אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף לא.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף לא.

דף ל:

כיצד שור שחור שיצא מביתי ראשון וכו' כתב רש"י שיצא מביתי ראשון בשחרית יהא הקדש וכו' מה שכתב בשחרית דעדיין לא יצאו לרעו' ולהכי אמר מה שיצא שור שחור ראשון אבל אביי מוקים לה בש"ס לקמן דלא דקס"ד דקאי' בצפרא אלא דקאים בטיהרא וקאי על מה שיצא כבר ולהכי רש"י ז"ל פירש בשחרית דהוא דקס"ד וכך רב פפא סבר והש"ס קא שקיל וטרי אליבא דהוא בצפרא וק"ל:

עוד כתב ויצא לבן הרי זה הקדש וכו' כלן הקד' הואיל ויצאו בראשונה וכו' דהשתא מפרש דהלבן הוא דהקדש ודיבור שאחריו כתב לישנא דשחור שיצא אחר הלבן הוא דהוי הקדש והתחיל לפרש הסוגיא לפי לישנא אחרינא לפי הגירסא שלפנינו וכד גמר חזר לפרש הסוגיא לפי פירוש ראשון דפירש במתני' ומה שצריך לגרוס בש"ס לפי פירוש זה אלא דאיכא למידק דאמאי לא פירש לפי לישנא אחרינא האי דאמרי בש"ס דב"ש דילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש מה תמורה וכו' דלא פירש לה אלא לפי פירוש א' דפירוש במתני' הן אמת דענין דתמורה אינו דומה אלא לפי פירוש ראשון. כמו התם דאם סבור לומר זו תמורת עולה ואמר תמורת שלמים דנתפס במה שאמר שלמים. ג"כ הכא דהיה בדעתו להקדיש השחור ויצא לבן דנתפס הלבן כיון שאמר ראשון כמו הכא דהיה בדעתו לומר עולה ונתפס בשלמים אבל אם הוא כפי לישנא אחרינא דנתפס השמור ואע"פי שלא יצא ראשון אינו דומה לתמורה ואי לאו דמסתפינא אמינא דלפי לישנא אחרינא לא גרסי בש"ס מאי טעמייהו דב"ש וכו' להכי לא הביא אותה לפרש הכא עד לבסוף דמפרש לה לפי לישנא ראשונה דמשמע דלפי האי לישנא הוא דגריס לה. אבל נראה שגם לפי לישנא אחרינא אתיא האי ילפותא דכמו דבתמורה מצינו דטעות תופסת אף בתחלת הקדש בטעות תופס דהטעות הוא דבסבור דיצא ראשון ויצא אח"כ מ"מ תופסת בו קדושה דאמר שור שחור ודוק:

אמר רב פפא לכך נאמר ראשון לכשיצא ראשון פירש"י דמשמע דאית ליה שורים שחורין הרבה וכו' ואיגלאי מילתא דעליה קאמר ולא אלבן ע"כ פירוש שרב פפא ס"ל שלא אמרו ב"ש בטעות גמורה אלא בכעין טעות ולא למדוה מתמורה שאין זה אלא במי שיש לו שוורים אחרים ומה שיצא א' דקאמר הוא ס"ל ראשון לחביריו השחורים וכעין טעות הוא שכשאמר שור שחור שיצא ראשון ולא מקרי טעות גמור דראשון לחביריו קאמר וכדלקמן והא שור שחור קאמר וכו' פיר"שי דמשמע בשחור שיצא תחלה קודם ללבן וכו' פירוש דקא דייק מדקאמר שור שחור שיצא מביתי ראשון משמע דשחור הוא יהיה ראשון קודם ללבן דהכי דייקנן שחור ולא לבן אלמא דעסיקנן דלית ליה אלא חד שחור וע"ז קאמר שאם יצא הוא תחלה. ולא אלבן. ותרץ לא צריכא דאית ליה תרין ותלת אין הכוונה דעכשיו דחדש לו דהא בתחלה ידע דכוונתו היא דאית ליה תרין ותלת ואעפ"כ קאפריך ליה מדיוקא דשחור ולא לבן משמע כמ"ש אלא הכוונה דהשיב לו דעדיין אני עומד במה שאמרתי שאית ליה תרין ותלת ומה שאמר לא צריכא וכולי הוא דבהפך מדברי המקשה דאמר מי לא עסיקנן דלית ליה אלא האי אמר לא צריכא וכו' דהיינו שלא כדבריך דלית ליה אלא חד אלא דאית ליה תרין ותלת וכיון שכן שחור דקאמר הכי קאמר שחור מן השחורים דיצא מהם תחלה יהא הקדש. ולא נחית לומר לאפוקי לבן דהכי עדיף לדייק. כיון דאית ליה שחורים הרבה קאמר מי שיצא מהם א' לחביריו יהא הקדש. כן נ"ל לפרש לפי דברי רש"י ז"ל ודו"ק:

וב"ה א"כ שיצא בראשון מבעי ליה ע"כ פירוש דלפי מאי דמפרשינן בדברי ב"ש א"כ אמאי אמרו ב"ה דאינו הקדש דהא קאמר שחור שיצא ראשון לחביריו והקדש גמור הוא ותרץ לו א"כ שיצא בראשון מבעי ליה דהוא משמע בתחלה לשחורין אבל מדתני ראשון ולא קתני בראשון משמע דראשון לכלהו שוורים לבנים ושחורין וכיון דנפק לבן תחלה לאו כלום הוא וק"ל:

וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש וכו' אלא ב"ה הוא דקא טעו וכו' ואמרו לה ב"ש לאו משום דהקדש בטעות הוא אלא משום דאטעייה לדיבוריה קמא קשה כיון דאמרו להם כך ב"ש לב"ה א"כ מחי קא מהדרי להו לבית הלל ממעשר בהמה דבשלמא אי קאמר הש"ס דב"ה הוא דקא טעו ולא קשו לימהדר להו אלא דקא מהדרי להו לפי טעותם אתי שפיר אבל לפי הש"ס דמהדרי להו דאינהו ס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש וטעמא משום דאטעייה לדיבוריה קמא מאי קא מותביה להו עוד ממעשר בהמה. וראיתי אא בד"ה וסברי ב"ש וכו' וא"ת והא מהדרי להו לב"ה ממעשר בהמה ומוכח דהקדש בטעות הוי הקדש דנראה דלא גרסי בש"ס ואמרו להם ב"ש וכו' אלא דלא חש להשיבם ואעפ"כ קא מקשו דאם האמת כך הוא דב"ש ס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש מאי קא מותבו להו ממעשר ואם כך כוונתם לאו קושיא היא דמותבו להו לפי טעותם ולא חשו להשיבם ואם כוונת קושייתם כמ"ש הכי מפרשינן מלייהו והא ב"ש מהדרי להו וכו' ואם קאמרי להו דהם ג"כ סוברים דהקדש בטעות לא הוי הקדש היאך קא מוכחי ממעשר בהמה דהוי הקדש. ונראה דהכי כוונת דבריהם ממה שתירצו דב"ש קאמרי לב"ה למאי דטעיתו וסבירתו דטעמא דידן משום הקדש בטעות וכו' אלמא דאמרו להו דהם טעו בדעתם שהאמת דהם סוברי' דהקדש בטעות לא הוי הקדש ואעפ"כ אמרו להם דלפי טעותם הכי נמי מצינו במעשר בהמה וא"כ ליכא תמיהא עלן אם כך אנו סוברים לפי טעות כ' דהשתא הותרה הקושיא אבל אכתי קשה דאם כך הוא כיון דלא ידעו מה דהשיבו להם ב"ה משום דהשבט מקדשו אמאי לא אמרו דהקדש טעות הוי הקדש כיון דלפי דעתם ליכא חילוק בין זה לזה. וראיתי להרע"ב דפירש במתניתין דלקמן דב"ש לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם קאמרי להו ולכאורה נראה דעל טעמא דקאמר רב פפא קאמר ולפי טעותם השיבו להם ולא חששו להשיבם וזה הפך הסוגיא דהכא דהודיעם שהם טועים בדעתם. ואיפשר לומר דהוא ז"ל דמפרש דמה שאמר הש"ס וקאמרי להו ב"ש לאו ממש קאמרי להו אלא כך הוא דעתם שיש להם להשיב לב"ה ולא חשו להשיבם. אלא דאכתי תקשה לכל הפירושים כיון דב"ה קא טעו בדברי ב"ש וס"ל דב"ש טעמא הוא משום דס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש א"כ מאי דפליגי עלייהו ב"ה משום דלא ידעו דעסיקנן דאית ליה תרין ותלתא שוורים שחורים אלא גם באחד ומשום דהקדש בטעות הקדש א"כ מאי מקשה הש"ס הכא וב"ה ותרץ לו א"כ שיצא בראשון מבעי ליה והלא לא ידעו מזה כלל דהם טעו בדברי ב"ש שהם כפשטם. ועוד דאם ידעו לטעמא דב"ש גם הם מודים להם כיון דהקדש בכוונה הוא אלא משום דאטעייה לדיבוריה קמא דאיפשר דגם הם מודים כזה דהקדש הוא. וי"ל דלפי הש"ס דאמר דאמרו להם לב"ש טעיתם בדברינו דטעמייהו הוא משום כך ולא הודו להם ודאי שב"ה סברי כך דלהכי הוא דאמר הש"ס וב"ה א"כ שיצא בראשון מבעי ליה דהיינו אחר שידעו דעתם אכל לפי פירוש הרע"ב קשה. ועוד קשה עליו כיון דרב פפא הדר ביה לבסוף ואמר דודאי דב"ש סבירא להו דהקדש בטעות הוי הקדש מהנך ראיות דדחי ליה הש"ס אמאי פירש דב"ש לא חשו להשיבם טעמא והא הך טעמא נסתר מחמתו. ואח"כ ראיתי להרב ז"ל שכתב בראש הפרק וז"ל ב"ש אומרים הקדש טעות הקדש דילפינן מתמורה דהוי אפילו בטעות דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד ע"כ דהשת' מה שכתב אח"כ לא חשו להשיבם עיקר טעמא הוא על האי ילפותא וקאמרי ממעשר בהמה אלא דלהאי פירושא לא אתי שפיר דקאמר אלא לדבריהם וכו' קאמרי להו דמשמע דלפי טעותם ואל לדבריהם דגם הם מודים וכדקאמרי אי אתם מודים וכו' אלא דקשה לי על מ"ש דמתמורה ילפי ב"ש והלא טעם זה נסתר ממה דהקשה עליו מה אילו אמר הוי זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא וכו' וכן כתבו התוס' וכן ראיתי להרב המאירי דפירש כך בדברי רב פפא ונראה אע"ג דבתחלה רב פפא משום קושיא מה אילו אמר וכו' סתר להאי דיליף מתמורה ואוקים לה בדאית ליה תרין ותלת שוורים שחורים מ"מ כד מכריח הש"ס ממתניתין דהיו מהלכין בדרך וכו' דודאי דב"ש ס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש אזי ודאי דמתממורה יליף כדאמר מעיקרא הש"ס והך קושיא דפריך הש"ס עלה מה אילו אמר וכו' יש להשיב עלה וכן ראיתי להתו' בד"ה ת"ש ששה וכו' וכן ראיתי נמי להתו' בד"ה אמרו ב"ש לב"ה וכו' דטעמא דב"ש כדמפרש בגמ' דיש לומר מתמורה ילפי דהוא כדברי הרע"ב ז"ל:

תו' בד"ה מאי טעמיהו דב"ש ילפי תחלת הקדש וכו' וכמתני' נמי כי אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהיה הקדש וכו' והא דקאמר שחור כסבור ששור שחור יצא תחלה ע"כ לפי דבריהם אלו דדעתו היתה להקדיש מה שיצא ראשון בין שחור בין לבן ומה דנקט שחור שסבור שיצא שחור תחל' להכי יהבינן ליה מה שהיה בדעתו שיצא ראשון הוא הקדוש. א"כ לא דמי לתמורה שנתקדש מה שלא היה בדעתו להקדישו שהוא היה בדעתו לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים וכיון שדבריו כך אע"ג שהוא בטעות מקיימין את דבריו דיהבינן ליה טעותיה אבל הכא לא יהבינן טעותיה אלא מה שחשב בדעתו ולא דמי לתמורה דבשלמא לפי מה שפירשתי לעיל על דברי רש"י בלישנא קמא אתי שפיר דילפינן מתמורה דדומה לתמורה דנתפס במה שהוציא בשפתיו שאמר ראשון ואע"פי שהיה בדעתו להקדיש השחור שהרי אמר שור שחור מ"מ נתפס במה שאמר ראשון דטעה במה שאמר ראשון כמו התם דטעה במה שאמר שלמים. ואתי שפיר הקושיא עלה ולב"ש וכו' כמו שפי' שם רש"י דאמאי לבן יהיה קדוש משום שאמר ראשון הרי מפרשינן דבורי' במה שאמר ראשון שהוא ראשון לשאר שוורים אחרים שיצאו אחריו מן הרפתי יעו"ש. וי"ל דודאי דמכ"ש אתי מתמורה ומה בתמורה יהבינן ליה מה שלא היה בדעתו כיון דהוצי' בשפתיו כ"ש הכא דדעתו היתה להקדיש מה שיצא ראשון ואמר ראשון דיהבינן ליה דעתו כמו שאמר, ולא מעכב מה שאמר שחור דטעה דהוא סבור ששחור יצא תחלה ולהכי פירשו הקושייא ולב"ש וכו' אדרבה נאמר דאין דעת האיש להקדיש כ"א שחור ופיו ולבו שוין ואיך נאמר שיש במשמעות לשונו שרצה להקדיש הראשון ואפי' הוא לבן דהא בתמורה נמי לא נוכל לשנות בדבריו דאילו קאי בצפרא וכו' יעו"ש דודאי דאם נאמר דפירוש ראשון הוא כס"ד דעל כל גוונא קאמר אתי שפיר דמכ"ש אתי מתמור' אבל נוכל לומר דאדרבה דאין דעת האיש להקדיש כי אם השחור ופיו ולבו שוין וכו' והכוונה כשיצא השחור ראשון אזי לבו ופיו שוין ועכשיו שיצא הלבן. תחלה אינו קדוש לא הלבן משו' דאין דעתו להקדיש כי אם השחור וגם השחור אינו קדוש כיון דלא יצא ראשון דלא דמי לתמורה ולהכי אצטריך רב פפא לומר דאשחור קאי וכגון דהיו לו שחורין הרבה וכוונתו לומר שור שחור שיצא ראשון לשאר שחורין יהיה הקדש וכמו שפירשו בדיבור שאחרי זה. ורב פפא ס"ל דלאו מתמורה ילפי דאין זה הקדש בטעות דודאי דבשחור דלא אית ליה שחורין אחרים לא נפקא מתמורה דקדש השחור וכמ"ש:

בד"ה והא שור שחור קאמר וכו' ופי' כיון דלית ליה אלא אחד לא שייך לקיים דבריו ולומר ראשון לשחורין דא"כ לא לימא ראשון שא שחור פירוש דלא שייך לקיים דבריו להקדיש השחור כדי שנאמר ראשון לשחורין קאמר דהא ליכא אלא שחור אחד ואם כוונתו להקדי' השחור א"כ לא לימא ראשון אלא יאמר שור שחור שיצא מביתי הקדש ומשני לא צריכא דאית בהו תלתא דהיינו דמוכרח לומר דזה דאצטריך התנא לאשמועינן דעסיקנן דאית בהו תלתא דלהכי כד אמר ראשון הוא ראשון לשחוריו דאמר ולא תידוק והא שור שחור קאמר דאי לאו הכי איך שייך לפרש דברי ב"ש ודו"ק:

בד"ה ה"ג וב"ה א"כ שיצא בראשון וכו' דלא הוי ליה למימר שיצא מביתו ראשון דמשמע דיצא מן הבית תחלה ע"כ פירוש עכשיו דאמר שיצא מביתי ראשון ויצא הלבן תחלה הרי השחור לא הוקדש כיון דלא יצא ראשון והלבן ודאי דלא קדוש כיון שאין כוונתו להקדיש אלא השחור וק"ל:

בד"ה וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש וכו' וי"ל ב"ש קאמרי לב"ה למאי דטעיתו וסבירתו דטעמא דידן משום הקדש בטעות וכו'. קשה לי על זה כיון דאמרי ב"ש דהם מודים דהקדש בטעות לא הוי הקדש מאי קא מותבו ליה לפי מה שטעו בדעתם והרי הם עצמם מוכרחים לחלק בין זה לזה ומה שיחלקו הם גם ב"ה מחלקים ואינו דומה להך דנדה דקא מותבו ב"ה לב"ש מהך דקופה קא מתרצי לה גם לפי טעות ב"ה בדעת ב"ש לומר דאין זו קוש' גם לפי טעותכם דשאני קופה וכו' אבל כאן דמביאים ראיה לחזק מה שהיה טועים ב"ה בדעתם מאי תיובתא איכא כיון דהם אומרים דס"ל כב"ה דאינו הקדש ליכא תיובתא דמה שמחלקים הם גם ב"ה יחלקו כך:

בד"ה ת"ש ששה שהיו מהלכין בדרך וכו' ואפ"ה היי נזיר לפי שהיה סבור שהיה פלוני וטעה כבר וחייל עליה נזירות אפי' בטעות וכו' דיש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוונו להקדש לא שנא שחור ולא שנא לבן וכו' כתבו כך שס"ל דודאי צריכין לומר דבתחלה נתכוון להקדש לא שנא שחור ולא שנא לבן דאם לא נתכוון להקדישו מהיכא יחול עליו הקדש ואזלי לשיטתייהו למה דמפרשי הך מתני' ששה שהיו מהלכין וכו' דכולן לנזירות נתכוונו וגמר בדעתו להיות בכל ענין דהיינו שאלו הנודרין בנזיר כוונתם להיות נזירין ותלו נזירותם בדבר שהם סוברים שהאמת אתם שהסבור שהבא מרחוק הוא ראובן אמר הריני נזיר אם הבא מרחוק הוא ראובן והסבור שאינו ראובן אמר הריני נזיר אם אינו ראובן ואע"פי שהם בטעות אעפ"כ הם נזירים כיון שנתכוונו לנזירות אבל לפי מה שפירש רש"י שראשון אמר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני והשני אמר הריני נזיר אם אין זה פלוני וכו' דנראה דאלו הב' אין כוונתם לנדור בנזיר אלא שכל אחד מהם כדי לאמת דבריו אומר הריני נזיר אם לא היה כמו שאמרו שהוא סבור שכדבריו שאמר כן הוא שלזה פיר' בדיבור שאחריו שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים דהיינו שלא נתכוונו לנדור בנזיר וב"ש ס"ל שכולן נזירים לפי שכשאמר הריני נזיר הוא נתפס בנזירו' מ"מ ואע"פי שנמצא כדבריו אלמא דחשיב דנזירות דאמר היא נזירות גמורה ונתפ' בה אע"ג דהיא בטעות ולא מהני מה שנמצא כדבריו לפי שבאמרו הריני נזיר הוא נתפס תכף אלמא דהקדש בטעות הוי הקדש כדי ליתפס בה ומה שאמרו ב"ה דהוא נזיר מי שנתקיימו דבריו לאו משום דנתפס באמרו הריני נזיר אלא משום דגמר דבריו אם יהיה פלוני ונמצא פלוני כולי האי לא עבדינן לפטרו אבל לב"ש דנתפס באמרו נזיר שמא נזיר בטעות הוי נזיר כן נראה דעת ר"שי ז"ל וכיון שכן קשה דלא דמי לא ללישנא קמא דקדוש הלבן ולא ללישנא אחרינא דללישנא קמא דהלבן הוא הקדוש אע"פי שלא נתקיימו דבריו דהוא אמר אם יצא שחור ראשון דווקא ולא כיון להקדיש הלבן ואין לו במה להתפס כמו בנזיר דנתפס וג"כ ללישנא אחרינא דקדוש השחור:

ג"כ תקשה והרי לא נתקיימו דבריו דלא הקדיש השחור אלא דווקא היכא דיצא ראשון וא"כ לא הוי דומה לשהיו להלכין דהתם נתפס במה שאמר נזיר אע"פי שהוא בטעו'. ונ"ל דלישנא קמא סבר דחה שאמר ראשון הוא מקדיש לראשון היוצא תחלה משמע וכמו האומר הריני נזיר אלא שהיה בטעות שהיה סבור שיצא שחור שטעה בהכי דווקא ומה שלא נתקיימו דבריו הוא דווקא במה שאמר שחור אבל במה שאמר ראשון נתקיימו דבריו והוה ליה כמו התם. דמה שאמר נזיר הוא כסבור שאין זה הוא בבירור ולהכי אמר הריני נזיר וכו' ומיד נתפס ואע"פי שהוא בטעות כיון שאמר הריני נזיר ג"כ הכא במה שאמר ראשון קבל עליו הקדש בראשון היוצא ונתפס בראשון שיוצא ואע"פי שלא יצא כמו שהיה בדעתו שהוא שחור ויצא לבן שהוא בטעות דנתפס במה שאמר ראשון. ואתי שפיר לפי זה מה דקא פריך ליה הש"ס דאימ' דראשון לשאר שחורין שהיו ברפת ולא ליהוי לבן קדוש כמו שפי'רשי לפי לישנא דא. דהיינו דמניין לך לומר דראשון הוא ראשון ממש כדי שנאמר דנתפס לבן במה שאמר ראשון ואע"ג דהוא בטעות דאימ' ראשון לשאר שחורין שהיו ברפת וא"כ לא יתפס לבן במה דאמר שאשון דהשתא דמכריח הש"ס דב"ש ס"ל דהקדש כטעות הוי הקדש שהוא בטעות גמורה כמו ההיא דהיו מהלכין בדרך וכו' א"כ חזרנו לומר כדמעיקרא אע"ג דהוא טועה במה שאמר ראשון והקדיש הראשון משום דסבור שהוא שחור יוצא ראשון מ"מ נתפס בקדושת הראשון כמו הנזיר נתפס בנזירות שקבל עליו ואע"פי שהיתה בטוע' שהו' סבור שאין זה פלוני ג"כ הכא נתפס במה שאמר ראשון ואע"פי שהיה בדעתו שיצא שחור כיון דמ"מ הרי הקדיש ראשון:

ולישנא אחרינא ס"ל כיון דאמר שחור הרי מקדיש לשחור ונתפ' השחור בהקדש זו. כמו התם דאמר הריני נזיר. וכמו התם דלא קבל הנזירות אלא משום דהיה סבור שאין זה פלוני ואעפ"כ כשאמר הריני נזיר מיד נתפס בנזירות ואע"פ שהוא בטעות ג"כ הכא אע"פי שלא הקדיש השחור אלא משום שהיה סבור שיצא תחלה שהרי גילה דעתו שאמר שיצא ראשון אלמא דכך היה סבור. אעפ"כ נתפס במה שאמר שור שחור הקדש ולא אמרינן דזה בטעות היה שלא הקדישו אלא משום שסבור שיצא ראשון. דהקדש בטעות הקדש כמו התם דלא אמרינן דלא קבל נזירות אלא משום שסבור שאין זה בודאי ולא יתפס בהריני נזיר דלא חל הנזירות אלא אמרינן דנתפס בנזירות במה שאמר הריני נזיר וכו' ומשום דנזירות בטעות נזירות היא ג"כ נתפס בהקדש ואע"פי שהיה בטעות שסבור שיצא ראשון ולהכי מעיקרא קא מקשה הש"ס על דעת זו מה אילו וכו' הכא נמי גבי הקדש לכי מגליא דיצא שחור תחלה הוי הקדש ולא השתא כי נפק לבן ברישא דהא לא איגליא מילתא בדקאמר כמו שפי"רשי שם ורב פפא משום קושיא זו רצה לאוקמה ביש לו שחורין הרבה וכו וכד מכריח ליה הש"ס דב"ש ס"ל דהקדש בטעות גמורה הוי הקדש מההיא דהיו מהלכין וכו' א"כ חזרנו כמו שעלה על דעתו בראשונה שאע"פי שאין לו אלא שור שחור אחד ואעפ"כ קדוש היא דומה לההיא דהיו. מהלכין בדרך וכמו שפירשתי:

והשתא לפי פירוש זה אינו עולה התירוץ שכתבו התו' לקושיא דש"ס מה אילו אמר הרי זו תחת זו לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא וכו' כד אמרינן דב"ש דבטעו' גמור הוי הקדש כמו שכתבו בד"ה ת"ש ששה וכו' וז"ל דליכא מלתא בענין אחר כלל אין לנו כח לסתור דבריו בכל הכי גבי הקדש איכא לפור' מלתא בהדי' כדב ע"כ דהרי לפי פירושינו אין מפר' מלת' כדבריו לא ללישנא קמא ולא ללישנא בתרא והתירוץ לדעת רש"י ז"ל לתרי לישני הוא מבואר דהתם בתמורה הוא מבאר להדיא דאינה נתפסת תמורה אלא עד חבי היום אבל בזה דידן מה שהוקדש לבן ללישנא קמא ושחור ללישנא בתרא משום דהקדש בטעות הקדש וכמו שפירשתי דנתפס תכף במה שאמר ראשון. או במה שאמר שחור ודו"ק ועיין מ"ש לקמן בד"ה מתניתין היו מהלכין בדרך וכו':

בד"ה אביי אמר לא ס"ר וכו, דיליפנן מתמורה דהוי הקדש אפי' בטעות לכאורה קשה דאין זה דומה לתמורה דטעות דתמורה הוא דומה שטעה בדבורו הפך מחשבתו הוא דנתקדש אבל הכא הטעות שהוציא בפיו שהוא השחור לא נתקדש אלא מה שהיה בדעתו:

וי"ל דשאני תמורה דבדבורו שהוציא מפיו אין בו לפרש פירוש המורה על מה היה בדעתו ולכן נתקדש מה שמוציא מפיו אבל הכא הרי הוציא מפיו ג"כ מה שהיה בדעתו שהרי אמר ראשון אלא משום שטעה במה שאמר ג"כ שחור לא איכפת לן בהאי טעותא אלא יהבינן ליה מחשבתו ודיבורו שהרי' אמר אלו ידע שראשון יצא לבן לא היה אומר שחור אלא לבן וכמו זה כתבתי לעיל בד"ה מאי טעמייהו דב"ש וכו'. אבל נ"ל עיקר דכוונת הש"ס דכמו תמורה דהתפיס לבהמה בתמורה בטעות שלא לשם שלמים היתה דעתו לא אעולה ואעפ"כ נתפסת בה הקדושה של תמורה שאמר ואע"פי שהיא נעשית בטעות ג"כ הכא שרוצה לעשות הקדש ראשון שיצא מביתו אע"פי שעשה בטעות שסבור שהוא שחור שיבא ראשון שלהכי אמר שור שחור אין אנו אומרים שאין ההקדש חל כיון שהוא בטעות אלא ההקדש חל וכמו שרוצה להקדיש הראשון ואע"פי שיש בו טעות ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה