אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף ז.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף ז.

דף ו:

גמ' הריני נזיר וכו' רשי' ז"ל גריס ברישא אחת קטנה ומפרש דאע"ג דאמר קטנה לא תהיה פחותה משלשים יום דאפי' אמר יום א' הרי זה נזיר ל' יום וכו' דכוונתו ז"ל דפירוש קטנה קטנה ממש אבל גדולה פירוש דהיא אריכא עלי קאמר דתנא תרתי מלי קמ"ל מתניתין אבל התו' גרסי ברישא אחת גדולה. וכיון דפירוש גדולה היא אריכא מלתא עלי קאמר כמו דמכאן ועד סוף העולם דסיפא להכי פירשו קטנה דקתני באמצע הוא כלומר דלא טריחא לי כלל:

שם ואימא הכא נמי אריכא לי הא כמכאן ועד מקום פלוני פירוש דאע"ג דפשט דבריו הוא כמה ימים עד מקום פלוני קאמ' דלהכי פריך לעיל ואמאי והא מכאן ועד סוף העולם קאמר מ"מ כיון דפירש במתני' דאריכא לי מלתא קאמר ג"כ הכא נפרש דארכ לי מלתא קאמר כמכאן ועד מקום פלוני: וקשה לי דמאי פריך דבשלמא התם הוא משום דאם הוא כפי פשט דבריו היה לו להזכיר מנין סוף העולם דהוא חמש מאות שנים כמו שפי' התו' בד"ה ואמאי וכו' אבל הכא אימא דאיירי בדלא ידע כמה הדרך דלא שייך לפרש דבריו וכיון שכן אמרינן כפשט דבריו ומחמרינן עליה שיהא נזיר כמנין ימי הדרך:

ונ"ל לפרש שהכוונה כיון שהמתני' סתמא קתני דאיירי בכל גוונא ואעפ"כ מחמרינן עליה וע"ז קא פריך דאמאי בהיכא דידע כמה רב הדרך דלא אמרינן גמי דאריכא לימלתא קאמר דומיא דמתני' דידן:

ותרץ רבא דאיירי בשהחזיק בדרך דמשום אונס הדרך קבל עליו דהשתא אף אם ידע כמה מהלך הדרך איכא הוכחה דלא אריכא לי מילתא קאמר:

שם ולהוי כל פרסה ופרסה וכו' פי"רשי דאמתניתין גופה דמכאן ועד מקום פלוני קפריך דלהוי כל פרסה ופרסה חד נזירות וכו':

וקשה לי דמאי פריך דהא כשהחזיק בדרך לפירוש א' מוכחא מלתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמ' מפני אונס הדרך ולא קביל עליה כחשבן פרסאות:

וי"ל דמה שאמר רשי' ז"ל כל זמן שיהא בדרך אין הכוונה שיהא נזיר בדרך אלא הכוונה כל זנין שיהא בדרך יהיה נזיר כנגדן ימים כשינצל מן הדרך ועל זה קא פריך ואימא שקבל עליו על כל פרסה ופרסה שבדרך אשר הלך שם כשינצל ממנו. כיון שהוא משום זכות לינצל בדרך כל מה שהוא מגדיל הזכות הוא עושה:

והא דלא פירש רשי' ז"ל דהקושיא על מתני' דידן נ"ל לומר משום דאם הוא אמתני' דידן קשה דמאי פריך עוד כיון דאמר הכי קאמ' אריכא לי מלתא וכו' דהוא משו דאם כוונתו על מנין מהלך העולם היה לו לפרש כיון שהוא ידע שהעולם מהלך חמש מאות שנ' גם בכל פרסה ופרסה אנו אומרים כך דאם כוונתו על פרסאות העולם כיון שהוא יודע שמהלך העול' חמש מאות שנה הרי הוא יודע כמה פרסאות בעולם שמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום והיה לו לבאר בהדייא ג"כ:

ועוד דא"כ כשאמר הכי קאמר וכו' היה לו ליפרוך מיד ואימא כל פרסה ופרסה וכו':

ועוד מדקא פריך תנן הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני וכו' ואימא הכא נמי אריכא לי הא מלתא כמכאן ועד מקום פלוני וכו' משמע דהש"ס קבל האי סברא דאריכא לי מלתא קאמר עד דפריך מנה על הך דתני' וכיצד הדר פריך ואימא וליהוי כל פרסה ופרסה:

ועוד דמשמעות קושיא זו על מה שתרץ לו שהחזיק בדרך ועל זה קא פריך דלהוי כל פרסה ופרסה מאותו הדרך:

ועוד ממה שתרץ רב פ' באתרא דלא מני פרסי משמע דאפרסה דקאי עלה ואם על פרסאות העולם כל המקומות לא מני כרסה לעולם וכן בכל אונא ואונא משמע דבכל המקומות מונין לאונות העולם וזה אי איפשר דמה שמונין לעולם היא מהלך חמש מאות שנה ואם הכוונה על פרסות ואונות המקומות קאי דכיון דרגילין למנות כך גם העולם ימנה בנזירות דמה שייכת זה לזה כיון שאין רגילין למנות של כל העולם ג"כ בנזירות אמרינן דאין כוונתו כך שמכל אלה רש"י ז"ל פירש דאמתני' ליכא למקשי עלה דוודאי דש"ס קביל הך תירוצא דאריכא לי מלתא קאמר מדלא פירש דבריו וכמ"ש והקושיא על מתני' דמכאן עד מקום פלוני. דכאשר תרץ רבא שהחזיק בדרך אזי מצא מקום להקשות וליהוי כל פרסה ופרסה מהדרך ההוא וכמו שכתבתי דאי לאו הכי לא הוה פריך עלה ג"כ כמו דלא פריך אמתני' משום דא"כ היה לו לפרש בהדיא אבל כשאמר שהחזיק בדרך לא צריך לבאר דהרי מוכח דבריו שידור נזירות על כל פרסה ופרסה אשר ינצל בלכתו בה וזה נראה ג"כ ממה שאמר רבא לבסוף מה לך לאקשויי כולי האי דהיינו שכל הקושי' הם באו ממה שאמר מעיקרא שהחזיק בדרך. לזה אמר דלמה לך לאקשויי כילי האי הרי יכול לתרץ באופן אחר אפי' אם לא נאמר בשהחזיק בדרך. דמה פריך הוא דאימא ג"כ הכא בהאי דמכאן ועד מקום פלוני דאימא הכא נמי אריכא לי מלתא כמכאן ועד מקום פלוני וכו' זאת אינה פירכא דטעמא דאמרי' במתני' דידן כאומר אריכא לי מלתא הוא משים דקאמר אחת אבל במקום אחר לא אמרינן כאומר אריכא לי וכו' וא"כ ליכא פירכא כלל:

ונראה לי דאף לדברי רבא זה עדין צריכין אנו לומר דהך מתני' דמכאן עד מקום פלוני היא איירי כשהחזיק בדרך דאע"ג שכדי לתרץ מתני' אמתני' אין צריכין לומר בשהחזיק בדרך וגם כדי לפרוך עלה לבד דאימא כל אונא ואונא ליכא שהרי לא עסיקנן בשהחזיק בדרך מ"מ אהנך דלא אמרינן במוכרח דאריכא לי מלתא קאמר אלא בדאמר אחת אבל בדלא אמר אחת אע"ג דלא אמרינן במוכרח דאריכא לי ממלתא קאמר מ"מ לא פסיקא למלתא דלא אמר דאריכא לי מלתא קאמר דאיפשר לומר כך ואיפשר לומר כך שכך נראה מדברי רש"י בד"ה רבא אמר למה לך לאקשוי וכו' שהרי דבנדון דבמתני' דידן דאמר אחת כתב לא איפשר דלא אמרינן דהכי משמע מיכן ועד סוף העולם דפירוש דבריו דמוכרח לומר דאריכא לי מלתא קאמר אבל בהך דמכאן ועד מקום פלוני כתב לא איפשר דאמר לך' דקביל עלויה בציר וכו' ולא אמר ג"כ דלא איפשר דלא אמינא לך דקביל עליה מהלך ימים עד מקום וכו' דמשמעותו שהיא מוכרח כבראשונה אלא איפשר כך ואיפשר כך. דרבא לא בא אלא לתרץ הקושיא דאימא הכא נמי אריכא לי מלתא כמכאן ועד מקום פלוני ואמר דשאני מתני' דאמר אחת אבל הך מתני' לא אמר אחת לכן לא אמרינן בה אריכא לימלתא קאמר וכיון שכן קשה דלמה לי למתניתין לומר דהיא פסיקא דמכאן עד מקום פלוני לימים מהלך קאמר ומשום זה צריכין אנו לומר בשהחזיק בדרך איירי גם לתירוץ רבא בתרא ודוק:

אבל התו' כתבו דאמתניתין פריך כי אמר מכאן ועד סוף העולם דאין לפרש דקאי אמאי דמסיק מניה כיון דטעמא דוי משום דהחזיק בדרך אין בדעתו להיות נזיר כי אם בהיותו בדרך לבד. נראה דמפרשי שהחזיק בדרך דקאמר רבא הוא שקבל עליו להיות נזיר כל זמן שהוא בדרך. דלא כמו שפירשתי בדברי ר"שי:

וכתבו הטעם דקא פריך וליהוי כל פרסה ופרסה אחר מה שתרץ מעיקרא כמאן דאמר אריכא לי מלתא משום דאם נאמר דנזירות ארוכה עד סוף העולם קביל עליה הו"ל לפרש מהלך חמש מאות שנים אבל אם נאמר דקביל עליה נזירות הרבה על כל פרסה ופרסה כדי שיוכל לגלח בסוף כל נזירות שפיר דקאמר מכאן ועד סוף העולם. דהיינו שעל כל פרסה ופרסה מכאן ועד סוף העולם הוא מקבל נזירות ולהכי לא נאמר דכמאן דאריכא לי מלתא קאמר וזהו מה שאמרו ושמא דמנין נזירות קביל כמנין פרסאו' לחומרא ולא מצינן לפרושי להקל דהיינו להקל ולומר דכמאן דאמר ארי' לי מלתא דהשתא אין להקשות א"כ היה לו לומר מנין העולם דמזה מוכרח לומר דאריכא לי מלתא קאמר וזהו מה שאמרו ואין להקשות וכו' דהיי' דהשתא אין להקשות וכו' ועבדינן כפשט דבריו ולחומרא כיון דליכא להקשות על פשט דבריו ותמיהא לי על דבריהם דכמו דמקשינן על פשט דבריו שהוא עד סוף העולם דהו"ל לפרש חמש מאות שנים ג"כ מקשינן על כל פרסה ופרסה כיון שהוא יודע שהעולם מהלך חמש מאות שנה הלא הוא יודע שכמה פרסאות יש בעולם והו"ל לפרש. דמאי שנא. וכמו שכתבתי בדעת רש"י ז"ל שזה הם פירשו בשינוייא דש"ס כל מלתא דקצבתא לא קתני וכו':

עוד כתבו ופריך וליהוי כל אונא ואונא כמנין מהלך ימים שעד סוף העולם וכו' מילא תנן הריני נזיר כשער ראשי וכו' הרי זה נזיר לעולם אלמא נזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מלתיה לקולא למימר הריני נזיר שלשים יום וכשער ראשי דקאמר כלומר אריכא לי מלתא דקאמר כאילו אמרתי הריני נזיר כמנין שער ראשי ע"כ ודבריהם קשים אצלי שנראה מדבריהם דהש"ס הביא האי לראה דנזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מלתיה לקולא דאריכא לי קאמר ולמאי צריך והלא הם כתבו דפשט דבריו כך לחומרא דאין להקשות וכו' וכיון דאין להקשות על פשט דבריו ודאי דעבדינן כפשט דבריו וי"ל דודאי דעיקר הראייה היא דאדם עשוי לקבל נזירות בכי האי גוונא דעל כל פרסה ופרסה ועל כל אונא ואונא דאל"כ אפי' דפשט דבריו כך הוא כיון דלא עביד איניש לקבולי בכי האי גוונא הוינא מפרשי דאריכא לי קאמר להכי הביא ראיה מי לא תנן הריני נזיר בעפר הארץ וכו' דאלמא דזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מילתיה לקולא למימר דאריכא לי האי מלתא כעפר הארץ וכשער ראש:

עוד כתבו ומשני כל מלתא דאית ליה קצבתא לא קתני פירוש האומר הריני נזיר דער סוף העולם אית ליה קצבתא דמהלך העולם חמש מאות שנה ואם נזירות במנין קביל עליה הוה ליה לפרש דהיא אחרי שיש להם מנין ולכך יש לומר דחד נזירות קביל עליה ע"כ נראה דפירוש דבריהם כך הוא דאונא ואונא דעד סוף העולם יש להם קצבה שהרי מהלך העולם חמש מאות שנה ואם נזירות כמנין האונות קביל עליה הו"ל לפרש בהדיא כמה נזירות קביל עליה שהוא יודע שהעולם מהלך חמש מאות שנה והאונא מהלך יום אחד וא"כ יודע כמה אונות יש בעולם וא"כ הו"ל להזכיר בפירוש ומדלא הזכיר בפירו' יש לפרש דחד נזירות קביל עליה אבל שער ראשי ועפר הארץ אין להם קצבה ומנין כדי לפרש ואז אמרינן שקיבל עליו כמנין שער ראשו ועפר הארץ. וקשה לי על זה דהרי המקשה קא פשיט ליה דהאי כאלו פירש דבריו כמו שנראה מדבריהם לעיל וכיצד חשיב ליה המתרץ דזה לא פי' דבריו דנראה דזה פשוט דמקרי שלא פירש דבריו ואם המקשה והמתרץ חולקים בזה דהמקשה חשיב ליה כאילו פירש דבריו והמתרץ חשיב ליה שלא פירש דבריו א"כ העיקר חסר בהאי תירוצא דלא היה לו לימנקט בהאי גוונא דבשלמא לדברי רש"י שפיר דנקט בהאי גוונא:

עוד כתבו בדבור שאחר זה וז"ל ואם תאמר כיון דמחלק מתניתא בין דלית ביה קצבתא לאלף שנים דאית ליה קצבתא א"כ גם במתניתין יהיה נזיר ארוך עד יום מותו כמו באלף שנים ע"כ. גם דבריהם אלו קשים אצלי דמתניתין דידן שאני כיון דהוא יודע מנין העולם הוה לו לומר חמש מאות שנים וכיון שלא אמר כך אמרינן דחד נזירות קביל עליה וכמאן דאמר אריכא עלי מלתא אבל בהאי מתניתא אמר אלף שנים דפירש להדיא וכיון שכן אמרינן דכל ימיו חייו קאמרי:

ואיפשר לומר דהכי קאמרי כיון דהש"ס מדמי מתניתין דידן דאית ליה קצבתא לאלף שנים דמתניתא דלא נאמר נזירות הרבה קביל עליה שבא לומר בהאי סייעתא דחדא נזירות קביל עליה אלמא דעבדינן דין שתיהם שוה וכיון שכן אמאי לא עבדינן דין דמתניתין דידן כדין דמתניתא דהו"ל ליעביד כדין דמתניתא ולמה אמרינן דאריכא ליה מלתא קאמר:

ותרצו דשאני הכא דאמר הריני נזיר אלף שבים ולא אמר מכאן משמע נזירות ארוך קביל עלים אבל במתניתין אמר מכאן ועד סוף העולם דמשמע טפי אריכא ליה מלתא כמכאן ועד סוף העולם מלומר דנזירות ארוך קביל עליה מדלא אמר הריני נזיר עד סוף העול' ולא מייתי מהך ברייתא אלא דאיכא חילוק בין מלתא דאית ליה קצבתא למילתא דלית לוה קצבתא ע"כ. דבריהם אלו קשים דא"כ כד מקשה ליה וליהוי כל אוונא ואונא היה לו לתרץ דשאני הכא דאמר מכאן וכו' ולמה ל לתרץ כל מלתא דאית ליה. קצבתא מדלא תריץ הכי אלמא דהש"ס לא משמ' ליה חילוק זה וגם על הקושיא מעיקרא ליתא לפי מה שאמרו ולא מייתי מהך ברייתא אלא דאיכא חילוק בין מילתא דאית ליה קצבתא למילתא דלית ליה קצבתא דהיינו דהש"ס לא מדמי נותני' דידן למתני' לגמרי דוודאי מתני' דידן שאני דלא הזכיר סכום מהלך העולם ומתניתא איירי שאמר אלף שנים ולמה להם משום דאמר מכאן:

ונ"ל דוודאי כד פריך וליהוי כל אונא ואונא לא יכול לתרץ משו' דקתני מכאן דמשמע אריכא לי מלתא משום כיון דנימא כוונתו על כל אונא ואונא הוא מוכרח להורות דלאו נזירות ארוך אלא על מנין האונות להכי אמר מכאן להכי תרץ לו כל מלתא דקצבתא לא קתני וכמי שפירשתי דלהכי יש לומר דחד נזירות קביל עליה אבל כד הביא לו סייעתא והתניא וכו' לסיועיה דמצינו דקצבתא יש חילוק אע"פ שמשמעות שניהם כל ימי חיו קאמר דעבדינן מילתא דקצבתא נזיר ארוך עד יום מותו דלא כמו נזיר עולם. או כמו כל ימי חייו. דמשמע דגם במתניתין דהוא מלתא קצבתא לא עבדינן נזירות הרבה על כל אונא ואונא אלא חד נזירות קביל עליה אלמא דמתניתין כאילו אמר חמ' מאות שנה דהוא הקצבתא דקאמר מתניתין סוף העולם על זה הקש כיון דהש"ס מדמה מתני' לאלף שנים משום דאית ליה קצבתא דמשמע ליה דמה שאמר מכאן ועד סוף העולם הוא כאילו הזכיר חמש מאות שנה מהלך העולם. א"כ אמאי תפרש אריכא ליה מלתא אימא אחת אריך קביל עליה כמו הך דאלף שנים דהא לדברי המסייע חשיב ליה כאילו אמר חמש מאות שנים ועל זה תרצו דאע"ג דדמי ליה שאני הכא דאמר מכאן ועד סוף העולם דמשמע דטפי אריכא ליה מלתא כמכאן ועד סוף העולם מלומר דנזירות ארוך קביל עליה מדלא אמר הריני נזיר עד סוף העולם והמסייע לא מייתי הך מתניתא לדמותה לגמרי אלא לומר דיש חילוק בין דאית ליה לדלית ליה קצבתא דמה דאית ביה קצבתא לא אמרינן ביה אלא נזירות ארוך קביל עליה אבל דמתני' אה"נ דפירוש אריכא ליה קאמר כיון דאמר מכאן עד סוף העולם ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה