ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף מד.
שהיוצא מן הגפן לא הותר מכלל קאמר בש"ס משום דאמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות וכתבו התוספות דקרא מיותר כדאמרינן בפ"ק וכן כתבו שם בד"ה לאסור יין מצוה כיין הרשות כלומר מקרא יתירא דמיין ושכר יזיר עכ"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב וז"ל ואמרו בספרי לעשות יין מצוה כיין הרשות אבל בטומאה לא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו ולאמו לא יטמא ובא בקבלה לאביו ולאמו אבל מטמא למת מצוה ע"כ משמע דלאו מקרא יתירא קדריש אלא משמעות הכתוב דכל יין ושכר אסור אבל בטומאה דמת מצוה מותר משום דקרא גלי מה דאמר לאביו ולאמו לא יטמא דלא כמ"ש בש"ס דידן:
ונראה דרבינו תפס דברי ספרי דמוכח התם דלת"ק לאו קרא יתירא הוא דאצטרוך לעבור עליו בעשה ול"ת יעו"ש ועוד נראה לי עיקר לפי מ"ש לקמן דהך ק"ו דיין יותר מכללו תלי ליה בכדי הש"ס ואינו צריך וא"כ מאי דאתא קרי דמיין ושכר יזיר לאו מיתורא הוא עיין לקמן בד"ה אמר קרא וכן ודו"ק:
וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן וכ' אין להקשות דלמה לא קאמר דחומר בטומאה מביוצא גפן דאין חייבין עליו קרבן דכיון דאין סותר לא שייך ביה קרבן אבל בתגלחת דסותר ואין חיביין עליה קרבן קתני לה:
אבל ראיתי כתוב דקשה על המתני' דאמאי לא תנא חומר מבתגלחת מטומאה ויין שבתגלחת עשה בה מגלח כמתגלח כדאמר בש"ס מה שאין כן בטומאה ויין:
ונ"ל דביין כיון דאינו סותר א"כ בדין הוא דלא נעשה בו משקה כסותה ולא מקרי חומרא שיש בתגלחת מביין. ואגב דלא הוה מצי לימתני מביין ג"כ לא קתני לה גם אטומאה:
ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ע"כ מכאן מוכח דקרא זה יתר להכי דרשינן ביה לאסור יין מצוה כיין רשות ולא כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דמשמע דקרא סתם קאמר ואינו דומה לטומאה דלא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו ולאמו לא יטמא וכו' דאם טעמא דנזיר לאו מיתורא דקרא הוינן לילף מק"ו מטומאה אלא ודאי דמיתורא דקרא הוא דדרשינן הכי דלהכי אייתר קרא כי היכי דלא לילף ק"ו:
אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר נראה דהכוונה דקרא קא יהיב טעמא אמאי והימים הראשונים יפלו משום כי טמא נזרו דנטמא נזרו אבל דבר אחר לא יסתור וכיון שכן קשה מאי קא מקשה עוד הש"ס ותגלחת תסתור את הכל והא הכי משמע כי טמא נזרו דמשום טומאה הוה דסותר ולא משום דבר אחר:
ואיפשר לומר דהש"ס הוא דקא מסדר להו הכי אבל בחדא מחתא הקשה להו לתרוויהו ותירוץ להו לתרוויהו אבל התוספות פירשו כי טמא נזרו מיעוטא הוא ולפי זה שפיר דקא פריך עוד והתגלחת תסתור את הכל וכו' דאף דכתיב מיעוטא אימא דלא מעיט קרא אלא יין דלא מצינו בו שיסתור אבל התגלחת דמצינו בו שיסתור כדאמר הש"ס לקמן דבעינן גדול שער אמרינן דיסתור הכל מק"ו ולא נמעט ליה מהך קרא ותרץ לו דמהך מיעוטא נמי משמע טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל:
אלא דלכאורה קשה דמאי מקשה הש"ס ויין יהתור הכל מק"ו מטומאה וכו' והלא דמה דאצטריך קרא דמיין ושכר לאסור יין מצוה כיין רשות הוא משום דהוה עבדינן ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר וכו' אלמא דמוכרח לומר דיין אינו סותר דלהכי אתא קרא דמיין ושכר וא"כ כיצד אנו אומרי' דיין יסתור:
וג"כ תקשה על מה שאמר מקודם ויין יותר מכללו מק"ו מטומאה וכו' דאיך שייך לומר דיין יותר מכללו והלא מקודם אמר וטומאה לא הותרה מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכלל טומאה שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה ת"ל לאביו ולאהו לא יטמא וכו' אלמא מדאצטריך לאביו ולאמו דהוא דהוה אמרינן דלא תותר מכללה מק"ו וכו' משמע דיין אינו סותר ולא הותר מכללו. וג"כ תקשה במה שאמר אח"כ והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה טומאה שלא עשו בה מטמא כמיטמא וכו' אמר קרא והימים וכו' אלמא מדאצטריך קרא דוהימי' וכו' משמע דטומאה לא עשה בה מטמא כמיטמא וכיצד אומר אחר כך וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא והלא בשביל זה הוא דאצטריך קרא דוהימים וכו' ועוד במה שאמר אח"כ ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה וכו' והלא מה דאצטריך קרא לומר בטומאה שלא יעשה מטמא כמיטמ' הוא משום דהוה אתי בק"ו מתגלחת אלמא דבתגלחת בודאי שעשה בה מגלח כמתגלח. וג"כ במה שאח"כ ותגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין וכו' אינו דין שלא תסתור והלא דמאי דאצטריך קרא דראשו וזקנו הוא משום ק"ו וקאמר בו תגלחת שסותרת. אלמא דלהאי אצטריך קרא וכיצד נאמר דתגלחת לא תסתור. ועוד היאך אמר אח"כ ויין יסתור שלשים וכו' מדי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו כיון דאית ליה האי סברא למאי אצטריך כי טמא נזרו דלעיל דריש מניה דאין היין סותר:. ומיהו לזה יש להשיב דלענין דאמרינן דיסתור שלשים ק"ו מתגלחת אמרינן מדי הוא טעמא דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שער וביין הא אית ליה שערו דחזי לגילוחי אבל לעיל דעבדינן ק"ו מטומאה דהוא לאו משום גידול שער לא שייך האי סברא:
ונ"ל דודאי דמה דעביד ק"ו הש"ס בראשונה וטומאה לא תותרה בכללה וכן בשניה ויין יותר מכללו וכו' עביד כך אגב השלישית דהיא ודאי צריך ק"ו דהוא בא לעשות ביין דבר שלא נזכר בו דהוא ליסתור אבל בראשונה ובשניה דבלא ק"ו אי לאו דגילה בהו קרא דטומאה תותר מכללה ודאי דלא תותר כיון דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ודאי שלא יטמא גם למת מצוה להכי אתא קרא לאביו ולאמו לא יטמא דלומר אבל הוא מיטמא למת מצוה וכן בשניה כיון דלא גלי קרא להתיר כמו בטומאה ודאי דאסור בכל גוונא ולא צריך ק"ו בהו אלא הש"ס עביד ק"ו אע"ג דלא צריך וכמו דכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דהא דמפיק מיין ושכר יזיר לאו משום דיתורא דקרא אלא משום דלא גלי ביה קרא להתירו מכללו כמו הטומאה וכמו שפירשתי דבריו לעיל דהוא ז"ל נקט הטעם דאתי בלא ק"ו ומה שנראה מהש"ס דהוא מיתורא דקרא הוא לפי דעביד הש"ס ק"ו וכוונתו להודיע לן טעמא דמתניתין דווקא והרמב"ם ז"ל נקט לפי האמת וכמ"ש לעיל:
וכן בתגלחת דרצא לומר דתגלחת תסתור את הכל דלא מבואר בקרא מוכרח להיות בק"ו אבל כשאמר אח"כ ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה וכו' האי ק"ו לאו דווקא דאינו צריך ק"ו אם ליכא קרא. דמהיכא תיתי דנעביד בה מגלח כמתגלח אלא כוונת הש"ס לומר דהיכן מבואר דבתגלחת עבדינן מגלח כמתגלח עד שעשה ק"ו ממנו לטומאה עד דאצטריך קרא דוטמא ראש נזרו ואמר דאמר קרא תער לא יעבור על ראשן. וג"כ מה שאמר אח"כ ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו מיין וכו' גם ק"ו זה אינו צריך דמהיכא תיתי תותר מכללה אלא כוונת ה"שס להודיע מהיכן יצא לנו דתגלחת תותר מכללה שהוא מדכת' ראשון וכתב זקנו ג"כ מה שאמר אח"כ ותגלחת דמהיכא תיתי דתסתור אלא כוונת הש"ס להודיע לנו בהיכן מבואר דתגלחת תסתור שלשים אבל מה שאמר אח"כ ויין יסתור שלשים יום ודאי דצריך ק"ו דאי לאו הכי בהיכן מבואר דיין יסתור ול' יום דנמצא דהאי כל ק"ו דאמר הש"ס לאו כולהו צריכי אלא דהש"ס נקט בכולה בק"ו משום דאית בהו דבעי ק"ו כמ"ש וכיון שכן לא תקשה כל הנך דלעיל ודו"ק:
אמר קרא תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר לאחר. כתב המפרש קרי' ביה לא יעבור לאחר ע"כ אין הכוונה דהכי נקרי בכתוב אלא הכוונה דמשמעות הכתוב הכי משמע דלא יעביר. לאחר נמי משום דכתיב לא יעבור דמשמע דהתער לא יעבור אפי' על ידי אחרים נמי כמש"ל בד"ה תניא אידך וכו':
המפרש בד"ה לאסור יין מצוה וכו' והא דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו ע"כ כתב זה לפי מה שפירש לעיל בדף ד' בהא דקא פריך התם והרי מושבע ועומד מהר סיני וכו' דקי"ל דנשבע לבטל את המצוה פטור דלא אתי שבוע' ומבטל מצוה יעו"ש אבל ר"ת פירש שם בתו' דגרסינן בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני כלומר ל"ל קרא מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע וכו' דלפי דבריו שם אסור ביקדושא ואבדלתא בודאי וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נזירות דין י"א וז"ל ואצ"ל שהוא אסור ביין קידוש והבדלה שאינו אלא מדברי סופרים ע"כ:
תו' בד"ה שעשו בה המגלח את הנזי' כמתגל' בנזיר עצמו וילקו שניהן כדדרשינן בסמוך ע"כ דהיינו שהמגלח לוקה דעבר על תער לא יעבור על ראשו דאף אחר המעביר כמשמע כמש"ל. והמתגלח דלוקה איירי במסייע כמו דין הניקף דאל"כ לא לקי דלא עבד מעשה:
בד"ה תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור וא"ת טומאה תוכיח פירות דאין זה דמה שהותרה מכללה הוא גורס שלא ליסתור דהרי טומאה אע"פי שהתרה מכללה סותרת ותירצו וי"ל מה לטומאת שכן סותרת את הכל ע"כ פירוש דאין זה פירכא. דשאני טומאה אע"ג דהותרה מכללה היא סותרת דחמירא טומאה דהיא סותרת את הכל אבל בתגלחת דהיא קילא דלא יסתור אלא שלשים יום כיון דיש בה קולא נמנ דהותרה מכללה עבדינן ק"ו מיין דלא תסתור כלל. ואנכי איש צעיר קשה לי האי תירוצא דאדרבה הוא דאמרינן מומאה תוכיח דאע"ג דהותרה מכללה יש בה חומרא גדולה שסותרת את הכל גם בתגלחת אע"פי שיש בה קולא שהותרה מכללה לא אמרינן דלא תסתור אפי' שלשים וג"כ קשה לי דאמאי לא הקשו כמו זאת הקושיא במה שאמר הש"ס ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו מיין וכו' תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה דטומאה תוכיח אע"ג שסותרת הותר מכללה דאז לא שייך עלה הך תירוצא דתירצו:
ולפי מה שכתבתי לעיל דהני ק"ו לאו דווקא אלא דבא הש"ס להודיע לן טעמא דמתני' א"כ לא יוקש האי דטומאה תוכיח וכו' ודו"ק ד"ה ומה תגלחת שהותרה מכללה טותרת וכו' וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה כשותה פירוש דלא שייך לומר תאמר ביין שלא עשה משקה כשותה דאה"נ דנעשה בו משקה כשותה מק"ו זה ומה תגלחת שהותרה מכללה עשה בה מגלח כמתגלח יין שלא הותר מכללו אינו דין שנעשה בו משקה כשותה. וקאמרי אבל בתר דמשני דיין אינו סותר דין הוא שלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סתר עכ"ל פירוש דלכאורה תקשה א"כ גם עתה נעשה ביין משקה כשותה מהאי ק"ו ומה תגלחת שהותרה מכללה עשה בה מגלח כמתגלח יין שלא הותר מכללו אינו דין שנעשה בו משקה כשותה ותירצו לזה דבתר דמשמע יין אינו סותר דהוא קל לא נעשה בו משקה כשותה משום דכאשר נאמר ומה תגלחת דהותרה מכללה עשה בה מגלת כמתגלח יין שלא הותר מכלל אינו דין שנעשה בו משקה כשותה איכא לימפר' עליה מה לתגלחת שהיא סותרת להכי עשה בו מגלח כמתגלח. תאמר ביין שאינו סותר דלא נעשה בו משקה כשותה ולדידי חזי לי דיש לפקפק בזה משום דאי מה שסותר הוא הגורם דהא טומאה אע"פי שהיא סותרת לא עשה בה מטמא כמיטמא ודו"ק: