אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף לו.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף לו.

דף לה:

זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו וכו' כמאן כר"א דדריש כל פיר"שי כר"א דדריש כל לגבי חמץ בפסח בפרק אלו עוברין דקתני ועל עירובו בלאו דברי ר"א דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ע"כ. משמע מדבריו דועל עירובי בלאו דקאמר ר"א שהוא דההיתר מצטרף לאיסור דכן משמע מדבריו דזעירי דקאמ' אף שאור בבל תקטירו שהוא דההיתר מצטרף לאיסור ממה שאמר אח"כ בדיבור שאחר זה על דברי זעירי וכן בפ' אלו עוברין פירש שם רש"י וז"ל גמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית קומץ דשאור ואינן מעורבין אלא כל אחד ניכר ע"כ. וכיון שכן קשה לי דאיך איפשר לומר דטעמא דר"א דאמר ועל עירובו בלאו הוא משום דהיתר מצטרף לאיסור הוא והא התם על מה דקאמר הש"ס כמאן כר"א דדריש כלפירש שם רש"י ודריש ליה הכי מקצתו מניין חצי זית שאור וחצי זית מצה עמו וא"כ מה דקתני אח"כ עירובו מניין וכו' לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור אלא משום דמעורבים לגמרי והוה אמינא דיתבטל האיסור אגב ההיתר להכי אתא כי כל שאור דלא אמרינן דיתבטל וגם על דבריו שם קשה דפירש אמאי דהקשה הש"ס אפילו חמץ נמי בהא אמרינן על עירובו בלאו והיינו נמי היתר מצטרף לאיסור דמשמע דטעמויהו דתרתי משום דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ למה צריכי תרי קראי. ונראה לי דרש"י ז"ל דייק מה שאמר הש"ס התם כמאן כר"א דדריש כל דמשמע דזעירי קא מפיק לה מכל נמי וכיון דהך ברייתא דמייתי התם שאור בל תקטירו וכו' קא מפיק מכל מקצתו וכו' להכי פירש דברי זעירי דומיא דמקצתו דברייתא וכו' דהוא חצי זית שאור וחצי זית מצה דאינם מעורבים אלא כל אחד ניכר ומפיק לה מכל דהיתר מצטרף לאסור וכיון דפריך הש"ס אי הכי לענין חמץ בפסח נמי והתם איירי בעירובו אלמא דגם בעירובו נמי משום דהיתר מצטרף לאיסור הוא ולא קשה דלמאי אצטריכו כשאור תרי קראי דאי לא כתיב אלא כל דווקא הוה מוקמינן ליה לשאינן מעורבין דהוא חצי זית שאור וחצי זית מצה דמצטר' היתר לאיסור אבל היכא דהם מעורבין הוה אמינא דיתבטל האיסור אגב ההיתר. להכי אצטריך כי כל לומר דבתרויי' היתר מצטר' לאיסור ואתו דברי רש"י על נכון ומה שהקשו התוס' עליו דא"כ מפרש זעירי לברייתא כמו שמפרש אביי. נ"ל דט"ס הוא דאיך שייך לומר דזעירי מפר' כאביי והלא זעירי מפרש חצי זית משאור וחצי זית מצה משלימו ואביי מפרש חצי זית שאור דווקא דיש הקטרה בפחות מכזית דלזעירי אין הקטרה בפחות מזית וכמו שאמרו בש"ס לאפוקי מאביי ובעירובין הקשו עליו בסגנון אחר דזעירי לא כאביי ולא כרבא וכן הקשו עליו נמי במנחות דף נ"ח ואיפשר דכאן נמי כך היא הקושיא ולא כמו הגירסא שלפנינו. וגם על קושיא זו נלע"ד דלא קשה על דברי רש"י דמאי קושיא זו אם זעירי לא יסבור לא כאביי ולא כרבא דמפרש לה הכי דהברייתא באה לומר דהיתר מצטרף לאיסור. ומכ"ש שנאמר דרבא הכי נמי ס"ל דלהיתר מצטרף לאיסור אתייא ומפרש לה כזעירי והא דנקט בלשונו אין לי אלא קומץ חצי קומץ מניין הוא כדי ליפלוג אאביי דאמר אין לי אלא כזית חצי זית מניין נקט הכי לומר דהוא ס"ל דאין קומץ פחות משני זיתים להכי לא נפקא לן מהתם דתהוי הקטרה בפחות מכזית וזעירי כוותי' ס"ל מדאוקים קרא לחצי זית להיתר מצטרף לאיסור דבעי כזית עכ"פ דהוא משום דאין הקטרה בפחות מכזית. וגם מה שהקשו עליו דמאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות וכו' רבנן דרשי לה מכי כל ע"כ אינה קושיא משום דהך ברייתא דשאור בל תקטירו דהיא דומה לדברי זעירי קא מוקים לה הש"ס התם בפסחים כר"א משום דמדכר בה דדריש כל דהוא ר"א להכי קא פריך התם כמאן כר"א וכו' ותרץ אין הכי נמי וכו' וג"כ הכא קא מייתי מה דפריך התם ותרץ כהתם. ועוד דרבנן דדרשי כי כל אינו מבואר בשום מקום אלא דהתם בפסחים מכח פירכת הש"ס קא דחי ליה כל לא דרשי כי כל דרשי להכי ניחא ליה להה"ס לומר כמאן כר"א דהוא מבואר להדיא דדריש כל ותרץ עלה אין הכי נמי וכו':

גם מה שהקשו עוד עליו בפסחים דבחמץ מנ"ל תערובת כיון דצריך קרא להיתר מצטרף לאיסור ע"כ הרי כבר פירש שם רש"י על הך קושיא אפי' חמץ נמי והיינו נמי היתר מצטרף לאיסור. וכי תימא דמוקמינן ליה דווקא היכא דהם ניכרים ולא מעורבים אבל מעורבים אימא דיתבטל האיסור אגב ההיתר זה אינו כיון דמצינו דבשאור גילה קרא דהיתר מצטרף לאיסור בין בכל אחד ניכר לעצמו בין במעורבין גם בחמץ דגילה קרא דהיתר מצטרף לאיסור הוא בכל מידי להכי דריש מכל גם בעירובו גם מה שהקשו עליו התם דלקמן גבי חטאת משמע דאין היתר מצטרף לאיסור אם לא שיתערב האיסור וההיתר יחד דהא אמר עד שיבלע בבשרה ע"כ נמי לא קשה דבשאר איסורין דהוא איסור אכיל' כיון דנתנן בבת אחת בתוך פיו אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור ואע"פי שאינן מעורבין ביחד ואיני דומה לחטאת דהוא תלוי בבלי עה כדי להיות כמותה שאם לא נבלע בה מגוף החטאת הרי כאלו כל אחד לעצמו דלהכי כתב רחמנא בבשרה עד שיבלע בבשרה וילפי לה אף כשמקום המגע מועט עד שאין לשער בו כזית בליעה ומצטרף של היתר עמו להשלימו אבל אם היה דבנגיעה לבד תהיה כמותה לא הוה ילפינן מנה דהיתר מצטרף לאיסור אלא דגזרת הכתוב כך הוא דבנגיעה לבד תהא כמותה ודו"ק. בינייהו אביי סבר וראיתי להרמב"ם בפ"ה מהל' איסורי מזבח שפסק כהאי ברייתא דשאור ואע"ג דהכא מוקמינן לה בש"ס כר"א וכן נראה בהל' חמץ ומצה דפסק כר"א דעל עירובו דדריש כל וכיון שכן קשה לי דאמאי כתב בפ"ה מהל' נזירות דאין היתר מצטרף לאיסור והלא בין לדברי רש"י בין לדברי התוספות דברייתא זו משמע מינה דהיתר מצטרף לאיסור בשאור כדברי זעירי וזעירי קא מוסיף על דברי ר' אבהו דאמר דבנזיר היתר מצטרף לאיסור ואמאי לא פסק כזעירי גם בנזיר אבל בשאור נראה דפסק כזעירי שהרי כתב שם או המקטיר תערובת שלהן לוקה וכתב אח"כ ואין הקטרה פחותה מכזית דמשמע דגם בתערובת סגי בכזית לחיוב מלקות דהוא ודאי משום דהותר מצטרף לאיסור וג"כ הכי משמע דעל התערובת קאי שכתב בתחלה נפל מהם כל שהוא בקטרת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ועלה קאמר ואין הקטרה פחותה מכזית. ונראה דבנזיר לא פסק דהיתר מצטרף לאיסור משום דלקמן קאמר כי קאמר ר' אבהו לדברי ר"ע משמע דלרבנן דנזיר הוא כמו שאר איסורין להכי פסק כרבנן בנזיר דאין היתר מצטרף לאיסור ואם והיה רבי אבהו מפיק ליה מכל היה קשה כיון דדריש כר"א דדריש כל אבל הוא דריש לה ממשרת ורבנן דרשי לה לטעם כעיקר כמ"ש בש"ס. וראיתי מה שיוקשה על דברי הרמב"ם וכמו שהקשה הכ"מ שם וע"ש מה שתרץ ואנכי איש צעיר נ"ל דמה שכתב רבינו שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכל שהוא לאו למלקות קאמר אלא לענין איסור דווקא ולענין שאם נפל מהם כל שהוא בקטרת נפסלה אבל לענין מלקות בעי כזית שאין הקטרה בפחות מכזית והכתוב אמר לא תקטירו וכיון דאיכא כזית אע"ג דאין בה שא מעט משאור ודבש חייב מלקות וזהו מה שאמרו כאן כמאן כר"א דדריש כל בענין חמץ ללקות על עירובו דהוא כזית דהוא דומה לחמץ דאף בכל שהוא אסור והמלקות בכזית וקאמר לאפוקי מדאביי דמחייב אף בלא צירוף דגם בחצי זית מחייב מלקות ומדלא קאמר לאפוקי מדרבא נמי משמע דכרבא אתי דהוא נמי ס"ל דהיתר מצטרף לאיסור דגם אם אין בו כזית שאור והמצה משלימו לכזית חייב מלקות ולא בעי שזהא כזית שאור. אח"כ ראיתי להרל"מ בפי"ג מהל' מעתק דפיר' דברי רבינו כיוצא בזה יעו"ש. הן אמת נתפלאתי הרבה על תירוץ הכ"מ דאמר שרבינו מפרש דרבא לא פליג אאביי דדריש מכל לרבויי חצי זית דשאור לא פליג והלא במנחות להדיא אמרו מאי בינייהו איכא בינייהו אביי סבר יש קומץ פחות מב' זיתים דיש הקטרה פחותה מכזית ורבא סבר אין קומץ מפחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית ע"כ הרי להדיא דפליגי וג"כ מדברי רבינו שכתב ואין הקטרה פחותה מכזית משמע דפסק דלא כאביי דאמרן דיש הקטרה פחותה מכזית אלמא פליגי. ועוד איך תתורץ הקושיא שהקשה שדברי רבינו סותרים זה את זה דמתחלה אמר בכל שהוא ואכ"כ אמר דאין הקטרה פחותה מכזית. ונ"ל דכוונת הכ"מ לאו למימרא דלא פליגי דודאי פליגי בהאי דאביי ס"ל דיש הקטרה בפחות מכזית דהך ברייתא משמע מינה דיש קומץ פחות משני זיתים דקתני מקצתו מניין דמשמע מקצתו אפי' חצי זית דאם ס"ל דאין קומץ פחות מב' זיתים וכוונת מקצתו הוא על חצי קומץ דהוא כזית הו"ל למימר חצי קומץ מניין ומדנקט הכי משמע דיש פחות מב' זיתים וא"כ מקצתו דקתני דאתא קרא לרבות חצי שיעור הוא חצי זית כמו שכתבו התו' שם במנחות ורבא מודה לאביי דמשמעות הברייתא דקתני מקצתו הוא משמע חצי זית דאל"כ הוה לה למימר חצי קומץ אלא דמסיף לידרוש חצי קומץ נמי דהיינו דלא תידוק מכאן דיש קומץ פחות מב' זיתים מדנקט מקצתו שהוא חצי זית ולא קתני חצי קומץ דאה"נ הברייתא כך כוונתה דלרבות גם חצי זית אבל לא תידוק מינה דיש קומץ פחות מב' זיתים דאע"ג דאין קומץ פחות מב' זיתים גזירת הכתוב חייבו על כל שהוא מכל שאור ולעולם אין הקטרה פחות מכזית ונפקא מינה שהם יהיה מעורב עם דבר אחר אזי לא לחייב על כל שהוא שבו כיון דהוא מעורב עם דבר אחר שהוא מצה אלא צריך שיהא בו כזית בין הכל כשאר הקטרה דעלמא דאין הקטרה פחות מכזית דהא ברייתא קא מרבייה עירובו מבי כל וכן מתמ' דברי הכ"מ שהרי אחרי שכתב דתרוויהו משמע דכתב תכף אחריו וז"ל ומ"ש ואין הקטרה פתוחה מכזית היינו בתערובת וצריך שיהא כזית אע"פי שאין בו אלא כל שהוא משאור ודבש ע"כ להורות כמ"ש ודו"ק: והוינן בה מקום מגעי אמאי פסול פירש"י אמאי פסול במקום מנעו דאין טומאת אכלין פחות מכביצה ע"כ פירוש דהשום והשמן ודאי אין בהן כבצה. וכיון שהן של תרומה לא בטלי אגב מקפה אבל ברישא דהמקפה היא של תרומה היא עיקר וכאילו נגע בכולה אבל בזה דלא בטלה אגב מקפה הוי מה שנגע הוא דווקא בדבר שאין בו כבצה וזה לפי איכא דאמרי דכתב רש"י אבל לפי דאית דאמרי מאי במקצתן אפי' במקפה של חולין דכיון דעריבי כחד מנא דמי ליה כמאן דנגע בתרומה מצמה ע"כ והרי יותר מכבצה איכא צ"ל דסוף סוף התרומה שבה אין בה כבצה. ולהכי קא פריך דאמאי פסול מקום מגעו כיון דליכא כביצא אבל ברישא דהמקפה של תרומה אפי' דלא נגע אלא בחולין הוא בטל לגבי מקפה וכאילו נגע נגע במקפה עצמה ויש בה יותר מכביצה ולהכי פסל את כולן כן נ"ל אלא דאיכא לימדק אע"ג דאין בהם כביצה מ"מ נראה דמדרבנן מקבל טומאה בפחות מכביצה וי"ל כיון דאינן מקבלין טומאה שא מדרבנן לא היה לנו להחמיר כ"כ אלא אמרינן דבטילי אגב מקפה ודוק ולפי פירוש רש"י זה לא גרים אמר רבה וכו' מדאורייתא היא:

הואיל וזר לוקה עליה בכזית לפי דברי רש"י הנ"ל קא מתרץ אע"ג דאין בה כביצה כיון דאם זר אבל משני' יחד דהיינו התרומ' והחולין כזית הוא לוקה עליה ג"כ חשבינן להו לענין ליפסל ולא אמרינן דבטילי אגב מקפה ואמר מאי טעמיה לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור דהיינו דאותו כזית דאוכל דקאמר הואיל וזר לוקה עליה כיון דהיא משניהם יחד הרי ליכא שיעורא מתרומה כדי להתחייב עליה אלא ודאי דהוא משום דהתר מצטרף לאיסור הרי גם בשאר איסורין היתר מצטרף לאיסור:

תו' בד"ה ה"ג רש"י מקום מגעו וכולי והא דתרומה בחד ומאה דרבנן הוא ע"כ ואע"ג דמדרבנן מיהא מטמא מ"מ בהאי דהם תבלין בטלי ברובה אגב מקפה:

בד"ה אמר רבה בר בר חנה וכו' וי"ל דלישנא דפסל משמע מדאורייתא ע"כ לא ידעתי אמאי לא מתרץ כמו ושכתב' לעיל לדברי רש"י דהכא בד"ה והוינן בה וכו' יעי"ש:

בד"ה משום דהיתר מצטרף לאיסור וכו' וא"ת ולימא הואיל וזר לוקה עליו בכזית אם היה מלקט וצובר משם כזית ע"כ פירוש אילו היתה תרומה דאורייתא כמ"ש לעיל. והיה מלקט ממנה כזית ואוכלו וחייב עליו דלהכי כאן לא יתבטל אגב מקפה ואמאי תפרש לה דאיירי שנטל ממנה שהם מקפה ושום ושמן דליכא כזית מתרומה אלא בהצטרף המקפה שהיא חולין כדי שתדוק מינה דהית מצטרף לאסור ותרץ ר"י דאם משום הליקוט ואכיל כזית כיון דאין דרך אכילה בכך לא אמרינן בשביל זה דלא יתבטל אגב המקפה אלא איירי בשדרך אכילת שהוא נטל מהן כשהן יחד ואכל כזית דהיה חייב אם היתה תרומה דאורייתא להכי לא יתבטל כאן אגב מקפה ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה