אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף מח.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף מח.

דף מז:

גמ' ולאמו לגזרה שוה לכדר' וכו' וכתבו התו' דאצטריך ס"ד אמינא דמצורע חשוב כמת וקשה לי דא"כ בכהן הדיוט דלא כתיב ביה מיעוטא יהיה אסור להטמא למצורע ואיפשר לומר דאחר דיליף כהן גדול מנזיר כ"ש כהן הדיוט:

ואין לי אלא בנזיר בכ"ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ"ג שאין ת"ל שהרי ק"ו הוא וכו' אינו דין שאין כ"ג מטמא לאמו הנה הקושיא מבוארת דמה צריך ק"ו כיון דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא דודאי אקרובים הוא דלא גרע מכהן הדיוט אם הוא אתא לרחוקים ואמו בכלל הקרובים וכן הקשו בתו' ותירצו דאי לאו ק"ו הוה אמינא אע"ג דאסר קרובים וכו' לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם וכו' אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה על כן אצטריך ק"ו וכו':

וקשה דאיך הוה אמינא דאמו דילדתו ליטמא ה דלהכי אתא אביו דהא רע"ק דאית ליה האי סברא לדידיה גם לאביו צריכה להכי דפליג עליה תרוייהו לא צריכי כלל דלית ליה האי סברא כלל ואם היה סברא שלישית ג"כ אי איפשר לומר דלאביו אתא להכי דא"כ אמאי כתיב ועל כל נפשות דמלאביו משמע כל הקרובים חוץ מאמו. אלא ודאי מדאצטריך לכתוב ועל כל נפשות מת וכתיב לאביו ודאי דועל כל נפשית מת משמע כל הקרובים בכלל ולאביו אתא דמיטמא למת מצוה:

וקושיא זו תקשה ג"כ על מה שהקשו אח"כ וז"ל וא"ת אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא אצטריך לגופי' דלא לימא דלאמו למעוטי אביו דיטמא לאביו דקורבת האב עדיפה דמתייחס אחריו כדלקמן ע"ב דאם היא סברא ג' א"כ על כל נפשות מת לא יבא למאי אצטריך כיון דאפי' אביו ואמו אינו מיטמא להם כ"ש שאר קרובים שא ודאי שאם זאת סברא ג' שיש לה ק"ו לאמו ואייתר לג"ש ודאי דלאביו בא למת מצוה דבגופיה נפיק מעל נפשות וכו' וזה לפי דבריהם כתבתי אבל נראה שהקשיא ליתא על מה שהוצרכו לעשות האי ק"ו דהבריית' הזאת דרבי דלא איירי בהאי דרשא דאבל מיטמא למת מצוה תפס ק"ו. דהיינו דאף לפי פשט הפסוק דאביו דקרא אתא לגופיה אמו מוכרח לומר דאמו יתירא היה דהיא מופנה לג"ש להאי דאבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם דכן דרך התנא כיון דאיירי בענין אחד מביא מניה וביה ג"כ הכא תפס ק"ו דמניה וביה ולא צריכי לענין אחד ודו"ק:

אף אמו האמור בכ"ג במותם אינו מיטמא אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם משמע דהאי תנא ס"ל דאמו דכתיב בנזיר נמי מופנה דאי לאו הכי הא איכא למפרך מה לנזיר שאין קדושתו קדושת עולם להכי אינו מטמא לנגעם ולגיבתם תאמר בכ"ג שקדושתו קדושת עולם דהא ג"ש דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין לרבנן כמו שמבואר בפרק המפלת דכ"ב ובסמוך מייתי ברייתא דאמו בנזיר מופנה להאי דרשא דהשתא אתו האי ברייתות אליבא דרבנן וכיון שכן קשה מאי דכתבו התוספות בד"ה האי מיבעי ליה לאביו ולאמו דאליבא דרי"ש קיימא לן דאית ליה בפרק המפלת מופנה מצד אחד למידין ומשיבין דאדרבא רי"ש אית ליה דלמידין ואין משיבין אם לא שנאמר דהם גרסי התם בהפך או נאמר דט"ס כדברי התו' הנז' וצ"ל דאליבא דרבנן קי"ל דאית להו בפ' המפלת מופנה מצד אחד למידין ומשיבין אבל מדברי התוספו' בד"ה ואין לי אלא בנזיר וכו' נראה דמוקמי להך בריית' דבסמוך כרי"ש:

אשכחן כ"ג נזיר מנלן כתבו התו' תימא תידוק ליה מג"ש דאמו אמו וכו' דאין ג"ש למחצה:

קשה לי על קושיא זו דאם קא מקשי על מה דבעי אשכחן כ"ג נזיר מנלן והלא דרך הש"ס כך כיון דידע להך בריית' דמפיק לה מלאביו ואמו עביד כך לומר לן הבריית' ואם על הבריית' עצמה דקא מפיק לה מלאביו ואמו גם זו אינה קושיא כיון דכתיב בנזיר כמו שכתוב בכ"ג עדיף הוא לדרוש מניה וביא יותר מג"ש ועל מה שתרץ מהר"ם ז"ל דאמר דאי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה ג"ש דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין נגעם וזיבתם וכו' הוה ליה כעיקר קרא ממשמעותיה ע"י ג"ש קשה ליה דאיך שייך לומר כך כיון דחזינן בנזיר דהוא מוזהר על טומאת מת ואתא במותם לומר דמטמא לנגעם וזיבתם דדווקא על טומאת מת ממש איירי קרא דנפלה לה האי סברא א"כ. ג"כ בכ"ג אמרינן הכי בג"ש ולא מקרי עוקר קרא ממשמעותיה דדודאי דלאו מקרי כמת לענין זה כן נ"ל: ת"ל על נפש מת לא יבא וכו' איכא למידק א"כ בכהן הדיוט דלא כתיב אלא לנפש יהיה הכהן מותר ליטמא ולרי"ש דלא כתיב ביה לא יבא א"כ תקשי וי"ל דהתם שאני דכתיב לא יטמא בעמיו דמשמע דמעט אפי' גויים כי אם בעמיו דווקא ועוד מדכתיב כי אם לשארו דמשמע דאיירי באדם ועוד דדרשי בעמיו בזמן שעמיו שם יצא מת מצוה דהוא איירי באדם ישראל דווקא וליכא ספיקא בהאי כלל:

או אינו מטמא לאביו ולאמו אבל יטמא לשאר מתים תמיה אני איך איפשר לומר כך והא כתיב על נפש מת לא יבא משמ' כל נפש מת בין קרובים בין רחוקים דאפי' נפש בהמה הוה ס"ד דהיא בכלל או לאו דכתיב מת ועכשיו בא לומר לאביו ולאמו דווקא ומה שכתבו התו' מפני שמציר וכו' אינו מספיק כיון דכתיב על כל נפש כמ"ש ועוד דא"כ לא ליכתוב כל נפש אלא לאביו ולאמו לא יטמא דווקא:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה