ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף מא.
גמ' ותו אי ס"ד כי עביד במלק' וכו' כר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא וכו' וידחה את לא תעשה ע"כ פירוש כיון דלא בפירוש אתא להתיר תער אלא זקנו כתיב דווקא א"כ אינך יכול לפרש לה לומר דאע"ג דגם במלק' וברהיטני איכא מצוה יכל למעבד בתער דכלל איכא בידינו כר"ל דאם אתה יכל לקיים את שתיהן מוטב והכא יכל לקיי' את שתיהן וא"כ ודאי דאין כוונת הכתוב כך אלא דבא זקנו לומר דבעי תער דווקא ולא מהני במלקט וברהיטני דהוא אי איפשר לקיים את שתיהן וק"ל:
ור"א מאי טעמא וכו' פירש המפרש כלומר הואיל ומוקמת להא דתני לעיל וכו' פי' דודאי דאי דלא מוקים לעיל דהא שרצו לומר בש"ס על הך ברייתא דמצורע יליף מדינא היא כר"א הוה אמינא דר"א דאית ליה דבהשחתת זקן מחייב גם במלקט וברהיטני לא מצריך תער לתגלחת מצורע דזקנו ואתא לומר דדחי לאו דהשחתת זקן אבל עכשיו דמוקמת דגם לר"א בעי תער לתגלחת מצורע מנא ליה הא וק"ל:
יליף מראשו וכו' כתב המפרש ה"נ מאי דאסירי גבי נזיר. משתרי גבי מצורע ע"כ:
פירוש דחייב בתער דהא קרא אתא לומר שאתה דחי לא תעשה בתער לא יעבור על ראשו ועל זה קא פריך דאימא דלא לחייביה תער אתי אלא לומר דאם אתה רוצה לגלח בתער יכל לדחות הלאו הנ"ז ותרץ כ"רל וכו' דכיון דכלל זה בידינו אי איפשר דקרא הכי אלא לחיוביה תער אתא וק"ל:
בנן האי ראשו מאי דרשי ביה וכו' אין להקשו' דאימא דאתא לנזיר ומצורע לפי שכתוב תער לא יעבור על ראשו וכל המעבירין ובמצורע דבעי תגלחתו בתער דילפינן מזקנו דהוה דאמינא כיון דתער נמי אסור בנזיר א"כ אם היה דמצורע לא ליגלח ראשו ומוקמינן לקרא דוגילח את כל שערו לבד מראשו ואע"ג דדחי לאו והשחתת זקן הוה אמינא דרחמנא לא שרי ליה לאיו דתער דנזיר דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא יוסף לעבור על לאו אחר להכי כתיב ראשי לומר דגם בנזיר ומצורע הרי הוא כמצורע דעלמא ואע"פי שהוא עובר בלאו דתגלחת דנזיר דהכתוב בא להתיר התגלחת י דבשלמא לר"א דאית ליה כר' יונתן דבשאר מעבירין מותר אזי אי איפשר לומר דקרא אתא להתיר תער כיון דאית לן כלל כר"ל דודאי לאו להתיר תער אתא אלא לחיוביה תער אלמא דתגלחת דמצורע בתער. אבל לרבנן להאי לא אצטריך ראשו דילפינן מזקנו. ולא אתא ראשו אלא לומר דנזיר מצורע ג"כ יגלח ראשו ודחי לאי דתע' לא יעבור על ראשו דאי לא כתיב ראשו הוה אמינא דמה דכתב קרא וגילח את כל שערו הוא לבד מראשו דאז אתי שפיר דכתב זקנו למדחי לאו דהקפה וראשו למדחי לאו דנזיר ולא צריכין לומר דאתא למדחי לאו דהקפ' הראש כדי לימעב' צריכותא בהקפת הראש ובהקפת הזקן כמו דעביד הש"ס. דניחא ליה להש"ס לומר רבותא דגם במצורע לבד מוקומי ליה רבנן. אלא דאכתי תקשה דהשתא דמוקמי ליה הכי מנא להו לרבנן דנזיר ומצורע ודחי נמי דאימא דרחמנא אמר דווקא ידחי ללאו דהשחתה בין בפיאות הראש בין בפיאות דזקן אבל לא ידחי לאו דנזיר נמי דכתיב תער לא יעבור על ראשו והנה כתבו התו' בד"ה ואי כתב רחמנא וכו' ואי קשיא לרבנן היכא דהוי נזיר ומצורע דאיכא בראשו דנזיר דתרי לאוין ועשה וכו' מנא להו לרבנן דדחי עשה דגילוח דמצורע לכל הנהו ע"כ דמשמע דהקושיא היא משום דאיכא לאוין הרבה ולהכי תרץ שני תירוצים ואתו שפיר אבל לפי מה שהקשיתי אני כנז' שהוא דאימא דרחמנא לא אמר שידחה אלא לאוין דהקפה בין דראש בין דזקן אבל לא בלאו אחר ודאי דלא תתורץ קושייתי זו בתירוץ שני אבל מ"מ הם ז"ל ס"ל דלא יש חילוק בין זה לוה כיון דכולהו לאוין ורחמנא אמר שידחו לאוין לא עבדינן חילוק בין לאו דהקפה ללאו דנזיר ולפי סברתם זאת הוא דקא מקשו בד"ה פריך כדלעיל וכו' דאמאי לא מסי' נמי הכא לשינוי' דלעיל וכו' דס"ל דלא יש חילוק בלאוין. אבל לפי מה שחילקתי כנ"ל לא יש קושיא כמ"ש שם יעו"ש ודו"ק:
למה לי למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו איכא לימדק דמאי מקשה דאי מראשו לבד הוה אמינא דאינו דוחה אלא לאו גרידא דהקפת הראש להכי כתיב זקנו דודאי דאתא לכהנים דאית בהו לאו ועשה דאי לאו הכי למאי אצטריך זקנו ואם כתב זקנו לבד הוה אמינא דאיירי בישראל להכי אצטריכו תרוייהו ונ"ל דהש"ס עדיפא מינה קמ"ל דאי כתיב זקנו הוה אמינא דהקפת הראש לא שמה הקפה ואי כתב ראשו לא הוה ידעינן דמצורע בעי תער להכי כתב זקנו דגם דמוקמת לה בישראל דווקא ילפינן מינה דתגלחת מצורע בעי תער. ואין אנו צריכין לומר דאיירי בכהנים כמו שכתבו התו' לעיל דאיירי בכהנים הן אמת שמה שכתבו התוס' כך הוא דהם איירי אברייתא והיא איירי בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו ושפיר מתרצי כיון דכתב זקנו סתם משמע בין כהנים בין ישראל איירי אבל מ"מ הש"ס נקט בצרכיות אפי' בישראל דאצטריך לתגלחת מצורע בתער אבל כיון דאיכא למקשי על האי סוגיא כמו שכתבו התו' לקמן ומתרצי מהאי ברייתא דבכהנים מיירי וכן מבואר ביבמות דף ה' להכי נקטו דבריהם לעיל בכהנים ודו"ק:
תו' בד"ה ראשו מת"ל וכו' אי משום דעשה דחי לה תעשב גרידא נפקא לר"א מגדילין כדבסמוך ע"כ פירוש דודאי מדקא מוקים ליה לנזיר ומצורע דאית ביה עשה ולא תעשה ולא מוקים ליה במצורע שאינו נזיר דלית ביה אלא לאו גרידא מוכרח לומר דללאו גרידא נפקא ליה מגדילים וכו' דלהכי הוא דדריש לראשו הכי:
בד"ה ופריך כדלעיל וכו' וק"ק אמאי לא מסיק נמי הכא וכו' ומה נזיר דאיסורא קעביד וכו' ע"כ ולעד"ן דלא קשה כלל דלעיל דקא עסיק לענין השחתת זקן אתי ק"ו שפיר דמה נזיר דאיסרא קעביד וא"ה תגלחת מצוה דידיה דחי לאו דהשחתת פיאות הראש מצורע דמצוה קעביד כ"ש דתגלחת מצוה דידיה דחי לאו דהשחתת פיאות הזקן. אבל הכא דאיירי לענין נזיר מצורע דבא לומר דתגלחת מצורע דחי לאו דתער לא יעבור לא שייך ביה האי ק"ו לומר ומה נזיר דאיסורא קעביד אפילו הכי תגלחת מצוה דידיה דחי לאו דהקפת הראש מצורע דמצוה קעביד לא כל ש דתגלחת מצוה דידיה דחי לאו דותער לא יעבור על ראשו דנזיר דבשלמא התם דכולהו איירי לענין השחתת הפאות שפיר דעבדינן ק"ו אבל הכא כדי לדחות לאו דגילוח דנזיר לא עבדינן לראותו מומא שראינו דבתגלחת מצוה דידיה דחי לאו דהקפה. גם במצורע בתגלחת מצוה דידיה ידחה לאו דאיסור גילוח נזיר דאין הנדונים שוים דאימא דרחמנא אמר דלענין גילוח פיאות אה"נ דידחה אתם גילוח, דמצוה דידיה אבל לא ידחה לאו אחר דהיכר גלי גליולא עבדינן ק"י מנדון לנדון:
ועוד תמיה אני על קושייתם זאת דהרי הם כתבו בדיבור הקודם דמה דלא מוקים ר"א ראשו בראשו של כל אדם ומדחי לאו גרידא דהוא דהקפה אי משום דס"ל דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אי משום דס"ל דלענין דעשה דחי לא תעשה גרידא נפקא ליה לר"א מגדילים דבסמוך וא"כ כיון דידעי להאי איך שייך האי ק"ו והא ליכא לאו דהקפא לטעם ראשון ולטעם שני נמי שאני התם דליכא אלא לאו גרידא וזה הוא מה שתירצו אח"כ ומיהו לזה יש לומר דלא כתבו כך בדיבור א' אלא לפי המסקנא לאמר מה שהקשו ותרצו בדברי ר"א והכא קאמרי דק"ק דאמאי בשקלא וטרייא דקא עביד הש"ס אמאי לא מסיק לשינוייא דלעיל:
בא"ד וי"ל דהא שאני למימר דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו וכו' ועוד עשה דגידול פרע ע"כ תירוצם זה קשה אצלי דגם לעיל איכא למימ' דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו דהקפת הראש תאמר בכהנים דאיכא לאו ועשה לאו דהשחתת זקן ועשה כמו שכתבו הם לעיל בד"ה ה"ג ומה נזיר וכו' דאיכא לימפרך הכי ומשום הכי אמרו דעיקר הפירכא אחרונה סמיך א"כ ג"כ הכא הו"ל למעבד הך ק"ו ואע"ג דאיכא לימפרך עלה דעיקר הפירכא אחרינא סמיך ג"כ: