יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
על דין זכיה באיסורי הנאה · ענף ג
ועוד ראי' לזה דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים מהא דמצינו ירושה באיסורי הנאה, כדאמרינן בקידושין דף י"ז ע"ב, דאי ירושת גר את אביו הכותי הי' מדאורייתא הי' יורש ממנו גם ע"ז ויי"נ חכה בהם, ולא הי' רשאי לומר לאחיו הכותי טול אתה ע"ז או יי"נ ואני מעות, דחילופי עכו"ם ויי"נ קא שקיל, ומדמותר לומר כן ע"כ צ"ל דירושה זו אינה אלא מדרבנן, עיי"ש, ומה"ט פסק הש"ך ביו"ד סי' קמ"ו ס"ק ה' דמי שאביו ואחיו מומרים אינו יכול לומר לאחיו טול אתה ע"ז ואני מעות, דירושת אביו המומר היא מדאורייתא, וא"כ חליפי ע"ז קא שקיל, עיי"ש, ואם נימא דאיסורי הנאה אינם של הבעלים כלל, א"כ אפילו אם הוא יורש מדאורייתא, מ"מ איך הוא יכול לירש כלל את הע"ז והיי"נ, האסורים בהנאה, הן מצד המוריש והן מצד היורש, כי מצד המוריש המומר, אעפ"י שחטא ישראל הוא, והע"ז והיי"נ אסורים לו בהנאה, ואינם שלו כלל וכלל, ואיך יוכל להוריש זה לבנו. וגם מצד היורש, איך יכול לירש ולזכות בזה כלל, כיון דאף מי שזה הוא שלו מקודם מ"מ כשנאסר בהנאה אינו שלו כלל, מכש"כ שאין זה יכול לזכות. בו מחדש, אפילו בתורת ירושה, שיהי' שלו, וכנ"ל:
ואפילו אם תמצא לומר דזה שכתב הש"ך דבאביו מומר אינו רשאי לומר טול אתה ע"ז וכו', אינו משום דיורש הע"ז, וחילופי עכו"ם קא שקיל, אלא משום דרוצה בקיומו, דז"ל הש"ך שם, יכול הגר לומר כו', משום דירושת הגר מדרבנן וחכמים הקילו בגר שלא יחזור לקלקולו ש"ס ולפ"ז דוקא גר אבל מי שהמיר אביו וכו' אינו יכול לומר לאחיו טול וכו', עכ"ל, ונראה מזה דהש"ך תרתי קאמר על הא דגר יכול לומר טול וכו', חדא דירושת הגר מדרבנן, ולכך אין בזה משום חילופי עכו"ם, דהם אמרו והם אמרו, כדאיתא בש"ס קידושין י"ז ע"ב ובתו' שם, ואכתי נשאר בזה האיסור דרוצה בקיומו, וע"ז קאמר הש"ך דחכמים הקילו בגר לענין איסור דרוצה בקיומו שלא יחזור לקלקולו, כמבואר זה בע"ז דף ס"ד, ולכך כתב הש"ך אחר זה תיבת ש"ס, ור"ל דב' טעמים הנ"ל הם בש"ס, בקידושין ובע"ז, ובהיות כן יש לדחוק ולומר, דהא שכתב הש"ך ולפ"ז דוקא גר וכו', קאי על טעם הב', דדוקא בגר הקילו לענין האיסור של רוצה בקיומו, אבל ישראל גמור שאביו המיר עם אחיו, אסור לומר לאחיו טול אתה ע"ז וכו, משום רוצה בקיומו, אבל משום חילופי עכו"ם לית בזה, דהגם דהוא יורש את אביו המומר מדאורייתא, מ"מ הע"ז אינו יורש ממנו, הואיל דהיא אסורה בהנאה גם לאביו, ואינה שלו כלל, ממילא אינו מוריש לבנו דבר שאינו שלו. משא"כ ירושת הגר מאביו הכותי אם הי' מדאורייתא שפיר הי' יורש ממנו גם הע"ז, דמאחר דלאביו הכותי הע"ז מותר בהנאה, דהגם דב"נ מוזהר על הע"ז, היינו שלא לעובדה, אבל בהנאה מותרת לו, דאיסור הנאה דוקא בישראל כתיב, ולא ידבק בידך וכו', וכיון שלאביו הכותי מותר בהנאה, הרי היא של אביו, וממילא יורש איתה מאביו, דברא כרעי' דאביהו הוא, ובמקומו הוא עומד:
אמנם אפילו אם תדחוק כן בדברי הש"ך, מ"מ מזה גופי' דקאמר הגמ' דאם הי' ירושת הגר דאורייתא הי' הגר יורש את הע"ז מאביו הכותי, ג"כ מוכח ע"כ דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים, דאל"כ איך יורש הגר את הע"ז כלל, דהגם דלאביו הי' הע"ז מותר בהנאה, והוא במקום אביו קאי, מ"מ לא יהא הוא יותר מהאב עצמו, ואם האב עצמו הי' מגייר עצמו, מיד הי' נאסר לו הע"ז בהנאה, ויצתה מרשותו לגמרי, ונעשתה אינו שלו כלל, אף שהיתה עד עתה שלו, וא"כ ה"ה כשמת אביו הכותי, ונופלת בירושה לפני בנו הגר, אף אם נימא דהוא במקום האב ממש, מ"מ הרי הוא גר, ואסורה לו בהנאה, ולא יהא הוא עכשיו יותר אלא כאלו האב עצמו נעשה גר, דנעשית הע"ז אינו שלו לגמרי, וכנ"ל, ומכש"כ דאינה יכולה להיעשות מחדש של הבן הגר, ע"י הירושה, אשר הוא עומד במקום האב, ואיך יוכל לירש אותה כלל וכלל, א"ו שמעינן מזה דאיסורי הנאה אף שאין להבעלים בהם זכות של ממון, אעפ"כ הם בעצם של הבעלים, ולכך אם האב הי' מגייר עצמו, אף דהע"ז היתה נאסרת לו בהנאה, ולא הי' לו בה זכות ודין של ממון, מ"מ עדיין היתה בעצם שלו, וכיון שכן, ה"ה אם מת ונופלת בירושה לפני בנו הגר, אם הי' ירושת הגר דאורייתא, ממילא הוא עומד במקום האב, ונעשית הע"ז שלו, אף דאסורה עליו בהנאה, ואין לו בה מחמת זה זכות של ממון, מ"מ היא בעצם שלו, וכמו האב עצמו שנתגייר, דירושה ממילא קא אתיא בלי שום כוונת קנין, והוא במקום אביו קאי:
ואין לדחות ולומר דמזה אין ראי', דבזה שאביו כותי, שוב יש לומר כמ"ש הר"ן בפ' כל הצלמים דף שמ"ח ע"ב, דמשו"ה מצי ישראל לזכות בע"ז של הפקר, משום דקודם שזכה בה יכולה להתבטל ע"י עכו"ם, עיי"ש, וא"כ ה"ה ומכש"כ הכא דיכול לירש הע"ז מאביו הכותי מטעם זה, דכיון שקודם שיורש אותה יכולה להתבטל ע"י עכו"ם, אפילו אם נימא דאיסורי הנאה בעצם אינם של הבעלים, דאם הר"ן ז"ל כתב דיכול לזכות מטעם זה, מכש"כ דיכול לירש, אבל זה אינו, דמלבד דגם הר"ן ז"ל לא כתב כן אלא משום דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים, אבל אם לא הי' בעצם של הבעלים, מה מהני מה דהי' יכול להתבטל מקודם, כיון דעכשיו נאסר בהנאה לחלוטין ע"י מה דנעשה של הישראל, א"כ מה זוכה, ומה יורש, וכנ"ל. וכמו שנכתוב עוד לפנינו בס"ד בביאור דברי הר"ן בזה, אלא דמלבד זה, הלא בש"ס בקידושין שם דייק דירושת הגר את אביו הכותי אינו מדאורייתא, לא לבד מע"ז אלא גם מיין נסך, דהכי קאמר התם על הא דתנן גר וכותי שירשו את אביהם כותי, גר יכול לומר לכותי טול אתה עכו"ם ואני מעות, טול אתה יי"נ ואני פירות. משבאו לרשותו אסור, ואי ס"ד דאורייתא, כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי עכו"ם הוא דקא שקיל ופירש"י כי לא באו נמי. מכי מיית כותי זכה בחציין והשתא קא מחליף להו, עכ"ל, הרי דהגמ' דייק זה מתרווייהו, מעכו"ם ויין נסך, מדנקיט בלשון רבים. כי לא באו לרשותו וכו', ומה דסיים בחילופי עכו"ם לבד, ולא אמר כי שקיל חליפי עכו"ם ויי"נ קא שקיל, היינו משום דגם יי"נ הוא בכלל עכו"ם, דהא הוא תקרובת עכו"ם, וגם סתם יינם הוא משום לתא דעכו"ם ולכך קיצר הגמ' בזה, וכלל כולן בכלל חילופי עכו"ם, וז"פ, וכיון דגם מיי"נ דייק דירושת הגר היא דרבנן, דאלו הי' מדאורייתא הי' יורש את היי"נ, וחליפי עכו"ם קא שקיל, ויין נסך אין לו ביטול, כנודע, והיינו משום דתקרובות עכו"ם אין לו ביטול כמבואר בע"ז דף נ' ע"א, הרי דאפילו איסור הנאה שאין לו ביטול כלל איתא בירושה, וע"כ צ"ל משום דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים, ולכך יכול לירש את עצם הדבר שאסור בהנאה, וכנ"ל:
ועיין בנדרים דף מ"ב ומ"ו, הובא שם הא דתנן האומר לבנו קונם שאי' אתה נהנה לי ומת ירשנו, בחייו ובמותו ומת לא ירשנו, וכתב שם הר"ן וז"ל לאו למימרא דכיון שנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן וכו' עד ואם לא זכה בגוף הנכסים האיך נותנו וכו' אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי להנות בהן, ומה דתני לא ירשנו, היינו לומר שאינו מותר להנות מירושתו כשאר היורשים. עכ"ל שם ושם, עיי"ש. הרי דיורש וזוכה באיסור הנאה, וגם שם א"א לומר משום דהי' אפשר בשאלה קודם שזכה בה, דהא משמת האב המדיר שוב א"א בשאלה, וגם אפילו קודם שמת, בהיותו גוסס ונטרפה דעתו, ובפרט ברגע האחרונה שוב לא הי' אפשר בשאלה, ואיך זוכה ויורש את איסור הנאה, וגם פשטות דברי הש"ך הנ"ל ודאי משמע דבאביו מומר גם מטעם חילופי ע"ו אינו יכול לומר טול אתה ע"ז וכו', וכן משמע שם מדסמיך ענין לו וכתב וכן מי שנשתתף עם עכו"ם וכו', ובנשתתף אינו יכול לומר טול אתה ע"ז וכו' מחמת ב' הטעמים הנ"ל, כמבואר בקידושין שם ובע"ז שם, וה"ה באביו מומר, עיי"ש בש"ך ודוק, ובאביו מומר ודאי לא הי' אפשר בביטול, א"ו דאיסורי הנאה הם בעצם של הבעלים, ולכך יש בהם ירושה, שיתהוו בעצם של היורש, וכנ"ל: