ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף לה:
גמ' ומנלן דהכי הוא וכו' כתב רש"י דכעין פרטא דיינן ע"כ נראה לי דהכוונה דהש"ס נחית לומש דמנלן דכעין פרטא דיינן ולא קא בעי על כלל ופרט וכלל דווקא כדמשמע מדהביא לו ברייתא דונתת הכסף דהיא איירי בכלל ופרט וכלל אלא קא בעי דמנלן למדרש דכעין הפרט דייננן והביא לו זאת הבריית' דהיא מפורשת דדיינן הכי ולא איכפת ליה לש"ס לימעבד חילוק בין כלל ופרט וכלל לפרט וכלל ופרט דמשמע ליה דהם שוים וגם לדברי התוס' שכתבו דאדרבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל משמע להו ג"כ דשוים הם. שהרי רבנן דרשי לעיל פרט וכלל ופרט והם נקטו בלשונם דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל דהכוונה דלא דרשי בריבה ומיעט ולא שאני להו בין כלל ופרט וכלל לפרט וכלל ופרט דכוונת הש"ס לומר דמנלן דמדה זו בתורה לימדרש כעין הפרט וכמו שגמרו דבריהם ודו"ק:
כללא בתרא מאי אהני לאוסופי ליה כל דדמי ליה כתב רש"י ז"ל אהני לאוסופי ליה ואפי' מצד אחד וכו' נראה דט"ס הוא ואין זה מקומו אלא למטה דהא מה שרצה הש"ס לומר הוא דאי ליכא כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא מה שבפרט וכמו שכתב הוא ז"ל בסוף הדיבור ולכן צריך להסירו מדבור זה עד דאי ליכא וכולי וזה ברו שצריך שיהיה אחר זה, הדיבור: דאילו תרתין כללי ופרטא אי איכא פרט אדדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן. הנה מזה נראה הפך דברי רש"י שכת"ד בעירובין קאמרי דאמעיטו להו דגים והתם בתרתין כללי ופרטא. ועוד דאיהו עצמו כתב וז"ל ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גדולי קרקע. ואח"כ ראיתי בעירוכין דהוא כמ"ש הכא דבעי ב' צדדין דאימעיטו דגים וא"כ הך סוגיא דלא כהכא והוא כתב דבעירובין הכי קא מפרשי בהאי ברייתא ואין כוונתו לומר דגם בהאי סוגיא הכי מוקמי דודאי דהאי סוגיא פליגא. ומה שכתב אח"כ כנז"ל הוא דמפרש לפי סוגיא דהכא אבל התוס' התם הקשו מסוגיא דהכא ותירצו דשני צדדין דהכא הוי כחד צד דהתם יעו"ש לא פליגי סוגיי דלא כדברי רש"י דמפרש דשני צדדין דהכא הוא כמו התם וצד דהכא הוא כמו צד דהתם דנמצא דלפי דבריו אלו דסוגיי פליגי כמ"ש ודו"ק:
אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתור' אמר היתר מנטרף לז לאיסור וכו' פירוש לענין לחייבו מה שיש בו לאו או כרת אם אין בו כזית מהאיסור כדי להתחייב עליו וההיתר הוא שמשלימו לכזית אינו חייב עליו מלקות או כרת אבל לענין איסורא ודאי דאסור מדאורייתא אפי' אם אין בו כזית ואינו צריך צירוף מההתר וק"ל: