ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף ל:
גמ' ואם תימצי לומר פליגי ארישא או אסיפא פירש רש"י הוא דפליגי. רבנן שאף מגלח ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן ה איש מגלח על נזירות אביו וכו' פירוש דברישא דאמר ר' יוסי שאינו מגלח על נזירות פליגי רבנן ואמרו שיכול לגלח גם בזה דבסיפא מסכימים שיכול לגלח כמו רבי יוסי דלא פליגי שא ברישא ואם אנו אומרים אסיפא פליגי דבמה שאמר ר' יוסי יכול לגלח אמרו אינו יכול לגלח ובמה שאמר ברישא דאינו יכול לגלח הם אמרו יכולים לגלח דאיפכא מר' יוסי לגמרי וקשה לי על זה דמנין לו לפרש כך דהא משמע דדווקא אסיפא דפליגי אבל ארישא גם הם מסכימים דאינו יכול לגלח וכמו שפי' בפליגי ברישא ומסכימים בסיפ' גם בשאמר פליגי בסיפא הכוונה אבל ברישא מסכימים:
ועוד קשה לי על מה דמפרש על מה שאמר פליגי ארישא הוא דבסיפא מסכימי' דבאו לומר דגם ברישא יכול לגלח. והלא בפישוט דקאמר ליה ת"ש וכו' דמבואר דפליגי בסיפא דברייתא דהיא רישא דמתני' דסברי דיכול לגלח קא פשיט ליה דבסיפא דמתני' דהיא ריש' דברייתא פליגי נמי דאין יכול לגלח וזה לא עלה על דעתו של המבעי דפשיטא ליה דהוא מסכים:
וי"ל דכן משמעות ארישא פליגי משמע דלא פליגי אלא ארישא. דבסיפא מסכימים דהמבעי ס"ד כיון דבאו רבנן לומר דמה שאמר ר' יוסי לא יכול הם ס"ל יכול כ"ש דבסיפא דאמר ר' יוסי יכול דהם ס"ל יכול אבל בצד שאמר או אסיפא אי איפש' לפרש הכי נמי דבסי' פליגי ורישא מסכימים דנמצא דבתרי גווני לא יוכל לגלח על גזירות אביו והא הלכה היא בנזיר דיכול לגלח על נזירות אביו ובמאי מוקמי לה רבנן אלא מוכרח לפרש דמה דקאמר או אסיפא דהכוונה דגם אסיפא דעבדי איפכא מר' יוסי דאז באה הלכה לרישא. ופשיט ליה מהברייתא דמבואר להדיא דלא כמו דס"ד דהמבעי דאם אנו אומרים ארישא פליגי אבל בסיפא מסכימי' אלא דפליגי ברישא ובסיפא דאיפכא מר' יוסי ס"ל דבנזיר לאחר מיתת אביו יכול לגלח על נזירות אביו אבל בנזיר בחיי אביו אינו יכול לגלח אבל התוספות מפרשי לפי גירסתם במתני' דבנזיר בחיי אביו הוא דקאמר ר' יוסי דאינו מגלח אבל בנזיר אחר מיתת אביו יכול לגלח דהיא סיפא דמתני' אם אנו אומרים דברישא פליגי דהוא בנזיר בחיי אביו דס"ל רבנן דיכול לגלח מכ"ש בנזיר אחר מיתת אביו דבזה גם רבי יוסי מודה או אסיפא דקאמר ר' יוסי דיכול לגלח אמרי רבנן דאינו יכול ומכ"ש רישא דגם ר' יוסי מודה דס"ל רבנן דליכא הלכה כלל ופשיט ליה מהברייתא דארישא דמתני' פליגי דלרבנן בכל גוונא יכול לגלח על נזירות אביו לפי גירסתם בברייתא דרישא דברייתא היא סופא דמתני' דהוא נזר אחר מיתת אביו דקאמר ר' יוסי הרי זה יכול לגלח על נזירו' אביו כמו דאמר בסיפא דמתני' ובסיפא דברייתא דהיא רישא דמתני' אמר רבי יוסי דאינו יכול לגלח על נזירות אביו ופליגי עליה רבנן דיכול לגלח ומכ"ש רישא דברייתא דגם ר' יוסי מודה ומה שאמרו זה שמגלח לא תידוק כמו שדייק רש"י דמשמע דזה דווקא ולא רישא אלא הכוונה דגם בזה יכול לגלח. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין ט"ו שכתב דבתרי גווני יכול לגלח על נזירות אביו דודאי דהוא מפרש כפירוש התוס' כמ"ש דפשיט ליה דארישא פליגי ובכל גוונא ס"ל רבנן דיכול לגלח על נזירות אביו והוא ז"ל פסק כרבנן ודו"ק:
בעי רבא יש לו שני בנים נזירים וכו' כתבו התו' לר' יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן ע"כ אזלי לשיטתייהו דהפישוט הוא דארישא פליגי וכתבו לעיל מניה דאם אמרינן דארישא פליגי הוא דמגלח בכל עניין וק"ל:
או דילמא ירושה גמירין לה ופלגא הוי ע"כ ומה דקאמר לעיל מהו דתימא יורשין גמירין לה קא משמע לן הלכה. אין הכוונה דלאו ירושה גמירין לה אלא הכי מפרשינן אע"ג דהוא משום ירושה באה הלכה דזה דווקא בן ולא בת אע"ג דהיא ירושת אבל בבנים הוא משום ירושה והכא קא בעי אע"ג דהוא משום ירושה בבן אי אמרינן הילכתא גמירי שלא כדין חלוקה בשוה וכל הקודם זכה או ירושה גמירי לה דכל מאן דהוי בר ירושה כולהו זכו בה וחולקים אותו בשוה. בעי רבא בכור ופשוט למאי הילכתא וכו' או דילמא ירושה היא וכו' פיר"שי הילכתא גמירי לה שמגלחין על נזירות אביהם ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכו' משמע מדבריו אלו דאם אמרינן הילכת' גמירי לה לאו משום ירושה היא וכיון שכן דמה שאמר לעיל מהו דתימא יורשין גמירי לה קמ"ל הלכה דהיינו שאינה משום ירושה עד שאכניס ג"כ הבת היורשת אלא הלכה היא דבן מגלח על נזירות אביו ולא הבת. אלא דקשה לי דאם חד אמורא הוא דקא בעי לקמייתא ולבתרייתא לפי הגי' שלפנינו דבתרוייהו רבא והבעיא קמייתא הוא יפרש לה כמו שפירש' לעיל דיכול להיות דרש"י ז"ל בקמיית' פרש כך א"כ לא שיכא הא בעיא כלל דהרי פירשתי דבעיא קמייתא אע"ג דהיא משום ירושה קא בעי לה כמ"ש שמא דלא נסתפק אי משום ירושה והיאך חזר ובעי אם היא משום ירושה או הילכתא. ואם נאמר דרש"י יפרש לקמייתא ג"כ אם היא משום ירושה או משום הילכת' א"כ כיון דלא פשיט בקמיי' היאך חזר ובעי בבכור ופשוט והלא כל עיקר הבעיא אם היא משום ירושה או משום הילכתא ולא שייך לומר דבאת"ל קא בעי לה דהא לפי פירושו דעיקר הבעיא הוא אם משום ירושה או משום הילכתא שלא פירש היכי דמי את"ל שנאמר בזה אלא או משום ירושה או משום הילכתא דבשלמא לפי דברי התוס' נראה דהם מפרשי בקמייתא כמו שפירשתי והבעיא השנית הוא באת"ל דאע"ג דשני פשוטי פלגי דלא אמרינן כל הקודם זכה אלא דפליגי זה נוטל החצי וזה נוטל החצי אבל מ"מ אינו כשאר ירושה וכו' או דילמא כדין ירושה לגמרי דכך נראים דברי התוס' ומה שכתבו התו' דהבעיא קמייתא רבה ובעיא בתרייתא רבא ולא ניחא להו לפרש דחד אימורא הוא דקא בעי להו כיון דבאת"ל הוא דקא בעי בתרייתא הוא משום דאם חד אימורא הוא דקא בעי להו לא הוה ליה להש"ס להפסיק באמצע הבעיות ולומר בעי רבא עוד כיון דאימורא חד הוא דקא בעי לתרוייהו אבל לפי פשט דברי רש"י ז"ל קשה כמ"ש. ואיפשר לומר דיש ט"ס בדברי רש"י דהוא ז"ל מפרש כדברי התו' ודו"ק:
ואת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ובחולין הוא דאית ליה פי שנים וכו' או דילמא כיון דקני ליה לגלוח לא שנא כתב רש"י ז"ל אודי למ' כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכא נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקול בהן פי שנים ע"כ משמע דדווקא בזה קא בעי אם נוטל פי שנים משום דקני ליה פי שני' לגלח בהן להכי בהן עצמן לאחר שהקריבו אותן נוטל פי שנים ואע"ג שהן מוקדשין אבל כשאר מוקדשין אינו נוטל פי שנים בחלוקה אחר הקרבת הקרבן. וכיון שכן קשה לי על מה שכתב מר"ן הכ"מ בהל' נזירות דין ט"ו על מה שלא כתב רבינו שם האי בעיא דחולין וכו' דרבינו מפרש בפירוש הבעיא דאינה ענין לנזיר אלא להקד' דעלמא כמו פירוש המפרש דהיינו פירוש דרש"י הכא דהוא מכנה לו בשם המפרש דנראה דס"ל למר"ן דפירוש נזיר לאו פי' רש"י הוא וכתב ולפיכך לא כתבה כאן עכ"ל. והרי דברי המפר' הוא נראה דעל נזיר דווקא קאמר כמו שכתבתי ועוד אני תמיה על דבריו ז"ל דא"כ היה לו לרבינו להביא בעיא זו בדין מוקדשין ולפי מה שנראה מדברי הכ"מ שלא הביאה רבינו בשום מקום דאל"כ היה לו לומר וכתבה רבינו במקום פלוני וגם אנכי בקשתי ולא מצאתי ומה שנלע"ד דטעמא דרבינו דלא כתבה הוא דרבינו היה גריס לה בבעיא קמייתא וסיומא דמלתא היא אם ת"ל ירושה היא ולפום מאי דשקיל בשני פשוטין כל א' מגלח לפום מאי דשקיל ולא אמרינן כל דקדים מגלח אפ"ה בכור ופשוט לא מגל' לפום מאי דשקיל בשאר נכסים דבחולין הוא דשקיל פי שנים דקרינן ביה בכל אשר ימצא לו או דילמא לא שנא ואח"כ הביא הש"ס בעי רבא וכו' דהיא בלישנא אחרינא בעי לה הילכתא גמירין לה וכו' או דילמא ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ואת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם וכו' דהשתא לדעת רבינו בבעיא בתרייתא קאמר אם ת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח וא"כ הופשטה דמגלח על מה דשקיל ולהכי פסק רבינו הכי בבכורי וכן ראיתי להרא"ש ז"ל בפירושיו דגריס לה הכי דהיא סיומא דמלתא וכמ"ש הובאו דבריו בשיטה דנזיר יעו"ש ודו"ק: