אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף נז:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף נז:

דף נז.

ואמאי דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה ע"כ פירוש כשחוזרין וסופרין ל' יום אחר תגלחת ראשונה צריך תגלחת שניה משום תגלחת טהרה ותגלחת ראשונה תגלחת טומאה היא ולהכי פריך ואמאי וכו' דהיינו דע"ב אחד מהם לאו טמא הוא ואין עליו אלא תגלחת אחד כשהוא מגלת תגלחת שניה שלא לצורך קא עבר על בל תקיפו פאת ראשכם וק"ל:

אמר שמואל באשה וקטן פירוש דאיירי מתני' בנזירות של אשה או של קטן שהדירו אבי וק"ל[:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא ודידך מאן מגלח להו וכו' כתב המפרש לדידך דאמרת דהמקיף את הקטן חייב קטנים וכו' מאן מגלח להו ע"כ הנה המפרש דמה דאמר ודידך מאן מגלח להו הוא כמו לדידך דהיינו לסברתך או איפשר דהוה גריס לדידך בהדייא דודאי דהכי משמע לפי סברתך שאמרת שהגדול המקיף את הקטן חייב א"כ מאן הוא דמגלח להו לקטנים משמע מזה דלסברת רב אדא בר אהבה דהמקיף את הקטן פטור ולפי זה מאי דלטייה רב אדא בר אהבה לבניה הוא לפי סברתו דרב הונא ולהכי פירש המפרש דלדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב כי מקפת ליהו אשה חייבת אבל לדידי אפי' גדול המקיף את הקטן פטור ולא יש חילוק בין איש לאישה דהיינו כיון דלא יש לך חילוק בין קטן לגדול א"כ ודאי דעשתה איסור חובה דאקפתינהו לבניה לפי שלא יש חילוק בין איש לאישה המקיפים את אחרים דלהכי לייטייה רב אדא בר אהבה דזהו מה שכתב אח"כ וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה דהיינו שבמקום שחייב המקיף לא יש חילוק בין אשה לאיש:

מכדי תרוייהו סבירא הקפת כל הראש שמה הקפה במאי קמי פלגי ע"כ הנה זה לא שייך לפלוגתייהו:

ונ"ל דהש"ס ניחא ליה לבאר דגם הני אמוראי ס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה אגב דמפרש לפלוגתייהו:

במאי קמי פלגי כתב המפרש כלומר מאי איכא בנייהו דמאי דאסר בגדול אמאי שרי באשה ע"כ פירוש דלרב הונא דלא יש חילוק בין גדול לקטן והתיר לאשה להקיף הוא גם לגדול אמאי שרי דמאי שנא אשה לאיש דבמקום שאסור לאיש הוא גם לאשה אבל לכאורה קשה דאמאי לא פירש דגם על רב אדא בר אהבה שואל מאי טעמיה וי"ל דפשיטא ליה טעמא דרב אדא ביון דניקף פטור גם המקיף פטור:

רב הונא סבר וכו' והני הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה דהיינו דלהכי היקשא דקרא דאשה דלא שייכא בהשחתת זקן לא עברה על בל תקיפו דהשתא אשה מותרת להקיף לאחרים אפי' לגדיל נמי:

ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע וכו' כתב המפרש כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע ולהאי מלתא אתקש וכו' ולא שנא אשה ע"כ אין הכוונה אבל רב הונא ס"ל דלא אתא קרא אלא לניקף דווקא דא"כ אמאי פטר אלא האשה אלא הכוונה כיון דכתב רחמנא לא תקיף דמשמע תרוייהו ולא כתב ציוי לכל חד וחד להאי דינא הוא דכתב רחמנא כדי להקיש מקיף לניקף דכל היכא דניקף מחייב מקיף נמי מחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה לא מחייב משום דהוא לאו בר עונשין דמקיף ליה נמי לא לחייב ואפי' איש דהיינו דרב אדא סבר דעיקר היקשא לא אתי אלא להאי כיון דתרוייהו נפקי מחד ורב הונא ס"ל דכתב רחמנא כך כדי להקישו להשחתת זקן דהני נשי דליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה כלל לא לענין הקפת עצמה ולא לענין להקיף אחרים:

תו' בד"ה במאי פלי מאי טעמייהו עכ"ל ודאי הכי נראה מהש"ס דעל תרוייהו קא בעי דהא קאמר ורב אדא סבר אחד המקיף וכו' מקיף נמי לא מחייב דמשמע דאכתי לא ידע הש"ס טעמיה דרב אדא אלא כהמפרש כמו שכתבתי לעיל:

ב"דה ורב אדא בר אהבה וכו' ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב ולא תוקפו מוסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כירוש דכתב רחמנא הכי דנפקי תרוייהו מחד ולא כתב כל אחד מפני עצמו כדי להקיש וכו ודו"ק:

בא"ד והאי דלטייה הינו לפי סברתו דרב הונא וכו' דלא ס"ל למדרש לרב אדא לדרוש כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה לפטור אשה המקפת אחרים ע"כ תמיה אני וכי בשביל דלא ס"ל לדרוש כוותיה מילט לייט ליה:

ואיפשר לומר דלא לייט ליה ממש אלא הכוונה לומר כיון דאין סברא לדרוש הכי חוששני לה שמה תהיה נענשת ונענשה כשגגה שיוצאת מלפני השליט: בא"ד ונראה דקיימא לן כרב הונא דאשה שריא להקיף לקטן וכו' אלמא דאשה מותרת להקיף לקטן ברב הונא ע"כ גימגום לשון זה דמאי ראיה מזה והלא גם רב אדא מודה דאשה מותרת להקיף לקטן ואין הראיה אלא מדנקט אשה ולא איש משמע דאיש המקיף לקטן חייב דאשה היא דלאו בר חיובא דהוא מה שאמרו אח"כ ומדנקט נמי אשה ולא איש וכו' לכן נ"ל דטעות הוא וצ"ל כך דהשליח דהיינו האשה לאו בר חיובא היא דמותרת להקיף קטן מדנקט אשה ולא איש דמשמע דאיש חייב אם הקיף קטן והיינו כרב הונא והוה מצי למימר שהאיש אמר לאשה אקיפו ליה גדול:

לימא דהקפת כל הראש תנאי היא דת"ר ראשו מה ת"ל וכו' פי' דלמה אצטריך לכתוב ראשו כיון דכתב את כל שערו ראשו בכלל ואמר לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן דהיינו שלא יקיף והא דכתב כל שערו היא שאין בו דין הקפה אבל ראשו שיש בו דין הקפה לא יקיף להכי כתב רחמנא ראש להתיר אף שיש בו דין הקפה:

ותניא אידך ראשו מה ת"ל וכו' מאי לאו תנאי היא וכו' דהיינו דלמ"ד מנזיר הוא משום דקסבר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ולא בא קרא ללמד לן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא דהא הקפת כל הראש לא שמה הקפה ובודאי דאין ללמוד אלא הכי ראשו ללמד על נזיר מצורע שיש בו לאו דתער לא יעבר על ראשו ואז ילפינן מיניה גם למדחי את לא תעשה ועשה אבל אידך דדריש לראשו למצורע לבד הוא משום דס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ ודאי דלא אתא קרא אלא למצורע לבד למילף דאתי עשה ודחי לא תעשה דלמה לן לאוקים ליה בנזיר מצורע דאית ביה לא תעשה ועשה דנמצא לפי פירוש זה דמכאן אנו לומדים דאתי עשה ודחי לא תעשה דהכי משמע מדברי המפרש דכתב בד"ה מאי לא תנאי וכו' קסבר משום לאו דהקפה לא צריך וכו' דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ע"כ אלמא דאידך צריך לזה לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה דהוא דהקפה וכן כתב עוד ואידך דמצריך משום לא תקיפו קסבר דהקפת כל הראש שמה הקפה:

אבל התוספות כתבו בד"ה לפי שנאמר לא תקיפו וכו קס"ד השתא דמן הדין לא אצטריך קרא למדחי לא תעשה דהקפה דאף לאו השוה בכל קים לן דדחי אלא קמ"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה דהיינו דלענין דאתי עשה ודחי לא תעשה אית לן בעלמא דדחי אף לאו השוה בכל מכ"ש לאו דהקפה שאינו שוה בכל ולאו להכי אצטריך ראשו אלא כדי להודעינו דהקפת כל הראש שמה הקפה:

ונ"ל דמה דפירשו הכי שלא כדברי המפרש הוא משום דלקמן כד דחי ליה הש"ס אלא דכ"ע דהקפת כל הראש שמה הקפה קא פריך ומאן דנפק אליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים משמע אבל לפי קס"ד דתנאי לא תקשה קושיא זו דהוא ודאי משום דזאת פלוגתייהו דמר סבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה ולאו להכי אתא קרא לאשמועי' זה ומוכרח לאוקמי קרא בנזיר מצורע ואידך סבר דלהכי אתא קרא לימילף לן דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ לא תקשה מ"ט לא נפקא ליה מגדולים דודאי דלענין זה דאתי עשה ודחי לא תעשה נפקא ליה מגדילים ולא אצטריך ראשו אלא למילף לן דהקפת כל הראש שמה הקפה וכן נראה להדיא ממה שכתב לקמן בד"ה ומאן דמוקי ראש ללאו גרידא מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דאילו להקפת כל הראש שמה הקפה לא אצטריך קרא דסבירא ליה השתא מסברא ידעינן יכו' כי היכי דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא ולאו כמו דסלקא דעתין מעיקרא דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה עכ"ל וסברא זו אשכחן לה לעיל דף מ"א ע"ב דקאמר צריכי דאי כתב רחמנא זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה להכי כתב רחמנא ראשו ע"כ: אבל נ"ל דאין זה כדאי לפרש בש"ס הכי דה קאמר מאי לאו תנאי היא למ"ד מנזיר קסבר הקפת כל הראש שמה וכי אתא קרא למדחי את לא מעשה ועשה דהיינו מסברא הכי קאמר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה דהא לית ליה קרא הכי וכיון שכן מאי דאמר אח"כ ואידך סבר הקפת כל הראש שמה הקפה היא מסברא נמי ועוד מדקאמר וכי אתא קרא למדחי לאו גרידא משמע דלא אתא קרא אלא להכי לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה ומה דלא פריך הכי הש"ס אלא עד דאוקים לכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה הוא משום דאכתי לא ידע לקרא דגדילים והוה עסיק למדחי ליה דלאו תנאי ואמר אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמא הקפה אזי קא פריך ומאן דמוקים לקרא למדחי ל"ת ועשה לאו גרידא מנליה וקאמר דיליף מגדילים וכיון דידע לקרא דגדילים אזי קא פריך ומאן דנפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים וכו':

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה