ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף מב.
גמ' האי בנזיר טמא כתיב ע"כ מדקאמר מתקיף לה משמע דלא מקשה אלא אדברי רב אחא בריה דרב איקא ולא אברייתא ישום דאבהיתא ליכא אתקפתא ואע"ג דהיא איירי בנזיר טהור. משום דאברייתא לחודה אמרינן דלא קא מפקא להאי דינא מביום השביעי יגלחנו דהוא איירי בנזיר טמא אלא מקרא אחרינא קא דריש לה אבל רב אחא בריה דרב איקא קאמר זאת אומרת על הברייתא דטעמא הוא משום דכתיב וביום השביעי יגלחנו דקרא כתיב בנזיר טמא והברייתא איירי בנזיר טהור דבנזיר טהור לא גלי רחמנא:
הכא נמי כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד ע"כ כתב המפרש וא"ת וליגמר מניה הא לא איפשר משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובין הבאין כאחד ע"כ הנה במצורע ליכא תרתי עוד דבשבועי יגלחנו כמו בנזיר ומהיכן דרשו דשני שערו' מעכבי:
ונ"ל לומר משים כיון דכבר כתב רחמנא ביום השביעי יגלח את כל שערו למה ליה למכתב עוד ואת כל שערו וגילח אלא לומר דבעי גילוח כל שערו: ואח"כ ראיתי דבת"כ דרשי לה לענין אחר ולא ידעתי אי זו קרא דכתיב במצרע דמינה למדו דשני שערות מעכבי. ועוד ראיתי דבספרי דרשי יגלחנו לרבות לילה ודלא כהאי תנא דדריש ליה לשתי שערות וא"כ נימא נמי דלהאי תנא לא דריש כל שערו כמו שדרשו בת"כ ומנה יליף שתי שערות למצורע: ונראה כיון דתנא דידן לא דריש שיגלחנו לב' שערות להכי הרמב"ם ז"ל השמיט דין תגלחת לילה דלא צריך לימוד להכשרת לילה דלא בספרי ודו"ק: בעי אביי נזיר שגילח ושייר שתי שערות צמח ראשו וחזר וגילחן מהו מי מעכבי או לא כתב המפרש וצמח ראשו וחזר וגילחן נמי לאותן ב' שערות ע"כ משמע דהבעיא היא שגילח ראשו כלו לאחר שצמח ומשום זה אמרינן כיון דהשתא קא מגלח להו להאי דהדר צמח לא חיישנן ולא מעכבי דזה צד שלא ליעכבו כמו שכתב בדיבור שאחר זה. ומשמע מזה דאם גילח דווקא אותן שני שערות פשיטא דלא מהני ומעכבי כיון דלא גילח להו אלא לאחר שצמח שער ראשו אין זה גילוח:
אבל הת' מפרשי להבעיא באיירי דגילח לשני השערות לבד דמי אמרינן אותו תגלחת דשתי שערות לאו כלום הואיל כשגילחן ראשו מלא שער ע"כ משמע דאם גילח כל ראשו ליכא ספיקא דודאי מהני:
ונראה לי דאין הדבר מוכרע לפרשכך בדברי התוספות דאם כך כוונת דבריהם היה להם לומר אלא צריך לגלח כל ראשו עמהם ולכך נראה לי לפרש דבריהם דמה שאמרו וגילח שתי שערות לבד הוא דאע"ג דהוא מראה שבא לגמור תגלחת ראשונה קא מסתפק מי אמרינן הרי גילח כל השערות שהיו במי נזירות או דילמא כיון שכבר גדלו שערו ראשו כשגילח אותן שערות לא מקריא גמר תגלחת ראשונה לפי כיון שכבר גדלו שערות ראשו הרי אותן שתי שערות לא מקרו עוד של נזירות ולא יהיה לו תקנה בתגלחת ראשו כולו:
וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' נזירות דין ז' שכתב וז"ל גילח והניח שתי שערות וגלח ראשו כלו וחזר יגילחו כלו עם איתן שתי השערות וכו' הרי זה קיים מצות גילוח ע"כ וכתב הכ"מ דמדברי התוספות משמע שאם חזר וגילח כל ראשו עם אותם שתי השערו' פשיטא ליה שקיים מצות גילוח ולפיכך פסק כן רבינו עכ"ל וכבר כתבתי שמדברי התוספות אינו מוכרע כן: א"ל גילוח אין כאן שער אין כאן כתב המפרש א"ל אי אמרת גילוח אין כאן דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן עכ"ל נראה דהוה גריס בש"ס אי גילוח אין כאן שער יש כאן וכהוונה אם דגילוח אין כאן דמשמע דנחשב כאילו עדיין לא נתגלחו השערות א"כ הוי כמו שיש שערו' עדיין ואת אמר' גילוח אין כאן שער אין כאן ותרץ לו הכי קאמינא אע"פי ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן והכוונה אע"פי שהשתא הא קמן ששער אין כאן לא תחשוב להו כאילו נתגלחו שמצות גילוח אין כאן לפי שהניח שתי שערות דחל עליהם חובה לגלחם השתים וכיון שנשרה האחת ולא גילחה הרי לא קיים מצות גילוח באחת הנשארת באחת כמאן דליתא דמיא:
עוד כתב ומיהו בדיעבד שפיר דמי איכא למידק כיון דלא קיים מצות גילוח איך אמרינן ובדעבד שפיר דמי למה לא יקיים מצות גילוח דאורייתא דאפי' למ"ד דתגלחת לא מעכבא מ"מ מצוה לגלח אח"כ ונ"ל לומר דס"ל דמה שאמר גילוח אין שער אין כאן הכוונה דלא מעכב והקשה לו כשאתה אומר שפר אין כאן א"כ חשיב גילוח. ותרץ לו הכי קאמינא אע'פי ששער אינו כאן דלא מעכב מצית גילוח אין כאן דלא חשיב גילו' דשערה אחת דזהו שאמר ומיהו בדיעבד שפיר דמי דהוא בנזיר הממורט דאינו צריד העברת תער ודו"ק: נזיר חופף ומספסף וכי' כתבו התוס' שיחוף ראשו בנתר ובאדמה וכו' הא דפירשו הכי משום דר"יש קאמר בתר הכי לא יחוף באדמה והוא בא לאפלוגי את"ק משמע דת"ק איירי אפילו באדמה מותר לחוף ולכאורה קשה דא"כ מאי קא מבעיא להו או דילמא מפני המשרת תנן. דאיך בא לאפלוגי רי"ש כולי האי דלא די דאסר אדמה דלא כת"ק אלא גם לינזור באדמה דאינה משרת משום אדמה דמשרת. הן אמת דבשבת דף נ' משמע להדיא ת"ק האי דקתני חופף לאו ביד איירי דהא התם קאמר הא נחר וחול שרי וכו' במאי אוקימתא להא דשרי כר"ש אימא סיפא אבל לא יחוף בהם שערו ואי ר"ש משרא שרי דתנן נזיר חופף ומספסף וכו' אלמא דפשיטא ליה להש"ס דחופף דקתני לאו ביד הוא אלא אפילו בנתר וחול ושרי ר"ש משום דלא פסיק רישיה הוא. ומזה קשה לי על הרמב"ם ז"ל דפירש במתני' דחופף ביד וגם הרע"ב ז"ל פירש דמחכך ביד. ועוד דלפי הך סוגיא דשבת א"כ רי"ש דאסר הוא משום דס"ל דדבר שאין מתכוין אסור כרבי יאודה וכיון שכן אמאי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' נזירות דין י"ד פסק כר"יש והלא הרמב"ם בכל מקום פסק כר"ש ועוד איכא לימדק בדברי רבינו שם שכתב וז"ל ולא יחוף באדמה מפני שמשרת חת השער ודאי ואם הוא משיר את השער בודאי גם ר"ש נמי ס"ל דחסור דהוא פסיק רישיה ועוד מדקאמר אח"כ ואם עשה כך אינו לוקה ואם הוא כר"יש דס"ל כרבי יאודה אמאי אינו לוקה ולכן אני אומר דרבינו ז"ל דייק מסוגיא דידן ממה דבעייא להו או המשרת תכן משמע דפשיטא ליה דת"ק דאמר חופף הוא ביד חאינו. באדמה ונתר וחול כמו הך סוגיא דשבת משום דא"כ חיך שייך לומר המשרת תנן. דכולי האי לאפלוגי רי"ש את"ק דת"ק מתיר באדמה המשרת ור"יש גוזר גם באדמה שאינה משרת דמניין לנו לומר כך דודאי דאם איירי ת"ק בחופף באדמה א"כ מה דבא לאפלוגי רי"ש הוא דווקא בהך אדמה דת"ק. ועוד דאיך שייך לומר דת"ק מתיר באדמה והלא פסיק רישיה הוא וליכא למימר דת"ק ס"ל דלאו פסיק רישיה הוא ור"יש ס"ל דפסיק רישיה הוא דחולקין במציאות. אלא מוכרח לומר דת"ק דווקא ביד קאמר אבל באדמה אסור דהוא פסיק רישיה וקמבעיא להו אי משרת תנן ורי"ש לא אתא לאפלוגי את"ק אלא לאורויי לן דת"ק איירי ביד דווקא דלאו פסיק הוא דאיפשר שלא ישיר או המשרת תנן דהוא גוזר גם באדמה דלא משרת ופשיטא דת"ק איירי ביד אבל באדמה דמשרת ודאי דאסור והוא פסיק רישיה אבל לא יגזור גם באדמה שאינה משרת. ורבינו פסק הכא כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר דהוא ביד דלא פסיק רישיה אבל באדמה שהיא משרת בודאי אסור כר"ש ג"כ דאסר בפסיק רישיה דלהכי דייק בלישניה וכתב מפני שמשרת את השער ודאי. ולפי שאם המשרת תנן הוא דבא ליאפלוגי את"ק להכי לא פסק לחומרא כר"יש אלא כת"ק דהוא בסתם תני ליה רבי. דכן משמע דלא גזר בשאינה משרת דקתני חופף ומספסף דהוא ביד דדבר שאין מתכוין מותר כיון דלא פסיק רישיה הוא ומנה שמעינן אבל באדמה דפסיק רישיה אסור אבל אין משמע דגוזרין הא אטו הא ולהכי לא אסר באדמה שאינה משרת כר"יש ללישנ' אחרינא ומה שכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כר"יש אין הכוונה דפליגי אלא כדי שלא נטעה לומר דלת"ק לית ליה הא דר"יש דכן משמעו' ר"יש אומר דהוא פליג ועבדינן כת"ק דגם באדמה מותר להכי אמר והלכה כרי"ש ובחיבורו פסק להאי דאדמה אסור כמו שכתב בפירושו וגם בפירושו רמז דהאי דאדמה גם ת"ק מודה שהרי כתבדין אדמה קודם פירוש דסורק דהכניס דין אדמה בתוך דברי ת"ק. והשתא רבינו פסק בסוגיא דידן דסבר דת"ק איירי ביד כמ"ש דלא כהך סוגיא דשבת דסבר דאיירי אף בנתר וחול דסוגיא במקומה עדיף. ומה גם דנראה מהך סוגיא דנתר וחול לא פסיק רישיה דזמנין דלא משיר והוא דומה לחופף ביד להכי נקט לה התם אבל אדמה היא משרת ודאי כמ"ש רבינו ודלא כתוספות דמדמה להו אהדדי הכא והתם. ומה שכתב רבינו בפירושו וז"ל ואדמה טיט איזה טיט שיהיה מכל מיני הטיט שרוחצין בהן השער כמו הנתר ע"כ לאו דווקא בנתר שמשיר אלא שרוחצין בהם קאמר כמו הנתר אבל הנתר דלא משיר שער תמיד דלאו פסיק רישיה כן נלע"ד דלא כמרן בכ"מ והת"יט ז"ל יעו"ש ודו"ק: