בכתב, מ"מ כיון דהיא תשיג משפט ע"י מצוה זו, ונמצא שנפטר ע"י הגט מהשיעבודים אשר יש לה עליו עפ"י משפטי התורה, זה לא נכנס בכלל זה דמצללה"נ, והגע עצמך, מי שנתחייב לשלם לחבירו עפ"י משפטי התורה, כגון מחמת נזיקין וקנס או שומר וכדומה, הכי מותר לו לשלם החובות הללו מאיסורי הנאה, דהיינו מנכסיו אשר אסרם על עצמו בהנאה, מחמת דהחיוב הוא רק עפ"י משפטי התורה ומצללה"נ, הא ודאי דלא, דמה שנתחייב לחבירו עפ"י משפטי התורה וב"ד יורדין לנכסיו לא נכנס בכלל זה דמצות לאו ליהנות נתנו, ועיין בחתם סופר חאו"ח סי' ק"פ בד"ה ורמב"ם, וא"כ ה"ה מה דנפטר מהשיעבודים ע"י הגט הוי הנאה גמורה, וזה ברור ופשוט:
ולכאורה הי' נראה בזה, לפי מ"ש הריטב"א בפ' לולב הגזול דל"א ע"ב בד"ה והאמר רבא, על הא דמצות לאו ליהנות נתנו, וז"ל ואע"ג דמתהני בעשיית מצות שמקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב, לא חשיב איסור באיסורי הנאה אלא כשנהנה מגופו של איסור, אבל כל שאין ההנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור, וכדרך שאמרו במודר הנאה ממעין שטובל בו בימות הגשמים, שאינו נהנה בגוף המים, ואעפ"י שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכל הדברים לית לן בה, וכן הא דסנדל של ע"ז אם חלצה חליצתה כשרה דמצות לאו ליהנות נתנו, ואע"ג דמרווחא טובא בההיא חליצה לא חשיבא הנאה באיסור, עכ"ל, וכ"כ הר"ן שם דברים האלה בקצרה במשנת לולב הגזול בסד"ה של אשירה, עיי"ש, ולפ"ז יש לומר דה"ה בגט של איסורי הנאה, כיון דמגוף הגט ונתינתו אינו נהנה כלל, רק שע"י נתינת הגט הוא נפטר ממנה ומשיעבודיה, אין זה אלא גרמא בעלמא ולית לן בה: