ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף ו:
גמ'. אמר לך בר פדא וכו' אי סלקא דעתך ל' יום בעינן נסתור כולהו ע"כ כתב רש"י אינו סותר אלא ז' כנגד אותן ימים שמונה בהן שלישי ושביעי מחמת טומאה. פירוש דמאי דאמר דא' סותר ז' אינן הימים ז' שמונה בהן ג' וז' מחמת טומאה אלא לאחר אותן ז' מגלח תגלחת טומאה ואח"כ מונה ז' ימים אחרים כנגדן ומגלח תגלחת טהרה ומביא קרבנות נזירות טהרה כדי שיותר ביין וליטמא למתים ומפרש בדבור שאחריו הטעם משום דתגלחת טומאה היא לאחר הזאת ג' וז' כדכתיב וביום הז' יגלחנו וא"כ תגלחת זו של טומאה היא וצריך תגלחת אחרת של השלמת הנזירות וקים להו לרבנן דאין שער מתגדל כדי לכוף ראשו של זה בצד עקר של זה בפחות מז' ימים כדי ליקריביה תגלחת להכי צריך למנות ז' ימים אחרים. שזה הוא שאמר ר"א סותר ז'. דהיינו שסותר ז' ימים מנזירות ומונה אח"כ ז' ימי' אבל התוס' מפרשי דאינו סותר כלל למפרע נזרו. אלא פירוש סותר שאין יכול להביא קרבנותיו עד שיטהר מטומאה זו שצריך להזות שלישי וז' להביא קרבנותיו בטהרה והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין וליטמא למתים עד שיביא קרבנות וזה הוא כוונת נ"א שכתב רשי' אח"כ כמו שמפרשי התוספות כמ"ש ודוק:
אלא דקשה על דבריו דמשמע דרב פד' דאמר כ"ט יום הוא אמר כדברי ר"א וא"כ רב מתנה דאמר ל' יום כרבנן וכיון שכן קשה אמאי בר פדא פסק כר"א ולרב מתנה דפסק כרבנן אמאי דחיק לעיל לאוקים הנך מתני' דלעיל לאוקים להו כרבנן כיון דרבנן גופייהו ס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככלו דהא קתני נטמא יום ל' סותר הכל הו"ל לומר דהנך ר"א ומפרש להו כמו שפירש בר פדא לעיל דיותר טוב לומר כך ממה שנאמר דרבנן תרי נינהו דרבנן דהנך מתניתי' סברי מקצת היום ככלו ורבנן דהאי מתני' ס"ל לא אמרינן מקצת היום ככלו כמו שכתב רשי' ז"ל בד"ה תנן מי שאמר הריני נזיר וכו' דבשלמא לפירוש התו' דמפרשי דהנך רבנן אינהו דרבנן דר"א ומחלקי שפיר יעו"ש וגם מפרשי דבר פדא נמי סבר כרבנן אתי שפיר וגם מפרשי דלרב מתנה ס"ל דגם ר"א ס"ל דנזירות ל' יום להכי שפיר דקאמר הש"ס קסבר ר"א מקצת היום ככלו דודאי דכל חד קאמר דבריו בין לת"ק בין לר"א אבל לדברי רשי' ז"ל דבר פדא אמר כר"א דווקא א"כ מאי צריך הש"ס לומר דרב מתנה אמר דגם ר"א כוותיה הוא דבעי ל' כיון דודאי רבנן כוותיה: ועוד קשה לי על דברי רשי' ז"ל דכתב ואי קשיא אמאי לא מתרץ בר פדא הכא ברישא וכו' דקסברי דכיון דטעמא לאחר כ"ט יום לא מדחינן ליה מקרבן כולי האי עד שלשי' אחריני דילמא אתי למעבר על גזריה ואתי לידי תקלה ע"כ דמשמע שאין סברא לימגזר בענין הנזירות לסתור דלהכי אמר שהוא כר"א א"כ קשה לרב מתנה דסבר דת"ק דר"א לא אמרינן מקצת היום ככלו כמו שפי"רשי ז"ל אמאי אם נטמא יום מאה ואחד סותר שלשים דבשלמא לפירוש התו' דהוא מדרבנן ולא חיישי לתקלה שפיר אבל לפי דברי רשי' דמשמע דאין סברא יגזרו לסתור משו' דחייש' לתקלה אמאי סותר שלשים וכי תימא דטעמא דר"ל דקאמר לר"א גם לרבנן נמי ולהכי ביום מאה וא' דהוא יום מלאת לרבנן דלא ס"ל מקצת היו' ככולו סותר)שלשים א"כ בתחלה כדמקשה לבר פדא נטמא יום שלשים וכו' וקאמר דלרב ניתנה ניחא ואכתי לא ידע האי טעמא דר"ל אמאי לרב מחנה ניחא אע"ג דלא תקשי מרישא משום דת"ק דר"א ס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככלו תקשה ליה מהא דנטמא יום מאה ואחד:
וג"כ תקשי לרב פדא דתרץ דהוא ס"ל כר"א דאם לא נגזור בנזירו' לסתור וכמ"ש רשי' אמאי אמרי רבנן דסותר שלשים בנטמא ליום מאה ואחד דבשלמא לדברי התו' ניחא דפירשו דס"ל לבר פדא נמי שהוא מדרבנן:
ועוד קשה מה שכתב בד"ה זאת תורת הנזיר וכו' בין לנזירות שלשים בין לנזירות מאה תן לו תורת נזיר דהיינו שלשים ע"כ ואם לנזירות שלשים נמי יתן לו תורת הנזיר שהוא שלשים אמאי קאמר ר"א דאם נטמא ביום שלשים אינו סותר אלא שבעה:
ונ"ל לומר דרשי' ז"ל סובר דכיון דלא ביאר בש"ס דגזרינן גם בענין דליסתור אי איפשר לומר כדברי התו' ועוד דלא מתרץ דטעמא דסותר הכל משום דנעשה באומר שלמין דודאי דלא דחינן ליה מקרבן כולי הא. דילמא אתי לידי תקלה כמו שכתב בפירוש ופירוש הסוגיא לדעתו כך היא שכד פריך ליה לבר פדא תנן מי שאמר הרני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל הרי לרב מתנה ניחא דמשמע דסתם נזירות ל' יום ואע"ג דיש להקשות לרב מתנה דאמר לעיל מקצת היום ככלו ואמאי יכתור לזה יכול לדחות דהאי תנא קמא דר"א לא ס"ל מקצת היום ככלו דלא כהנך סתמי דאייתי לעיל דהנך מוכרח לומר דס"ל דמקצת היום ככלו וכמו דעת ר"א הכא וכמו שאמר לקמיה וס"ל דגם ר"א ס"ל סתם נזירות שלשים דאם לא תפרש להו דס"ל מקצת היום ככלו א"כ הוה ס"ל דסתם נזירות אליבא דכ"ע כ"ט יום והוא ס"ל דליכא מאן דס"ל סתם נזירות כ"ט יום:
אבל לבר פדא אי איפשר לומר דהאי מתני' ס"ל נמי כ"ט יום דהא קתני סותר את הכל להכי אמר בר פדא אימא סיפא ר"א אומר אינו סותר אלא שבעה דהיינו דהא ר"א ס"ל הכי להדייא ואנא פסיקנא כוותיה משום דתנא לעיל סתם כוותיה בהך דאמר בר פדא לעיל אנא הכי סמכי וכיון דהש"ס מהאי מתני' צריך קא עסיק ליתובי לה גם לרב מתנה דס"ל דגם ר"א נמי הכי סבר דסתם נזירו' ל' יום ואמאי קסבר ר"א מקצת היום ככלו וכוותיה הנך מתני' דלעיל דסברי מקצת היום ככלו וחזר הש"ס ליפרוך האי מדתנן הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלש' ואי סלקא דעתך וכו' לא לעולם לא אמרינן מקצת היום ככלו אי הכי ליסתור כלהו אמר ריש לקי' וכו' דעסיק לדחות הך סברא דאמר דר"א ס"ל מקצת היום ככלו. וטעמא הוא כדר"ל דאמר קרא זאת תורת הנזיר וכו'. דהיינו דאם נטמא ביום מלאת סותר שלשים לאחר מלאת אינו סותר אלא שבעה. משום דבעי לגלח בטהרה ולהכי אמר ר"א דאם נטמא ביום מאה סותר ל' דהוא יום מלאת ואם נטמא ביום ל' היכא דאמר נזיר סתם שהוא כ"ט יום שיום ל' הוא אחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה. וכן אם נטמא יום מאה ואחד אינו סותר אלא שבעה שהוא אחר יום מלאת:
ומ"ש רשי' בין לנזירות שלשים איירי דאמר ל' יום בפירוש. וכמו דקתני התם הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלמים סותר את הכל לפי שהוא יום מלאת אבל לקמן נקט טעם אחר בלאו הכי וז"ל נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר"א דהא קאמר שלמין ואפי' לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה ע"כ:
והשתא כיון דהש"ס עסיק לסיועי לבר פדא וכמו שכתב רשי' ז"ל בד"ה לעולם לא סבר מקצת היום ככלו והאי דקאמר אינו סותר אלא שלשים יום מסייעא ליה לבר פדא וכו' וכאילו דמזה איתות' רב מתנה לא הדר לפרוך עליה מנטמא יום מאה ואחד דסותר שלש' לת"ק ועוד דהיה יכיל לתרץ לו דגם לת"ק דר"א ס"ל ג"כ האי דר"ל וכיון דהוא ס"ל דלא אמרי' מקצת היום ככלו להכי אם נטמא ביום מאה סותר את הכל דחשיב ליה בתוך מלאת שהרי קודם שגמר הנזירות נטמא ואם נטמא ביום מאה ואחד מקרי ביום מלאת שהוא יום הבאת קרבנות. וכי תימא א"כ ג"כ בנטמא יום שלשים ואחד יהיה סותר שלשים שהוא יום מלאת שיום הבאת קרבנותיו הא לא קושיא דלא אמרה תורה דביום מלאת סותר אלא במפרש נזירותיו אבל בסתם נזיר לא יסתור שלשים ביום מלאת. אבל ר"א ס"ל דיום מאה מקרי יום מלאת אע"ג דס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככלו ולהכי סותר שלשים אבל נטמא יום מאה ואחד אחר מלאת מקרי ובהכי אתי שפיר דלמה לא הקשה לבר פדא מנטמא ביום מאה ואחד דלרבנן סותר שלשים דהש"ס עסיק לסיועיה לבר פדא מרישא דהיא סיפא דרישא וכד אמר היינו טעמא דר"א אמר קרא מה לו דליפרוך מרבנן ומכ"ש דיכול לתרץ כמו שאמרנו לרב מתנה כן נלע"ד לומר לדעת רשי' ז"ל ודוק: שם אמר לב רב מתנה כולי עלמא שלשים יום בעינן וכו' פירוש דרב מתנה אמר דכ"ע כוותיה ס"ל אבל לבר פדא מוכרח לומר דתנאי היא דהא ר' יאשיה אמר אין גידול שער פחות משלשים יום. והא דקאמר לימא כתנאי הוא אם רב מתנה יכול לאוקומי תרוייהו כוותיה או תנאי היא וק"ל: