אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף יז.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף יז.

דף טז:

גמ' איתיביה אין בין טמא שנזר וכו', ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן המנין פירשו בתו' דאלמא נזירות חיילא עליה מהשתא דאי לא חיילא עליה מהשתא היאך שביעי שלו עולה לו מן המנין בלא קבלה אחרת וליכא למימר דאיירי בשקבל עליו דא"כ הו"ל לתנא לפרש שנזיר והוא טמא צריך לחזור ולקבל כשיטהר ונזיר טהור שנטמא אין צריך חזור ולקבל כיון דתנא נחית לפרושי מה בין זה לזה:

ויש לדקדק דא"כ כך היה לו לימנקט בפירכא זו והא תנא לא אמר דזה בעי לימהדר וזה לא בעי לימהדר. עולין לו למנין נזירות דכיון שהזה ושנה אלמא דלא כר"ל דאמר דלא חיילא עליה ובעי לימהדר לינדור כיון דזאת עיקר הפירכא:

ולא ליפרוך אמאי עולה לו מן המנין דזאת פירכא דיש לה תשובה דלימא דאיירי בשקבל עליה כמו שתרץ בההיא דלעיל שיצא ונכנס:

ונ"ל דודאי עיקר הפירכא מדעולה לו מן המנין דאלמא חיילא עליה אלא שאם תאמר דאיירי בשקבל עליה לזה נתרץ דאי איפשר לומר כך דא"כ היה לו לתנא לבאר דבריו בהיכן איירי כיון דלדעת ר"ל צריך להיות בדהדר קביל עליה והיה לו לומר טמא שנזר שקבל עליו נזירות בשביעי עולה לו מן המנין אלא דהתוס' אמרו דהוה ליה לאיתויי זה בעי לימהדר וכו' כיון דהאי תנא נחית לפרושי הכא בין זה לזה דלע"ד זה אי איפשר דמשמע דהוא דבר אחר אבל הוא צריך להיות ביאור דבאיזה נזיר אמר ששביעי עולה לו דאיירי בשקבל ודו"ק:

בתקנתיה קא מיירי כתב רש"י ז"ל ואמר רבי דהכי נמי מצי למתני וכו' וטמא שנזר אין מגלח בשביעי ע"כ קשה דהא קיימנן למה דאמר לא לתגלחת זה וזה שוין ופירש רש"י ששניהם מגלחין ביום שביעי שלהן:

ואיפשר דרבי' לא יפרש כמו שפי"רשי אלא הכי מפרת כמו דכתבו התו' בשם יש מפרשים דלקי אתגלחת. ולהאי פירושא קאמר ודוחק דהיה לו לרש"י ז"ל לומר רבי אהיכא קאי:

ת"ש מי שהיה טמא וכו' סופג את ארבעים כתב רש"י ז"ל וביוצא ונכנס לא מצי לתרץ ליה וכו' ואלו הכא דכיון משמע שאסור לוקה ע"כ פירוש דלשון הברייתה מוכיח שכל שאסור בכך לוקה:

תו' בד"ה משום דקתני סיפא וכו' ומביא קרבן טומאה דהתם לא שייך למתני דלוקה אטומאה דתני מביא קרבן טומאה וכו' האי דקאמר לא שייך ט"ס וצ"ל לא צריך. והכוונה כיון דתני מביא קרבן טומאה פשיטא דלוקה דלהכי לא צריך למתני דלוקה ומשום זה תנא נמי ברישא אינו מביא קרבן ולא תנא אינו לוקה:

בד"ה בתקנתא קמיירי מתי יתחיל מנין נזירתו והא נטמא בשוגג קשה לי על זה דלא הזכיר תנא נטמא כלל אח"כ אלא קתני שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו וכו' וג"ל שצ"ל וטהר שנטמא הוא נטמא בשוגג. והכוונה דהאי ברייתא איירי בתקנתיה להודיע ששביעי שלו עולה לו אבל בקלקוליה לא קא מיירי להודיע לן דלוקה אם נטמא אח"כ במזיד וטהר שנטמא הוא בשוגג איירי דהיינו שהאי ברייתא לא הזכירה מענין מזיד כלל:

שם בעי רבא נזיר והוא בבית הקברות וכו' היכי דמי אלימא דאמרי ליה לא תינזר וכו':

קשה לי דמאי קאמר היכי דמי אלימא דאמרי ליה לא תינזור וכו' והוא לדברי ר' יוחנן דאמר לקי דבענין הטומאה אם התרו בו לצאת ממנו והוא לא יצא דחייב מלקות וא"כ הבעיא דרבא היא אם התרו בו כדי לצאת אם בעי שהייה כמו במקדש או כל שלא קפץ תכף ויצא חייב ולמה ס"ד כדאמרו ליה אל תנזור:

ונ"ל דהאי דקאמר היכי דמי וכו' דהיינו דאפי' בהאי דאמרי ליה אל תנזור דלכאורה דלאו שאין בו מעשה במה שמקבל הנזירו' אפ"ה לא בעי שהייה דהא דלא מחשבינן ליה לאו שאין בו מעשה. אלא שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר כמ"ש בתוספות ואע"פי שלא התרו על היציאה משם וכ"ש זה שהתרו בו לצאת דלא בעי שהיה ולהכי לא אשכח לאוקים לה אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל וכו':

וראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' נזירות פ"ו דין ח' שכתב ולוקה על שהייתו שם וכתב עליו מרן בכ"מ וז"ל ומלשון רבינו שכתב לוקה על שהייתו שם משמע דבעי שהיה וטעמו משום דלא אמרו דלא בעי שהייה אלא היכא דאמרי ליה אל תנזור אבל אי לא אתרו ביה הכי לא סגי בלא שהייה וכו' אבל איפשר להתרות בו לא תשהה שם ע"כ משמע דמפרש לדברי רבינו דבעי שהייה היכא דהתרו ביה לצאת. דלאו כמו שכתבתי דלפי פירושו זה דלהכי לא מקים הבעיא אלא כגון דנכנס בשידה תיבה ומגדל אבל בהך פשיטא דבעי שהייה ודברים אלו קשים אצלי דהא צדדין דקא עביד בההיא דנכנס בשידה תיבה ומגדל הוא אי אמרינן גמירן שהייה בבית המקדש אבל אבראי לא או דילמא לא שנא דלפי האי כיון דאבראי הוא גם בלא שידה תיבה ומגדל ג"כ יש הבעיא עלה דלא בעי שהיה דמאי שנא דטעם אחד לכולם:

והנה בהך דנכנס בשידה תיבה ומגדל כתב הרמב"ם דין ט' אע"פי ששהה אינו לוקה אבל ממכין אותו מכת מרדות והשיגו הראב"ד דמהך סוגיא משמע דהיכא דשהה לית בה ספיקא דחייב מלקות וכתב על זה הכ"מ וז"ל וליישב דעת רבינו צ"ל דהוא ז"ל מפרש דהכי קא מבעיא ליה בעי שהייה למלקות שאם ישהיה ילקה או לא בעי שהייה כלומר שהייה אין לה עניין שאינה מעלה ולא מורדת דאפי' שהה אינו לוקה דכי גמירי שהייה דלקי עלה במקדש אבל אבראי לא לקי עלה ואסיקנא בתיקו ולקולא עכ"ל והנה דבריו קשים דזה הפך מה שנראה מדבריו הראשונים דמשמע דעכ"פ בשהה חייב. דהא גם בהך נימא כיון דהוא אבראי אפי' דשהה לא ילקה. ועוד דאיך שייך לומר דרבינו יפרש לה בעיא כך והא במס' שבועות דף י"ז קא בעי רב אשי נזיר בקבר בעי שהייה למלקות או אינו צריך הוא דגם בלא שהייה חייב. וקאמר עלה בפנים גמירי שהייה בחוץ לא גמירי שהייה כמו לישנא דהכא אלמא דהכי משמעות הלשון. דלא צריך שהייה למלקות וכן בהנך בעי דמייתי התם דקאמר גמירי או לא גמירי דמשמעות לא גמירי הוא דלא צריך שהייה דגם בלא שהה חייב לכן מה שנראה לע"ד הוא שגה רבינו יפרש כמו שכתבתי דאם התרו בו לצאת אינו צריך שהייה דלא גרע ממה שאמרו לו אל תנזור דאין זה אלא בנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא ונקט אל תנזור בעדיפא מינה נקט כמ"ש. ומה שאמר רבינו ולוקה על שהייתו שם הוא בכל מין שהייה שלא יצא תכף שהתרו בו שהרי רבינו לא גילה כמה הוא שיעור השהייה ועל מה שאמר בתחלה ואפי' שהה שם כמה ימים אין עולין לו עלה קאמר ולוקה על שהייתו שם בכל מין שהייה שבעולם כיון שלא קפץ ויצא ועל האי גוונא שלא קפץ תכף כתב דאם נכנס בשידה תיבה ומגדל וכו' אעפי' ששהה שם אינו לוקה דהיינו שלא קפץ ויצא אבל אם שהה כדי השתחויה לא הזכירו רבינו כאן דהוא אתי מכ"ש דגם במקדש חייב עליו כ"ש באבראי דהא בכל הני בעיי דהכא ודשבועות בעו למימר דאבראי חלוק הוא מן המקדש דלא צריך שהייה. וכיון דבמקדש גילה דעתו דאם שהה שיעור שהייה חייב מכ"ש דהכא חייב ורבינו לא איירי הכא אלא דשהה שלא יצא תכף דהיה לו לקפוץ וליצא:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה