אור ברסלב
יהל אור על דין זכיה באיסורי הנאה › ענף ו

יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

על דין זכיה באיסורי הנאה · ענף ו

ענף ה

ונחזור לענינינו, דכיון שנתברר לנו דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים, רק דאין להם בהם זכות של ממון ולהנות בהם, א"כ נראה נהי דזה ודאי דלא שייך בהם הקנאה וזכיה כמו בשאר דברים, דהיינו שיהי' להזוכה בהם זכות של ממון, דזה אי אפשר לא מצד המקנה ולא מצד הזוכה, דכיון שלהמקנה גופי' אין לו בהם זכות של ממון, איך יכול להקנות לאחר מה שהוא בעצמו אין לו, וגם הזוכה מצד עצמו א"א לו לזכות בהם זכות של ממון, דהא אסורים בהנאה גם לו, אבל מ"מ מה שיש לו להמקנה בהם דהיינו עצם הדבר, שפיר יכול להקנות גם לאחר, וגם האחר יכול לזכות בהם במה שיכול לזכות, דהיינו שיהי' ג"כ רק עצם הדבר שלו, אבל לא זכות של ממון:

ובזה א"ש הא דע"ז מ"ב הנ"ל, דכשמגבה לה הישראל להע"ז קנה לה בהגבהה, ותו לא מהני לה ביטול, דהגם דלא מצי הישראל לזכות בה זכות של ממון, הואיל דאסורה בהנאה, אבל מ"מ עצמה של הע"ז שפיר קנה, ונעשית שלו, ובזה די לענין ששוב לא יהני לה ביטול, וכנ"ל, וכן א"ש לפ"ז הא דכתב הרמב"ם דקנה חמץ בפסח לוקה משום בל יראה, דבגוף החמץ שפיר הוא זוכה. אף שאסור בהנאה, וכיון שגוף החמץ נעשה שלו, אף דאין לו בו זכות של ממון ואינו ברשותו להנות ממנו, מ"מ שוב עשאו הכתוב לענין ב"י כאלו הוא ברשותו, וכמו בכל שאר חמץ שלו דעלמא:

וכן מצאתי להדיא בחידושי הריטב"א לפסחים דף ו' ע"ב בד"ה ב' דברים, שכתב כן במילות קצרות, וז"ל שם, כתב הרי"ט בשם רבו הרא"ה ז"ל, ואע"ג דאין זכיה באיסורי הנאה לדין ממון, יש בהם זכיה להוסיף בהן איסור, ולפיכך דורון של חמץ ששלח גוי לישראל בפסח אסור לאחר הפסח, וכדאשכחן שזוכה ישראל בע"ז לענין שאין לה בטילה עולמית, כדאיתא בהדיא בכמה דוכתי, וזה ברור, עכ"ל, ור"ל דהגם דאין זכיה באיסורי הנאה לענין שיהי' לו בה דין ממון, מ"מ יש בהם זכיה בעצם הדבר שיהי' שלו, ונ"מ מזה להוסיף בהן איסור, שעי"ז בחמץ עובר בב"י, ובע"ז אין לה ביטול:

וכ"כ הריטב"א בע"ז דף מ"ב ע"א בד"ה גזירה דילמא מגבה לה וכו', פירוש דאע"ג דכי מגבה לה איסורי הנאה היתה, ישראל זוכה באיסורי הנאה לחשבה שלו להוסיף בהם איסור, מכאן לישראל הזוכה בחמץ בפסח שהוא אסור לאחר הפסח וכו' מ"ר, עכ"ל הריטב"א שם, והרי זה כמבואר:

וכן ראיתי בקונטרס שנדפס בסוף שו"ת הריב"ש דפוס ווילנא שהביא בשם תשובת הרשב"א ח"א סי' קע"א, שכתב בזה הלשון, ומה שהעכו"ם שולחין ככרות של חמץ דורון לישראל ביו"ט אחרון וכו', ואם נפשך לומר מאי אפילו דקאמינא אדרבא כיון שאסרתו התורה בהנאה אי אפשר לו לזכות בו לכתחלה, ואין אני קורא בו חמץ של ישראל, לא היא דכל שרוצה לזכות בו אעפ"י שהוא אסור בהנאה זכה בו ליאסר בהנאה לעולם ולעבור בו כחמצו, וכענין שאמרו בע"ג שאעפ"י שאסורה בהנאה ואי אפשר לו לזכות בה מ"מ כל שדעתו לזכות בה עכו"ם של ישראל קרי בי', עכ"ל, וכוונתו ג"כ כמו שכתבתי לעיל, דאע"ג דבאיסורי הנאה, א"א לו לזכות בהם, שיהי' לו בהם זכות של ממון כמו בזכיית שאר דברים, מ"מ זוכה בהם שיהיו בעצם שלו, לענין שבחמץ יעבור עליו בב"י, ובע"ז לא יהי' לה ביטול, או אפשר דמ"ש הרשב"א בחמץ כיון שהוא אסור בהנאה א"א לו לזכות בו לכתחלה, וכן בעכו"ם דמאחר שאסורה בהנאה א"א לו לזכות בה, רצונו לומר דאינו רשאי לזכות בהם לכתחלה, הואיל דאסורים בהנאה, והזכי' גופה היא הנאה, מ"מ כיון שרוצה לזכות בהם זוכה בהם, שנעשים בעצם שלו, אף שאין לו בהם זכות ממון, ונ"מ לעבור עליו בחמץ בב"י, ובע"ז אין לה ביטול. ויהי' איך שיהי' הפירוש בדברי הרשב"א, עכ"פ זה ברור דמ"ש דכל שרוצה לזכות בהחמץ ובע"ז זכה בהם, היינו דזכה בהם מעיקר הדין, דבעצם האיסורי הנאה יכול לזכות שיהי' בעצם שלו, וכנ"ל, וממילא עובר עליו בחמץ, ובע"ז אין לה ביטול ולא כמ"ש בעל הקונטרס שם דכוונת הרשב"א היא דלחומרא יש זכיה באיסורי הנאה, עיי"ש, ואין בזה טעם וריח, דלא שייך בזה קולא וחומרא, וגם מה יענה להא דגט שכתבו על איסורי הנאה דכשר, דהתם ההקנאה והזכיה היא לקולא, ומ"ש שם בעל הקונטרס ליישב זה, המעיין יראה דלא תירץ כלום, דפשיטא דבגט נתינה של הקנאה בעינן דאל"כ לא קרינן בי' ונתן כלל, וכנ"ל, אלא דמעיקר הדין יש הקנאה וזכיה באיסורי הנאה, במה שיש לו להמקנה בהם להקנות, ובמה שיכול הזוכה בהם לזכות, דהיינו עצם הדבר, שהיא של המקנה, וכנ"ל, יכול הוא להקנות לחבירו, וחבירו יכול לזכות בו שיהי' בעצם שלו, אם כי זכות של ממון אין בהם לא להמקנה ולא להקונה, מ"מ יש הקנאה וזכיה בעצם הדבר, וכנ"ל, ולזאת בגט של איסורי הנאה, כיון דבגט לא בעינן נתינה של ממון, רק נתינת הקנאה של עצם הגט, וכיון דגם באיסורי הנאה יש הקנאה וזכיה בעצם הדבר, ממילא נתינת הגט של איסורי הנאה הוי נתינה מעליא של הקנאת עצם הגט, וכן בחמץ עובר ע"י זכיה זו בב"י, ובע"ז נעשית ע"ז של ישראל ואין לה ביטול, דנעשה עצם הדבר שלו ע"י זכיה זו מעיקר הדין, וכנ"ל, וזה הוא כוונת הרשב"א.

תוכן העניינים

יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה