אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף נא:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף נא:

דף נא.

בעי רב אחא בריה דרב איקא עורו מהו כתב המפרש ואית דמפרשי עורו עיר האדם ממש:

וקשה לי דאיך שייך לומר עור האדם ממש והלא כי בעי רב פפא פירשה מהו הוא דפשיטא ליה כיון דלא מקיימא בדלא אכלה חיותא הוא ולא הוי גלגלין אלא משום דמעלמא אתי הוא דקא מסתפק א"כ בעורו דהוא חיותיה דאינו חי אם תפשיט לו לעורו ולאו מעלמא אתי ודאי דלא הוי גלגלין וכי תימא דרב אחא בריה דרב איקא לא ס"ל הך דרב פפא א"כ הש"ס אמאי מייתי להך בעיא דרב פפא והא אפי' בחיותיה ולאו מעלמא לא מיפשט לה דנעשה גלגלין כ"ש הך:

ועוד דנראה ממה שאמר א"ל רב שמואל בר אחא לרב פפא ואי ס"ד כל הני דקאמר הוי גלגלין רקב דמטמא היכי משכחת לה משמע דרב פפא ידע כל הני בעיי:

ומיהו המפרש כתב היכי דמשכחת דקאמר הוא על בעיא דפירשה דקאמר רב פפא אבל מדקא משיב לו דאשקייה מי דקלים וסכיא נשא שלקו בימי טבריה משמע דידע נמי להך בעיא דעורו דקאמר ושלקו בימי טבריה:

ועוד קשה דמאי קא בעי בעורו והא אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן גזז שערו וקברו עמו משמע גזז אין לא גזז לא דלא נעשה גלגולין כ"ש דלא פשט עורו וג"כ בכיחו וניעו ופירשה דמחוברין עמו וג"כ זרע במעי אשה: ואיפשר לומר דכל הני בעיי בעו להו דלא ידעו להא דרבה בר בר חנה והש"ס הביא אותם אע"ג דלא צריכי אלא דקשה על הש"ס דלא פשיט להו מהא דרבה בר בר חנה:

ונ"ל לומר דהש"ס לא צריך לימפשט להו כיון דכבר אייתי לעיל להא דרבה בר בר קנה:

ונ"ל דזהו טעמא דהרמב"ם לא הזכיר מהני בעיי ולומר דהוא ספק כמו שאר בעיות דלא איפשטו דהוא פסק כבר להא דרבה בר בר חנה וא"כ ודאי דלאו הוו גלגלין ואין אנו צריכים למ"ש הלח"מ שם יעו"ש:

מת שחסר אין לו רקב ולא תפוסה ולא שכונת קברות כתבו התוספות וצריך עיון למה אם טעם שכונת קברות משום חששא דדילמא היה שם בית הקברות אף כי אחד חסר נמי ניחוש ע"כ ואני ראיתי כתוב הטעם שהדבר מוכיח שדרך מריבה מתו לשם ונקברו שם באקראי ע"כ:

היכי דמי דאירקיב חד אבר כו' פירוש דהא דאמר דבחי אין לו רקב כיון דהוא חי מוכרח לומר דהרקב הוא באחד מאיבריו וכיון שכן משמע דבהאי גוונא הוא דקאמר לא אמרת במת שיש לו רקב דהיינו באחד מאיבריו שאף על אבר אחד של מת יש בו דין רקב וקשיא לדתני עולא בר חנינא דתני דמת שחסר אין לו דין רקב:

ולכאורה קשה דמאי מקשה מהאי לדתני עולא בר חנינא דמה שקתני כנגדו במת שבאבר אחד יש לו דין רקב הוא כגון שהיה המת שלם כשנקבר ונרקב ממנו אבר אחד דיש לו דין רקב בודאי כמו החי שהיא שלם ונרקב ממנו אבר אחד על ידי חולי דכן משמע מדברי המפרש דבחי הרקיב. ממנו אבר אחד וקא מקשה א"כ כנלדו במת דאע"ג דלא אירקיב בו אלא אבר אחד יש רקב ובכי האי גוונא ודאי דאית ביה רקב דלא תני עולא בר חנינא אלא בשנקבר חסר: ונראה דמשום זה פירשו בתו' וז"ל דכוותה גבי מת אפי' ארקיב חד צבר אם חתך האבר ממנו וכו' דהיינו כמו בחי דאיירי בנחתך האבר ממנו ונרקב כנגדו במת שנחתך ממנו ואח"כ הרקיב וכן נראה מהך, מתני' דאיירי בשפירש האבר מן החי ועליה קאמר שאין בו דין רקב דמשמע דבמת דקאמר הוא על הפורש ממנו ואח"כ נרקב וכיון שכן גם דברי המפרש נמי איירי בשפירש האבר ואח"כ הרקיב. דף נ"ב ע"א גמ' אמר רב שמעיא וכו' אבל נפלה בה לשמה לא תיבעי לך ע"כ. לפי ריהטא דהש"ס דר' שמעיא פשיטא ליה דלא בעיא שיעורה בנמלה דאפי' אחרה חייב כיון דהיא בפחות מכעדשה הויא בה נשמה אבל מדברי המפרש נראה דעדיין בעיא היא דר' שמעיא בא לדחות פישוט דרב יהודא מדי סקרתא דוקא ומפרש להש"ס הכי אבל נפלה בה נשמה לא בענין שיעור' ותבעי לך עדיין דלא דקאמ' לא קאי על תבעי לך שא קאי אך לעיל מינה אבל נפלה בה נשמה. וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלי' מאכלות דפסק דהוא ספק ולכן אין לוקין עליה:

מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות וכו והניחום באויר וכו' כתב המפרש והניחום באויר. כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות ע"כ משמע דאיירי באויר בלא גג וכמו שפירשו התוספות אבל ממה שכתב אח"כ בד"ה מטמא וכו' הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באויר כלום והנזיר מגלח עליו ע"כ משמע דהך דקאמר כנ"ז כדי שלא מיטמאין באותן עצמות הוא על מגע קאמרי דהיינו שתלאום במקום שלא יגעו בהם אבל און משמעות באויר הוא כך אלא דבלא גג קאמר:

לא תשנה רביעית דם בחזרה שהרי למודו של ר"ע עריך בידו ע"כ כתב המפרש למודו ערוך כך שהוא מטמא נראה פירוש דבריו כך דהיינו שתמיד הוא היה לומר כך וכן נראה ג"כ דברי התוספות שאמרו שהרי למוד ערוך הוא בפיו של ר"ע דעל רביעית הבאה משני מתים דנזיר מגלח ע"כ. אמר רבי יהושע יכולין לעשות דברי ב"ש ודברי ה אחד וכו' כתב המפרש משני שוקים וירך אחד ג' שאיברים כב"ש ויהא בהן רוב בניינו וב"ה מרוב המנין אבל לא משאר איברים הרי יכול להתקיים דברי ב"ה כמו במפרקי ידים ורגלים שהיה בהן רוב מנין ו"ג איברים כב"ש ע"כ פירוש דדברי ב"ה יכולין להיות כדברי ב"ש דרוב הבנין שהוא שני שוקים וירך אחד הם ג' איברים דאמר ב"ש או רוב המנין כמו מפרקי ידים ורגלים עם הקרוסלים שהם ג' איברים ידים ורגלים וקרוסלים שהוא מקום חיבור הרגל והשוק דב"ג איברים יש וב מגין שבפיסת היד או הרגל יש שלשים וחמשה אצבעות בכל פס והאצבע יש בו ששה פרקים החיש בשני ידים ורגלים יש ק"ך פרקים ובקרסול עשרה הרי איכא רוב מנין ולפי רב דבריו של. המפרש דמה שאמר ב"ש משני איברים לאו דווקא דתלתא בעי ועוד לדבריו דמה שאמה ב"ש משנים או משלשה איברים קאי על רוב הבנין או מרוב המנין אבל התוס' כתבו ויש מפרשים דשני שוקים וירך אחד קרי שנים וכו' ושני יריכים ושוק אחד הרי שלשה וכו' דהיינו שאז דברי ב"ש בדווקא ולפי דבריהם נמי דרוב המנין לא דברו ב"ש דלא אמרו אלא ברוב הבנין וב"ה אמרו ברוב המנין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

ונראה לי דמה שפירשו הכי משום דלא אתי עליה מה שאמרו ב"ש משנים או מג' בין לפירוש)דלאו דווקא לא אתי על רוב המנין כמו על רוב הבנין דהוא גובה אדם יריך על שני ושוקים בין לפירוש דיש מפרשים דשני שוקים שירך אחד קרי שנים וכו' דהך טעמא לא אתי ברוב המנין דהם ידים ורגלים ודו"ק היטב:

לא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד דאתי מן השדרה ומן הגולגלת אבל היכא דאיתיה בעיניה אפי' חדא מנהון ע"כ לפי פירוש התוספות לא נפשטה הבעיא ובעיני תימא דאיך איפשר לומר דב"ש ס"ל דאפילו עצם משדרה או מגולגלת מטמא וב"ה בעי שדרה וגולגלת שלימים: ונראה לי דמשום זה הוא דהרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נזירות כתב ועל השדרה הבאה ממת אחד ועל הגולגלת של מת אחד שנראה שלדעתו ז"ל הופשטה בעיא זו דעל שדרה לחוד מגלח ועל גולגלת לחוד מגלח וכן כתב בפירושו למשנה שעל כל אחד מהם מגלח דהוא מפרש דמה שאמר הש"ס לא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד וכו' אבל היכא דאיתיה בעיניה אפי' חדא מנהון ע"כ הוא פישוט דלאו דחייה הוא כדברי התוספות משום דסברא דהוא פישוט כי היכי דלא ליהוי כולי האי בין ב"ש לב"ה דלב"ש אפי' עצם מן שדרה מן גולגלת מטמא ולב"ה בעי תרוייהו שלימים:

בעי רמי בר חמא רובע עצמית מן שדרה וגולגולת מאי וכו' כתב המפרש ליתני בה בהדיא ועל רובע עצמות הבא נין השדרה של שני מתים ומן הגולגולת של שני מתים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין וכו' אין הכי נמי דמעיקרא וכו' ורוב מניינו בין בשדרה וגולגולת ע"כ:

הנה פשט הדברים דרכא בא לומר דעצמות של שדרה וגלוגלת אינן חמירי משאר העצמות שבפלוגתא של רע"ק ורבנן לענין שני מתים נקטו שדרה וגלגולת ואם כך הוא דעצמות שדרה וגולגולת הם חמירי משאר העצמות למה להו לימנקט פלוגתייהו בשדרה וגלוזלת שהם שלימים הזה להו לימנקט ברובע עצמית משדרה מגולגולת דרע"ק מטמא אף אם יהיו משני מתים וחכמים בעו עד שיהיו המת אחד ומדלא נקטו הכי משמע דבעצמות שלהם הרי הם בכל העצמות של שאר איברים שאינן מטמאין ברובע ורובע דקתני התם בהך פלוגתא הוא איירי ברוב הבנין או מרוב המנין כמו שמבואר בראש הפרק דעליה קא מיפלגי אם בא משני מתים וכיון דלא נקטי רובע עצמות משדרה וגלגולת אלמא משמע דהם כמו שאר עצמות של שאר האיברים דאינן מטמאין באהל והדר דיניה לענין נזיר דאינו מגלח עליהן אלא בחצי קב כמו דקתני מתניתין:

ונראה דלפי זה מוכרח לומר דלרבא ס"ל דליכא שדרה וגולגולת דליכא בהו רובע דאל"כ מאי קא מכריח רבא מדלא תני רובע עצמות משדרה וגולגולת דאימא נקטי שדרה וגולגו' אעפ"י דליכא בהן רובע דמטמו ועל זה קא פריך הש"ס והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בה רובע עצמות:

דהיינו כיון דאמר רבא לעיל על הך קישיא דר' מאיר תני מגלח על המת דתרץ רבא לא נצרכא אלא לרוב בניינו או לרוב מניינו שאעפ"י שאין בהן רובע עצמות הנזיר מגליח עלי' א"כ כיצד יאמר הכא הכי רכא והא עצמות שדרה וגולגולת הם חשיבי כמו רוב בנינו או רוב מניינו דגם שאין בהם רובע מגלח עליהם מכ"ש היכא דאיכא רובע וכיצד יאמר רבא דהרי הם ככל עצמות שאר האיברים שאף ברובע אין מגלח עליהם:

ותרץ לו דאה"נ מעיקרא כך היה סובר דלהכי תרץ כנז' אבל אחר מה דשמעה להא דרע"ק דנקט דבריו שדרה וגולגולת ולא נקט רובע עצמות משדרה וגולגולת להכי קא פשיט ליה הכא דלא מהני רובע משדרה וגולגולת דהרי הס ככל העצמות דהשתא כל העצמות שוים דליכא חשיבות לא בעצמות שדרה וגולגולת ולא ברוב בניינו ולא ברוב מניינו דכלם שוים ובעי חצי קב לגלח עליהם הנזיר כך נראה לפרש דברי המפרש אבל קשה לי דלמה לו לרבא לימפשט מהך פלוגתא דרע"ק הוה ליה ליפשוט ממתניתין דידן גופה דקתני שדרה וגולגלת ואם רובע עצמות משדרה וגולגלת מגלח עליהם הוה לה לימתני רובע עצמות משדרה וגילגולת דהוא רביתא דאע"ג שהם שבורין מגלח עליהם ובודאי דמה שמפרש הכי המפרש הוא משום לפי הגירסא דאית ליה בש"ס בתר דמשמע מר"ע דמשמע דהדיוק דרבא היא מרע"ק אבל זה אי איפשר להיות דרבא קא מדייק מדברי רע"ק ויניח מתני' דידן דודאי שצריך להגיה בש"ס כמו שכתבו התוספות דהקושיא ממתני' דידן דהם מפרשי דרבה איירי על מתניתין דידן דלמה ליה לימתני' השדרה הגולגולת דהם שלימין ליתני רובע הבא מן השדרה והגולגלת דהא ליכא שדרה וגולגולת דלית בהן רובע עצמות שא ודאי דעל רובע עצמות משדרה וגולגולת אינו מגלח עליהם ופריך הש"ס דהא אמר רבא לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת דלית בהן רובע וא"כ ליכא דיוקא ממתני' דנקטא שדרה וגלג' אע"ג דליכא בהן רובע ולעולם בעצמות בבאין מהם סגי ברובע לגלח עליהם ותרץ לו כמו שהגיהו בש"ס או כמו שפיש רבי יעקב מש:

הן אמת לדברי המפרש אתי שפיר מה דמקשה. הש"ס והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת וכו' דהא לא מצינו דאמר הכי בעלמא אלא מוכרח הוא על מה שמתרץ לעיל אלא לרוב בניינו או לרוב מניינו וכו' דהם שוים כי הדדי לעצמות הבאים מהשדרה או מהגולגולת ועוד שהקושיא היא בכח שהוא ס"ל שאעפ"י שאין רובע מגלח כ"ש ברובע שהיא קושיא ניגוד דבריו לענין דינא אבל לדברי התוספות הקושיא היא אלמא דרבא גופיה סבירא ליה דאיכא שדרה וגלגולת דלית בהן רובע עצמות וכיון שכן לעולם אימא לך דאפי' על רובע עצמות וכו' דאינה קושית הניגוד דבריו אדבריו בענין הדין אלא כדי ליסתור הפשוט שלו דיוכל לדחותו דאימא וכו': וראיתי לדקדק שלדברי המפרש שרבא שאמר לעיל הוא קודם ששמעה מר"ע ולאחר. ששמעה מר"ע חזר בו דאפ"י ברוב בנין או רוב מנין אין הנזיר מגלח אלא בחצי קב א"כ השתא דחזר ופשיט הכי הרי הופשטה הבעיא ולמאי צריך לומר עוד ת"ש אבל לפירוש התוספות לא הופשטה דרבה דקא פשיט ממתני' וקס"ד דאי איפשר לשדרה וגולגולת דליכא רובע הוסתר זה הס"ד וא"כ הפישוט ליכא ועדיין בעיא ולהכי אמר ת"ש שמאי אומר וכו': והנה למסקנא נמי הרי בעיא זו אם רובע הבא משדרה וגולגלת אם הנזיר מגלח עליה לא הופשטה וספק הוא אם מגלח עליו הנזיר ולהכי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נזירות דין ד' פסק דהוא ספק אם הנזיר מגלח עליו אלא שלכאורה קשה עליו כיון דהוא פסק כרבא דברוב בניינו או רוב מניינו הנזיר מגלח עליו אפי' אין בו רובע הקב א"כ כ"ש ברובע הבא משדרה וגולגולת דהנזיר מגלח עליו דהא בחדא מחתא נינהו. ונ"ל דס"ל לרבינו דודאי דלאו בחדא מחתא נינהו דא"כ הו"ל לימפשט לה מדברי רבא דלעיל דודאי דס"ל להש"ס דאה"נ בשלימין הוא אע"ג דליכא רובע. וכדברי מר עקבא שכתבו התו' ובחדא נוחתא למה שאמר רבא לעיל ברוב בניינו או רוב מניינו אע"ג דליכא רובע אבל כיון שנשתברו איפשר שהם ככל עצמות דשאר איברים דזאת היא הבעיא אם חשיבי הם וחמירי כיון דבאו משדרה וגולגולת או דילמא כיון שנשתברו הרי ככל שאר העצמות וכיון דלא הופשטה בעיא להכי פסק רבינו דהוא ספק אם הנזיר מגלח עליה:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה