אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף מט:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף מט:

דף מט.

גמ' על לאפוקי רחוקים וכו' שנאמר על כל נפשות מת לא יבא ע"ב כתבו התו' לכך נראה דהכא נמי דריש רחוקים מעל כל נפשות מת ומכל מקום דרוש נמי מניה רביעית דם משני מתים מדכתיב נפשות לשון רבים ולא נפש ע"ב נראה דאם לא כתיב אלא נפש הוה דרשינן רביעית דם ממת אחד ולהכי רבנן דפליגי ארע"ק וסברי עד שיהא רביעית מאדם אחד קאמרי במ"ס סנהדרן דף ד' דטעמא דרבנן משום דנפשות כתיב:

וקשה לי דמנין לו לרע"ק דדריש רחוקים וקרובים מהאי קרא אימא דהכתוב בא לומר האי דרשא דרביעית דם היוצא משני מתים שמטמא באהל דווקא ונראה דטעמיה דאי להאי דווקא אתא קרא למה לי לכתוב על כל להכי דרשינן אלו הרחוקים ואי כתב נפש הוה אמרינן דבעי רביעית ממת אחד. והדרשא דרביעית דם הוא מדהזכיר נפש בקרא דהוא משמעות רביעית דם שנפשו של אדם הוא ומדכתיב את כל דהוא מיותר דרשינן ליה לקרובי' דהשתא כולי דרשות הוא מדכתי' קרא הכי וגם לרבנן דדרשי נפשת דווקא רביעית דם מאחד מת אה"נ דמודים בהנך דרשות דרע"ק דעל כל נפשות אלו הרחוקים מת אלו הקרובים וגם ר"ש דלא דריש על כל אלא הרחוקים מת אלו הקרובים אלא דמוקים קרא לקרובים מק"ו דכהן הדיוט. אה"נ דאזיל ומודה בדרשא דנפש דהוא רביעית דם דמטמא אלא דהוא ס"ל כרבנן וכמו שמוזכר בחולין דף עא' משום דנקט קרא נפש אלא דהתם בחולין דרשי לה לר' ישמעאל מן בנוגע במת בנפש ובסנהדרין קאמרי דיליף מועל כל נפשת מת דסבר יש אם למסורת:

ומעתה לא תקשי מה שמקשה הרא"מ ז"ל בפ' אמור וז"ל וא"ת כיון דפירוש על כל נפשות מת ברביעית דם שיצא מן המת קמיירי כדלעיל א"כ קרא דלאביו ולאמו לא יטמא לאו יתירא הוא ולמדרש מניה לאביו הוא דאינו מטמא אבל למת מצוה מטמה ע"כ דודאי דקרא אתא דלא ליטמא אפי' לקרובי' אלא מדכתב נפש נמי דרשינן נמי לרביעי' דם כמו שדרש הכא רע"ק כולהו מהא קרא וא"כ אייתר לאביו ולאמו למדרש להו הא למת מצוה מטמא: וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"נ מהל' טומאת מת שכתב שטומאת רביעית דם וכו' שכלן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ע"כ וכתב הכ"מ דסובר רבינו דקרא אסמכתא בעלמא הוא יעו"ש ולדידי קשה דהא קאמרי בסנהדרין על האי דפלוגתא דרע"ק ורבנן ברביעית דם שיצא משני מתים משים דמר סבר יש אם למקרא ומר סבר דיש אם למסורת אלמא דבדאורייתא פליגי ולא במדי דרבנן והראיה שהביא רבינו שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ראיתי דטעמא דאין הנזיר מגלח עליהן משום שלא נאמר בו כ' יטמא לנפש אלא וכי ימו' מת עליו וג"ו דמשמע עד שיטמא בטומאת שהן בעצמו של מת ע"כ וכיון שכן טעמא דביאת מקדש שאינו חייב משום דבנזיר כתיב וטמא ראש נזרו ובמקדש כתיב את מקדש ה' טמא הכא מייתי קרבן על טומאתו והכא מייתי קרבן על טומאתו על מה שזה מביא זה כמו שכתב הראב"ד שם בהשגה:

על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת וכו' ועל אבר מן המת שיש עליו בשר כראוי כתב המפרש דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא אע"פי שאין עליהם בשר כזית ע"כ לפי זה מה דקתני ועל כזית מן המת הוא שאינו אבר אלא בשר בעלמא להכי בעי כזית וק"ל:

ועל חצי קב עצמות כתבו ומיירי שבאו מרוב מניינו או מרוב בניינו כגון שיש רוב בקב עצמות שנשתברו וחצי קב עצמות זה מהן מעט מכל עצם והיינו מרוב מניינו וכו'. נ"ל דכתבו כך כדי שלא תאמר דבמקום אשר נאמר רוב מניינו או בניינו הוא דיהיו כל רוב מניינו הם עצמות שלימים להכי כתבו כגון שיש רוב בקב עצמות שנשתברו וכו' דהיינו אעפ"י שיש בכללותם יותר מחצי קב אם בחצי קב היה מכל עצם ועצם אע"פי שאינן כולם מקרי רוב מניינו כיון דכל רוב מניינו איכא הכא דלא בעי שיהו כל רוב מניינו אלא מעט מכל עצם ועצם:

ונ"ל דהטעם משום דלא הזכירו חסרון בעצמות אלא בשדרה וגלוגלת כמו שמבואר באהלות פ"ב יעו"ש. ואח"כ אמרו וליכא לפרושי חצי קב משאר עצמות שאינו מרוב בניינו ולא ברוב מניינו דהא באהל נמי לא מיטמא וכו' פירוש מדלא קתני שם נמי חצי קב שאינו מרוב מניינו או מרוב בניינו דמטמא באהל משמע דלא מטמא באהל דאי לאו הכי היה לו לתנא להזכירו ג"כ וכיון דאינו מטמא באהל מהיכא תיתי דהנזיר יגלח על טומאתן באהל והא הם אינן מטמאין באהל ולכאורה דבריהם אלו תמוהים דהא אמר רבא לקמן לא נצרכא אלא לרוב בניינו ולרוב מניינו שאין בהן רובע קב עצמות וא"כ קשה כיצד יאמר כך רבא והא במתני' קתני דבעי' חצי קב דאפי' ברובע קב לא יגלח:

ונראה דמשום זה פירשו בדברי רבא לקמן דחצי קב דקתני במתני' איירי דליכא רוב מנין או רוב בנין דהם בתחלה פירשו למתני' הכי משום דאם לא איירי ברוב בנין או רוב מנין אינו מטמא באהל כיון דלא קתני לה באהלות כמ"ש אבל. לדברי רבא מוכרח לומר דהכי יפרש רבא למתני' דס"ל דרבא הוא דיפרש הכי אבל לרבי יוחנן יפרש למתניתין ודאי כמו שפירשו הם למתני' דמלתא בטעמא איכא אבל אכתי קשה דמדלא חש רבא להאי מלתא דלא הזכיר לה באהלות הוא משום דס"ל דהדבר הוא מבואר מעצמו כיון דקתני באהלות שיעור המועט ובתנאי שיהיה רוב מנין או בנין משמע דבשיעור גדול מזה אינו צריך לשום תנאי:

ועוד כיון דבמתני הכא לא הזכיר מזה דרוב בנין או רוב מנין כמו דהזכיר באהלות מוכרח דאיירי מתני' אע"ג דליכא לא רוב מנין ולא רוב בנין הנזיר מגלח משום דהוא מטמא באהל אבל ברובע הקב כיון דאינו מטמא ודאי דאין הנזיר מגלח עליהם אם נכנס לאהלן. אלא דקשה לי דמנין לו לרבא לומר דברוב מנין או בנין מגלח אע"פ שאין בו רובע עצמות והא לפי מתני' דאהלות דאינו מטמא באהל אלא ברובע קב עצמות:

ועוד כיון דמפרש למתני' דחצי קב הוא בלא רוב בנין ובלא רוב מנין א"כ מה דקתני מתני' אח"כ אבל וכו' ורובע עצמות וכו' הוא בשאין בהם לא רוב מנין ולא רוב בנין דומיא דחצי קב דקתני' עלה אבל רובע קב אינו מגלח משום דאין בו לא רוב מנין ולא רוב בנין אבל אם יש בו רוב בנין או רוב מנין מגלח כשיש רובע הקב דווקא:

ונ"ל דרבא דייק מתני' דלקמן דקתני אבל הסבכו' וכו' ורובע קב עצמות משמע דרובע קב עצמות מטמא באהל דאי לאו הכי מהיכא תיתי דנימא דיגלח על אהלן והרי לא נטמא באהל זה אלא מוכרח לומר דמתני' סל דרובע קב עצמות מטמא באהל אע"ג דליכא לא רוב בנין לא רוב מנין דלא כמו הך מתני' דאהלות וכיון שכן משמע אבל אם היה רוב מנין ורוב בנין אע"ג דליכא רובע קב מטמא באהל לתנא דמתני' וכיון שכן גם הנזיר מגלח עליהם דלא קא מימעט מתניתין אלא רובע קב עצמו' דלאו מרוב מנין או מרוב בנין דאי לאו הכי היה לו להזכיר גם זה דאע"ג דמטמא אין הנזיר מגלח עליהם אלא ודאי דס"ל לתנא דמתניתן דגם דאין רובע הקב מרוב הבנין או מרוב המנין דנזיר מגלח עליהם ולהכי מפרש רבא דמת דקתני מתני' הוא לרוב מניינו או לרוב בניינו אע"ג דאין בהם רובע הקב:

ומכ"ש שלדברי הרמב"ם ז"ל ברפ"ב דאהלות הביא הכ"מ בפ"ב מהל' טומאת המת דבריו בגירסא מוגהית וז"ל הנה אלו ג' שעורים בעצמות הערומים מן הבשר א' מהם שיהיו באלו העצמות רוב גודל הגוף אשר הוא עצמותיו ואע"פי שלא שלא יהיה בהם רובע הקב השני שיהיה בהם רוב המנין והוא קכ"ה איברים ואע"פ שלא יהיה בהם רובע והשלישי שיהיה בהם רובע עצמית או יותר אע"ג שלא יהיה בהם רוב בניינו ולא רוב מניינו הנה אלו העצמות יטמאו באהל הואיל ויש בהם רו' ע"כ שלפי דבריו אלו גס כן מתניתין דאהלות נמי אתי כמו שפירשתי בדברי רבא וכן פסק הוא ז"ל בהל' נזירות ובהל' טומאת מת כמו שפירשתי לדברי רבא:

ועוד אכתי תמיה אני על דברי התו' דהכא דתפסו להאי סברא עוקר דמי הכריחם לזה עד שלקמן דנ"ב ע"ב בד"ה רמי בר חמי וכו' אנהו אכתי קיימי בשיטתייהן דהכא דחצי קב דקתני הוא מרוב הבנין או מרוב המנין וקא מפרשי לבעיא דרמי בר חמא דמה דקאמר דחמירי וכו' דחמירי מרובע מרוב הבנין או מרוב המנין והא בכל מקום שוים הם דחשיבי כי הדדי נינהו: וי"ל דהתו' דייקי דברי רמי בר חמא דקאמר כי קתני חצי קב עצמות היכא דאיכא משאר איברים וכו' דמשמע דלא בעי אלא בשדרה וגולגלת אבל בשאר איברים אפי' יש בהם רוב בנין או רוב מניין הוא בעי חצי קב דחמירי שדרה וגלגולת גם מעצמות דיש בהם רוב בנין ורוב מנין והוא כמו פירושם דפירשו הכא. הדרינן למאי דאמרינן לעיל דהתו' שפירשו הכי הוא דלא כרבא דבאמת דוחק הוא דכל כולי האי חולק רבא על רמי בר חמא דמפר' למתני' דחצי קב הוא מרוב בנין או רוב מנין דברוב' אינו מגלח ורבא סובר אפי' אין בו רובע קב הוא מגלח ומתני' איירי בחצי קב שאין בו רוב מניין או רוב מנין לכן נלע"ד דכוונתם דרבא איירי במת שלא נתפרקו איבריו ולכן כשיש בו רוב מנין או רוב בנין אע"פ שאין בו רובע הקב הוא מגלח דכמת שלם חשבינן ליה אבל בנתפרקו עצמותיו דהם עצמות דווקא בעי חצי קב מרוב בנין או מרוב מנין מה שאמרו בדיבורם רבא אמר וכו' אבל אם אין בו רוב הבנין או רוב המנין אינו מגלח אלא א"כ יש בו חצי קב הכי פירוש אבל אם אין במת רוב בנינו או רוב מניינו שנפרדו עצמותיו ממנו הדר דיניה ברוב בנין או רוב מנין וכמו דבריהם הכא דלא כסברת הרמב"ם שכתבתי לעיל ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה