ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף לב.
גמ' אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה פרש"י והאי דקאמר נזירות מועטת לאו דווקא דהא נמי לנזירות מרובה אלא איידי דלא מצי למיפרך מדר' יוסי אלא מנזירות מרובה נקט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת ע"כ נראה הא דקאמר דלר' יוסי לא מצי למפרך אלא מנזירות מרובה הוא משום דמשמע ממה דקאמר רבי יוסי דדיו שלשים יום דמשמעות דיו הוא לומר דאינו צריך למנות כל הימים אשר שתה בהן יין שלא כדברי ת"ק דקאמר דאף אם שתה מ' יום או חמישים יום צריך למנות' עוד פעם אחרת דהא הבריית' קאי על נזירות מרובה ג"כ כמו שפירש הוא ז"ל דפליג עליה ר"י ואמר דסגי שלשים יום דווקא אבל בנזירות מועטת מצינן למימר דס"ל כמתניתין דימי איסור עולין לו ולהכי לא מצי למיפר' על ר' יוסי אלא מנזירות מרובה וכמו שמפרש אח"כ בדיבור שאחרי זה דהיינו שמתניתין קתני דבנזירות מרובה עולין לו ימי איסור דהיינו דאפי' קבל עליו נזירות מרובה של מאה יום ועשה מהן עשרה בטהרה ועשרה באיסור ואח"כ נשאל צריך להשלים עד מאה כמו שנדר ואינו צריך לסתור ימי האיסור ואלו לרבי יוסי קאמר הכי בברייתא אדברי ת"ק דדיו שלשים יום משמע דעל כ"פ בעי שלשים יום בטהרה דהיינו שלפעמים סותר כגון שעשה שמנים יום באיסור ועשרים יום בטהרה שצריך להוסיף עשרה ימים בטהרה כדי להשלים ל' יום בטהרה דבזה פליג ר"י את"ק וכיון שכן הרי לא אתי כתנא דמתניתין דמתני' ס"ל דבכל גוונא ימי האסור עולין וקאמר הש"ס ואיבעית אימא ר' יוסי וכו' ופירש"י דמתני' בנזירו' מרובה וברייתא בנזירות מועטת וכו' דהיינו דמתני' בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת אבל הברייתא איירי בנזירות מועטת דווקא וכיון שכן מוכרח לפרש דמה שאמר ר' יוסי דיו שלשים הוא בא ליפלוג את"ק דסבר דבעי להשלים הנזירו' עכ"פ בטהרה הוא אומר דשלשים דיו למנות דגה ימי האיסור עולין כתנא דמתני' דאל"כ במאי פליג רבי יוסי את"ק כיון דבנזירות מועטת איירי: עוד כתב לישנא אחרינ' והכי תניא בתוספתא וכו' ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת דמתני' איירי בין בנזי' מרוב' בין בנזי' מועט' וקתני משעה שנזר ואי ר' יוסי וכו' כדמפרש ע"כ הנה לישנא דא דר' יוסי ביאר דעתו דבנזירות מועטת בעי דינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר א"כ לא שייך לפרש דמה שמקשה לרבנן מנזירות מועטת משום דלר"י לא תקש' מנזירו' מועט' וכמו דפירש"י בלישנא קמא דודאי דלר"י תקשה בין מנזירו' מרובה בין מנזירות מועטת דהא נראה דר"י מסכים לדברי ת"ק וכיון שכן קשה לי דהו"ל להקשות בין לרבנן בין לר"י מנזירות מרובה ומועטת דכחדא נינהו:
ועוד קשה במה שאמר ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת דמתני' איירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת וקתני משעה שנזר דמשמע דהוא מבאר בודאי דכן הוא דלא תקשה אלא מנזירות מועטת ולא מנזירות מרובה ואמאי לא תקשה מנזירות מרובה וג"כ קשה דללישנא דא דר' יוסי מפרש לת"ק איך שייך להקשות אי רבנן וכו' אי ר' יוסי וכו':
ונראה לי כיון דר' יוסי קאמר דת"ק לא דבר כי אם בנזירות מועטת להכי לא פריך לת"ק אלא מנזירות מועטת אשר דבר בפירוש דבעי דיסתור ימים אשר שתה בהן. ובנזירות מרובה פריך אר' יוסי דאמר דבעי עכ"פ שלשים יום בהיתר בין אם נפרש דכוונת רבי יוסי דת"ק הכי ס"ל קא פריך אר' יוסי דאמר דת"ק הכי ס"ל בין אם נפרש דר' יוסי דאמר דבעי ל' יום לא קאי את"ק אלא הוא דס"ל אתיא הפירכא שפיר ואי ר' יוסי קשיא נזירות מרובה דהוא קאמר דבעי ל' יום ומתניתין דקתני דלא בעי למנות כלל מהימים שמנה באיסור ודוק ועיין למטה דאיך אתי לפי לישנא דא מה שאמר הש"ס ואיבעית אימא ר' יוסי:
וראיתי להתוספות שכתבו וה"ג אי רבנן קשיא נזירות מרובה פירוש אפי' מרובה וכו' ומתניתין משמע דמונה משעה שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו סותר הכל רק שלשי' יום ול' יום האחרים יעלו לו והיינו נמי כר' יוסי אבל בנזירות מועטת קשיא שאפי' לר' יוסי סותר כלו ובמתניתין משמע שעולה לו למנין ע"כ. קשה לי דהרי הם פירשו במתניתין וז"ל מונה משעה שנדר וכל הימי' שעבר בהם עולין לו לימי נזירותו וכו' פשטיה דמתני' משמע דקתני מונה משעה שנדר על הימים שעבר בהן עלו לימי נזירותו ע"כ וכן כתבו בדף ל"ג ע"ב מונה משעה שנדר דמשמע דכל הימים שעבר על נזירותו עולין למנין ע"כ וכיצד אמרו כאן ומתני' משמע דמונה משעה שנדר כלומר מקצת ימיה שנדר שאינו סותר הכל אלא רק ל' יום והלא לפי דבריהם ראשונים אינו סותר כלל:
ונראה דכתבו כך משום דמשמע לפי גירסתם דלר"י לא פריך אלא מנזירות מועטת אבל מנזירות מרובה לא תקשי להכי פירשו הכי דכוונת הש"ס לומר דלר"י לא תקשי שא מנזירות מועטת דאיכא לפרושי מתני' מונה משעה שנזר לכל הימים שעבר חוץ מל' וזה במרובה אבל בנזירות מועטת מוכרח דמה דקתני מונה משעה שנדר דאינו סותר כלל דכל הימים שעבר עולין לימי נזירותו ו'א"כ תקשי מיהא לר' יוסי נזירות מועטת דמשמע דסותר כלו אם שתה בכלן יין כמו שפירשו בתחלת הדיבור והכוונה דהש"ס אמר דלר"י דאף דנדחוק עצמנו ולפרש מתני' דלא כפשטה ולא תקשי מרובה בנזירות מועטת מיהא תקשי ומשני איבעית אימא ר' יוסי בנזירות מרובה דהיינו דמתני' לא איירי אלא בנזירות מרובה דווקא ומה דקתני מונה משעה שנדר הוא מקצת הימים שנדר שאינו סותר הכל שעולין לו הימים שעבר חוץ מל' יום ומה דקאמר ר' יוסי ל' יום דמשמע דאיירי בסתם נזירות קאמר שלשים ואה"נ דבנזירות מרובה סותר הכל לאו הכי דודאי ר"י לא ס"ל בנזירות מרובה דיסתור הכל אלא דבנזירות מרובה לא יסתור אלא שלשים יום מדקאמר דיו דמשמע דבא לאפלוגי את"ק דאמר דסותר הכל גם במרובה קאמר ליה דדיו ל' יום דאי לאו הכי במאי פליג את"ק ומודה לתנא קמא במוועטת. אלא דאכתי איכא לימדק דאמאי קאמר הש"ס דר' יוסי איירי במועטת דהיה לו לומר דמתניתין ור"י איירי בנזירות מרובה דדברי מתני' כדברי ר' יוסי דמתני' לא איירי בנזירות מועטת וג"כ ר' יוסי אבל בנזירות מועטת בין למר ובין למר עולין לו מן המנין בין אם שתה בכלן יין או במקצתן אותם הימים עולין וכפשט דברי הברייתא דאיירי במרובה דאמר ר' יוסי עלה דיו שלשים יום דמשמע דאיירי במרובה. וי"ל דודאי דת"ק דהברייתא איירי גם במועטת משום דאם במרובה ס"ל דסותר הכל ב"ש במועטת דסותר הכל דהא ס"ל דאב בנשארו ל' יום בהיתר קאמר דסותר. כ"ש בנזירות מועטת דהיא ל' יום ושתה בהן או במקצתן דסותר להן אלא דר"י בא להקל במרובה ואמר דיו שלשים יום שלא שתה בהן דבא ליפלוג במרובה דאינו סותר הכל כיון דיש לו שלשים יום שלא שתה דהוא סתם נזירות ומשמע דבנזירות מועטת אינו עולין לו מן המנין אלא דצריך לעשות עוד מה שעשה באיסור כמו דברי ת"ק כיון דליכא ל' יום באיסור יין לא מקרי נזירות ומעתה לפי דברי תוספות שו דתנא דמתני' הוא ר' יוסי ואיירי מתני' בנזירות מרובה ול' יום סותר ול' יום יעלו למנין אבל בנזירות מועטת סותר לפי מה ששתה בהן יין משום דעכ"פ בעי ל' יום בטהרת נזירות. וג"כ לפי לישנא אחרינא דכתב רש"י כד אמר ואיבעית אימא רבי יוסי כאן בנזירו' מרובה כאן בנזירות מועטת הכוונה דמתני' איירי בנזירות מרובה והכי קאמר דמונה משעה שנדר שאינו סותר הכל אלא רק ל' יום כדין נזירות סתם כמו דברי ר"י כאן בנזירות מועטת דר"י דאמר דיסתור הכל הוא בנזירות מועטת כמו דברי התוספות הנז' שהרי לפי לישנא דא דר' יוסי קאמר בתוספתא בפירוש דינהוג איסור כימים שנהג היתר בנזירות מועטת ובנזירות מרובה ינהוג ל' יום וא"כ כד מוקי למתני' כרבי יוסי תהיה כך מתניתין ודוק היטב: אמר ליה רבא לרב נחמן וכו' לימרו להו מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה פי' דודאי דלא נילף טעות דהקדש מטעות דמעשר דמה למעשר שכן מצינו בו דהכוונה בו היא גורמת שלא יחול ההקדש והטעות בו הוא עדיף תאמר בהקדש דעיקר מעשה שלו הוא בכוונה יהיה טעותו הקדש דודאי דלא נילף ליה מטעות דמעשר אלא צריך שיהא בכוונה שכל מעשה שלו צריך שיהיה בכוונה ומדלא קא מהדרי הכי ב"ה ש"מ דאית להו טעותו וכ"ש כוונתו דודאי היה לנו לילף טעות דהקדש מהעות דמעשר ואמר רב שימי דלעולם טעותו ולא כוונ' ואעפ"כ אינם יכולין לב"ה להשיב כך משום דהיו יכולין להשיב ב"ש בק"ו כך ומה מעשר דגרע כחו בכוונה אפ"ה יפה כחו דקדוש בטעות הקדש שיפה כחו דקדוש בכוונה אינו דין שיפה כחו בטעות. ואמרו ולא היא וכו' דקאמרי לרב שימי דאי איפשר לעשות ק"ו זה ב"ש כדי שנאמר דגם בטעות בהקדש מהני משום דהקדש בריך שיהא בכוונת בעלים ולא בטעות בעלים אבל מעשר בחשבנא תלוי וכיון שחשב כך קדוש אע"פי שהוא בטעות וכיון שכן אינו ק"ו זה לומר מה מעשר וכו' אפ"ה יפה כחו בטעות דטעות זה לא מקרי טעות כיון דתלוי בחושבנא והוא עשה חשבון זה שלא יש גריעות לטעות אבל בהקדש יש גריעות לטעות משום דבעי שיהא בכוונת בעלים וכיון דלא יכולין לעשות ק"ו זה ב"ש א"כ ב"ה היו יכולין להשיב על דברי ב"ש מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה וכו' אם איתא דטעותו ולא כוונתו ומדלא אתיבו ליה כך ודאי דאית להו דטעותו וכ"ש כוונתו וקשיא לרב נחמן כך כתב רש"י ז"ל אבל קשה לי דאם מה שאמר הש"ס ולא היא הוא כמו דבריו דקאתיבו ליה לרב שימי לא הוה ליה למימר ולא היא וכו' אלא כך הו"ל למימר לא הקדש בדעתא דמארי תלוי. ונראה דמשום זה פירשו התוספות דתשלום דברי רב שימי הוא כלומר אין זה ק"ו טוב לדעת ב"ה וכו' אלא דגם על דבריהם קשה דהיכן מבואר בש"ס דלרב נחמן לא קשה אמאי לא השיבו ב"ה מניה וביה דאיכא למימר דב"ה חד מתרי טעמי נקט דכל כי האי גוונא היה לו לש"ס לבאר דלא סלקא לרב נחמן בקושיא. וראיתי להרמב"ם בפ"ח מהל' בכורות שקדוש בין בטעות בין בכוונה דנראה דהוא מפרש כדברי רש"י דאסיקו לרב נחמן בקושיא להכי לא פסק כרב נחמן:
מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו וכולי כתב רש"י שהפריש לנזירותו ומצאה שנגנבה ע"כ משמע דאפי' לא נגנבה אלא אחת מג' בהמות הצריך לנזירות וכן מדברי התו' הכי נראה אע"ג שכתבו שאין לו במה להביא קרבנותיו לאו דווקא כל הקרבנות שהרי אח"כ כתבו לשון יחיד בהמה וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' נזירות דין ב' וז"ל מצאן שנגנבו או נגנבה בהמה מהן וכו' כנ"ל:
תו' בד"ה מי שנדר בנזיר וכו' אבל בגניבה וכן חרבן נולד דלא שכיח הוא כו'. פירוש דנולד דלא שכיח מעיקרא גמר ונדר בלבו וכו' וכיון שכן לא מהניא בזה חרטה אח"כ להתיר נדרו משום דטעמא דחרטה הוא משום שעל ידי חרטה נעקר הנדר מעיקרו ולכן בדבר המצוי ושכיח להיות ואדעתא דהכי לא נדר הרי נעקר הנדר מעיקרו אבל בדבר שאינו מצוי הנדר אינו עקור מעיקרו לפי שכיון שאינו מצוי גמור ונדר בלבו בכל ענין לפי שסבור שלא יהיה וק"ל:
ע"א גמ' ואם משנגבה בהמתו נזר אינו נזיר. וכו' כתב רש"י הרי זה אינו נזיר דגזירות בטעות הוא ע"כ משמע דאינו צריך התרת חכם אלא הרי אינו נזיר וכיון שכן מה שכתב אח"כ וזו טעות של נולד טעה נחום המדי שהיה סבור שפותחין בנולד לאו דמשום הכי עשה להם התרה אלא הכוונה שאמר להם שאתם מותרין מי ו:
אבל מדברי התו' משמע דבעי התרת חכם וז"ל אינו נזיר כלומר הוי חרט' מעלייתא ומתיר לו החכם:
וקשה לי על דבריהם לכי מה שכתבו אח"כ דאיגלייא מלתא למפרע דנדר בטעות הוא ולא חל אפילו רגע אחד וכו' א"כ לא בעי התרת חכם. ומכ"ש לפי מ"ש עוד וז"ל ונראה דאפי' ב"ש מודו בהוא דלא הוי נזיר עכ"ל וכיון שכן אמאי צריך התרה שהרי לב"ה שס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש הוא דאינו צריך התרה. והיה נ"ל דמ"ש התו' ומתיר לו החכם דהיינו שיאמר לו שמותר אתה ואינך נזיר. ומ"ש אח"כ והתירו נחום וכו' הוא שאמר להן שמותרין אתם שאינכם נזירים מעיקרא דלא חל כלל וטעה שפתח להם פתח זה שהוא נולד דלא שכיח ואעפ"כ אמר להם דלא חל נזירות כלל: וכן ראיתי להרמב"ם בפירוש המשניות שכתב דמה שקתני היתרם אינו ר"ל התיר נדרם אלא שהתיר להם שתיית היין והטומאה וכו' אבל אילו התיר להם נדרם אין מחלוקת וכו' ומאמר חכמים כשחרב בית המקדש אינו נזיר שמורה בלי ספק שהוא אינו צריך הפרה וכו':
והנה הרי משמעות דבריו כמ"ש לדעת רש"י והתוספות ג"כ דאינו צריך התרה אם חרב קודם הנדר ואם חרב בהמ"ק אחר הנדר לא מהני בלא התרה משום דנולד הוא אבל אם על ידי התרה כגון שהתחרט על הנדר מהני. אלא דנחום המדי טעה דבלא התרה שצריך להיות על כל הנידר. דהוא על ידי חרטה דיניחם על הנדר מעיקרא היתר להם דאמר להם מותרין אתם משום שחרב בית המקדש ואמר שמאמר חכמים כשחרב בית המקדש אינו נזיר שמורה שאינו צריך הפרה לפי שלא חל עליו הנזירות נמשכו בזה אחר דעת ר"א שאמר פותחין בנולד דהוא משמע שאינו צריך התרה דהיינו חרטה שהוא צריך להתרה אלא הנדר לא חל ואינו צריך התרה והם עשו דין זה בהיכא כשחרב בית המקדש קודם דווקא דכה"ג לא הוי נולד וזה ששטפוה רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתייהו דהיינו ששטפו דבריו מה שאמר בנולד הם עשו אותו כשחרב בהמ"ק קודם דווקא אבל בנולד שהוא שחרב אח"כ לא עשו כדבריו אלא צריך התרה כדינה שהיא על ידי חרטה ואמר שמכאן שאמר בש"ס כך הרי מתבאר שענין שאמר ר"א פותחין בנולד הוא לומר שאינו צריך הפרה אלא אחר שישאל לחכם מה הוא הדין יאמר לו שאין זה נדר מעיקרו. ואין צריך להפר הנדר על ידי חרטה והתרה ואמר ונתבאר מדבר שבאה בנדרים שהוא צריך הפרה דהיינו שתהא חרטה כדי שיכול להפר לדעת ר"א והא מחלק בנולד אלמא דזה משום נולד קא מקיל בו דאינו צריך לעשות כמו הנך. דמשמע דאינו צריך הפרה אלא בהשאלתו לחכם יאמר לו שמותר אתה אבל עכ"פ בעי השאלה לחכם לידע אם זה נולד. דכן נראה מדבריו כפ"ט מנדרי' יעו"ש והשתא לפי פירו' זה בדברי הרמב"ם הנז' לא קאמר שחכמים ס"ל בדעת ר"א בנולד. אלא הכוונה מה שעשה ר"א בנולד שהוא אחר הנדר עשו חכמים דין זה דווקא בחרב קודם הנדר דלא מקרי נולד כנז' דנמצא דמתני' לא הוי כר"א וכיון שכן לא קשה מה שהקשה הל"מ על דברי הרמב"ם הנז' דשלא כדבריו נתכוון הרמב"ם ז"ל אלא כמו שכתבתי יאתו דבריו על נכון. וג"כ שלא כדבריו דכתב דלדעת התו' בעי דיתיר לו חכם כמו שנראה שכך דבריהם דאיפשר לפרש דבריהם כמ"ש לעיל דודאי דדוחק לומר דס"ל התוספות דאע"ג דהוו נדר טעות ולא חל מעולם אפ"ה צריך התרה דדברי ב"ה יוכיחו כמ"ש לעיל דהוא דומה לנדר' שוגגות דקתני מתני' בפ"ג דנדרים דלא הוי נדר. כן היה נ"ל לומר לדברי התוספות כנ"ל:
אח"כ ראיתי מה שאמר בד"ה אבל פותחין בנולד וז"ל וזה דומה לחרטה וכו' שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס וכו' דמשמע דזה כמו פתח דעלמא דהוא על ידי חרטה ואזי מפירין לו ודו"ק:
מתני' היו מהלכין בדרך וכו' כתב רש"י לעי' דף ל"א בפירו' המשנה דהכוונה שלא ירבו להיות נזירים אלא כיון שכל אחד מהם הוא ברור לא שכדבריו כן הוא ולכן הוא אומר שאם לא ימצא בדברי אהיה נזיר ב"ש ס"ל שכולן נזירים ואפי' ההוא שימצא כדבריו והוא לא קבל נזירות כי אם דווקא אם לא ימצא כדבריו אפ"ה נתפס בדיבורו א' שאמר הריני נזיר אע"ג שאח"כ אמר אם כך הוא ואע"פי שנזירות אחד שאמר היא בטעות שכל א' לא הוציא נזירות מפיו אלא משום שהוא סבר שכדבריו כן הוא ואם ידע שלא כדבריו לא היה מוציא נזירות מפיו וא"כ ההוא שנמצא כדבריו למה יתפס בנזירות והלא לא הוציא נזירות מפיו אלא משום שברור לו שכדבריו כן הוא ולא נתכוון לקבל נזירות כלל שאפי' שאם ימצא שלא כדבריו מ"מ נזירות בטעות היא שלא אמר הריני נזיר שא משום שלא היא סבור שהוא כדבריו וא"כ למה יהיה נתפס בהאי נזירות אלא משום דב"ש ס"ל דנזירות בטעות הוי נזיר דהיינו שכל נזירות שיצא מפיו של אדם ואפי' שאין כוונתו להזיר אלא משום שהיה סבור כן הוא בודאי הוא דקאמר הריני נזיר. אע"פי שימצא כדבריו הוא נתפס בנזירות זה משום דנזירות בטעות הוי נזירות ונזירות מעלייתא הוציא מפיו. גם עתה שנמצא כדבריו הרי הוא נתפס בנזירות זה כיון שאם לא נמצא כדבריו נתפס בנזירות זה גם עתה שנמצא כדבריו הוא נתפס בנזירות זה ועיין עוד לעיל מ"ש שם. עוד כתב רש"י לעיל ובא אותו אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר משמ' לפי שמפרש שאין כוונתו לנדור בנזיר דהכוונה בדברי זה השלישי לומר שודאי שאין שום אחד מכם נזיר וכיון שכן לכאורה זה הוא דבריו של החמישי שאמר הריני נזיר אם שניכם נזירים דודאי אינכם נזירים דמשמע שאין שום אחד מהן נזיר:
ואיפשר לומר דכוונת החמישי לומר הריני נזיר אם שניכם נזירים שברור לי ששניכם יחד אינן נזירים אבל איפשר להיות אחד מכם נזיר ואינו ומה לדברי הרביעי שהרבועי הוא אומר שברור לו שא' מהם ודאי נזיר עכ"פ ואיפשר להיות ששניהם נזירים ודוק:
תו' בד"ה ששה שהיו וכו' והיינו כדברי הג' וכו' אלא שהפכו דבריה' ע"כ פי' שהשלישי אמר הריני נזיר שאני יודע שאחד מכם נזיר שהוא אותו שימצא כדבריו שתלה נזרותו בזה שהוא ודאי נזיר שימצא כדבריו אבל הרביעי תלה נזירותו במי שלא ימצא כדבריו דהיינו שאמר הריני נזיר שודאי שאותו שלא ימצא כדבריו אינו נזיר וקל:
בד"ה ר' טרפון אומר וכו' והשלישי וכו' והרביעי נמי שאמר אין אחד מכם נזיר משמע נמי שאין אחד מהן נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר ולא שאין בשנים הראשונים שום נזיר דא"כ לר' טרפון ליהוי נזיר שהרי שניהם אינם נזיריה לדידי' ושפיר הוי חשוב להפלאה כצ"ל דהיינו שאם הכוונה הוא שאין שום אחד מהן נזיר א"כ אמאי אמר ר' טרפון שאין שום אחד מהן נזיר אפי' ברביעי והלא הד' דבר בטוב והפלאה שאין שום אחד מהם נזיר דכך הוא הדין לדעת ר' טרפון שאין שום אחד מהם נזיר שהרי ליכא הפלאה בהם שניהם וא"כ זה הרביעי שאמר שאין שום אחד מהם נזיר כך היא הדין וקבל נזירות על זה הרי איכא הפלאה וצריך להיות הרביעי נזיר אלא ודאי שכוונתו לומר שחבירו מיהא נזיר וק"ל:
ולפי הגירסא שיש לנו בגיליון קאמרי הכי שהרביעי משמעות דבריו שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר ולפי זה הלא אין בשני' הראשונים שום נזיק שהרי לא נתנה נזירות אלא להפלאה וכיון שזה אמר שאחד מהם מיהא נזיר להכי קאמר ר' טרפון שכולן אינם נזירים שגם הרביעי נמי אינו נזיר:
וקאמרי אבל אם אמר הרביעי לב' הראשונים הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר ודאי דהרביעי יהיה נזיר דשנים הראשונים אינם נזירים לר' טרפון ושפיר הוה חשוב הפלאה א"כ דמתני' לא איירי בהכי ומהאי טעמא ניחא דלא תנא נמי שאין שניכם נזירים שאין כולכם נזירים דבכי האי גוונא מודה ר' טרפון דהוא נזיר שהאמת הוא הכי ומתני' לא איירי אלא בהיכא דפליג ר' טרפון דס"ל דאינו נזיר דימצא דרביעי דקתני מתנ' הוא איירי שאין אחד מהם נזיר אבל חבירו מיהא נזיר וכמו שכתבו מקודם דעליה נמי הוא דקאמר ר' טרפון דאין אחד מחם נזיר:
והנה לפי דברי התו' הללו דאם אמר הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר הוא נזיר לדעת ר' טרפון שהרי בהפלאה דבר שאין שום א' מהם נזיר: ולכאורה קשה לפי זה לדברי רש"י דפירש דם רביעי אמר הריני נזיר אם אין א' מכם נזיר כיון דלדעת ר' טרפון שהב' ראשונים אינם נזירים א"כ יהיה הרביעי נזיר שהרי בהפלאה דבר שאם אינם נזירים שניהם יהיה נזיר וכך הם אינם נזירים:
אבל האמת אין זה כלום לדברי רש"י דלא אמרו התוס' כך אלא לפי דעתם שפירשו שכולם רוצים לנדור בנזיר ולפי דעת כל א' שכך הוא בבירור תפסו בו הנזירות ולהכי חשיב הפלאה בכי האי גוונא וצריך להיות נזיר אבל לדברי רש"י שפירש שאין כוונתם לנדור ותפסו הנזירות בדבר שאינו כך לפי דעתם א"כ רביעי שאמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר שברור לו שאחד מהם נזיר בודאי ולהכי תפס הנזירות באין שום אחד מהם נזיר לפי שלדעתו שזה אינו נזיר הרי ודאי ליכא הפלאה דהפלאה היא שיברר דעתו ויכוין לנדור:
אבל אין אנו צריכין לזה שהרי פירש רש"י במתניתין על דברי ר' טרפון וז"ל שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהיה מברר דבריו יאמר הריני נזיר ולא יהיה תולה נזירותו בדבר אחר דלפי דבריו אלא אף אם אמר אהיה נזי' ורצונו להזיר כדברי התוספות. ואמר הרביעי לשנים הראשונים הריני נזיר שאין שום א מכם נזיר אין זה נזיר כיון דתלה נזירותו בדבר אחד דלא בהתו וזה ברור ודוק ולפי דברי רש"י לא דפי' במתני' אתי שפיר דלא תקשה לדברי אביי דאמר אי נמי לאו פלוני וכו' וא"כ אף בזה ר' טרפון ס"ל דלא הוי נזיר ואמאי והר' מפרש דבין כך ובין כך הוי נזיר אבל לפי פירוש רש"י כיון דתלה נזירותו בדבר אחר לא יהא נזיר:
ולפי דברי התוספות דפירשו בדברי ר' טרפון כיון דאין ברור לו בשעת נדרו לא הוי נזיר דלא הוי הפלאה א"כ כיון דאמר אי נמי לאו פלוני הוא הרי כמו ברור לו ואמאי אמר ר' טרפון דאין אחד מהם נזיר:
ונראה דמשום זה הוא דפירשו בדברי אביי דמיירי דחזר בו תוך כדי דיבור ואגב אורחיה קמ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ודבריו האחרונים עיקר עכ"ל. דהרי הוא אינו ברור אצלו בשעת נדרו בין בדבריו הראשונים בין בדבריו האחרונים:
והשתא דבין לדברי רש"י בין לדברי התוס' לא תקשה דמאי אתי לאשמועינן דמלתא דפשיטא דהאומר הריני נזיר שזה פלוני וחזר ואמר אי גמי לאו פלוני הוא אהא נזיר דפשיט' דהוי נזיר ממ"נ דודאי חידושא אתא לאשמועינן דלא נאמר כדברי ר' טרפון:
אלא דעדיין לפי דברי רש"י דפירש בדברי אביי דהז' נזיר משום דבריו האחרונים דממ"נ הוא נזיר א"כ אמאי אם הרתיע לאחוריו אינו נזיר הרי ממ"נ הוא נזיר אי משום דבריו הא' אי משום דבריו האחרונים דבשלמא לדברי התו' אתי שפיר משום דחזר בתוך כדי דיבור ודבריו האחרונים עיקר להכי כי הרתיע לאחריו לא ידעינן אם הוא כדבריו האחרונים:
ונ"ל לומר דאביי דאמר הכי הוא משום כדי שלא להגיה המתני' כדברי רב יהודא ולהכי דחק עצמו לפרש כך אבל אם אמר א"נ לאו פלוני וכו' ונתקיימו דבריו ודאי דב"ה מודים דהוא נזיר דאדרבה היא עדיפא וכמו שכתב רש"י ז"ל לא מיבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים הוי נזיר וכו' וכיון שכן האי דקתני הרתיע לאחריו לא איירי בדאמר א"נ לאו פלוני וכו' שא בשאמר הריני נזיר שזה פלוני דווקא וזה פשוט לדעתי שמוכרח כך לדברי אביי לפי דברי רש"י ועוד נ"ל דגם לדברי התו' מפרשים כך בהאי דהרתיע לאחוריו היא כך אף לדברי אביי דמי הכריחנו לאוקמה בדאמר א"נ לאו פלוני וכו':