ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף מב:
גמ' איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב וכו' כתב המפרש בנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על הטומאה וכשחזר וכו' לא יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים עכ"ל הכוונה כיון דכתיב לא יטמא משמע בכל טומאה דמת איירי בין בנגיעה בין במשא בין באהל וכיון שכן למה כתב עוד על כל נפשות מת לא יבא. והרי בכלל לא יטמא הוא. אלא ודאי דרצה הכתוב לחייבו עוד משום לא יבא דאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים כך כוונת דבריו ונקט שאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת דמשמע דלאו בבת אחת איירי הוא לס"ד דש"ס דלקמן דקא פריך טומאה וביאה נמי הא מטמא וקאי דמשמע דנטמא תחלה במת ואח"כ נכנס לאהל המת. וקשה לי דא"כ מה שאמר הש"ס אבל טומאה וטומאה לא הוא דוגמת טומאה וביאה שמתחלה נטמא במת ואח"כ נכנס לאהל המת כך בטומאה וטומאה שמתחלה נגע במת אחר שלאחר שפירש מן המת ראשון נגע במת שני וכיון שכן למה פירש בטומאה וטומאה לא. דאיירי בעוד שהוא נוגע במת ראשון נגע במת שני דמשמע הא פירש מנית ראשון ונגע במת שני חייב וא"כ הרי שוה טימאה וטומאה לטומאה וביאה. ועוד קשה דלטעמא דפירש דבטומאה וטומאה לא משום דהא מיטמא וקאי דהמת על כתפו אבל אם פירש וחזר ונגע חייב א"כ מטעם זה גם בביאה נמי דאע"ג דהוא טמא מת חייב על הביאה ולמה צריך קרא דלא יבא לומר דאם בא אח"כ דחייב שתים. ועוד דא"כ מאי קא מקשה לקמן טומאה וביאה נמי ופירש הוא ז"ל לקמן טומאה וביאה נמי קא מיטמא ליה קודם שנאהל באהל ואמאי מחייב ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם הוה ליה טמא וכי הדר נגע אמאי חייב עכ"ל והרי לפי דבריו דלא מקרי מיטמא וקאי שא שהמת עדיין נוגע בו וכיון שפירש לא מקרי מיטמא וקאי ג"כ הכא אפי' נטמא במת מקודם כיון דפירש ממנו ונכנס לאהל המת לא מיקרו מיטמא וקאי. ועוד קשה דא"כ כד אמר רב יוסף האלהים אמר רב הונה אפי' טומאה וטומאה דאמר רב הונה נזיר שהיה עומד בבית הקברות וכו' דחשיב לה כמו שהמת מונח על כתפו דהוא דומה למה שאמר רבה אבל טומאה וטומאה לא ולהכי איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתפו וכו' דהוא דומה לכהן בבית הקברות וכו' וכיון שכן מאי קאמר ליה ותיקשי לך מתני' דתנן היה מטמא למתים וכו' מאי קושיא וכי לא ידע דהוא יתרץ לו דהתם איירי דמטמא וחזר ומטמא שפירש מן המת וחוזר ונוגע במת. וכי תימא דהמפרש פירש לפי המסקנא דטומא' דקאמר דלא דהוא איירי בחיבורין אבל מעיקרא לא ס"ל להאי חילוקא דלא שאני ליה בטומאה כיון שנטמא אע"ג שפירש מן המת מקרי מחולל ועמד ועל זה קא שקלו וטרי א"כ גם בטומא' וביאה היה לו לפרש לפי המסקנא דאיירי בביאה וטומאה באין לו כאחת. ועוד אחר מה שתרץ הש"ס כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין מאי קא פריך לו עוד טומא' וביאה נמי והרי טומאה וביאה לא בחיבורין הוא ולהכי חייב כמו נגע ופירש וחזר ונגע ולמאי צריך לאוקמא שבאו בבת אחת ועוד אפי' יהיה בחיבורין כך גזרת הכתוב דבטומאה וביאה חייב. ומיהו לזה יש לומר כיון דגלי לן קרא דולא יחלל יצא זה שהוא מחולל ועומד ודאי דמה שמחייבו קרא על הביאה נמי איירי באופן שאינו מחולל ועומד ולהכי מוקים שבאו בבת אחת אבל הקושיא מעיקרא ליתא כיון דבטומוא' וטומאה נמי אם נגע ופירש ואח"כ נגע דחייב דלא מקרי מיטמא ועומד ג"כ בטומאה וביאה כה"ג לא מקרי מיטמא ועומד דלאו בחיבורין הוא. ואפשר לומר דהמפרש ס"ל דהאי דנטמא וחזר ונכנס לאהל המת מקרי בחיבורין כיון שלא נגע והטומאה שהיה בה מקודם שהוא טמא ועדיין בה כשנכנס לאהל המת נמי לא עשה מעשה אחר ועדיין בטומאת מת הוא בלא נגיעה אח"כ אעפ"כ חייב אותו הכתוב משום שהם שני שימות טומאה וביאה אבל טומאה וטומאה כה"ג שלא עשה שום מעשה שהמת עדיין בידו ונגע במת אחר אעפ"י שהתקו בו אינו חייב אלא אחת כיון דשם אחד הוא ואע"פי שעוד נגע במת שני הרי מוטמ' ועומד בנגיעת מת ראשון ורבי יוסף אמר האלהים אמר רב הונא אפי' טומאה וטומאה דהיינו אפי' בחיבורין דאמר רב הונא וכו' דנזיר בבית הקברות הוא כמו טומאה בחיבורין דטומאתו ראשונה עדיין היא בידו שהוא עדיין עומד בבית הקברות וכאלו מת בידו ואפ"ה כשהושיטו לו מת אחד חייב שתים דמזה נראה דרב הונא אפי' בטומאה וטומאה מחייב שתים. ואביי קא מותיב מבריית' דבחבורין אינו חייב אלא אחת כדברי רבה דאמר אבל טומא' וטומאה לא וחזר רב יוסף ואמר לו לאביי ותקשי לך מתניתין וכו' דהיא משמע דבכל גוונא איירי גם בחיבורין דרב הונא אמר כמתניתין ואח"כ הש"ס קא שקיל וטרי דא"כ קשין אהדדי מתניתין אברייתא והשיב ודאי דלא קשה דיש לתרץ דמתני' איירי שלא בחיבורין. וברייתא בחיבורין וכדברי רבה ואח"כ קא שקיל וטרי הש"ס דטומאת חיבורין דאורייתא דכטומאה אחת דמי והא אמר רב יצחק וכו' ותרץ כאן בחיבורין אדם וכו':
ואח"כ חזר להקשות על דברי רבה מעיקרא דאמר אבל טומאה וטומאה לא דודאי דטעמא הוא כדקתני הך ברייתא יצא זה שמחולל ועומד דהוא מיטמא וקאים טומאה וביאה כמו הא מיטמא וקאי דהוא חשוב בחבורין דמי נמי שפירשתי והכוונה דהש"ס רצה לידע בהיכן דבר רבה אמר רב הונא דאם איירי כס"ד שנטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת הא מיטמא וקאים והכתוב אמר יצא זה שמחולל ועומד דזאת הסברא סתמא קאמר ואי איפשר לומר דקרא דחייב על טומאה וביאה בכי האי גוונא ועל זה קא מתרץ דאיירי בבת אחת. דלזה אתא קרא לומר דחייב שתים אע"ג דטומאה אחת מ"מ הם שתי שמות אבל בטומאה וטומאה אפי' באו שניהם כאחד שנגע בשני מתים כאחד כיון ששם אחד להם אינו חייב אלא אחת. והשתא אתו דברי המפרש על נכון דמעיקרא פירש על מאי דקס"ד. ולפי האי פירושא אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' נזירות דין י"ז פסק כרבה דרבה ורב יוסף אליבא כרבה ומה גם דהש"ס קא שקיל וטרי אליביה ולפרש דבריו דהלכתא כוותיה ולהכי כתב דטומאה בחיבורין אינו חייב אלא אחת אבל בטומא' וביאה שבאו בבת אחת כגון שנכנס לבית ושהא שם עד שמת שם המת או שנכנס בשידה תיבה ומגדל וכו' דהם באו בבת אחת לוקה שתים ובנגע פירש ונגע לוקה על כל אחת ואחת וכסתם מתניתין וכדאוקמי לה בש"ס דשלא בחיבורין איירי: ומ"ש רבינו או נשא או האהיל דחייב על כל אחת ואחת אין הכוונה שנכנס לאהל אחר שנגע אלא עסיקנן דבמקומו אשר היה עומד שם אחר שנגע אח"כ עשה שהמת האהיל עליו ועשה מעשה בידים שהוא כמו שחזר ונגע במת עוד שאינו דומה לנכנס לאהל המת שלא עשה מעשה במת כן איפשר לומר כדי להשוות דברי הרמב"ם ז"ל לדברי המפרש ז"ל ועיין מ"ש לקמן דודאי דברי הרמב"ם ז"ל הם כדברי התוספות ודוק ואחרי כתבי כל הנ"ל ראיתי להרמב"ם פ"ג מהל' אבל שגם בנכנס האהל המת חייב על כל פעם ופעם. ונראה דה"ה אם נגע ונכנס באהל המת דלא כמ"ש לעיל וכן כתב שם הכ"מ ודבריו צ"ע: תו' בד"ה אמר ליה רב יוסף וכו' כאן שלא בחיבורין וכו' ואמרו לו אל תטמא אין כאן מחולל ועומד ותוספ' אף בו ביום וכו' פירוש דבריה' שכשהושיטו לן מת אחר שפירש מן הראשון אין כאן מחולל ועומד שיש לו תוספת טומאה בהושטת המת דלא מיבעיא אם ההושטה היתה למחר שצריך מנין שבעה מיום השני והרי איכא תוספת טומאה על ידי הושטת המת הזה אנא אפי' היתה ההושטה בו ביום איכא תוספת טומאה לפי שהנוגע בו אחר שפירש מן המת אינו טמא טומאת שבעה אלא טומאת ערב והנוגע בו כשהוא נוגע במת טמא טומאת שבעה הרי איכא תוספת טומאה כשהושיטו לו המת אח"כ כדדרשינן וכו' ודיקרב כדיקרב מסאב וכו':
בד"ה מאי שנא טומאה וטומאה דלא וכו' ואם בנוגע למת ופירש ונכנס לאהל המת הא אפי' טומא' וטומאה לוקה שתים שהרי אין כאן מחולל ועומד עכ"ל אין להקשות דבשלמא טומאה וטומאה הרי יש כאן תוספת טומאה לפי שהנוגע בו יטמא טומאת שבעה כנז"ל אבל בשנכנס לאהל המת לא יש כאן תוספת טומאה שהנוגע בו לא יטמא טומאת שבעה. דהכוונה דיש בו תוספת טומאה שאם למחר יכנס הרי מוסיף טומאה שצריך למנות שבעה ימים מיום שנכנס אבל כשהמת בידו ונכנס לא יש כאן תוספת טימאה דבלאו הכי המת בידו ואינו מונה שבעה אלא לאחר שפירש מן המת ודו"ק:
בד"ה כאן בשדה וכו' ואין כאן תוספת טומאה מן השני ע"כ פירוש דמה שאמר רבה אבל טומאה וטומאה לא הכוונה דטומאה וביאה שייך דחייב שתים היכא שבאו בבת אחת וכי האי גוונא בטומאה לא שייך שהרי אם נגע בשני מתים בבת אחת כולה חדא התראה וכו' ואם היה מת טעון על כתפו וכו מחולל ועומד הוא ואין כאן תוספת טומאה מן השני דבכי האי גוונא אפי' שנכנס לאהל המת אינו חייב על הביאה אבל אם לא היה המת על כתפו שפירש ממנו ונכנס לאהל המת ודאי שלוקה שתים דיש כאן תוספת טומאה כמ"ש לעיל:
והנה לפי מ"ש לעיל דאביי בא לתרץ מתניתין וברייתא ולהעמיד דברי רבה ובתר הכי הש"ס קא שקיל וטרי כדברי רבה דאית ליה דטומאה וטומאה לא והעמיד לה אביי בחיבורין א"כ טומאה וביאה נמי וכו' וכמו שפירשו הם כנז"ל ואוקמו לה בש"ס כאן בבית כאן בשדה דהיינו דמה שאמר רבה טומא' וביאה חייב שתיים איירי בבית שבאו טומאה וביאה בבת אחת אבל טומאה וטומאה לא בשדה דלא משכחת דחייב שתים וכמ"ש וכיון שכן לפי פירוש זה נמי ודאי דהרמב"ם ז"ל שפיר מה דפסק דהוא כרבה דהלכתא כוותיה ומה שכתב רבינו וז"ל בד"ה כשנטמא ופירש וחזר ונגע או נשא או האהיל ע"כ נפרש לה דאהיל דנכנס אח"כ לאהל המת אחר מה שפירש מן המת. שהרי לפי דברי התוספו' שאם נגע במת ופירש ונכנס לאהל המת לוקה שתים שיש כאן תוספת טומאה וכמ"ש לעיל ודוק: