אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף כח.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף כח.

דף כז:

גמ' אבל יוצא בקרבן שהפריש עצמו מן הקל' על החמור' ומן החמורה על הקלה פירוש אפי' מן הקלה על החמורה ומן החמורה על הקלה כיון דהכל שלו וק"ל:

יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה על החמורה אפי' מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה גירסא זו טעות דאם אינו יוצא מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה דשוין הם ואפ"ה אינו יוצא כ"ש דאינו יוצא מן הקלה על החמורה ומן החמורה על הקלה דאינן שוין. וכיון שכן מאי דקאמר אפי' מן הקלה על החמורה דכ"ש הוא וכך צ"ל אפי' מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה ומה דלעיל גבי אביו אצטריך תרי מיעוטי כדי שנאמר אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה דאינו יוצא והכא במיעוט אחד סגי לכלהו הוא משום כדקאמר אח"כ שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כפר דהיינו שבדין הוא שלא כפר מכל מקום כיון שלא מעל לא כפר דלטעם זה בכל גוונא לא כפר ואין להקשות דלמה אצטריך קרא הא אית לן כיון דלא מעל לא כפר דהוה אמינא דשאני התם דאיירי בשוגג דשגג ונתן לכהן דלא נתכוון לצאת בחטאת זו אלא בשוגג עשה. אבל הכא דמדעת עשה להתכפר בחטאת זו איפשר שנטעה לומר דאע"ג דלא מעל כפר להכי אתא קרא דבעי לאותו חטא דאי איפשר לעקור חטאת חלב לעשותו חטאת דם או איפכא ועכשיו אומר התנא דעדיין יכול אני לומר שלא מיעט הכתוב אלא בבהמה כיון דאית לן דלא מעל לא כיפר אבל במעות שהפריש לעצמו בכל גוונא יוצא שהרי מהל וכפר ת"ל על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו. איפשר לומר דכך כוונת הברייתא יכו ועוד וכו' דהיינו דבלא קרא דחטאתו יכול אני לומר מסברא דבהמה דהפריש אותה לחטאת אחד לא יוכל להביאה על חטא אחר דדיינן למזיד בשוגג וכשם דבשוגג כיון דלא מעל לא כפר כך במזיד דלזה אין צריך קרא אבל בדמים הייתי אומר שיצא במעות שהפריש לעצמו בין מקלה)וכו' דבכל גוונא יוצא שכן אם הפריש לעצמו וכו' שהרי מעל וכפר בשוגג גם במזיד כך הוא להכי אתא קרא על חטאתו וכו' לומר דבמזיד אע"ג דמעל שהוציא המעות לדבר אחר ששינה אותם כן פי"רשי אבל התוספות כתבו משם התוספתא דבמזיד לא מעל לפיכך לא כפר. וקשה לי על התוספתא כיון דאלו מעות ושינה אותם הו"ל כמפיק להו לחולין אמאי לא מעל דזה הוא מה בין בהמה למעות דבהמה קדשה קדושת הגוף ואי איפשר להוציאה לחולין אבל מעות לא קדשי קדושת הגוף ויכול להוציאם לחולין ולהכי מעל:

וראיתי להרמב"ם בפ"ד מהל' מעילה דין ח' דתלה המעילה בכפרה בהפך מן הש"ס והרב הכ"מ לא נתן טעם לזה. ולעד"ן דהרמב"ם ז"ל מכח תוספתא זו הוא דכתב כך דאם כך הוא דבמעות דיכול לשנות הוא מועל אמאי קתני בתוספתא דבמזיד לא מעל כיון דהם מעו' וכמו שהקשיתי על תוספתא. זו להכי הוא ז"ל מפרש דאין הדבר תלוי במעות אלא בכפרה דאם הוא מכפר הרי נהנה בהקדש ואם לא כפר לא נהנה ולהכי הוא מפרש להברייתא כך יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו וכו' משום דכתב על חטאתו וכו' שכן אם הפריש בהמה על החלב וכו' שהרי לא מעל כיון שלא כפר שהרי לא נהנה אבל יוצא במעות וכו' דלא מעט רחמנא מקרא זה אלא בהמה שכן הדין נותן דבשוגג אם הפריש לעצמו מעות מן החלב והביא על הדם או איפכא שהוא מעל כיון שכפר גם במזיד הכי נמי דמעל שהרי כפר ת"ל על חטאתו וכו' שאינו מכפר וכיון שכן לא מעל כיון שלא נהנה שלא כפר דזהו מה דקתני בתוספתא במזיד לא מעל לפיכך לא כפר דהיינו שלא מעל במזיד לפיכך לא כפר דאם כפר היה מועל כיון דנהנה או איפשר דרבינו גריס הכי במזיד לא כפר לפיכך לא מעל וכן ברישא תוספתא גריס בשוגג כפר לפיכך מעל דהכי גורס מכח קושיא הנ"ל. ומפרש רבינו נמי בההיא דאמרו בכריתות כיון דלא מצי מעיל כפורי נמי לא מכפר הואיל וכך לא מצי משני אבל מעות כיון דאי משני מעל ומייתי קרבן מעילה אימא בתחלה נמי מייתי קמ"ל ע"כ כיון דזה קרבן בהמה דלא מצי לשנות אותה לחולין וא"כ לא מצי מעיל ליהנות ממנו להני כתב רחמנא דלא כפר לפי שאם כפר רהי הוא נהנה ממנה שלא הביא קרבן השני הצריך לו מחולין אלא הביא זו דהקדש אבל מעות כיון דיכול לשנות אותם לחולין דאין גופם קדוש אלא דמייתי קרבן מעילה אימא בתחלה דהוא במזיד נמי מייתי קרבן דנתחייב על החלב על הדם או איפכא שהרי בשוגג מצינו שכפר קמ"ל קרא דחטאתו דאינו יכול להביא מזה על זה דלא כפר וכיון שכן לא מעל כיון שלא כפה הרי לא נהנה מן הקדש ודו"ק: תו' בד"ה ר"עק אומר אפי' נשחט וכו' ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת וכולי שהיא אינה צריכה לחטאת ע"כ קשה לי דהא מה שמקשה ר' זירא הוא כדי לזרוק דמה שלא לשמה דהיינו בכל ג' בהמות אם יזרוק דמה לשם שלמי נדבה יאכל הבשר כיון שזרק דמן שלא לשמן דאף כחטאת דלמיתה אזלא כיון דיזרוק דמה שלא לשמה לא מקריא חטאת והשיב לו דשחט לחטאת ברישא דלא מהני בה שלא לשמה דהא הם עצמם כתבו אח"כ וגם לא יוכל לזרוק דמם לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה דמשמע דביזרק דמה שלא לשמה משום הכי הוא דפסול' הא לאו הכי כשרה וא"כ אמאי נקטי טעם זה. ועוד קשה דאי משום טעם זה אף קודם שחיטה משום דאם מפיר לה איכא הפסד קדשים דהו"ל כחטאת שכפרו בעליה דלשריפ' אזלא ומיהו לזה יש להשיב דלא מקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אח"כ אבל הקושיא ראשונה קשה בודאי כיון דרבי זירא לא קא פריך אלא מיזרוק דמן שלא לשמן מאי קאמרי מדבר דאיירי בשלא יזרוק דמן שלא לשמן. ועוד קשה דלפי זה דווקא חטאת שיצא לבית השריפה אבל עילה ושלמים יקרבו וזה אי איפשר מדקא פריך דווקא שיזרוק דמן שלא לשמן משמע הא לאו הכי גם בעולה ושלמים לא יקרבו ויופסדו וכמו שמפרשי בד"ה משום הפסד קדשים שאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנו' הללו ואסור לזרוק דם וכו' יעו"ש דמשמע דאם לא יזרוק דמם שלא לשמן גם בעולה ושלמים לא יקרבו הן אמת דרש"י דפירש בשינוייא דש"ס משום דחטא' כשנתכפרו בעליה ודאי דס"ל דמשום מה אף ביזרוק דמה שלא לשמה לא מהני אבל הם דכתבו דביזרו' דמה שלא שלא לשמה לא מהני משום דחטאת שלא לשמה פסולה משמע דס"ל דאי משום דלמיתה אזלה מהני זריקת דמה שלא לשמה כמ"ש וכן פירשו בש"ס דהוא משום חטאת שלא לשמה ודאי דקשה אמאי נקטו טעם זה הכא. ואיפשר דט"ס הוא:

בא"ד יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה עכ"ל דבריהם אלו קשים דהא משמע דאינו יכול דקאמר ר"עק דומיא דת"ק ות"ק בודאי דאם הפר אינו מופר כיון דלדידיה ליכא ענוי נפש דמותרת ביין אינו יכול להפר. ועוד קשה לאידך גיסא דקאמרי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. דלא קאמרי הכי אלא בדבר שלא יבוא לידי מעשה של איסור אלא עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל בזה שאם אנו אומרים אינו מופר אתי לידי מעשה של איסור שאם נטמא' אח"כ ותביא קרבנות טומאה שתביא חולין בעזרה שהיא אינה נזירה שכבר הפר לה בעלה וגם בלא נטמאת אם לא הביאה עכשיו כי אם קרבן אחד ועדיין לא הפרישה שנים האחרים אם אנו אומרים אינו מופר וצריך להביאה הרי מביאה חולין בעזרה. ואיפשר דקאמרי הכי אליבא דמ"ד לקמן דף כ"ט דחולין בעזרה לאו דאורייתא אפי' בהעלאה דמשום חינוך בנו יכול להביא קרבן ג"כ הכא לסברת ר"עק משום הפסד קדשים אף אם הפר לה אינו מופר ואע"ג דשייך להביא משום זה קרבנות כמ"ש כיון דחולין בעזר' מדרבנן לא חיישי:

בד"ה בד"א שאינו יכול להפר וכו' וקשה לישנא דאי איפשי דהוה ליה למימר משום עינוי וכו' פירוש דלפי מה שנרא' דקאי אדברי דת"ק שבא לומר דבתגלחת טומאה אפי' דנזרקו דמים יכול להפר משום דאיכא עוד עינוי דיין א"כ לא אתי לישנא דאיפשי דמשמע דהוא עכשיו דבא לאשמועינן והרי ת"ק כל דבריו לומר דמשום פורתא דעינוי יין מה שיש בין שחיטה לזריקה יכול להפר ב"ש בזה הארוך ומה אי איפשי דקאמר הוא למימר משום עינוי דבזה אע"פי שנזרק כיון דאיכא עוד עינוי יכול להפר ולהכי פירשו דקאי אדברי ר"ע דקאמר משום הפסד קדשים לא חיישנן לעינוי התם בתגלחת טהרה דהוא פורתא מה בין השחיטה לזריקא אבל בתגלחת טומאה דהוא עינוי גדול מודה דיכול לומר אי איפשי בעינוי גדול כזה וק"ל:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות אע"ג דפסק דלא כר"עק פסק להאי בד"א אלמא דס"ל דקאי את"ק:

בד"ה תגלחת מעכבא וכו' מצי מפיר בעבור ההיא שעתא פורתא דאסירא ביין עכ"ל פירוש דלר"א דתגלחת מעכבת מלשתות יין א"כ אפי' נזרקו הדמים כל זמן שלא גלחה אכתי אסורה ביין וא"כ מצי להפר לה משום הך עינוי דיין עד שתגלח ולהכי מתני' דקתני כיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר לה היא דלא כר"א:

תנא דידן סבר כיון דאזדריק וכו':

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה