אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף לט.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף לט.

דף לח:

גמ' גילח או שגילחוהו לסטים סותר שלשי' יום כתב רש"י סותר ל' יום לפי שאין גידול שער בפחות מל' יום וכן נראה מהש"ס לקמן דף מ"ד ע"א דקא' ותגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין וכו' אינו דין שלא תסתור בעינן גידול שער והא ליכא ע"כ משמע מזה דאינו סותר לעולם ל' יום אלא דאם היה מיום הגילוח הזה עד סוף נזירותו עדיין שלשי' יום כגון שהיה בנזירות מרודה אינו סותר כלל דהעיקר הוא כדי שבאי גילוח ביום קרבנותיו וכן פירש שם רש"י בדף הנז' וכיון שכן מה דקתני מתני' סותר ל' יום הכוונה סותר עד שיהא בשערות זמן ל' יום כדי שיגלח בגידול שער שהוא זמן ל' יום וכך סברת התוס' יעו"ש. וראיתי להרמב"ם בפ"ו מהל' נזירות שכתב שסותר ל' יום עד שיהיה לו פרע ואח"כ מתחיל למנות. וקשה לי דמהסוגיא הנז' משמע דמה שסותר הוא משום כדי שיהא לו שער כדי לקיים מצות גילוח טהרה ביום הבאת קרבנותיו וא"כ למה צריך לגדל פרע ואח"כ ימנה. ועוד אני תמיה על מרין הכ"מ ז"ל שהביא על דברי רבינו הך סוגיא ומה שפירש עלה רש"י כאילו מינה מוכח לדברי רבינו ואדרבה מינה מוכח דלא כדבריו כמ"ש. וראיתי להלח"מ שכתב דמתני' מסייעא לרבינו דקאמרה חומר בטומאה מבתגלחת. שהטומא' סותרת את הכל וכו' ותגלחת אינה סותרת אלא ל' ע"כ משמע דכי היכי דבטומאה סותרת בין בנזירו' מרובה בין בנזירות מועט הכי נמי בתגלחת דאי לא לימא נמי חומר בטומאה שסותר' בין בנזירו' מרובה בין במועט מה שאין בתגלח' שאינה סותרין אלא מועט ולא מרובה שישאר לו גידול שער כדי שיגלח ע"כ דבריו ולדידי לאו דיוקא כדברי רבינו מהאי לפי שמעיקרא התנא קאמר חומר בטומאה ובתגלח' מביוצא מן הגפן שהטומ' והתגלח' סותרין והיוצא מן הגפן אינו סותר דקאי בתגלחת באופן דסותר דבמועט איירי ובזה האופן עצמו דשניהם סותרין קאמר התנא שחומר בסתיר' הטומא' יותר מבסתירת התגלחת שהטומאה סותרת את הכל ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים דהיינו סותר כדי זמן גידול שער ולא איירי לומר דחומר הטומאה דחמיר סותרת לאפוקי תגלחת דאיכא זמן דאינה סותרת כגון שעדיין שיעור זמן גידול שער וליכא סייעתא לדברי רבינו מזה. ומה שנראה לי לומר לדעת רבינו הוא משום דמתניתין לקמן קתני סתמ' חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרין דמשמע דבכל גוונא יש סתירה בתגלחת ואם כפי' רש"י והתו' כמ"ש לעיל הרי יש זמן שאינו סותר כלל כגון שקבל נזירות יותר מל' יום וכשהגיע לזמן שעדין ל' יום גלח הרי אינו סותר כלל כיון שעדיין לו בנזירות ל' יום ועוד מה שקתני אח"כ חומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים דמשמע שתמיד יש בה סתירת שלשים ועוד ממה שאמר הש"ס והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה וכו' תגלחת שעשו בה מגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל ואם כדברי התוספו' ורש"י כנז' מאי קא פריך דניעביד ק"ו והלא כתיב גדל פרע שער ראשו דלא קפיד קרא אלא כשיהא שיעור גדל פרע ביום תגלחת הטהרה ולמה יסתור הכל מק"ו והרי גלי קרא דלא נעביד ק"ו אבל לפי דברי כינו אתי שפיר דהש"ס מפרש לקרא דגדל פרע דהיינו שביום נזירותו רמי עליו לגדל פרע מיום קבלת הגזירות וכיון שגילח שלא כדין עומד ל' יום כדי לגדל הפרע שנתחייב מיום קבלתו כדי שתהיה אותה התגלחת כמאן דליתא דמי ואז יגמור הנזירות בשער שבו כמקודם ואע"ג דהא עביד יותר בשער ממה שהיה לו ביום התגלתת כגון שביום התגלחתו היה לו שער של עשרה ימים או פחות ויותר מעט ועכשו גדל אותו של שלשים יום מ"מ הא איכא זמן שהיה בשערו יותר מל' כגון שקבל עליו נזירות מרובה ויגלח יום ארבעים או יותר ולא עביד כי אם שלשים יום עכשיו דרחמנא לא אטרחיה יותר משיעור גידול שער כסתם נזירות דלפי זה אתי שפיר מאי דמקשה הש"ס כנז' והתגלח' תסתיר את הכל מק"ו מתרומה וכו' דהיינו דאע"ג דלא קפיד קרא כי אם אשיעור גידול שער שישהא עד שיגדל שערו ואח"כ יתחיל למנות למה ימנה הימים הראשונים שמנה כבר ויגמור עליהם אימא דכאשר ישהה שלשים יום ויחזור למנות כמ"ש הכתוב לא יעלו בחשבון ימי נזירו' אותם ימים שמנה קודם הגילו' ק"ו מטומ' ומה טומאה שלא עשה משמ' כמיט' סותרת את הכל דהיינו הימים שמנה קוד' הטומאה תגלחת שעשו בה מגלח כמתגלה אינו דין שתסתור את הכל דהיינו הימים שמנה קודם הגילוח ומשני אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל דהיינו דהימים הראשונים קודם הגילוח יהיו עולים למנין נזירותו וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה שכתב וז"ל ולכך אם גילח ראשו ימתין ל' יום עד שיהיה לו פרע ואז יתחיל למנות וישלים הנזירו' וכמו כן אמרו בעינן גידול פרע וליכא עכ"ל דמפרש למה שאמרו בש"ס בעינן גידול שער והא ליכא דהיינו כיון שגילח הרי ליכא גדל פרע לכן צריך לשהות עד שיגדל פרע כמקודם דאין הכוונה גידול פרע בשעת הבאת הקרבנות בתגלחת הטהרה כמו שפי' רש"י והתוס' כמש"ל ודו"ק:

איבעיא להו האי מזיא וכו' אי מלעיל כתב רש"י או מלעיל רבי שראש השער מתגדל ויוצא מאליו ומתגדל ועיקרו כדקאי קאי ע"כ מה דאמר מעיקרו כדקאי קאי משמע הסמוך לבשר אינו זז ממקומו דהא קא פשיט ליה מהא אינבא וכו' דהיא קיימא בעיקבא דבינתא דהיא סמוכה לבשר אין להקשות דאיך שייך לומר מלעיל רבי אבל הסמוך לבשר אינו זז ממקומו והא קא חזינן כד מגלח אדם שנשאר עיקר השער בתוך הבשר הוא יוצא לחוץ וגדל ואם הסמוך לבשר אינו זז ממקומו כ"ש מה שהוא בתוך הבשר דנראה דודאי ראש השער מ"מ הוא גדל אפי' אה הוא בתוך הבשר או חוצה לו בסמוך ולא אמרו דסמוך לבשר אינו זז ממקומו אלא בשיש לו יתר דהוא מתגדל דווקא ולא הסמוך לבשר דהוא אינו זז ממקומו:

אי אמרת מלתחת רבי נזירות שקליה פירש"י הילכך למאי דאקדיש שקליה וסותר נזירותו ע"כ קשה לי דאיך שייך לומר דסותר נזירותו בשיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו והא קתני ברייתא לקמן אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער דהוא שלא נשאר שום עיקר בשער כלל. ועוד קשה דמשמע מהאי בעיא דבאם לא שיירו בו כדי לכוף ראשו לעקרי דלכל הצדדים סותר ואמאי הא מהך ברייתא משמע דבעי בתער שלא ישאר עיקר שער כלל ומיהו לזה י"ל דכל שלא נשאר לכוף ראשו לעיקרו מקרי כעין תער וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל מהל' נזירות שכתב וז"ל נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן וכולי ה"ז סותר ל' יום וכו' אבל קושיא ראשונה קשיא ומכ"ש דהעלו בש"ס דמלתחת רבי וא"כ דינא הוא דאף בשיירו כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר והוא דלא בהך ברייתא. ונ"ל לומר דודאי המבעי לא ידע להך ברייתא ומה שהעלו ש"מ מלתחת רבי לפי דעתו דהמבעי אבל האמת דלא כהך סוגיא דאין תלוי זה בזה אלא לעולם אין סתירה אלא בגילוח בתערו או כעין תער וכל שיירו כדי לכוף ראשן לעיקרן אין זה מקרי כעין תער וכהך ברייתא ראשונה שהביא הש"ס להקשו' ממנה על מה שהעלו דמלתחת רבי דקתני נזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואע"ג דדחי ליה באחר מלאת ומני ר"א בדרך דחייה נאמרה אבל האמת הברייתא כפשטא וכן לקמן אמר רב חסדא ללקות באחת וכו' לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער וכו' וקאמר אח"כ תניא נמי הכי וכו' דהיא הברייתא שנית שהבאתי בתחלה לעיל. ולהכי הרמב"ם ז"ל פסק כרב חסדא וכהאי ברייתא וכפשט ברייתא ראשונה ואין זה תלוי בזה כמו שרצו לעשות בבעיא אלא דגזרת הכתוב דבעי כעין תער וכאשר שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו לא מקרי כעין תער ואינו סותר כן נ"ל ודו"ק:

אבל התוס' לקמן בד"ה ובתער מפרשי דהא דקאמר רב חסדא ובתער לא קאי אסותר אלא ארישא ועיין במ"ש שם ודבריהם קשים דאיך שייך לומר דבתער דסוף דבריו שהוא סמוך לסותר אמרינן דקאי ארישא:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה