אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף מח:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף מח:

דף מח.

גמ' עד שלא יאמר יש לי בדין נאמר כללות בכ"ג וכו' אף כללות האמורות בנזיר לאביו איני מטמא אבל מיטמא למת מצוה כתב המפרש נאמרו כללות בכ"ג על כל נפשות מת לא יבא וכו' ומה ת"ל אביו שאם אתה אומר מן הכלל הייתי אומר לך עד שאתה דן הכי כלך לדרך זו נאמרו כלל בכהן הדיוט וכו' לכך הוצרך לומר בנזיר דלאביו לא יטמא ע"כ פירוש דבריו כך הוא דמעיקרא אמר דנפקא מת מצוה מלאביו ועל זה קא פריך שלא צריך לומר לאביו ולאמו לזה לפי שראינו דנאמרו כללות בכ"ג כמו שנאמר כללות בנזיר דודאי הכלל הוא על כל בין קרובים בין רחוקים דכן משמעות הכלל ומצינו בכ"ג דכתיב לאביו ולאמו כדי שנדרוש אבל מיטמא למת מצוה. דגלה הכתוב דהך כללא הוא חוץ ממת מצוה ג"כ הך כללא דנאמר בנזיר הוא חוץ ממת מצוה דודאי שכמו שתפרש לכללא דכ"ג כך תפרש לכללא דנזיר דמאי שנא דהשתא לא קאתי נזיר למילף מכ"ג כדי שתאמר דאיכא לימפרך כדלעיל אלא דמפרשינן כללא דנזיר כמו כללא דכ"ג וכיון שכן למאי אצטריך לאביו ולאמו בנזיר ועל זה השיב לו או כלך לדרך זו וכו' דהיינו כיון דאיכא כללא אחר בכהן הדיוט ופירושו הוא דווקא לרחוקים אבל מטמא לאביו ולאמו ג"כ בהך כללא דנזיר מפרשינן ליה הכי דמאי אזלמיה האי כללא מהאי דהיינו דיש להסתפק להיכא מדמינן לה להכי אצטריך לכתוב בנזיר לאביו ולאמו לא יטמא דלומר דאפילו לקרובים לא יטמא ועל זה קא פריך ליה דא"כ הרי אתי לאביו ולאמו כדי לומר דלא. ליטמא לקרובים שלא תפרש כלל כמו דכהן הדיוט ודלא כמו שאמרת דאתי למת מצוה וא"כ צריך אתה לומר מהיכן אתה דן למת מצוה והשיב לו דמלאחיו אתיא דמלאביו צריך הוא לגופה כמ"ש דהינו שמסדר הברייתא הוא נושא ונותן והראה דמלאחיו נפקא והשתא לא תקשי דאמאי לא קאמר הדרשות על סדר הכתוב דכך צריך להיות דבתחלה אתי לומר דמת מצוה נפקא מאביו ומצדד אצדודי עלה ואמר דנפקא מלאחיו דלהאי הוא דקא שקיל וטרי ואח"כ הוא אומר הדרשות דהפרטים הנזכרים בכתוב:

ו' כתבו משם הר"ם ז"ל דלאו לענין מת והתו' מצוה בעי לימלף אלא בא לומר דלאביו לאמו בנזיר מייתר וכו' ומאי דקאמר אף כללות דאמרינן בנזיר מיטמא למת מצוה היינו כלומר מייתורא דאביו דלא אצטריך לגופיה ע"כ ודבריו אלו קשים אצלי דהא משמעו' דקתני עד שלא יאמר יש לי בדין דהיינו שלא יאמר לאביו ולאמו יש לי בדין דמטמא למת מצוה כמו שקתני מעיקרא עד שלא יאמר יש לי בדין ומה כ"ג שקדושתו קדושת עולם וכו' דהוא הכוונה עד שלא יאמר לאביו ולאמו כדי לומר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין וכו' ולמה צריך אביו ואמו למת מצוה ואדרבה הכי מוכרח מהסוגייא דהלא לפי דבריו יפרש עד שלא יאמר דהיא הכוונה דבא לאלומי דבריו דכך משמעות עד שלא הוא כך דהיינו דאי לו לגופיה לאסור קרובים עד שלא יאמר לאביו ולאמו יש לי מן הדין נאמר כללות בכ"ג וכו' ולמה נאמר לאביו ולאמו אלא ודאי דמיותרים הם כדי שנדרוש לאביו ולאמו לא יטמא אבל יטמא למת מצוה ואין זה במשמעות הש"ס כמ"ש ולפי דברי המפרש כמו שפירשתי אתי שפיר דברי הש"ס ודו"ק היטב:

הרי שהלך לשחוט את פסחו וכו' כתב המפרש והאי דנקט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו פירוש דהוא מפרש דמה דקתני למול את בנו ולשחוט את פסחו דהולך לעשות שתיהן כאחד שימול את בנו כדי שישחוט את פסחו שמילת בנו מעכבתו מלעשות הפסח שאם לא מל את בנו אינו יכול לעשות הפסח:

אמרת לא יטמא כתבו התו' אף בעושה פסח ומילה גרידה בלא נזיר וכ"ג פירוש דאנהו גרסי הרי שהיה כ"ג ונזיר וכו' ועל זה קאמרי דאף בלא נזיר וכ"ג והיה הולך לעשות פסח או מילה דהם מצות עשה דיש בה כרת דודאי לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה שאין בה כרת ודחי עשה דפסח ומילה שיש בהם כרת דהאי ברייתא רע"ק היא דס"ל דלא יטמא מצוה דהיא סיפא דברייתא דמייתי אח"כ רע"ק אומר וכו' אלא דהש"ס הוא דקאמר ולאחותו לכדתני' דתניא לאחותו וכו' דהוא קא מסדר הדרשא של הפרטים דאית בקרא דנזיר:

והשתא דאית בטומאה מצות עשה לא תימא כיון דפסח ומילה יש זמן לעשותם דפסח אית ליה פסח שני ומילה בכל זמן א"כ יטמא כדי לקיים מצוא עשה דטומאת קרובים דהיא מצות עוברת קמ"ל דלא יטמא משום דטומא' מצות עשה שאין בה כרת להכי לא דחי פסח ומילה שיש בהם כרת והאי דנקט לכולהו התנא אהדדי הוא משום סיפא דאע"ג דאית ביה כל הני נזיר וכ"ג והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אע"פכ יטמא למת מצוה:

רבי עקיבא אוסר נפשות אלו הרחוקין מת אלו הקרובין וכו' כתבו התו' דסברא הוא לאוקמי קרא קמא ברחוקים מת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים וכו' פירוש דאי לא כתיב אלא נפשות הוה דרשינן ליה לרחוקים לבד אבל כיון שכתב עוד מת דרשינן ליה בקרובים מיירי דגם בקרובים אסר קרא:

לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מיטמא למת מצוה פי' כיון דאסר קרא גם בקרובים למה ליה לכתוב עוד לאביו ולאמו לא יטמא אלא בשביל שנדרוש הכי לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה ולר"ע גזרה שוה דרבי מנליה כתב המפרש דאילו לדידיה לא משמע ליה מלאמו כלל הא קאמר דאגררא נסבא קרא ע"כ אזיל לפי מה שכתב לעיל מזה ורע"ק לא משמע ליה מאמו כלום אגב אגררא דאמר לאביו נסבא קרא דודאי כתב זה לעיל לפי מה דקא בעי הש"ס ולרע"ק גזרה שוה דרבי מנליה. וקשה לי בל הש"ס דקא סבר הכי עד דקא בעי גזרה שוה דרבי מנליה ואם משום דלא הזכיר דרשא דאמו אלא דנקט לאביו ולאמו בדרשא אחת לענין דליטמא למת מצוה דאם מזה גם בברייתא דלעיל קתני לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה וקאמר הש"ס ולאמו לג"ש דרבי וכו' ואח"כ ראיתי לקמן בד"ה ומשני דצריכי וכו' דמהר"פ תרץ לזה דלא דמי וכו' יעו"ש ושם אכתוב על תירוץ זה ולעד"ן דהש"ס כיון דראה דרע"ק דריש לאחיו אם היה כ"ג ונזיר אלמא בקרא זה דנזיר מוזכר כ"ג ועליה כתיב במותם אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם א"כ ודאי לא צריך לקרא אחרינא ללמוד זה ולהכי כדי לבאר לן זה הש"ס עשה דרך שאלה ולרע"ק גזרה שוה דרבי מנא לן ותרץ אחר לך כיון וכ"ו דהוא עצמו קאמר אמר לך וכו' כי כן דרך ה"שס דעושה דרך קושיא ותרוץ הוא עצמו בדרך זה אבל לרבי ישמעאל דלא הזכיר האי דרשא דעביד לאחיו למת מצוה עביד דלאמו לג"ש ולפי שרצה הש"ס לומר דגם רי"ש מודה דגם בנ"ג ונזיר מיטמא למת מצוה עבד לה מסברא כיון דשרא רחמנא חד לאו מה לי תרין אבל אינו מוזכר בקרא זה כ"ג כדי שנאמר דבמותם וכו' קאי על כ"ג נמי דלהכי אצטריך לג"ש דאמו דאי לאו הכי למה צריך ג"ש והא קאמר לי חד לאו מה לי תרין לאוין אלא ודאי משום דאינו מוזכר בקרא זה דנזיר אצטריך לג"ש דלאמו דאינו דומה לרע"ק דמוזכר בקרא זה כ"ג דאז אינו צריך לקרא אחרינא ולפי שראה הש"ס דרי"ש דריש פרטים דקרא זה לאביו ולאמו לאחיו א"נ מוכרח דידרוש לאחותו ג"כ ואם הוא ידרוש לה כמו דדריש לה רע"ק א"כ לכאורה תקשי דלמאי צריך הא כיון דאית ליה רי"ש מה לי חד לאו מה לי תרין לאוין א"כ למה לי אצטריך אחותו למשרי פסח ומילה ומתרץ ס"ד אמינא וכו' דאלו דהם בכרת שאני להכי כתיב אחותו למשרי גם אלו אע"פי שהם בכרת:

ואח"כ אמר הש"ס ורע"ק מכדי לא שנא כ"ג וכו' לאביו ולאמו למה לי פירוש דלמה לי תרוייהו דכן משמע מדקאמר צריכי וכו' דאי כתב אביו וכו' ואי כתב רחמנא אמו וכו' אלמא משמע דעכ"פ אחת מיהא צריכא והכוונה דלמה צריכי תרוייהו למת מצוה דבשלמא לרי"ש דלאביו לגופה אתא ניחא דלמת מצוה נפקא מלאחיו ואמו לג"ש אבל לרע"ק דאית ליה דלא שנא כ"ג לחודיה ול"ש כהן גדול והוא נזיר תרוייהו נפקי מלאחיו דבשביל זה לא אצטריך ג"ש דאמו דהא כתב עליה גמי במותם וכו' א"כ אם בשביל דרשא דאבל הוא מטמא למת מצוה היה די בחדא אם יכתוב לאביו או לאמו דווקא ואמר דצריכי דאי כתב אביו וכו' דהיינו דאי כתב אביו הוה אמינא דלא למעט מ"מ אלא אתא למעוטי אמו דהיא יטמא לה דידעין דלידתיה ואי כתב אמו הכי נמי אמרינן דלא אתא בשביל מ"מ אלא אתא למעוט אביו דהוא יטמא ליה דהוא זרעיה דאזיל בתריה להכי כתיב תרוויהו דהשתא דתרוייהו כתיב א"כ הם מיותרים דהא כתיב על נפש מת לא יבא נפשות אלו הרחוקין מת אלו הקרובין דאז אי איפשר לומר דהייתי אומר דלאביו ולאמו לא יטמא דהא כל קרובין במשמע וכיון דהם מיותרים אתו לומר כדי דליטמא למת מצוה. ואח"כ אמר הש"ס ועל כל נפשות מת לא יבא למה לי להודיענו דגם בכ"ג ידרוש כמו דדריש בנזיר ונפשות דקאמר לשון רבים לאפוקי רביעית דם שיצאה משני מתים שמטמאין באהל כן נ"ל לפרש דלא כדברי המפרש ולא כדברי התו. ומעתה לא תקשה מה שהקשו התו' בד"ה ולאחתו כדתניא וכו' ואת' ואכתי אינו מופנה אלא מצד כ"ג דאילו בנזיר צריך למת מצוה ע"כ דלפירושי הנז' לא מג"ש יליף לא אלא מקרא דנזיר גופיה כיון דכ"ג מוזכר שם. וג"כ מה שכתבו בד"ה ולרע"ק לשי כהן גדול לחודיה וכו והוא הדין נמי דיש להקשות לאביו ולאמו דכ"ג למה לי תרוייהו לא ליכתוב אל' א לאמו לג"ש דאביו לא אצטריך לגופיה בכ"ג וכו' הנה כתבו זה לפי פירושם דלרע"ק אביו דכ"ג אינו צריך למת מצוה דהא בנזיר מצי נו דאפי כ"ג ונזיר מטמא למת מצוה כ"ש כ"ג גרידא ולא צריך אלא אמו לג"ש דבמותם וכו' דלהכי אמרו כאן והיא הדין נמי דיש להקשות לאביו ולאמו דכ"ג ולמה לי תרוייהו דלאביו למ"מ לא צריך דהכא מצינו כ"ג ונזיר מטמא למ"מ כ"ש כ"ג גרידא ולא הוה צריך אלא אמו לג"ש דבמות' קא וכו' ועלה כ"ג עביד צריכות' דהיינו דאם אמר לאמו בשביל ג"ש הוה אמינא דלא אתא בשביל ג"ש אלא כדי לומר אבל אביו דהוא זריעה אזיל אבתריה יטמא לו להכי צריך לכתוב לאביו גמי כדי שלא נטעה בכך:

וקשה על זה דבכ"ג לא ליכתוב אלא לאמו בשביל ג"ש דבמותם ולא נטעה לומר דאבל אביו יטמא לו להכי הוא דכתיב אמו דהא בנזיר לא קעביד דחמנא חילוק בין אביו לאמו דמשום זה אצטריכו תרוייהו ובודאי דלא את אמו אלא לג"ש אבל לפי מה שפירשתי בש"ס דלרע"ק דלית ליה ג"ש לנגע' ולזבתם דבקרא דנזי' הוא מוזכר כ"ג וקאי עלי' ג"כ במות' וכו' והיה סגי חד מנייהו למת מצוה וכדי שלא נטעה אצטריכו תרוייהו אתי שפיר דהש"ס הכא לא קעביד צריכותא אלא אנזיר אבל בכ"ג תרוייהו לא צריכי כיון דבנזיר מוזכר דאף אם הוא כ"ג נמי דליטמא למת מצוה כ"ש כ"ג גרידא דהש"ס לא קא עסיק למעבד צריכות' בכ"ג דאיפשר דפשיטא ליה לש"ס דלא דריש רע"ק הכא לאחיו אפי' כ"ג ונזיר אלא משום דאייתר לאביו בכ"ג כדי שנדרוש ליה למ"מ אזי דריש בנזיר לאחיו אפי' כ"ג ונזיר וכ"ג לא דריש מלאחותו אפי" כ"ג ונזיר והולך לשחוט פסחו ולמול את בנו דרע"ק דריש לאמו לכ"ג שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אזי דריש ולאחותו הרי שהיה כ"ג ונזיר דיש בו כל הקדושות האלו ועוד דלפי פירושם מוכרח לומר דסבירא ליה לרע"ק מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין כמו שכתבו בד"ה ולאחותו וכו' ואדרבה בפרק המפלת להדיא איפכא דלרי"ש למידין ואין משיבין ולרבנן למידין ומשיבין אמאי מוקמי רע"ק דלא כרבנן אבל לפי מה שפי' ניחא דלר"ע לית ליה ג"ש כן נ"ל פירוש הסוגיא דלא כדברי התוספות וגם דלא כדברי המפ' דנראה מדברי המפ' דמה דהקשה הש"ס ולרע"ק מכדי לא שנא כ"ג לחודיה ולש כ"ג והוא נזיר נפקא מלאחיו לאביו ולאמו למה לי וכו' הוא לאביו ולאמו דכתיב בכ"ג דהא הוא פי' דבנזיר דאמו אגררא נסבא כנ"ז לעיל ועוד דהוא כתב בפירוש הקושיא וז"ל ולרע"ק מכדי וכו' כ"ש כ"ג לחודיה ע"כ אלמא דעל מה שבא לאביו ולאמו דכ"ג דאם למ"מ אתו למאי אצטריכו דהא מלאחיו דכתיב בנזיר משמע דאפי' כ"ג ונזיר כ"ש כהן גדול גרידא וכן נראה מדכתב עוד ולאביו נמי דאינו מיטמא משמע ליה מעל כל נפשות מת כדלעיל הא דכתב רחמנא לאביו ולאמו לבתר הכי למה לי הא שמעינן מעל כל נפשות מת עכ"ל דמשמע דתרוייהו מיותרים ואם על קרא דנזיר לאו תרוייהו מיותרים דחדא מיהא צריכא כדי שנדרוש הא מיטמא למ"מ ואז נדרוש לאחיו לכ"ג ונזיר אלא ודאי דמפרש דהקושיא דש"ס על לאביו ולאמו דכ"ג אבל לאביו ולאמו דנזיר ליכא קושיא דאביו צריכא ולאמו אגב גררא נסבא כמ"ש לעיל:

וכיון שכן קשה על פירוש זה דא"כ מה משיב צריכי דאי כתב אביו הוה אצוינא וכו' דלמה יכתוב אביו עד דבשביל זה צריך ליכתוב אמו דלא ליכתוב לא אביו ולא לאמו דלא צריכי כלל דגם לאמו לא אצטריך לג"ש כמו שכתב לעיל דלרע"ק לא צריך ג"ש דבנזיר מבואר דגם כ"ג ונזיר בקרא וכתיב בקרא במותם אבל מטמא לנגעם ולזיבתם דכ"ש כהן גדול גרידא: ואיפשר לומר דכוונת הש"ס כך צריכי וכו' דהיינו הגע עצמך דאם כתב רחמנא אביו שודאי אמינא דטעמא הוא דלא מיטמא משום דחזקה בעלמא הוא אבל אמו וכו' ליטמא לה וכן אם כתב אמו דהוה אמינא משום דלאו אזיל זרעה בתרה וכו' דנמצא דיש בזה מה שאין בזה והייתי טועה וג"כ אם לא נאמר כלל לא אביו ולא אמו ג"כ הייתי טועה דעמ' דעל כל נפשו' מת האי דווקא בצד אחד מהנך משני צדדים דהייתי מעדיף לצד על צד להכי כתבינהו רחמנא לתרוייהו ודוחק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה