אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף לג.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף לג.

דף לב.

גמ' אלימא ר' טרפון וכו' כתב רש"י ור' יהודא דבר פלוגתיה דר"ש וכו' פירוש דלכאורה קשה דאיך שייך לומר ר' טרפון והא קאמר ר' טרפון דאין שום אחד מהם נזיר ואם כך היא כוונת הקושיא במה שאמר כיון דבשעתא וכו' א"כ למה לו להאריך בלשונו כולי האי. וכך הו"ל למימר והאמר ר' טרפון אין שום אחד מהם נזיר:

ועוד למה לו לומר והתניא רבי יהודא וכו' דממתני' היה לו למפרך להכי פי' דכוונת המקשה א"ר יהודא בר פלוגתיה דר"ש דהוא מתיר בספק דהוא טעמא דס"ל כר' טרפון דבעי שיהא הדבר מפורש דכי יפליא כתיב ולא בספק ועל זה קא פריך הא אתי לקמן הוי נזיר והתניא דרבי יהודא ס"ל כר' טרפון לגמרי דאין שום אחד מהן נזיר ומשני ליה ר' יהודא דכרי דהיינו לאו משום דר' טרפון נקיט לה אלא משום דהוא ספק. דומיא דכרי דמתיר משום דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ושיבא דב"ה קאי דאה"נ אי הוה אתי לקמן הוי נזיר וק"ל. אבל התוס' כתבו מני אי כב"ש וכו' אלימא ר' טרפון וכו' הוי ספק נזיר וכו'. ונראה דפירו' דבריהם כך הוא דכוונת הפירכא דאי כב"ש אפי' בהרתיע לאחוריו הוי נזיר משום דהוא ס"ל דכולן נזירים ואי כב"ה דס"ל דמי שנתקיי' דבריו הוי נזיר א"כ כשהרתיע לאחורו דלא ידעינן ליהו נזיר מספיקא ומדקתני מתניתין לא הוי נזיר משמע דאינו נזיר כלל אלימא ר' טרפון מכ"ש דתגדל התימא דאפילו תפרש למתני' במאי דקתני לא הוי נזיר הכוונה דלא הוי נזיר בודאי אלא מספיקא אפ"ה לדעת רבי טרפון לא הוי נזיר מספיקא כיון דבשעה שנדר לא הוי ידע אם פלוני או לא גם בודאי לא הוי נזיר א"כ גם בספק לא הוי ספק נזיר והכוונה דהמקשה בעי לצדד לידע מי הוא תנא דמתני' והש"ס נקט ר' טרפון דהוא בעדיפ' דאף אם תדחק למתני' לפרושי ספק נזיר הן אמת דהלשון מגומגם וזהו מה שנראה לפרש אע"ג דקשה דאיך שייך לומר לא אב"ה ולא ארבי טרפון דמה דקתני מתני' לא הוי נזיר הוא נזיר בודאי שא נזיר בספק דא"כ היינו ר"ש דקתני אח"כ דהמקשה קא פריך דאפי' לא הוה פליג ר"ש במתניתין ודוחק:

מתני' ראה את הכוי וכו' הרי כולן נזירים ע"כ כתב רש"י ואליבא דב"ש דאמר הקדש בטעות דהוי הקדש וכו'. נראה דהטעות הוא שהראשון שאמר שזה חייה דהיינו שאינו חיה והשני שאמר שזה אינו חיה שא חיה וה"נ שאמר שזה בהמה אלא שאינו בהמה וה"ד שאמר שאין זה בהמה. אלא בהמה וה"ה שאמר שזה חייה ובהמה דהיינו שאינו לא חיה ולא בהמה והוא שאמר שאין זה לא חיה ולא בהמה הכוונה שלא כדבר ה"ה שאמר לא זה ולא זה אלא או זה או זה שכל אחד לפי דעתו שכך הוא ולא נזר אלא לפי דעתו אפילו שכולם טועים לבד אחד מהם שהוא כדבריו כן הוא מ"מ הותפסו תכף במה שאמרו הריני נזיר ואע"פי שזה הנזירות היא בטעות שכלם אינם רוצים להיות נזירים שלא קבלו הנזירות ברצונם אלא לאמת דבריה' כך אומרים ואעפ"כ נתפסים במה שאמרו הריני נזיר דנזירות בטעות הוי נזיר להתפס בה. ונראה דהכא לא שייך לימתני וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו דבכוי לא הוברר דלא הכריעו חכמים בו ואם דליהוו כלם נזירים מספק מי שנתקיימו דבריו כולי האי לא עבדי משום דכולם בטעות נדרו ובשלמא לעיל דהוברר דבריו דליהוי נזיר כולי האי לא עבדי לפוטרו כיון דנמצא כדבריו בקבלת נזירות כמו דפירשתי לעיל על דברי ב"ה בפירו' המשנה הקודמת אבל בכאן שכולם בטעות ולא הוברר בשום אחד מהן שהרי לא הכריעו בו חכמים מודים ב"ה דאינם נתפסים משום זה דהוא עצמו בטעות נדר ודייני להתפס אם נמצא כדבריו בנזירות בבירור: ודלא כמ"ש הרע"ב ז"ל הכוי יש בו ג' ספיקות אם בהמה אם חיה אם בריה בפני עצמם דלהכי לב"ה הוי נזירות מספק דליכא מאן דאמר הכי כלל ודלא כמ"ש לקמן משם המורה דספק אם חיה אם בהמה דלהכי מודו ב"ה דזה מקרי ספק הקדש. ובאמת דקשה לי על פירוש המורה כיון דהספק הוא אם מין חיה אם בהמה א"כ החמישי שהוא אמר שזה חיה ובהמה דמשמע דאין זה לא חייה ולא בהמה יהיה לב"ה נזיר בודאי שנתקיימו דבריו ועוד אמאי יתפס הו' לב"ה והלא אמר שאין זה לא חיה ולא בהמה דהיינו שאינו נזיר אלא אמ לא חיה ולא בהמה שאם יהיה נזיר וכיון דכוי הוא ספק חיה ספק בהמה ולא בריה בפני עצמה לא יהיה נזיר. ועוד דהתשיעי אמאי יתפס והלא הוא אמר הריני נזיר שכלכם נזירים דהכוונה שאם כלכם נזירים יהיה נזיר ואם חסר אחד לא יהיה נזיר ובכאן הששי לדעת ב"ה לא יהיה נזיר שלא קבל נזירותו אלא אם יהיה לא חיה ולא בהמה אלא בריה בפני עצמה וכי תימא דרש"י הכא אינו מפרש כמו הך דלעיל דהיו מהלכין בדרך אלא הכי הריני נזיר כאשר יהיה זה חיה הריני נזיר כאשר יהיה שאין זה חיה שרצונו לקבל נזירות כאשר יהיה כמו ששופט בדעתו אכתי קשה דא"כ שהחמי' שאמר שזו חיה ובהמה הכוונה שזו או חיה או בהמה. וג"כ הששי שאמר שאין זו חיה ולא בהמה שאינו נזיר אלא כשאין זו לא חיה ולא בהמה הא אם יהיה או חיה או בהמה לא יהיה נזיר וא"כ אמאי יתפס לב"ה והלא לא קבל הנזירות אלא כשלא לא חיה ולא בהמה. ועוד דדוחק לפרש דברי ה"ה חיה ובהמה או זה או זה אלא ששניהם ביחד וכיון שכן איך שייך שניהם ביחד אבל אם תפרש כמו דבריו דהיו מהלכין בדרך דהוא כך הריני נזיר אם יהיה חיה ובהמה דודא' אינו לא חיה ולא בהמה אלא בריה בפני עצמה אתי שפיר הלשון וכיון שכן חזרה קושיא למקומה לדברי המורה כמ"ש. ועוד בכריתות בריש פ"ה קא פריך אצטריך קרא למיסר ספיקא ומשני אלא קסבר כוי בריה בפני עצמה דהיינו שאינו לא חיה ולא בהמה דהיינו דלא כההיא דחולין דאמרו שלא הכריעו בו חכמים אי חיה אי בהמה וכיון שכן מאי דוחקיה לפרש האי מתני' כי הך דחולין כדי לומר דמתני' מתוקמא גם לב"ה והרי ניחא לפרש מתני' דווקא לב"ש דהקדש בתעות הוי הקדש. דהשתא אתיא מתני' בין אם תפרש דס"ל דכוי בריה בפני עצמה בין אם לא הכריעו חכמים אם חיה אם בהמה. דלב"ש כולן נזירים דהקדש בטעות הוי הקדש. אבל לב"ה גם ספק נזירו' ליכא כיון דעיקר הנזירו' בטעות שלא רצו לנדור בנזירות ומה שהדירו הוא כדי לאמת שפיטתם דווקא ולהכי לא חלה נזירות כלל בשום אחד אפי' בההוא דנתקיימו דבריו כיון שלא הוברר אכתי מי שנתקיי' דבריו וכמו שפירשתי לעיל. אלא דקשה לי לפי דברי רש"י דמתני' זה היא אליבא דב"ש דאיך קא סתם לן כב"ש ועוד דבמסכת בכורים קא תני בסתם ג"כ אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה וכו' הרי זה נזיר ובשלמא לפי פירוש הרמב"ם ניחא משום דהכוי יש בו דרכים שוים וכו' ועיין בפירושו ובחיבורו שלא על גופו מכוין אלא על הדרכים שבו קא מכוי ולהכי הרמב"ם פסק להאי מתניתין:

איברא דהרמב"ם בפירושו לביכורים פירש למתניתין דשם דהוא משום ספק. וג"כ משמע מדבריו דג' ספיקות בכוי כמ"ש הרע"ב וז"ל שם או אם אמר על מנת שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר בכולם מספק ע"כ הרי במה שאמר שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר מספק דהוא ספק אם בריה בפני עצמה. ובאמת שתימא על רבינו דמניין לו דגם כבריה הוי ספק דבש"ס בחולין דף פ' משמע דבריה דהתם הוי אם מין בהמה אם מין חיה מדקאמר ולא הכריעו בו חכמים ובפ"ה מכריתות משמע דבריה בפני עצמה שאינה לא חיה ולא בהמה כמו שכתבו התוספות שם יעו"ש:

ונראה דרבינו דמפרש הכי בביכורים הוא משו' דמוכח' מלתא דמשו' ספקקא תני לה דקתני בתחלה הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי דהוא משום ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה וכתב בתרה אם אמר הריני נזיר וכו' דהוא משום דספיקא דאיסורא לחומרא וספיקא דממונא לקולא וכמ"ש הוא שם אבל הכא דקתני הרי כולם נזירים דמשמע דלאו משום ספק הוא להכי פירש דמשום דלא קאי על גופו אלא על הדרכים שבו וכו' ופסק כהאי מתני' דנזיר גמור הוא כיון דמתני' במס' נזיר ולא כהאיך דביכורים דמתניא אגב. ומה שסובר רבינו דג' ספיקות בכוי כמ"ש היא משום דמתני' בחולין דף פ"ג קתני ונוהג בכוי שהוא ספק וקאמר בש"ס דף פ' עלה אמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה הוא רב נחמן וכו' תנאי וכו' ר' יוסי אמר כוי בריה בפני עצמה וכו'. ובדפ"ה דכריתות קאמר בש"ס דכל לאתויי דמו של כוי ופריך אצטריך קרא למיסר ספיקא אלא קסבר כוי בריה בפני עצמו ע"כ וס"ל לרבינו דאי איפשר לומר דהאי ברייתא דלא כמתני' הך דחולין דקתני ספק דא"כ הו"ל לש"ס לבאר דהאי ברייתא דלא כהך מתני' דחולין וכן ביומא קאמר בש"ס דף ע"ד דכל חלב לרבות כוי וקאמר כוי בריה בפני עצמה ולא קאמר דלא כהך מתני' דחולין. ובכמה משניות מוכחי דכוי ספק הוא ולא איפשר לומר דהאי ברייתות פליגי ולהכי מפרש דלא פליגי דמה שאמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה אי מין בהמה וההוא דמרבה מן כל דהוא בריה בפני עצמה הכל אחד הוא והכוונה דאצטריך קרא לרבות דמו וחלבו משום דהוא בריה בפני עצמה דהוה אמינא דאינו לא ממין חיה ולא ממין בהמה ולא הוה אסרינן דמו כמו חיה ובהמה ולא חלבו כבהמה להכי אתא קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא ידעינן טעמא דאסרה דמו וחלבו הוא משום דאתא קרא לומר דהוא מין בהמה שהרי חלבו אסור דודאי אצטריך קרא לבאר לן דבר שהוא משונה מן בהמה וחיה לומר שזה בהמה הוא או שמא דאסר לן הוא משום דאע"ג שאינו לא בהמה ולא חיה רצה הקב"ה לאסרו ואע"פי שהוא בריה בפני עצמו או נאמר ההוא מין חיה ורצה הקב"ה לאסור חלבו כבהמה דאם כוונת הקב"ה באיסור חלבו לומר לן שהיא בהמה למאי אצטריך לאסור דמו כיון שהוא בהמה ודאי דמו אסור אלא ודאי שאע"פי שהוא חיה רצה הקב"ה לאסור חלבו אבל אין זה ודאי גמור דאימא שהוא לא אחיה ולא בהמה אלא בריה בפני עצמה. ורצה הקב"ה לאסור דמו וחלבו כנז' ומה דקא פריך אצטריך קרא לאסור ספיקא הוא דקס"ד דלאו בריה בפני עצמה אלא דאנן קא מסתפק לן אי הוא מין חיה או מין בהמה. על זה קא פריך אצטריך קרא וכו' דהיינו דהיה הקב"ה מברר לן או חיה או בהמה אבל כשנאמר דהוא בריה בפני עצמו רצה הקב"ה לאסרו ולא אתא קרא לאסור הספק קמן. וזה מה שאמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמו דלהכי אצטריך קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא הכריעו בי חכמים אם מין חיה ורצה הקב"ה לאסור חלבו או מין בהמה ובשביל שהוא משונה מן הבהמה אצטריך לאסור דמו וחלבו או משום שאינו לא חיה ולא בהמה אצטריך לאסרו כנז'. ורב יאודה לא אצטריך לברר בדבריו הספק שמא לא זה ולא זה דשמעינן לה במה שאמר בריה בפני עצמו וקאמר ולא הכריעו בו חכמים דמשמע דאף בבריה עצמה שאינו לא זה ולא זה לא הכריעו והשתא אתי שפיר שהמשניות שנראה מהם שהוא ספק והברייתות הנז' כלם כאחד בסברא אחת עומדים. ולהכי בנזיר דאמר על מנת שאינו לא חיה ולא בהמה הוי נזיר מספק דשמא בריה בפני עצמו שאינו לא חיה ולא בהמה ובכיסוי הדם מכסין מספק שמא חיה הוא ואמ"פי שהוא בריה בפני עצמו הוא ממין חיה וכבר כתבתי דהכא בנזיר דקתני כלם נזירים דמשמ' דהוא נזירים בודאי הוא משום דלאו על גופו קאמרי אלא על הדרכים שבו ודלא כהך מאני' רביכירים דהיא משום ספק מתניא כמ"ש לעיל אבל קשה לי אכתי דתרי סתמי פליגי דחדא קא חשיב ליה ספק וטדא קא חשיב ליה ודאי. ונראה לי עיקר דלא פליגי דהך עסיקנן דאמרי על גופו בודאי ולא על הדרכים שבו והכא איירי דקאמרי על הדרכים שבו ואה"נ דלית הילכתא כהך מתני' דביכורי' דהוא ספק נזיר שהרי רבינו פסק דספק נזירות להקל והאי מתני' מתוקמא אפי' למאן דס"ל ספק נזירות להקל משום דעל הדרכים שבו קאמר דהשתא האי מתני' אליבא דכ"ע. והנה לפי דברי רבינו דהאי מתני' אתיא גם לב"ה ולמאן דס"ל דספק נזירות להקל לא משמע כן מסיפא אלא על גוף הכוי שהרי כל הנתלים בהם אח"כ קאמר שכולם נזירים דמשמעות דבריהם שעל שנחלקו בגוף הכוי זה אמר שאחד מכם נזיר דודאי כדבריו כן הוא והשני שאמר שאין אחד מכם נזיר שודאי אינו כדבריו בענין הכוי שאמר על ענין הדרכים דמאי שייך האי דקאמרי הלא ודאי כל הדרכים האלו בהם להכי רבינו ז"ל פירש לסיפא דלא קאי ארישא אלא מתני' קמ"לן ענין אחר הדומה לזה וז"ל הביא מה שהוא דומה לזה וכו' לפי שכבר אמר אמת במקצת כמו שאמר בכוי וכו' יעו"ש ובחיבו' במקום זה הביא הך דאנדרוגינוס ופקחים וסומים וכו' יעוי"ש. חוזרני על פירוש הרמב"ם בהך דבכורים דמדבריו משמע דשלש ספיקות בכוי וכתבתי מה שכתבתי כנ"ל. ואח"כ ראיתי שכתב שם במשנא ח' וז"ל הכוי מורכב מן העז ומן הצבי וכן אמרו הכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים וכו' דנמצא דמה שכתב למטה במשנה הנז' אם אמר הריני נזיר וכו' דהיא משנה י"א הוא אליבא דכוי בריה בפני עצמו דמשמ' דלא פליגי והא ודאי פליגי לפי מ"ש לעיל ומכ"ש דבש"ס אמרו דפליגי דהא אמרו כתנאי שהאביאתי לעיל. וראיתי להתי"ט שם שהקשה קושיא זו ועוד הקשה דבחיבו' פרק ט' מהל' ביכורי פסק דכוי בריה בפני עצמה יעו"ש. ונ"ל לפרץ דמה שכתב כנז' לאו למימרא דלא פליגי אלא לומר ריש מחלוקת בכוי דיש מי שאמר שהוא מורכב משני מינים ויש מי שאמר שהוא בריה בפני עצמה ואליבא דכולהו אתי האי דקאמר התם בביכורים אבל הוא ז"ל בחיבור פסק דבריה בפני עצמה ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה