אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף נג.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף נג.

דף נא:

גמ' ת"ש שמאי אומר עצם אחד מן שדרה או מן גולגולת ע"כ כתב המפרש רובע עצמות שאמרו אפי' בזמן שבא מעצם אחד או משדרה או מגולגולת אלמא דברובע סגי והוא שיהא משדרה וגולגולת ע"כ משמע מדבריו אלו מדשמאי קא מפשיט בברובע סגי אם הוא משדרה או מגולגולת:

וקשה לי דאיך מפשיט משמאי והא ודאי דב"ה פליג עליה דלא מטמא אלא ברוב בנין או רוב מנין כמ"ש לעיל:

ועוד קשה לי דבעיא דרמי בר חמא הוא לענין אם מגלח הנזיר עליה. והאיך דשמאי הוא לענין טומאת אהל מתניא אבל לענין הנזיר דליגלח עליה אימא דבעי חצי קב:

אבל לפירוש התוספות שפירשו דלאו ברובע איירי שמאי אלא בעצם אחד ניחא דמדרבנן קא פשיט דסגי להו בשיעור דרובע עצמות הבא מן השדרה ובודאי דלענין דליגלח הנזיר עלה נמי דאין סברא לומר דפליגי כולי האי דלרבנן ליבעי חצי קב ולשמאי סגי בעצם אחד וכמו שפירש הכי להדיא:

וג"כ קשה לי דברי המפרש דאיך אתי מה שהשיב לו שאני שמאי דמחמיר טפי דאם הכוונה דשמאי מחמיר ואנא קא מיבעי לדברי רבנן א"כ ליכא בעיא דרבנן לא סגי רובע:

ועוד מה הלשון טפי דקאמר ועוד כך היה לו לומר דאנא אליבא דרבנן קא מיבעינא דבשלמא לדברי התו' דהפישוט הוא דאפילו אם איירי בטומאת אהל קא פשיט גם לענין גלות דנזיר משום דבאים מן השדרה ואין סברא לומר דפליגי עליה אתי שפיר מה שדחי ליה שאני שמאי דמחמיר טפי דהיינו דליכא הך סברא לומר דאין סברא לומר דפליגי כולי האי וכו' דשמאי הוא מחמיר הרבה דסגי בעצם אחד ורבנן חצי קב בעו אף משדרה. דזאת דחייה בעלמא ועדיין הבעיא במקומה עומדת וחזר ואמר לו א"כ ליפשוט מינה לאידך גיסא וכו'. דזאת הדחייה היא סברא לימפשט מינה לאידך גיסא ודחי ליה דילמא לא פליגי אלא בעצם אחד דלא מטמא באהל לרבנן אבל רובע מטמא ולא חשו לפרושי מילתייהו ודבר המפרש קשים בעיני:

ואיפשר לומר דהא דקא פשיט מדברי ב"ש משום דקס"ד דליכא מאן דפליגי עליה. דשמאי בא לחדש לן דרובע שאמרו הוא אפי' מעצם אחד אם הוא משדרה או מגולגולת דהוא חמיר כמו שדרה שלמה או גולגולת שלמה. כיון שכן גם הנזיר מגלח עליה כמו בשדרה שלמה וגולגולת שלמה ודחי לו דאימא דהיא סברת שמאי דווקא דהוא מחמיר יותר בכל מקום אבל ב"ה לא מודו לו ודו"ק:

למעוטי עצם כשעורה וכו' כתב המפרש שאין הנזיר מגלח על אהלו וכו' קמ"ל דלא ע"כ פי' דסד"א כיון דמגלח על מגעו יהיה מגלח על אהלו קמ"ל דלא דאם לענין טומאה אהל זה אי איפשר דהרי באהלות קתני בהדיא ממגע ולא לאהל וכיון שכן מאי קאמר אח"כ ואע"ג. דהדר תני להו בהדיא בסיפא וכו' דמשמע דבסיפא משמע להדיא ולא על אהלו וזה היפך דבריו הראשון שאמר דהוה אמינא גם על אהלו להכי אצטריך על אלו למעוטי עצם כשעורה לכן נראה לי דט"ס הוא וצריך להיות דמתחיל הדיבור ואע"ג דהדר תני וכו' וכדברי התוספות והכוונה דתני על אלו למעט אחר ואח"כ בסיפא פירש לה מהו האחר שממעט שהוא עצם כשעורה:

תו' בד"ה זקנים הראשונים וכו' שהם האהיל עליהם טמא לתרומה וקדשים ופליגי:

אמתני' דמ"ס אהלות ע"כ פי' דהם אמרו דגם לענין אהל דמטמא דיוקא בחצי קב וגם חצי לוג בעי אבל במ"ס אהלות קתני דברובע מרוב הבנין או מרוב המנין סגי לטומאת אהל וג"כ רביעית לוג סגי לטומאת אהל:

והנה לפי זה הם מפרשים דחצי קב דאמרו הוא הבא מרוב הבנין או מרוב המנין דלהכי הוא מה שאמרו דפליגי אמס' אהלות לפי שהם לעיל במתני' פירשו דחצי קב דקתני הוא הבא מרוב הבנין או מרוב המנין. דאם אינו מרוב הבנין או מרוב המנין אינו מיטמא באהל ולהכי דלענין הנזיר הם אמרו כמו מתני' דידן ולא פליגי אלא אמתני' דאהלות:

אבל איכא לימדק דמנין להו לפרש דחצי קב דאמרו הוא בבא מרוב הבנין או מרוב המנין דאימא דאיירי בלא רוב הבנין או מרוב המנין דס"ל לזקנים הראשונים דחצי קב אפי' אינו מרוב הבנין או מרוב המנין נזיר מגלח עליו וג"כ מטמא באהל ודלא כמתני' דידן ודלא כמתני' דאהלות דלא קתני חצי קב משאינו רוב הבנין או רוב המנין:

וי"ל דאם קאי על שאינו מרוב הבנין או מרוב המנין א"כ ומקצתם שהיו אומרים אף רובע עצמות ורביעית דם לכל הוא בלא רוב בנין או רוב מנין וזה לא שמענו מי שמחמיר כ"כ דברובע בלא רוב בנין או רוב מנין מיטמא באהל ונזיר מגלח. דב"ש דווקא הוא דס"ל דמיטמא באהל ולא אמרו דהנזיר מגלח עליו:

ועוד כי היכי דב"ד אחרון סבר כתנא דמתני' וכתנא דאהלות וכמו שכתבו בד"ה ב"ד של אחריהם וכו':

בא"ד ומקצתם היו אומרים אף רביעית דם ורובע עצמות לכל אף לנזיר ופליגי אמתני' דהכא עכ"ל פירוש דמתני' דהכא קתני דאין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג דווקא ועל חצי קב עצמות דווקא:

אין עליהם בשר כראוי מאי מוכרח לומר דקא בעיא ליה אם מטמא במגע ובמשא דאם על אהלו הא קתני מתני' דאין מגלח גם על אהלו אלא בשיש עליו בשר כראוי וכיון שכן ודאי הוא דאיירי בשאין בו עצם כשעורה דאל"כ ודאי על מגעו הוא מיטמא דבמתני' קתני דעצם כשעירה הוא מיטמא על מגעו ועל משאו דמשמע דבאין בו אינו מטמא לגלח והוא פשוט: ולכאורה קשה דמאי קא מיבעיא ליה דודאי כיון דאין בו עצם כשעורה אינו מיטמ' גם על מגעו ועל משאו דמתני' לא קתני דמטמא על מגעו ועל משאו הוא דווקא בשיש בו עצם כשעורה:

ומכ"ש לדעת המפרש לעיל בד"ה חצי קב עצמות דמה דקתני במתני' הוא דמיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו ומה שאין בו מה דקתני במתני' גם על מגעו ועל משאו אינו מטמא דלהכי פירש שם דעל רובע עצמות אינו מיטמא אפי' על מגעו ועל משאו:

ומוכרח לומר דהש"ס כיון דידע להאי פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל קא עביד דרך בעיא כדי לומר פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל וקא מצדד אצדודי ואסיק דפלוגתייהו היא דרשב"ל ס"ל דרבייה רחמנא להאי דתניא וכל אשר יגע על פני השדה וכו' דהיינו דרחמנא רבייה הואיל ועצם האבר שלם ויש בו קצת בשר אע"פ שאין בו כראוי ור' יוחנן ס"ל כל שאין בו בשר כראוי נפק ליה מתורת אבר וקרא איירי בדאית ביה עצם כשעורה ולמשא ונראה דה"ה לתרומה וקדשים נמי דקרא על כל טומאה קאי ורשב"ל מוקים ליה באין בו כשעירה והנזיר נמי מגלח עליו למגע ולמשא ולרבי יוחנן דווקא בשיש בו עצם כשעורה איירי קרא ולענין משא:

ור' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח עליו דהא קתני ברישא וכו' אבל אין עליהם לא ע"נ הנה לדברי המפרש דלעיל אתי דברי ר' יוחנן כפשטיה כיון דלא קתני מתני' דמגלח על כלן אלא בשיש עליו בשר כראוי משמע דאם אין עליו בשר כראוי גם על מנעו אינו מטמא ורשב"ל ס"ל נזיר מגלח על מגעו ועל משאו מדלא קתני בסיפא דאף על מגעו אינו מטמא ומה שכתב המפרש ש"מ דאע"ג דאין עליו בשר כראוי שהנזיר על אהלו ט"ס הוא וצ"ל על מגעו ועל משאו משום דאי איפשר לומר משום דלא חזר ותנייה בסיפא יהא מגלח על אהילו דהא ברישא קתני דבעי דיהא עליו בשר כראוי ועוד דא"כ יהא כ"כ פלוגתייהו דלר' יוחנן גם על מגעו ועל משאו אינו מיטמא ולרשב"ל מיטמא גם על אהילו וכי תימא דס"ל להמפרש דר' יוחנן דאמר אין הנזיר מגלח עליו הוא לענין אהילו אבל מגעו ולמשאו מגלח עליו דלא פליגי אלא לענין אהל א"כ מאי האי דקא משיב ר' יוחנן על הך קושיא דהקשו עליו והא חצי קב עצמות וגו' וקתני בסיפא וכו' דקא משיב לו ר' יוחנן התם אי לאו רובע עצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא ע"כ דאיך שייך לומר דאפי' על מגעו ומשאו לא והרי הוא לא איירי אלא על אהל דווקא ואין להאריך בדבר הברור דפלוגתייהו היא לענין מגעו ומשאו ובפרט שכבר המפרש כתב למטה בד"ה ואפי' רבייה למגע עכ"ל אלמא דרשב"ל איירי לענין מגעו ומשאו דווקא וכמ"ש ור' יוחנן אמר לך כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא פירוש דלא צריך למתנייה בסיפא דגם על מגעו ומשאו לא משום דמשמע דכללא דרישא שאם אין עליו בשר כראוי אינו מטמא גם על מגעו ומשאו ועל זה קא פריך ליה הש"ס והא חצי קב עצמות דמשמע חצי קב עצמות אין רובע לא וקתני בסיפא רובע עצמות דהיינו דאם כדבריך דמה דמשמע מכללא לא אצטריך תנא למתנייה בסיפא למה חזר ותנא רובע עצמות דלא והא משמע מכלל דרישא והשיב לו דברובע צריך למתנייה בסיפא משום דאי לא תנייה והוה משמע מכללה דרישא הוה משמע דגם על מגעו ומשאו אינו מגלח להכי תנייה לומר דאינו מגלח על האהל דווקא דאדרבא כדברי הוא דכל דלא תנייה גם על מגעו ועל משאו לא דלהכי אני אומר דבאין עליו בשר כראוי גם על מגעו ועל משאו אינו מגלח כיון דלא חזר ותנייה בחדא מחתא עם רובע קב דהוא על אהילו דווקא ואח"כ חזר הש"ס ואמר האי אבר מן המת היכי דמי וכו' לידע עיקר פלוגתייהו דר' יוחנן ורשב"ל עד דהעלה דטעמא דרשב"ל משום דרבייה קרא וכמ"של:

אבל אכתי איכא לימדק דלדעת רשב"ל דמטמא במגע אמאי לא הדר ותנייה בסיפא כמו דהדר ותני רובע קב עצמות כיון דדין אחד להם או דלא לתנייה גם רובע עצמות דמאי שנא זה מזה:

ואיפשר לו' דרובע קב עצמו' שאני דהא אקמח אקמוחי והוה ס"ד לומר דגם על מגעו ועל משאו אינו מגלח להכי תנייה לומר דווקא על אהילו הוא דאינו מגלח אבל אבר שאין עליו בשר כראוי אפי' לפי המסקנא דאיירי בשאין בו עצם כשעורה כיון דשם אבר עליו ולא נטעה לומר דגם על מגעו ועל משאו לא להכי לא אצטריך:

שייך לעיל:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה