אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף מד:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף מד:

דף מד.

גמ' ואינו מביא קרבן אלא היה א"כ מעורב שמש כתב המפרש ונזיר אינו מביא קרבנותיו אלא היה א"כ מעורב שמש שטובל וכו' וכן אם לא טבל בשביעי עד לח' אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי ע"כ פירוש ומה שקתני ברישא ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביו סאיירי דהזה וטבל בז' דלא שהא אלא הגילוח וזהו מה שאמר בד"ה אלא שזה הנזיר טהרתו תלויה בימיו בשביעי כיון שהוזה וטבל הוי טהור כדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר היה טהור והוזה כשהוא מגלח ואפי' אינו מגלח בו ביום וע"כ דהיינו אלא עד יום שמיני מביא קרבנותיו בשמיני ומה שבא ליפלוג ר' טרפון הוא שהוא סובר שאם גילח הנזיר בשמיני אע"פי שהוזה וטבל בשביעי אינו מביא קרבנותיו אלא עד יום התשיעי דבעי הערב שמש חוזר הגילוח. ונראה דבמצורע שגילח ביום שמיני לדעת ר"ט אינו צריך הערב שמש דלא פליג חנא בנזיר דכן נראה מדבריו של המפרש שכתב בד"ה חמר לו ר"ט מה בין זה למצורע שאף כן שנינו במצורע וכו' ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני ע"כ. אלא דקשה לי דלא אתי לישנא דקאמר ר"ט מה בין זה למצורע דמשמע דצריך שלא יהיה הפרש בניהם וכמו דין המצורע דין הנזיר ואם היה דין המצורע שגילח בשמיני יביא בתשיעי ניחא דקאמר מה בין זה למצורע אבל עכשיו דמצורע לא בעי הערב שמש של שמיני לא יחול עליו לישנא דמה בין זה למצורע. ועוד דלפי פירושו זה דמשמע דקא מקשה לו שאף במצורע שנינו כן כמו שפירש לעיל וא"כ ר"ע כשהוא משיב לו הוא לבאר לו ההפרש שבניהם שהוא שהנזיר שאם לא הוזה ולא טבל עד יום השיני צריך להערב שמש של שמיני ולא יביא קרבנותיו אלא עד יום התשיעי מה שאין כן במצור' וזה אינו מבואר במשנה. ועוד קשה דמה דקתני במתני' ואינו מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש הוא מפרש לה אנזיר ואין זה שמעות אלא דקאי אדסמיך ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ועוד מאי קבעי בש"ס קיבלה מנה או לא כיון דקאמר ליה ההפרש שבניהם ודאי יקבל אבל אף אני אומרים דודאי דמצורע דלא גילח עד יום שמיני שצריך, הערב שמש עד יום התשיעי הוא שמביא קרבנותיו הכל יבא בטוב דר' עקיבא אמר דאם גילח בשמיני דהינו הוזה וטבל בז' מביא קרבונותיו בשמיני ואמר לו ר"ט מה בין זה למצורע דאם גילח בשמיני אינו מביא קרבונותיו אלא עד יום התשיעי דמה הפרש בניה' ואמר לו זה טהרתו תלויה בימיו וכיון שהוזה וגילח בשביעי הוי טהור כשהוא מגלח ואפי' אינו מגלח בו ביום אלא עד יום השמיני יביא בו ביום קרבנותיו אבל המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואם טבל קודם התגלחת אינו טהור ואם איחר התגלחת עד יום השמיני צריך לטבול אח"כ ובעי הערב שמש ונמצא דמה דקתני מפני' ואינו מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש הוא קאי אמצורע ולפי זה הכל מבואר במתני' דמתני' קתני' גילח בשמיני דאיירי לאחר שהוזה וטבל ועל זה אמר לו ר"ט מה בין זה למצורע דהיינו מצורע שעשה כמו נזיר אחר התגלחת עד יום השמיני למה לא יביא קרבנותיו עד יום התשיעי והשיב לו זה טהרתו תלויה בימיו וכו' וכמו שפירשתי דהו מבואר הכל דמתניתין ועל זה קא בעי הש"ס אם קיבלה מניה כיון דהוא ידע דעל הנזיר שהוזה וטבל בז' קאי אלא ששהא הגילוח עד יום השמיני ועלה פריך ומה בין זה למצורע והשיב לו ר"ע מלתא בטעמא על זה קא בעי הש"ס קיבלה מניה או לא קיבלה מניה. דהשתא הכל מודים דבמצורע אינו מביא קרבנותיו עד יום התשיעי שאף אם טבל בים הז' כמאן דליתא דמיא וצריך טבילה אחרת לאחר התגלחת וכיון שהוא ביום שמיני צריך הערב שמש כדין כל טבילה דטהרה דעלמא דמאי שנא דודאי לדברי המפרש קשה טובא דאיך שייך לומר דלא בעי הערב שמש להך טבילה:

הן אמת דהמפרש כיון דמצא כך הגירסא בת"כ דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני להכי הוא פירש מה שפירש:

אבל ודאי לפי מתניתין דידן והך כל קושיות דלעיל אמרינן דהברייתא ט"ס וצ"ל אינו מביא קרבונותיו בשמיני:

וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שהמצורע בעי הערב שמש אחר הטבילה שתהא חוזר התגלחת דנראה שהוא מפרש כמו שפירשתי וכן כתב בחבורו בפ"ד מהל' מחוסרי כפרה דין ב' נתאחר ולא גילח בשביעי וגילח בח' או אחר כמה ימי' ביום שיגלח יטבול ויעריב שמשו ולמחר יביא קרבנותיו ע"כ. הרי להדיא דצריך במצורע הערב שמש אפי' אחר כמה ימים דהוא מפרש דמתני' דקתני ואינו מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש קאי אמצורע דלא כדברי המפרש ובודאי דהיה גורס בברייתא דת"כ דאם גילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בשמיני:

ואתי שפיר נמי מאי דכתב בהל' נזירות בפ"י דין יא ואם גילח בשמיני מביא קרבנותוו בו ביום דהיינו אם הוזה וטבל בשביעי כמו דקתני במתני' דידן ואח"כ בדין י"ג כתב הרי שהזה בשלישי ובשביעי ולא טבל ונתאחר כמה ימים כשיטבול יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחר דודאי כיון דלא טבול בעי הערב שמש דלא קתנו במתני' מביא קרבנותיו בו ביום אלא כשטבל בז' דהגילוח לא בעי הערב שמש כמו דקתני זה טהרתו תלויה בימיו לאפוקי מצורע אע"ג שטבל בשביעי כיון דלא גולח קודם הטבילה כמאן דליתא דמיא דבעי טבילה אחר הגילוח וצריך הערב שמש ומ"ש הרמב"ם שם בפירושו ואם לא טבל בשביעי אלא בשמיני הרי זה לא יביא עד שיעריב שמשו רוצה לומר בתשיעי ע"כ אין הכוונה דהוא מפרש למה שקתני במתני' ואינו מביא קרבן אלא היה א"כ מעורב שמש אלא הכוונה דהוא קא משמע לן האי דינא דמתני' לא איירי אלא בשטבל בש אבל אם לא טבל בשביעי אלא בשמיני הרי זה צא יביא עד שיעריב שמשו וכמו שאמר רבא בש"ס הא דטבל בשביעי הא דלא טבל בשביעי ודלא כמו שכתב התי"ט דנראה לו דהרמב"ם יפרש כך דהוא אמתני' ואינו מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש דליתא כמ"ש לעייל:

וכן נראה להדיא מדברי התוספות דגרסי בהך ברייתא דת"כ אינו מביא קרבנותיו בשמיני וזהו שכתבו שמעתי ממך דמצורע שגילח בשמיני יביא קרבנותיו בתשיעי וכיון שכן למה תעשה הפרש בין המצורע לנזיר שאמרת בנזיר שאם גילח בשמיני יביא קרבנותיו בו ביום וג"כ בהך ברייתא דת"כ דאמר רע"ק במצורע שאם גילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בשמיני אמר להו ר"ט מה בין זה לנזיר דהיינו ששמעתי עליך שאמרת בנזיר שגילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום ולמה תעשה הפרש בין זה לזה והשיב לו כמו הכא שהנזיר טהרתו תלויה בימיו וכו' ואינו מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש ועל המצורע קאי כמו שכתבו להדיא ודו"ק:

אמר אביי וכו' אלמא קסבר טבול יום של זב כזב דמי פירוש דברייתא קתני אימתי הוא בא כשטבל מבעוד יום ועשה הערב שמש ע"כ דמשמע דהברייתא באה לומר דווקא דעשה הערב שמש דהוא בא לפני ה' הא לא עשה הערב שמש והם חברייא דר' נתן קאמרי אלמא קסבר דטבול יום דזב כזב דמי כן נראה ריהטא דש"ס כיון דברייתא איכא דקתני הכי וכמו שהביאו התוספות בד"ה אמר אביי ולפי דקשה לפי זה כיון דהאי ברייתא להדיא הכי משמע מינה א"כ מאי קאפריך אביי אחברייה דר' נתן בר הושעיא דאמרי אלמא והא ברייתא הכי קתני וקא מפרשי כיצד פריך אביי וכמו שאפרש בדבריהם לקמן אבל מדברי המפרש נראה דלאו קאמרי דבריהם אברייתא אלא דאינהו קא דרשי לקרא הכי דודאי כך כוונת הכתוב ועל זה קא פריך להו אביי דא"כ דנדרוש לקרא הכי אלא מעתה גבי נזיר דכתיב ביה נמי הכי נדרוש הכי נמי אימתי הוא בא בזמן שטבל והעריב שמשו אבל מקמי הכי לא מכדי שערי ניקנור היכא הוו קיימי בשערי לויה ומצינו במחנה לויה אפילו מת עצמו היה יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוא. ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש אלא מוכרח לומר בנזיר דלא נדרוש הכי דלאו דווקא. וכיון שמצינו דבנזיר לא נדרוש הכי אלא לאו דווקא קרא גם בזה אמרינן לאו דווקא קרא אלא אפילו לא העריב שמשו כיון שטבל יכול ליכנס ודלא כמו דדרשתם בהאי קרא דקא סתר להאי דינא דבעו לימעבד חברייא דר' נתן דאתי שפיר כיון דלאו ברייתא היא אלא דברי חברייא קא סתר לדבריהם כמו שכתב כך המפרש לקמן בד"ה היכא הוו קיימי ואם הוא סובר ג"כ דקאי אברייתא דקתני אימתי כדברי התוס' היאך אביי קא פליג אברייתא דקתני הכי אה"נ דהוה פריך אברייתא כדי לידע מה כוונת הברייתא ולא ליסתור לגמרי כמו שנראה מדברי המפר' ידאבי בא ליסתור דין זה אלא דגם לגבי זב אפילו לא העריב שמשו כיון דטבל יכול ליכנס לשם וגריס לעולם טבול יום של זב כזב דמי וכו' דחברייה דר' נתן בר' הושעיא קא מהדרי ליה לאביי דעדיין עומדים במה שדרשו דטבול יום דזב כזב דמי ולא הוי דיוקא דשמעתא על הטבילה והערב שמש אלא על הכפר' דהכי דרשי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוית בזמן שראוי לבא לפני ה' דהביא כפרתו הא לא הביא כפרפו לא וכמו שהאריך המפרש בדבריו דודאי לפי הך גירסא אתי שפיר דברי הש"ס וכמו שפירש הוא ז"ל. אך קשה לי על דבריו אלו והלא חברייא קאמרי בפירוש אימתי הוא בא בזמן שהוא טבל והערב שמש אלמא אע"ג שהוא מחוסר כפרה יכול ליכנס במחנה לויה דלא כמו דמהדרי ליה עכשיו:

ועוד קשה לי דהא ברייתא איתא בת"כ וז"ל מניין שהוא טובל בבעוד יום ת"ל ובא לפני ה' פתח אהל מועד כיצד הוא בא אל אהל מועד אלא א"כ היה מעורב שמש מלמד שהוא טובל מבעוד יום עכ"ל דנראה להדיא דהכוונא שהוא מבעוד ביום השביעי ולא משחשיכה ת"ל ובא לפני ה' דהוזקק הכתוב לבא ביום ה"ח להביא קרבנותיו לעזרה שהוא חייב בטיפול הבאתן וא"א לו לבא לעזרה ביום הח' אלא א"כ טבל בז' מבעוד יום והערי' שמש דאי טבל משחשיכה צריך הערב של יום הח' והוי טבול יום ואינו יכול לבא לעזרה לפני ה' אלמא טבול יום דזב כזב דמי וא"כ מאי קא פריך אביי אחברייא דר' נתן בר' אושעיא והר וברייתה הכי קתני להדיא כדבריהם:

תו' בד"ה ומגלח בשביעי וכו' שמעתי עליה דמצורע יגלח בח' ויביא קרבנותיו בתשיעי ע"כ ולמה תעשה הפרש בין זה לזה שהנזי' היא קרבנותיו בשמיני שצריך הוא כמו המצורע שלן יביא קרבנותיו אלא עד התשיעי וא"ל שזה טהרתו תלויה בימיו וכו' דהיינו דמה דקתני במתניתין ואיני מביא קרבן אלא א"כ היה מעורב שמש קרא אמצורע אדסמיך ליה וקאמרי שהרי הקפיד הכתוב שיטהר מטומאת מצורע בהבאת קרבנותיו א"כ אין בידו לשלח קרבנותיו ע"כ פי' אינו מביא קרבנותיו אלא א"כ מעורב שמש שהרי הקפיד הכתוב שיהא טהור לגמרי בהבאת קרבנותיו וכשאינו מעורב שמש אינו נקרא טהור לגמרי וכמו שאמרו בש"ס לקמן טמא יהא לרבות טבול יום וא"כ דקפיד קרא שיהא טהור ממילא משמע דג"כ אינו יכול לשלוח קרבנותיו על ידי אחרים ודו"ק:

בד"ה אלמא קסבר טבול יום כזב דמי וכו' ואני שמעתי שמצי לדקדק טבול יום כזב הואיל דטומאה יוצאה עליו מגופו אפילו בבעל. ראיות שאינו מחוסר כפורים דאסור ליכנס במחנה לויה עכ"ל פי' דקאמר בעל התוספות דמצינן דהא דקאמר טבול יום דזב כזב דמי איירי בבעל שתי ראיות דאינו מביא קרבן הואיל וטומאה יוצאה מגופו דאם איירי בבעל שלש רמיות שהוא בקרבן בלא דייקא דחברייא ודאי שאינו יכול ליכנס במחנה לויה כדאמר לקמן עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה שאינו יכול ליכנס במחנה שכינה וא"כ מאי דקתני בברייתא ובא לפני ה' דקודם הערב שמשו אינו יכול ליכנס איירי מחנה לויה וכיון דזה שאסר הכתוב לאו משום מחוסר כפרה ליכא חילוק בין זב בעל שלש ראיות לזב בעל שתי ראיות:

בד"ה שער ניקנור וכו' ועל כרחך הא דכתב ובא לפני ה' שער ניקנור הוא דאין לומר לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפרה ע"כ פי' דודאי דכל דכתב ובא לפני ה' דהיא איירי לומר לן לענין שהוא מביא הקרבן ליכא למימר דלפני ה' הוא במחנה שכינה שהוא מחוסר כפרה ואינו יכול ליכנס שם כדאמרינן עוד טומאתו בו לרבית מחוסר כפורים ומוכרת לומר שאיירי קרא בשער ניקנור מכדי שער ניקנור וכו' וכי היכי דהתם בנזיר לא תוכל לדקדק מכלל דעד יום השמיני אסור ליכנס דטמא מת עצמו מותר ליכנס במחנה ואפי' מת עצמו ומוכרח אתה ל מר דמה דכתיב ובא לפני ה' הוא להודיע לנו זמן הקרבנות שהוא בשמיני יביא גם גבי זב נמי דמה שכתב ביה ובא וכו' הוא להודיע לנו זמן הבאת קרבנו ומנין לו לתנא לאסרו ליכנס שם קודם הערב שמש שודאי התנא אין כוונתו כמו שאתה מדייק בדבריו:

קאמרי וה"ה דאיכא למימר פתח אהל מועד ויש לפרש פתח ההיכל וכו' כוונת דבריהם על מה שאמרו דהא דנקט קרא וביום השמיני יביא להודיע לנו זמן הבאת הקרבנו ולא בא לאסור ליכנס שם קודם לכן על זה אמרו דה"ה אם אתה בא לומר דלא קשה מנזיר דמה שכתב בו פתח אהל מועד אנו מפרשין פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים שיהיו דלתות ההיכל פתוחין אלמא דפתח אהל מועד וא"כ הרי מצינו למדרש הך דרשא ג"כ בנזיר טמא מת דהוא אסור ליכנס שם טבול יום דהוא לא מקרי מחוסר כפרה דאין טומאה יוצא מגופו ואה"נ בזב דרשינן ליה למחנה לויה דלמחנה שכינה אי איפשר דהוא מחוסר כפרה ואינו יכול ליכנס במחנה שכינה ובודאי דבא הכתוב למחנה לויה דהוא אסור משום טבול יום ולהכי אמרינן טבול דזב כזב דמי דאין הפרש בזה בין שלש ראיות לשתי ראיות על זה אמר דאי איפשר לומר כך דיש לדחות דלהא לא אצטריך קרא דטבול יום לענין מחנה שכינה אסור ליכנס מקרא אחרינא דכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום וא"כ ודאי דבא הכתוב לומר זמן הבאת קרבנו בשמיני ולא קודם לכן ולא לאסרו ליכנס קודם לכן למחנה לויה ג"כ בזב לא בא הכתוב לאסור ליכנס קודם לכן אלא לומר דזמן הבאת קרבנותיו בשמיני וכמו שאמרו מעיקרא כנ"ל פירוש דבריהם ודו"ק:

ד"ה ה"ג אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי וכו' פירוש חלק על חברייה דר' נתן דקא דייק מברייתא דטבול יום דזב כזב דמי גם לענין בעל שתי ראיות אלא אמרינן דטבול יום דזב לאו כזב דמי אלא כוונת הברייתא לומור דטבול יום דשלש ראיות אסור ליכנס במחנה לויה משום דהוא מחוסר כפורים דהוא מביא קרבן אבל אמרינן לאו כזב דמי לענין דשוחטין וזורקין עליו ומפרשין דברי הש"ס לפי זה בדיבור שאחר זה וז"ל ואי במחנה לויה קאי כלומר דאם מותר ליכנס במחנה לויה וכו' הכוונה התנא לא איירי אלא בזב בעל שלש ראיות דהוא מחוסר כפוים דאסור ליכנס במחנה לויה דפשיטא ליה לתנא דעל כרחין במחנה לויה קאי דאי במחנה שכינה הא בלאו הכי אסור ליכנס מעוד טומאתו בו אלא ודאי דאיירי במחנה לויה אבל לא עבדינן קרא אלא בזב שלש ראיות דאית ביה נמי מחוסר כפורים משום דקרא כתיב אהל מועד ואמאי כתיב הכי והלא במחנה לויה איירי קרא על כרחין כמ"ש אלא לומר לן דמה אהל מועד מחוסר כפורים אסור אף במחנה לויה מחוסר כפורים לא עייל דלא אתא קרא אלא לזב בעל שלש ראיות דהוא מחוסר אבל בעל שתי ראיות מותר ליכנס למחנה לויה דהשתא קא דייק מדכתיב פתח אהל ואע"פ שהוא איירי במחנה לויה דמזה הוא דקאמר תנא דברייתא אימתי הוא בא וכו' אבל גבי נזיר דכתיב ביה פתח אהל מועד פירושו בעזרה ממש שהוא יכול ליכנס לעזרה דלא חשיב מחוסר כפרה כיון דאין הטומאה יוצאה מגופו דאהל מיועד דנזיר לאו כאהל מועד דזב כנ"ל כוונתם ז"ל עם היות דדבריהם סתומים ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה