אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף מה.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף מה.

דף מד:

גמ' תגלחת טהרה כיצד וכו' ושוחט את השלמים ומגלח עליהם כתבו התוספות ונראה דטעמא וכו' אחר שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו ע"כ דהם מפרשי דמה דקתני ושוחט את השלמים ומגלח עליהן הכוונה דשוחט את השלמים תחלה וכ"נ מריהטא דמתני' ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום דמשמע דמה דמגלח עליה היא קודמת וכן כתב המפרש וז"ל אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה ע"כ ולהכי הקשו התוספות א"כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים:

וראיתי להרמב"ם בהל' נזירות פר' דין ב' שכתב ושוחט החטאת תחלה ואח"כ העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח ועיין מ"ש שם בכ"מ והלמ"מ כתב דרבינו ז"ל פסק כרבי יהודה וכו' ואחר שישחוט את השלמים יגלח כלו' אחר ששחט כולם יעו"ש דמפרש למה דקתני מתניתין שהחטא קודמת בכל מקום שהכוונה יש לה מעלה שהיא קודמת בכ"מ וכיון שיש לה מעלה זו ראוי שיגלח עליו יעו"ש ונראה דכוונתו דאם ממה שקדם החטאת כאן אין זה מעלה שבשביל כך יגליח עליה דלפי זה לא תקשי מה שהקשה התי"ט וז"ל מאי בכל מקום דקאמר לא לימא אלא שחטאת קודמת ע"כ דמשום דקדם כאן ליכא מעלה אלא כיון שבכל מקום הוא קודם הה מעלה איכא גביה אבל נ"ל דאי איפשר לפרש במתני' דמקדים אחטאת ועולה לשלמים אלא דשוחט על השלמים דא"כ למה ליה לימתני' ושוחט את השלמי' ומגלח עליהן דמשמע דשוחט את השלמים תחלה דאם איירי דשוחט בסדר דקתני במתני' היה לו לימתני היה מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים ומגלח עליהם דהוא משמע דשוחט כסדרן ואח"כ מגלח ועוד דאין זה משמעו' הברייתא דהביא בש"ס ת"ר יגלח הנזיר פתחן אהל מועד בשלמים הכתוב אדבר וכו' דמשמע דלענין להקדים שלמים כדי שיגלח עליהם. דאם כסדר דקתני במתני' אינו נראה דהוא מגלח על השלמים אלא שיעשה כל הקרבנות. הן אמת שדברי מרן בכ"מ קשים הם ומה שנראה לי עיקר הוא דרבינו פסק כר"א שדבריו הם מלתא בטעמא ומפרש רבינו במתני' דמה שאמר ר' יהודה ושוחט את השלמים ומגלח עליה' הוא ששוחט את השלמים תחלה ומגל' עליהם כפשט דברי מתני' אבל ר"א סובר כיון שהחטאת קודמת בכל מקום ג"כ כאן צריך להקדימו דשוחט את החטאת תחלה ואח"כ שוחט העולה ואח"כ שוחט השלמים ואח"כ מגלח עליהם אחר שחיטת כולן ומה שאמר לא היה מגלח אלא על החטאת הכוונה שיקדים החטאת כדי שיכול לגילח אחר שחיטת כולן ועל זה קתני מתני' ואם גילח על אחת משלשתן יבא ר"ל אחר החטאת או אחר העולה יצא כמו שכתב רבינו אח"כ והשתא אתי שפיר דרבינו שם בדין ד' כתב דאינו מגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח שנאמר פתח אהל מועד שזה סברת אבא חנן משום ר"א דרבינו פסק כר"א בהך דלעיל וא"כ דריש פתח אהל מועד להאי דלר' יהודא דריש לה לכדי שיגלח על השלמים וג"כ רבינו כתב בפ"ה מע"הק דבעי' דלתו' ההיכל פתוחו' כהך דרשא דאבא חנן דדרש לה בוגלח הנזיר וכו' אלא דקשה דלמה התם כתב דלתות ההיכל והכא כתב פתח העזרה כיון דדרשא אחת להן ונ"ל דרבינו ס"ל כיון דהקרבנות נשחטים בעזרה הוא דדרשי דבעי דלתות ההיכל פתוחים אבל בתגלחת דמגלח בעזרת נשים ודאי האי פתח היא פתח העזרה:

המפרש בד"ה שהחטאת קודמת בכל מקו' וכו' וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה וכו' איכא לימד' דלמ' ליה לימכתב וקיימא לן דאפי' חטא' העוף וכו' דהכא כולהו קרבנות בהמה ועוד איכא לימדק מאי האי שכתב אף כן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה למה לי לטעמוא כדי שיהא נזיר מגלח עליה דהלא טעמא רבא איכא דתקדום החטאת כמו שאמרו שם זה בנה אב בכל מקום דחטאות קודמות לעולה הבאות עמהן וכו' ואיפשר לומר דמה דכתב וקייימ' לן דאפי' חטא העו' לרבותא נקטה דכל כך מעלת החטא' דאפי' חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה וג"כ מה שכתב אף כאן בנזיר תהא ק דמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה הכוונה כיון דאית לן דחטאת קודמת בכל מקום דגדלה מעלת החטאת ג"כ תגדל מעלתו לענין שיהא נזיר מגלח עליה כיון דהוא ראשון דבדין שיגלח על הראשון דלא תימא אע"ג שחטאת ישחט ראשין לא יהיה מגלח עליו אלא עד לאחר שחיטת כולן אלא דבדין הוא שיגלח על הראשון כנ"ל:

בד"ה ת"ר וגילח הנזיר פתח אהל מועד וכו' ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בשביל שהן דורון ע"כ משמע דלשאר הרבנות לא בעי פתיחת דלתות ההיכל אבל התוספות בפ"ג דיומא דף כ"ט כתו דה"ה לכל הקרבנות. לכאורה דקשה על דבריהם מהאי סוגיא דמשמע דבשלמים דווקא הכתוב מדבר וכדברי המפרש הנז' ויש לתרץ אע"ג דקרא כתיב בשלמים דמנה ילפי דוגלח הנזיר פתח אהל מועד דבשלמים הכתוב מדבר מ"מ שאר הקרבנות משלמים גמרינן חבל מדברי הרמב"ם בפ"ה מ"ה מע"הק נראה דדווקא בשלמים וכדברי המפרש:

בד"ה ר' יאשיא אומר אינו צריך לומר מכאן שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא וכו' שלח לגלות בשר ערוה עליו ק"ו שלא ינהוג בו דרך בזיון ע"כ קשה לי דבריו אלו דאמר אינו צריך לומר מכאן שאסור דרך בזיון וכו' והלא לח למד מכאן דאסור דרך בזיון אלא מסברא קאמר דדרך בזיון אסור להכי לא תפרש קרח כפשטיה ונ"ל שט"ס הוא וכצ"ל אינו צריך לומר מסברה שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא וכו':

ד"ה ר' יצחק אומר אינו צריך וכו' יצא זה וכו' והחי דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכטוב מדבר ע"כ כתב והאי דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר לומר דגם ר' יצחק מודה בהך דרשה דבשלמים הכתוב דחי איפשר לומר דפליג דא"כ מאי מפרש פתח אהל מועד ועוד מדקאמר אינו צריך משמע דחינו צריך דמשום בזיון דדרשת לה הכי אלא משום דהרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו הוא דדרשינן דבשלמים הכתוב מדבר וק"ל:

ד"ה אבא תנן אומר לכך נאמר בו פתח שאינן יכול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח ע"כ כתב כך לכך נאמר בו פתח וכו' לומר דאבא חנן פליג במה דקאמרי כולהו דבשלמים הכתוב מדבר אלא דלכך כתב בו פתח דלהכי הוא דאתא לומר שאינו יבול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח. דאי איפשר ללמוד שני דברים מפתח אהל מועד ודו"ק. ד"ה נזיר ולא נזירה שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה ע"כ משמע דמשום דבעזרה היו מגלחין שאינו מקום צנוע ייתגרו בה פרחי כהונה דלית ליה מה שאמרו במסכת מדות דהיה לשכת הנזירים ששם מגלחין הנזירים דהוא מקום צנוע ג"כ איפשר לומר דבעזרה דקאמר הכוונה על לשכת הנזירים דגם שם אינו מקום צנוע דעומדים שם פרחי כהונה ולהכי מגלחת במדינה במקום צנוע דליכא שם פרחי כהונה וכן מ"ש לעיל יצא זה שאם יהא מגלח בפתח מחוסר לקיחה והבאה לעזרה הכוונה על לישכת הנזירים:

תו' בד"ה הרחיוה לחטאת כשבה. לעולה כבשי לשלמים איל ע"כ פירוש דבכאן בנזיר כשבה לחטאת ואיל לשלמים אבל במקום אחר ראויה כשבה לשלמים נמי וק"ל:

בד"ה ר' יאשיהו אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תעלה במעלות כי הולך לעבוד עבודה ואינו כל כך דרך בזיון פירוש קאי אמאי דקאמר אח"כ ק"ו לדרך בזיון דמאי ק"ו הוא זה דהרי שניהם דרך בזיון הוא על זה אמרו דבזיון דמעלות אינו כל כך בזיון כי הולך לעבוד עבודה אבל בתגלחת פתח אהל מועד הוא בזיון גדול ואע"ג דהוא נמי קא עביד מצוה דגילוח מ"מ יכול לעשות במקום אחר דנמצא דמזה ידעינן בק"ו ליגלח פתח אהל: ועל זה קא מקשה דמאי אינו צרי' למדרש מסברא אלא מק"ו. דלא יחול על זה אינו צריך דמשמע דאין צריך לדרשו מסברא דבלאו הכי איכא ק"ו לימדרש דבזיון אסור דמשמע דמסברא היא עדיפא ואדרבא דק"ו הוא עדיף והיה צריך לומר ר' יאשיא אומר דמק"ו הוא בא כדי לחזק הדרשא ולהכי אמרו דבספרי אין ה"גי וכו' דלא אמרו אינו צריך אלא דמעיקרא אמר מסברא ועלה קאמר או אינו וכו' דהיינו דאם מכח הסברא אין להוציא הפסוק ממשמעו אלא אשום הרי אומר ולא תעלה וכו' דהוא ק"ו ולהכי נוציא המקרא ממשמעו דק"ו עדיף:

בד"ה ולא בעי שמחוסר וכו' שהרי שלמים נאכלים בכל העיר ואם מגלח סרח אהל מועד ודוד שלמים בעי הרי מחוסר הבאה לקיחה ונתינה ע"כ משמע מזה דדוד השלמים הוא מה שמבשיל בביתו בירושלים וקש לי והרי היו מבשלי' בלשכת הנזירים כדתנן במ"ס מדות לשכת הנזירים ששם הנזירים מבשלים שלמיהם ומגלחין את שערן ומשלחין תחת הדוד ע"כ:

ועוד דמשמע לדבריהם דמגלחין בירושלים כדי שיהיו סומכין לדוד של שלמים דלא כמתני' האיך דמדות וכן ראיתי שפירשו במתני' דלקמן ואם גילח במדינה לא היה משליח דמדינה היא בגבולין אבל בירושלים לכתחלה מגלח שם וא"ב הך מתני' דלא כמתני' דמדות ומי הכריחם לזה והלא היו יכולים לפרש כמו שפירש המפרש ז"ל שאם יגלח פתח ההיכל שמחוסר לקיחה והבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד וכו' דבעזרה היו מבשלים הדוד דלוקח הכהן ממנה את הזרוע בשלה מן האיל:

ועוד קשה לדבריהם דמגלח בירושלים והרי מדאמר ר"ש וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולא נזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה שבעזרה אלמא דהנזיר מגלח בעזרה ולא בירושלים:

ונ"ל לומר דס"ל דמעלה בעלמא הוא דעבדי לישכת הנזירים דודאי כיון דכתיב אשר תחת זבח השלמים הוא בכל מקום שיהא. להכי פי' שהרי שלמים נאכלים בכל העיר דהיינו דאע"ג דאית להו לישכת הנזירים ששם מבשלים מ"מ אי בעי ליתן תחת הדוד שבביתו אה"נ מהני דהא הוא על האש אשר תחת זבח השלמים דלא בעי במקדש וזה אמר ר' יצחק דאם הוא מגלח פתח אהל מועד כפשט הפסוק הרי מחוסר הבאה לקיחה נתינה אלא ודאי דחינו מגלח פתח אהל מועד וא"כ יכול לגלח במקום שהוא יכול לבשל שהוא בירושלים דלא מחוסר הבאה לקיחה נתינה דמה שעשו לישכת הנזירים תיקון בעלמא הוא שעשו וג"כ אתי נמי מה דאמר ר"ש הנזיר ולא נזירה דהיינו דהנזיר יכול לגלח בעזרת נשים אבל נזירה אינה מגלחת בעזרה שמא יתגרו בה פרחי כהונה ולהכי פירשו במה דקתני' במדינה הוא בגבולין דאם בירושלים הא יכול ליתן תחת הדוד שיש לו בביתו אבל אם מגלח בגבולין לא יש לו דוד של שלמים שאין יכול לאכול השלמים כי אם בירושלים וא"כ כיון ושמגלח בגבולין הרי הוא צריך לשלוח לירושלים והרי הוא מחוסר הבאה לקיחה נתינה להכי אינו משליח תחת הדוד:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה