אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף ח:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף ח:

דף ח.

גמ' מתני' כי האי תנא דתניא ר' נתן אומר וכו' וב"ה אומרים נדור ואין נזיר ע"כ:

ראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' נזירות בפ"א דין ר' דפסק נדור ואינו נזיר דנרא' דפסק כהאי תנא דר' נתן והרמ"ד השיגו דסתם מתני' דלא כר' נתן ומרן בכ"מ כתב שנ"ל שרבינו היה גורס מתניתין כר' נתן יעי"ש וסרב לח"מ השיג עליו דא"כ לר' יהודא במאי פליגי כיון דגם ב"ה ס"ל דנדור הוי והוא פירש משום דקאמרי בש"ס וב"ה סברי כר"ש וכו' ולפי דברי התו' שכתבו דלהכי קאמר כר"ש כדי שלא יהיה נדור כלל. וכיון דהרמב"ם פסק כרבנן דפליגי אר"ש להכי פסק דהוי נדור דלא כמתני' דהך ר"ש היא יע"ש: ואני אומר דאי איפשר לומר כך כוונת הש"ס כר"ש ולא כרבנן. דהא כל דבריו דש"ס אתו באופן דלא ליעבד דשום חד תנא לא ס"ל כב"ה וכמו שכתבו התו' לעיל והכא נמי דלרבנן דאמרי יביא מן החטים מודו הכא דאינו נזיר כר"ש בעלמא שלא התנדב כדרך הנודרין דזה לכ"ע לא גדר כדרך הנודרין דגרוגרות ודבילה לא שייכי כלל גבי נזירות דדווקא גבי מנחת שעורים דשייכי בעלמא גבי מנחת קנאות עומר ואיכא למימר דלמנחה מעלייתא איכיון אלא שטעה להכי קאמרי שיבוא מן החטין אבל הכא לא הוי נזירות דגרוג' ודבילה לא שייכי בנזירות ואם בא לומר להיות נדור מן הגרו' הוי לומר בלשון קונם כדרך הנודרין ולא אמר כר"ש אלא משום דדבריו הם להדיא וכמו שאמר לעיל כרבי יוסי ס"ל וזה אמר הש"ס בלא דברי ר' יוחנן. אבל אחר דברי ר' יוחנן ב"ה כרבנן ורבינו פסק כרבנן שהם כב"ה. ולעיקר הקושיא אני אומר שרבינו סובר דכל מאי דשקיל וטרי הש"ס לדעת ב"ה הוא שלמה לא יהיה נזיר כיון שאמר מעיקרא הריני נזיר דהוא משמעו' מיין קאמר וקאמר דכר' יוסי ס"ל דנדר ופתחו עמו ובאשר אמר דלב"ש דלאתשולי קאתי. משמע דגם ב"ה ס"ל דמעיקרא כי אמר הריני נזיר דעתו הית' מן היין אלא דלב"ש לאתשולי קאתי אבל ב"ה לאו לאתשולי אתא וכיון שכן יקשה דלמה אמרו אינו נזיר והרי דעתו היה כד אמר הריני נזיר הוא מן היין ולאו לאתשולי אתא דלהכי לא אמר וב"ה לטעמייהו דאמרי יש שאלה בהקדש דס"ל דלאו לאתשו' אתא ולהכי קאמר דב"ה ס"ל כר"ש וכו' דהיינו שדעתו היתה לנזירות מן הגרוגרות מעיקרא כד אמר הריני נזיר והוא דיבור אחד ואין נזירותו כשאר נזירות ומתוך כך אין דבריו כלום לענין נזירות אבל אה"נ שאסור בגרוגרות מתורת נדר. ואמר אח"כ מתני' דלא כרבי נתן דרבי נתן ס"ל דב"ש נזיר ונדור אבל מתני' ס"ל דנזיר דווקא שהרי מוקמינן דברי ב"ש דלאתשולי קא אתי ולטעמייהו דאין שאלה בהקדש דודאי לפי זה לא יהיה נדור ג"כ כיון דבנזירות היין הוא נתפס דלהכי האי מתניתין דלא כרבי נתן בצד ב"ש דווקא אבל לב"ה אתי מתני' כרבי נתן ולהכי פסק רבינו כסתם מתני' דאתיא גם לרבי נתן בצד ב"ה: והשתא לפי זה דר' יהודא דמתניתין דבא לחלוק על ת"ק דהואי סובר שלא נחלקו ב"ש וב"ה לענין נזירות כלל שכלם מודים שאינו נזיר אלא שלדעת ב"ש נאסר מיהא בגרו' ודבילה שהוא כאומר עלי כקרבן ולדעת ת"ק כיון שהוא לשון נזירות הזכיר הרי הוא נזיר ומותר בגרוגרות ולב"ה לדברי ר' יהודא אין בדבריו כלום אף לאיסור גרוגרות ובהכי עדיף דלא לשנות הגירסא כמו שכתב הכ"מ דאין צריכין לשנות ואתי שפיר ג"כ מה שאמר ר' יהודא אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי כקרבן דמשמע שלדעת ת"ק דב"ש לא הזכירו מזה דהן כקרבן:

אבל מה שהשיגו הלח"מ דא"כ לדעת ר' יהודא במה פליגי ב"ש וב"ה אינו כלום דגם הכ"מ יפרש דלב"ה לדעת רבי יאודה אינו נדור כלל וכמו שפירשתי אני ויפרש הכי שלדעת ת"ק ב"ש סברי נזיר ונדור. וב"ה סברי נדור ואינו נזיר ולדעת ר' יאודה ב"ש סברי אינו נזיר אלא נדור ולב"ה אינו נדור כלל. ועכשיו אבא לדקדק בדברי הלח"מ הנז' במ"ש וכיון דהרמב"ם פסק כרבנן דפליגי דפליגי אר"ש להכי פסק דהוי נדור וכו' דמהיכן מוכח בכאשר אמרי רבנן דבאומר אלו הייתי יודע הייתי נודר כדהך שמקריבין הרי זה חייב להקריב כדרך שמקריבין דמשמע הא לא אמר הכי אינו חייב להקריב מוכח דבגרוג' בנזיר הוי נדור לרבנן לפי שלא אמר אלו הייתי יודע דכמו התם כשלא אמר הכי פטור מכלום ה"נ בנזיר בגרוג' פטור מכלום וכדברי ב"ה וכמו שמפרש לה ר' יוחנן ורבי' פסק כוותיה ומה שכ' התו' דאי לא ס"ל כר"ש הו"ל נדור ואינו נזור אין הכוונה לאפוקי רבנן דפליגי אר"ש אלא דאם כמו שאמר הש"ס מעיקר' וב"ה כרבי יוסי וכו' לבד הו"ל נדור להכי אצטריך לומ' כר"ש ס"ל וכו' לפי שאם ר"ל רבנן דפליגי אר"ש מאן דכר שמייהו ועוד אם רבנן דר"ש וכי נדור דווקא והלא אמרו יביא מן החטין דהיא דומה לנזיר וכמו שכתב חזקיה אח"כ דכן הוא פשט דבריהם:

ואם כונתו כך דלפי דברי התוספות דר"ש הוא דס"ל דאינו נדור וכיון שכן כיון דרבינו פסק כרבנן לקמן בהל' מע"הק ואפי' דרבינו פסק כרבי יוחנן דמוקים להו כדברי ב"ה מ"מ מוכרח לדעתו דלית להו לרבנן דאינו נדור דזאת הסבר' אינה מיוחסת אלא לר"ש דפליג עלייהו דגם דמוקמינן דברי רבנן באומר אלו הייתי יודע וכו' אפ"ה ודאי דלית להו הך סברא דייחסו אותה בש"ס דווקא לר"ש דלזה אמר טעמו של הראב"ד וכו' דהיינו שלא ייחסו אותה סברא בש"ס לר"ש אלא קודם שבא ר' יוחנן דהוה משמע דרבנן כב"ש דהוי אפי' נזיר קאמרי הכי בש"ס אבל אחר שבא רבי יוחנן ואמר דרבנן אתו גם כב"ה א"כ משמע כב"ה לגמרי דגם. אינו נדור סברי רבנן ולא דווקא ר"ש הוא דסבר הכי כמו שאמר הש"ס מעיקרא ולזה השיג על רבינו דפסק דהוי נדור זה אינו שהרי אמר אח"כ ורבינו ז"ל סובר וכו'. דאדרבה לר' יוחנן הוא איירי באשר נאמר דב"ה סבר דאינו נדור כלל הוא דמוקים להו אליבא דרבנן וגם צריך להבין דבריו מה שאמר ורבי' ז"ל וכו' שדבריו סתומים הס':

ונ"ל שכך כוונת דבריו דטעמו של רבינו משום דאמרו בגמרא וב"ה סברי כר"ש דהיינו דלא סגי במה שאמרו מעיקרא כרבי יוסי ס"ל וכמו שפירשתי לעיל משום דמתנית' קתני דאינו נדור ולהכי הוצרך לאוקומי כר"ש דה"ול אינו נדור וכמ"ש התוס' וכיון דזאת הסברא דב"ה היא כר"ש מוקים לה בש"ס דמשמ' דלר' יוסי הוי נדור אע"ג דאית ליה דבגמר דבריו אדם נתפס א"כ מכ"ש לרבנן דפליגי אר"ש דס"ל דתפוס לשון ראשון כפשט דבריהם וכיון שכן כיון דרבינו לא פסק כר"ש בההיא דמנחות אלא כרבנן ואע"ג דהוא פסק כרבי יוחנן דמוקים לרבנן גם לב"ה מ"מ כיון דהש"ס מוקי דליהוי נדור לב"ה הוא כר"ש משמע דבכל גוונא לא מתוקם כשום תנא. דאין במשמעות לשום תנא דלא ליהוי נדור כי אם לר"ש דנקט טעמיה משום דלא התנדב כדרך הנודרין. דמשמ' דהנדר מעיקרא ליתיה להכי לא ליהוי נדור כלל אבל לרבנן אף אם תפרש להו כדברי ר' יוחנן באומר אילו הייתי יודע וכו' דמשמע אבל אם לא אמר כך לא יביא מן החטין הוא משום דכיון דמן השעורים נדר ושעורים לאו בר מנחה לא יביא מן החטים אבל בגרוג' דשייך בה לשון נזיר דהוא מופרש קאמר אע"ג דאינו נזיר מ"מ נדור הוא. ולהכי רבינו לא פסק כמתניתין דידן דב"ה איירי שאינו נדור ג"כ אלא כרבי נתן דס"ל דב"ה אית להו נדור כיון דהוא כר"ש דלא כהלכתא בהא. דרבנן פליגי עליה:

ואח"כ נתן טעם להראב"ד דהשיג על רבינו דהוא דמה דמוקים לה הש"ס כר"ש דווקא הוא מקמי דלייתי רבי יוחנן אבל ר' יוחנן אמר בתר הכי דאפי' תימא וכו' דהיא אליבא דכ"ע גם לב"ה א"כ אזדא ליה מה שאמר הש"ס מעיקרא דהיא כר"ש אלא גם לרבנן אתו דברי ב"ה וכיון שהוא פסק כרבנן בההיא דמנחות א"כ הו"ל לפסוק כב"ה דאינו נדור ג"כ ועל ההשגה הזאת קאמר ורבינו ז"ל סובר וכו' שר' יוחנן לא אמר כך אלא משום דהוא אית ליה כסתם מתני' דאינו נדור ואינו נזיר וכיון שאינו גדור כלל יכול לאוקומי ב"ה גם כרבנן שרבנן איירי באומר אילו הייתי יודע וכו' שלהכי מביא מן החטים כמו שהיה בלבו לעשות מן הראוי הא אם לא אמר כך פטור כמו הכי לב"ה דפטור לגמרי אבל אם היה ס"ל דנדור ואינו נזיר לא היה יכול לאוקמנהו כרבנן דרבנן איירי באומר אלו ידעתי וכו' משום דאי הוי ס"ל כרבנן דרבנן איירי באומר אילו הייתי יודע וכו' הא לא אמר הכי פטור לגמרי וא"כ לא דמו לההיא דנזיר דההיא דמנחות כשלא אמר הכי לא נתנו דבריו ליתפס לגמרי שהוא פטור לגמרי אבל בההיא דנזיר אע"ג שלא אמר אילו הייתי יודע לא אמר ליפטר לגמרי כמו התם אלא לפחות יהיה נדור ומוכרח לומר דלאו כרבנן ובאומר וכו' אלא כר"ש דדברי רבנן כפשט דבריהם שהוא בלא אמר ואעפ"כ מחייבין אותו להביא מן החטים. שהוא כנגדו בנזיר להיות נזיר גמור ובדברי ב"ש ודברי ב"ה שאמרו שאינו נזיר הם כדברי ר"ש. שפוטרו מן החטים שהוא דומה לנזיר:

ולהכי לא פסק כוותייהו דב"ה דאיירי בלא נדור ג"כ אלא כדברי ר' נתן דלדברי ב"ה נדור מיהא הוי אלא דלא הוי נזיר משום דס"ל כרבי יוסי דבגמר דבריו אדם נתפס ובהך דמנחות פסק כרבנן. וכמו דמוקים לה ר' יוחנן כי היכי דלא למיקם להו כב"ש דהרי חזקיה עצמו הדר ביה משום דמתניתין קשיתיה:

והכוונה כיון דלדברי ר' יוחנן לא העמיד דברי ב"ה כרבנן אלא בצד אחד דווקא אם נאמר דלא נדור ולא נזור אבל באם היה סוברי דנדור ואינו נזיר מוכרח ולא מוקים להו אליבא דרבנן אלא אליבא דר"ש דווקא ולא עשה האי פירושא אלא משום דאית ליה כסתם מתני' עדיף ליה דברי ר' נתן דמוקים לב"ה כר' יוסי ומתני' דמנחות הוא כמו דמפרש לה ר' יוחנן באומר אלו הייתי יודע וכו' לדעת סתם מתני' אלא דלית הילכתא כב"ה במה דמוקים להו מתניתין כן נראה פירוש דבריו לפי הגירסא שבידינו: וכבר כתבתי דרבינו לא יפרש במתני' כדבריו אלא יפרש במתני' דלב"ה נדור מיהא הוי דלא כדבריו וכן ראיתי לרבינו בפי' המשניות וז"ל וב"ה אומרים אחד שלא נדר כדרך הנודרים אינו חייב נזירות אבל אסור בגרוגרות ובדבילה ע"כ ומ"ש בש"ס וב"ש כר"ש לאו לענין דלא להוי נדור קאמרי אלא לענין שלא יתחייב בנזירות אע"ג שהוא אמר הריני נזיר משום כיון דאמר מן הגרוגרות ומן הדבלה לא התנדב כדרך הנודרין כמ"ש: שם אחר חזקיה במחלוקת שנויה וכו' הכי נמי כי אמר מן השעורין יביא מן החטים ע"כ פירוש דגם כי אמר מן השעורים לאתשולי הוא דאתא דמעיקרא כי אמר מנחה הוא מנחה כהלכתה ושעורין דאמר הוא לאתשולי הוא דאתא ואין שאלה בהקדש:

ור' יוחנן אמר אפי' תימא דברי הכל וכו' אלא כך ע"כ פי' דגילה דעתו שנדר כמו שנדרי אינשי ולהכי מביא מן החטין אבל במתניתין אע"ג דאמר אלו ידעתי וכו' אינו נזיר דבהא לא טעו אינשי דשאני שעורים דאיכא מנחה מן השעורים ובהא אין נזירו' מן הגרוגרות ולא טעו אינשי ולאו כלום הוא ולפי מה שפירשתי לעיל דהרמב"ם ז"ל מפרש למתני' דנדור מהא הוי לאו כלום הוא לענין נזירות אבל נדור מיהא הוי דנזיר משמע מופרש הוא ולמען דמפרשי מתני' דגם נדור לא הוי כיון דמשמעות נזיר דקאמר על נזירות דאורייתא קאמר ולא לענין להיות עליו כקרבן קאמר הרי דבריו ולא כלום כלל:

מכדי חזקיה כמאן מוקים וכו' וקאמרי ב"ש הוי נזיר ע"כ פירוש כיון דמוקים לה כב"ש וטעמא דב"ש הוא משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולנזיר איכון אלא דלאתשולי קאתי א"כ ג"כ בעדשים נאמר דדעתו היה למנחה גמורה כאשר אמר הרי עלי מנחה ובאשר אמר מן העדשים לאתשו' קאתי כמו שאמרו בשעורין דלפי טעמייהו אין חילוק בין שעורים לעדשים: הדר ביה חזקיה וכו' פי"רשי דלא אמרי ב"ש מן הגרוגרות הוי נזיר וכו' דאית להו לב"ש דנדור ואינו נזיר וכו' וכי היכי דלהלן אמרי ב"ש דהוי גדור משום דבני נדר נינהו הכא נמי כי אמר מן השעורין הואיל דבני הקרבה נינהו וכו' להכי הוא דאמרינן דמביא מן החטים:

קשה לי על זה דבשלמא בגרוגרות ודבלה אנו מפרשי' מילת נזיר הוא מופרש ועבדינן כדבוריה דהוי נדור אבל בשעורים אע"ג דבני הקרב' נינהו הרי כי אמר מנחה הוא משמעות דבריו על השעורים וכיון דלא חזו למנחה אמאי יביא מן החטים שלא אמר עליהם שלא אמר אלא מן השעורים ומאי אה"נ דבני הקרבה נינהו:

וי"ל דחזקיה סבר דלאו משום במשמעות נזיר מופרש דלענין נדר קאמר אלא משום דבני נדר נינהו אע"ג דאין פירוש נזיר נדור כיון דבני נדר נינהו עבדינן ליה נדור ג"כ בשעורי' כיון דבני הקרבה נינהו כי היכי דלא לידחו דבריו יביא מנחה מן החיטים:

והא ר' יוחנן הוא דאמר באומר וכו' אלא כך ע"כ פי' כמו בגרוגרות דלא מהני אם אמר אילו הייתי יודע וכו' ג"כ עדשים לא מהני דבהו נמי לא טעי וק"ל:

דילמא לא מיבעיא קאמר וכו' איכא לימדק דאם כך כוונת רבי יוחנן לא אתי לישנא דקאמר אפי' מן העדשים דמשמע דשעורים עדיף ולפי לא מיבעיא קאמר וכו' משמע דעדשים עדיף:

וי"ל דמה שאמר ר' יוחנן אפילו משום דברי חזקיה דאמר דמן העדשים לא מייתי ולא כלום קאמר ליה ואפי' מן העדשים וק"ל:

תו' בד"ה באומר אילו הייתי יודע וכו' וכן בחצי עשרון לא ידע שצריך להביא עשרון שלם ע"כ משמע מדבריהם דטעות של חצי עשרון הוא כיון דמביא סלת כמו שאר מנחות איכא לימטעי שנראה לו שאינו צריך להביא עשרון שלם ולעד"ן דטעותו הוא משום דכ"נ דמקרי' מנחת חביתין חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב ולא מיבעיא למ"ד בפ"ק דמנחות דקדושה לחצאין דהוא איכא למטעי אלא אפי' למ"ד התם דאינה קדושה לחצאין מ"מ כיון דמחלק אח"כ איכא לימטעי:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה