ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף נג:
גמ' קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמי וכו' כתב המפרש חצי קב עצמות מיטמא עליו ועל מגעו ועל משאו ועל אהל על רובע עצמות לא. מיטמא וכו' ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע וכו'. נראה דהכי פירוש דבריו דמדקתני מתני' דחצי קב הוא דמיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו משמע דברובע הקב אינו מטמא אפי' על מגעו ועל משאו ואמאי אינו מיטמ' ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע דאפי' בעצם כשעורה מטמא על מגעו ועל משאו וכ"ש רובע:
ותרץ הש"ס דאקמח אקמוחי דמתני' איירי בעצמות בשאין בהם עצם כשעורה להכי בחצי קב הוא דמיטמא על כולן אבל ברובע קב אינו ניטמא אפי' במגעו ובמשאו:
ומדי עברי בפירוש דבריו קשה לי דמנא ליה להש"ס דברובע הקב אינו מיטמא אפילו על מגעו ועל משאו והא הכי משמע במתניתין דחצי קב הוא דמיטמא גם על אהילו אבל ברובע הקב אינו מיטמא על אהילו שא על מגעו ועל משאו דווקא ועוד דאיך איפשר לומר דברובע הקב אינו מיטמא על מגעו ועל משאו. והא בסיפא דמתני' קתני אבל הסככות וכו' ואהל רובע עצמות דמשמע דעל אהל רובע עצמות הוא דאינו מגלח אבל מגלח על מגעו ועל משאו:
ונראה לי דכך משמע מדקתני מתני' בתר הנך ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו משמע דהנך אי לא היו כדקתני אינו מיטמא גם על משאו ועל מגעו דודאי דמה דאצטריך תנא לפרושי עצם כשעורה דמגלח על מגעו ועל משאו ואע"ג דהוא מיטמא בעלמא לענין קדשים ותרומה במגע ובמשא משום דהוה אמינא דלענין נזיר לא מיטמא על מגעו ועל משאו וכיון שכן ברובע הקב אע"ג דהוא מטמא בעלמא במגעו ובמשאו כיון דלח תני ליה תנא בהדי עצם כשעורה אינו מגלח עליו הנזיר על מגעו ועל משאו דהא חצי קב דמתני' איירי בשאינו בא מרוב בנין או רוב מנין דהא רבא אמר לעיל דמרוב בנין או מרוב מנין אע"ג דליכא רובע מגלח עליו וכך נראה להדיא לקמן מדברי ר' יוחנן דקאמר הש"ס התם אי לאו רובע עצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא דמשמע דמדיוקא דמתני' לבד אי לאו דחזר ותני ליה בסיפא משמע דגם על מגעו ועל משאו לא:
והש"ס דקא פריך תיפוק ליה משום עצם כשעורה דהיינו על דיוקא דמתניתין דמשמע דגם על מגעו ועל משאו לא וכי תימא דודאי מיטמא דהא קתני בסיפא על אהל רובע קב עצמות הוא דאינו מטמא אבל מיטמא על מגעו ועל משאו למאי אצטריך דהא עצם כשעורה מטמא ומאי איריא רובע דנראה דכך כוונת המפרש במה שכתב ומאי איריא רובע. ותרץ בדאקמח אקמוחי דהיינו דאיירי בדאקמח אקמוחי והדיוק דמתני' דברובע גם על משאו ועל מגעו אינו מגלח משום דלית ביה עצם כשעורה אבל אה"נ כיון דבסיפא הדר תני לה על אהילו דווקא הוא דגם בדאקמח אקמוחי אינו מטמא על אהילו דווקא כן נראה דכך כוונת דבריו כמ"ש:
אלא דקשה ממה שכתב לקמן בד"ה אי לא הדר תני וכו' אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ע"כ דאם איירי בשיש בו עצם כשעורה איך הוה ס"ד כך עד דתני ליה בסיפא ותיפוק ליה משום עצם כשעורה וכ"ת דרובע הקב:
ולדידי חזי לי דט"ס הוא וצ"ל וכגון דאקמח אקמוחי דלא יש בו עצם כשעורה. דהא כיון דאוקים לה הש"ס בדאקמח אקמוחי והש"ס הוא אמר שם אי לאו רובע מצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו. אלמא דרובע דהדר תני ליה בסיפא הוא בכגון חצי קב דמתני' דהיה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא דהוא בדאקמח אקמוחי דעל רובע ממנו הדר תני ליה כדי ליטמא על מגעו ועל משאו ודו"ק:
וראיתי להרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות דין ו' כתב וז"ל או שנטמא באהל רובע עצמות שאין בהן לא רוב בנין ולא רוב וכו' ה"ז איני סותר וכו' איני מגלח תגלחת טומאה וכו ולא כתב דמטמא על מגעו ועל משאו ונ"ל דזה פשוט ואינו צריך לבאר כיון דכתב כבר בתחלת ההלכה דעצם כשעורה מגלח על מגעו ועל משאו א"כ כ"ש רובע הקב אם יש בו עצם כשעורה ולא אצטריך למכתב על רובע הקב או שנטמא באהל רובע עצמות וכו' אלא אם היה שנדקדק ואין בי עצם כשעורה שהוא ג"כ מטמא באהל כמו שביאר להדיא בהל' טומאת מת בפ"ד דין ד' וכמו שהעמיד הש"ס הכא דאקמח אקמוחי כן נ"ל: והא רביעית דם וכו' וקתני בסיפא רביעית דם פי' דרביעית דם דגם על מגעו ועל משאו אינו מגלח דלא קתני בסיפא אהל אלא על רובע קב עצמות אבל רביעית גם על מגעו ועל משאו אינו מגלח ולפי דברי רבי יוחנן כל מלתא דמשתמע מכללא לא הדר תני בסיפא אלא ברובע קב עצמות דווקא כי היכי דלישתמע דמגלח על מגעו ועל משאו ותרץ לאפוקי מדר"ע וכו' כתב המפרש לאפוקי. מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה ע"כ פירוש דלא אצטריך למתנייה רביעית דם אלא לאשמועינן דדין טומאת רביעית דם בעינה לה ממת אחד דאל"כ הוה ליה לימנקט רביעית דם משני מתים כן נראה פירוש דבריו ולא נתיישב לי דבריו אבל התו' כתב והפ' לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח ע"כ והכוונה דלא שמעינן מכללא דרישא דהוה אמינא דעל רביעית דם מגלח על מגעו ועל משאו משום דאתי מקו' מעצם כשעורה כמו שהיה דן רע"ק. להכי אצטריך למתנייה בפירוש בסיפא דלא מגלח על מגעו ועל משאו דכן הלכה:
או במת זה אבר הנחלל מן המת ע"כ דאם למת ממש לא אצטריך דאפי' בחרב שנגע בו מטמא כ"ש במת עצמו אלא לאבר הנחלל מן המת ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו:
תו' בד"ה או בקבר וכו' וצ"ע לרבנן וכו' אמאי אצטריך או בקבר ע"כ פי דלרבנן סברי דאף קברי כותים מטמאים באהל א"כ למאי אצטריך או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור שהוא מתן תורה והרי אפי' גויים מטמאין באהל כ"ש קברי ישראל דלפני מתן תורה:
ותירצו דהאי ברייתא כילה ר"ש אבל רבנן לא דרשי הכי להני קרא: בא"ד ומיהו קשה וכו' כדאמר רבינא בפרק הכא על יבמתו וכו' פי' דהתם כד אקשו לר"ש מקרא וכל נוגע בחלל תתחטאו וגו' דהוא משמע דגם גויים מטמאין תרץ רבינא נהי דאמעיטו מאהל משום דכתיב ביה אדם אבל ממגע לא אמעיטו וא"כ למה אצטריך או בקבר לרבנן דקודם מתן תורה והרי גם גויים לא אמעיטו מדין מגע וכ"ש ישראל ואמרו ודוחק לומר דלא כרבינא דהיינו דהא דדריש הכי רשב"ל דלא כרבינא אלא כאידך שינוייא דשם דאמר דילמא איקטיל חד מישראל. דלפי דבריו גם ממגע אמעטינהו. וא"כ אצטריך קרא דאו בקבר דלרבות דלפני הדיבור לרבינהו לענין מגע דאע"ג דקודם דיבור לא קרויים אדם כיון דעדיין לא קבלו התורה וגויים אמעיטו גם ממגע אפילו הכי רבינהו קרא דזה דוחק דלא אתי כרבינא:
בא"ד והריב"א פירש וכו' דהיינו דפירוש קודם הדיבור לאו לענין מתן תורה שא לפני הדיבור קודם שנאמרה אותה פרשה ואפי' שהיא לאחר מתן תורה הוה ס"ד לומר דכל אותן שמתו קודם שנאמרה פרשה זו לא יטמאו כמו הך דכי יזוב זב מבשרו דהוה ס"ד מכאן ואילך עד דאצטריך פסוק לזב שלפני הדיבור דלהאי אצטריך או בקבר לאותם שמתו ממתן תורה עד לאחר שנשנית פרשה זו ואה"נ כד נשנית לא אמעיטו גויים ממגע כדברי רבינא דהוא מיירי במלחמת מדיין שהוא לאחר שנשנית פרשה זו:
בא"ד ומקשינן לר"ש אמאי הוה רבי בנאה מציין מערת המכפלה וכו' דהיינו דלר"ש לא אמר אלא משום דקרויים אדם דהיא מזמן דקבלו התורה אבל מקודם הוו כמו גויים דאינם מטמאין באהל וא"כ אפי' שבא קרא לומר דקברי אותן שמתו קודם הדיבור מטמאין במגע מ"מ לא מציינים על דבר שאינו מטמא באהל אלא במגע ותרץ ריב"א דשפיר קרייה אדם הראשון אדם ואברהם האדם הגדול בענקים דהיינו דאדם הראשון ואברהם אבינו קרויים אדם וא"כ מטמאין גם באהל להכי הוה ר' בנאה מציין מערת המכפלה שהם קבורים שם: וקשה לי על זה דאע"פי שהם קרויים אדם לא יטמאו אלא במגע כמו ישראל דלאחר מתן תורה דהם קרויים אדם והוה ס"ד לומר דלא יטמאו כלל עד שנשנית פרשה זו ולהכי אתא קרא דאו בקבר דלרבנהו למגע וא"כ גם הם לא יתרבו אלא למגע וחזרה קושיא לדוכתא דלמה רבי בנאה הוה מציין מערת המכפלה והלא דבר שאינו מטמא באהל לא מציינים עליו:
ואיפשר לומר דריב"א קאי אקושיא ראשונה דאמרי וצ"ע לרבנן וכו' דהוא מתרץ לרבנן דקרא אתא לישראל דמתו בין מתן תורה עד שנשנית פרשה זו אכל גויים ליכא חילוק בין קודם הדיבור בין לאחר הדיבור וליכא קושיא מר' בנאה דאנהו גויים מקרו ולהכי אמרו ומקשינן לר"ש דר"ש טעמיה משום דאתם קרוים אדם דהוא משום קבלת התורה וא"כ אמאי ר' בנאה מציין מערת המכפלה ואפי' דדריש או בקבר הוא דווקא לנגיעה ואין מציינים על דבר שאינו מטמא באהל ותירץ ריב"א דאדם הראשון ואברהם מקרו אדם לכן מטמאו באהל דתירוץ זה שפיר אתי ולר"ש דהוא לא דריש או בקבר לישראל דמתו בין מתן תורה עד שנשנית פרשה זו כמו רבנן אלא אתא לכל קברות דקודם מתן תורה ודלא כרבינא אלא כאידך שנוייא דגם ממגע נתמעטו גויים ואצטריך או בקבר לקברות הקודמים למגע ולא לאהל אבל אדם הא' ואברהם קרוים אדם ולכן רבי בנאה ציין מערת המכפלה ודו"ק:
בא"ד אי נמי דקסבר מקשר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר הדיבור שלאחר מתן תורה עכ"ל פירוש כיון דאתא קרא לרבות קבר שלפני הדיבור דהוא קודם מתן תורה ולא עד שנשנית הפרשה אלא אתא לומר דכל הקברות הקודמים אע"ג דאינם קרויים אדם מטמאים במגע אע"ג דנתמעטו אחר מתן תורה ג"כ נרבה דכל מה שבא בצווי זה דקבר דלאחר מתן תורה דהוא לאהל נמי דאע"ג דנתמעטו קברי גוים נרבינהו נמי דכל הקברות הקודמים למתן תורה יטמאו נמי באהל כמו במגע כך ס"ל לרבי בנאה כן נ"ל לפרש דבריהם ז"ל ודו"ק: איבעיא להו דקתני עד שיטהר בשביעי קאי וכו' כתב המפרש כלומר עד דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני ע"כ לפי דבריו אלו דאינו מתחיל למנות עד יום, שמיני א"כ מה שאמר ר"א מגלח מתחיל ומונה מיד הוא כשנכנס שמיני ואחי' שלא הביא קרבנותיו וכן פירש לעיל שם ועיין מ"ש שם על דברי התוספות:
או דילמא קאי וכו' כתב המפרש או דילמא מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש ע"כ פירו' דהמפ' גרים במתני' כמו הגירסא שלפנינו עד שיטהר ומביא את קרבנו' ואפ"ה קא מיבעי בעיא זו ומני ר"א היא ומה דקתני ומביא קרבנו' לא קאי אמה דקתני ואינו מתחיל למנות עד שיטהר אלא דינא אחרינא קמ"ל תנא דאח"כ מביא קרבנותיו או דילמא רבנן היא דאינו מתחיל למנות עד שיביא קרבנותיו דהוא פירוש למה שאמר עד שיטהר:
דלא כדברי התו' דכתבו לעיל אמתניתין דלא גרסינן במשנה ויביא קרבנותיו דכן מוכרח דבש"ס מיבעיא ליה מתניתין מגו דא"כ פשיטא דרבנן היא יעו"ש:
אבל הסככות והפרעות וכו' וימי ספרו וימי גמרו וכו' כתבו התו' ואצטריך למתני' ספירו וגמירו וכו' וצ"ע דלא ליתני וכו' הרי כבר סתר מטעם ימי נזרו עכ"ל ולעד"ן דמה דקתני להו תנא תרתי לאו משום דאי תנא ספרו הוא אבל ימי גמרו סותר וכו' עד דתקשה וצ"ע דלא ליתני אלא ספרו וכו' אלא התנא בא לומר שאפי' ימי ספרו אינן עולין למנין דאינו עולין אלא ימי הסגרו כמ"ש בסיפא והכי כוונת התנא דימי פפרו אינן עולין ואין צריך לומר ימי גמרו דהוא כמו בכל מקום דהתנא תני זו ואין צריך לומר זו. עוד כתבו התו' בדיבור המתחיל על אלו וכו' לא קאי ימי ספרו וכו' שהרי הוא צריך לגלח בשביל צרעתו אלא קאי אשארא שאין מגלח כדין נזיר טמא עכ"ל קשה לי דלמא לא קאי אימי ספרו וימי גמרו נמי דאע"פ שהוא מגלח בשביל צרעתו הוה ס"ד דיגלח נמי בשביל טומאת נזירות קמ"ל תנא אגלח נמי בשביל טומאת נזירות. דאינו מגלח בשביל טומאת נזירות אלא טומאת המת דכתיב וכי ימות מת עליו וגו' ואיפשר לומר דאם בא התנא בשביל תגלחת אחרת חוץ מדמצורע זה פשיטא דליכא גילוח אלא בשביל טומאת מת אבל הנך כולהו משום מת אלא טעמא דלא מגלח הוא משום דכתיב וכי ימות מת עליו שיטמא מטומאת שהם מעצמות של מת וא"כ לכאורה דאין הנזיר מגלת כלל בזה שנצטרע משום דנזיר אסור בתגלחת לזה אמרו שאי איפשר זה שהוא צריך לגלח בשביל צרעתו וא"כ מוכרח דלא קאי אימי ספרו וימי גמרו וכו':